ביאור:משלי יט ה

משלי יט ה: "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט."

תרגום מצודות: עד שקרים, עם כי לא הוזם בבית דין ולא קיבל ענשו, לא ינקה מדין של מעלה; ויפיח (אומר) כזבים, בעבור שרגיל לדבר כזב, סופו להעיד שקר, ולא ימלט מן העונש כאשר יוזם.

תרגום ויקיטקסט: עד האומר דברי-שקר בבית המשפט, לא יינקה מעונש; וגם השופט הנופל בפח, מאמין לכזבים של העד ואינו חוקר אותו לעומק, גם הוא לא יימלט מעונש.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יט ה.

דקויות

פסוק 5 ופסוק 9 דומים מאד זה לזה, וניתן לפרש את שניהם באותו אופן. אולם בהתאם לעיקרון שלפיו אין כפל בתנ"ך, פירשנו כל פסוק באופן אחר:

1. כאן פירשנו את המילה יפיח מלשון פַּח ומוקש: "לשון פח, שנלכד בו [השופט] ולא יימלט ממנו, מפני פחזותו, שהאמין לעד שקרים, ולא פשפש יפה לברר את האמת... כי בעולם הזה רבים הרמאים, ואי אפשר לעמוד על אמיתתו של דבר כי אם בריבוי הדרישות והחקירות" (רמ"ד ואלי על משלי יט5, פירוש אחרון).

כוונת הכתוב היא ללמדנו ששניהם שווים - גם עד השקרים לא יינקה, אבל גם השופט, שאינו נזהר מהפח שטומן לו העד, גם הוא לא יימלט.

כך גם ההלכה: "ומניין לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה, שלא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצוואר העדים--תלמוד לומר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כג,ז). כיצד יעשה בו: ידרוש ויחקור הרבה, בדרישה וחקירה של דיני נפשות--אם נראה לו לפי דעתו שאין בו רמיות, חותך הדין על פי העדות" (רמב"ם הלכות סנהדרין כד ח).

2. ושם בפסