הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


עצל = חסר רצון לעבוד ולהשקיע לטובת עצמו עריכה

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

  ערך מילוני בוויקימילון: עצל
ראה מקורות נוספים בערכי לשון הקודש ערך: עצל

עָצֵל בלשון המקרא, כמו בלשון ימינו, הוא אדם שאינו אוהב לעבוד, גם כאשר הדבר פוגע ברווחתו האישית. בספר משלי ישנם פסוקים רבים על העצל, וניתן לפרשם בכמה דרכים:

1. בחינה עצמית - האם אני עצל? עריכה

  • האם אני ישן יותר מאדם ממוצע? (משלי ו ט): "עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?", (משלי יט טו): "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב"( פירוט ). על-פי הרמב"ם, מספיק לאדם שיישן שליש מהזמן, כלומר 8 שעות ביממה.
  • האם אני נשאר במיטה גם כשמסביבי יש רעש והמולה, אנשים נכנסים ויוצאים? (משלי כו יד): "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ, וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ".
  • האם אני מתבטל מעבודה גם כאשר הדבר גורם להרס הרכוש הפרטי שלי?  (משלי כד ל): "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב; וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה", (קהלת י יח): "בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת"
  • האם, כשמבקשים ממני לבצע שליחות, אני "נדבק" למקום ומנסה להתחמק, ועד שאני מבצע את השליחות - כבר עבר זמנה? (משלי י כו): "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם, כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו"( פירוט ).
  • האם יש דברים שאני מתאוה להם כבר זמן רב, אבל אין לי כוח להתאמץ כדי להשיג אותם? (משלי יג ד): "מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן", (משלי כא כה): "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת"( פירוט ).
  • האם, כשאני מנסה להתקדם במשימה שלקחתי על עצמי, אני מתקדם לאט כאילו דרכי חסומה בגדר קוצנית? (משלי טו יט): "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק, וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה"( פירוט ).
  • האם אני מנסה להסתיר את כשרונותיי ויכולותיי, כדי שלא יחשבו שאני מסוגל לעבוד וישללו ממני את הקיצבה? (משלי יט כד): "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה", (משלי כו טו): "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו"( פירוט ).
  • האם אני לא מוכן לעבוד כשאין תוצאה מיידית? האם אני לא חורש בחורף כדי לקצור באביב? האם אני לא "חורש" בתקופת הלימודים כדי "לקצור" ציונים בתקופת הבחינות? משלי כ ד: "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, ישאל[וְשָׁאַל] בַּקָּצִיר וָאָיִן" ( פירוט ).
  • האם אני פוחד מסכנות שרוב האנשים לא פוחדים מהן, וכתוצאה מכך מסרב לצאת מהבית? (משלי כב יג): "אָמַר עָצֵל 'אֲרִי בַחוּץ! בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ!'", (משלי כו ג): "אָמַר עָצֵל 'שַׁחַל בַּדָּרֶךְ! אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת!'"( פירוט ).
  • האם אני יכול למצוא שבעה תירוצים שונים מדוע אין סיכוי שאצליח בעבודה? (משלי כו טז): "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם"( פירוט ).

חלק מההתנהגויות הללו אופייני גם לאנשים דיכאוניים (ומעניין שהשורש עצל דומה מאד לשורש עצב):

  • הם ישנים הרבה, אין להם חשק לקום בבוקר;
  • הם מזניחים את רכושם, לא אכפת להם שרכושם נהרס;
  • אין להם תיאבון - הם טומנים ידם בצלחת ולא אוכלים;
  • הם סובלים מחרדה חברתית, כל האנשים ברחוב נראים בעיניהם כמו אריות טורפים.

אולם יש הבדל: לאנשים דיכאוניים אין תאוה לחיים - אין להם חשק לכלום; לעומת זאת, לעצלים יש תאוה, (משלי כא כו): "כל היום התאוה תאוה"( פירוט ), אלא שהם לא מוכנים להתאמץ כדי לממש אותה.

אם הגענו למסקנה שאנחנו עצלים, יש תרופה - לצאת לטבע:

משלי ו ו: " "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם; אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" "," "תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" " ( פירוט ).

2. לימוד זכות על מובטלים עריכה

אחת הטענות נגד מובטלים היא, שאינם עוזרים לעצמם כי הם עצלים . מהפסוקים בספר משלי ניתן להסיק, שלא כל אדם שאינו עובד הוא עצל:

  • עצל הוא אדם שאינו מסוגל אפילו להמשיך ולסיים פעולה שמישהו אחר התחיל עבורו, (משלי כו טו): "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו"( פירוט ). לדוגמה, אדם שמתעצל ללכת ולקטוף את הפאה, ללקט את שיבולי הלקט, לאסוף את עומר השכחה או לטחון את החיטה הניתנת כמעשר הוא עצל (אם אין לו בעיה רפואית), ואין צורך לעשות עבורו את העבודה. אולם, מי שמתקשה לעשות את הצעד הראשון, לחרוש ולזרוע, אולי איננו חרוץ אך גם איננו עצל.
  • עצל הוא אדם שנמנע מעבודה גם כשהוא עצמאי, בלי בוס על הראש, (משלי ו ו): "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה..."( פירוט ), וגם כאשר הדבר נוגע לשדה הפרטי שלו, (משלי כד ל): "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. והנה עלה כלו קמשונים...". אולם, מי שלא רוצה ללכת לעבוד כשכיר, אינו בהכרח עצל; ייתכן שהוא רק אינו רוצה להיות משועבד לאדם אחר. בזמן התורה, רוב בני ישראל קיבלו קרקע ולכן יכלו לעבוד כעצמאיים, והמעטים שלא קיבלו קרקע - קיבלו פיצוי בצורת מעשר (ראו  לדון מובטלים לכף זכות ).
  • עצל הוא אדם שממציא סכנות דמיוניות כדי להימנע מעבודה, (משלי כו ג): "אָמַר עָצֵל 'שַׁחַל בַּדָּרֶךְ! אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת!'"( פירוט ). אבל אדם שפוחד מסכנות אמיתיות (למשל, פוחד לעבוד כמאבטח בקניון), אולי אינו חרוץ אך גם אינו עצל.
  • עצל הוא אדם שמתאוה לדברים, ואינו עושה שום דבר כדי להשיג אותם; התאוה שלו תישאר בלתי ממומשת עד יום מותו, (משלי כא כה): "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת". אבל אדם שאינו מתאוה, מסתפק במועט ולכן אינו עובד, אינו עצל.

לעיון נוסף:

פירושים נוספים עריכה

ע"פ הרמב"ם, העצל בספר משלי הוא המתעצל ללמוד; בפרט, הכוונה לאדם שרוצה לדעת את סודות האלהות, אך מתעצל ללמוד את ההקדמות הדרושות לכך - מדעי הטבע ומתמטיקה:

" "כי יש לאדם בטבעו חשק לחקירת התכליות, אלא שעל הרוב, הוא נלאה או דוחה את המצעים... וירצה לשכך את תשוקתו זו, והשגת ידיעת כל אלה, במילה אחת או בשתי מילים שתאמרם לו; אבל אם תחייבהו להתבטל מעסקיו שבוע ימים, כדי שיבין את כל זה, לא ייאות לכך, אלא יסתפק בדמיונות כוזבים, שנפשו נינוחת בהם..."

כי אין במציאות כי אם ה' יתעלה וברואיו... ואין שם דרך להשיגו אלא על-ידי מעשיו, והם המורים על מציאותו, ועל מה שצריך לסבור בו, כלומר מה לחייב בו ומה לשלול ממנו, ולכן חובה בהחלט להתבונן בכל המציאות כפי שהיא, כדי שניקח מכל דבר ודבר הקדמות אמיתיות נכונות, שיועילו לנו במחקרינו האלהיים. יש הקדמות הנלקחות מטבע המספרים, ומסגולות התבניות ההנדסיות... ענייני התכונה הגלגלית, ומדעי הטבע...

"וכבר הרבה שלמה במשלי בתיאור מצב העצלנים וקוצר ידם, וכל זה משל לעצלה מדרישת המדעים..."

"ורוב החכמים, כלומר המפורסמים בחכמה, נגועים במחלה זו, כלומר דרישת התכליות והדיון בהם בלי עיון במצעיהם. ומהם, מי שהביאתו הסכלות או בקשת השררה לזלזל באותן המצעים אשר אין ביכולתו להשיגן, או שמתעצל ללמדן, וידמה להראות שהם מזיקים או בלתי מועילים..." ( מורה נבוכים א לד ) ."

פסוקים נוספים עריכה

  • (שופטים יח ט): "וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד וְאַתֶּם מַחְשִׁים אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ"
  • (משלי לא כז): "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל"

תגובות עריכה

מאת: מוריה לדינסקי

אני רוצה להגיד שהבחן את עצמך האם אתה עצל - דוקא ממש רעיון נחמד ואני גם שמחה שמישהו קורא ומפנים את מישלי.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:עצל - חסר רצון לעבוד ולהשקיע לטובת עצמו


מקורות עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/acl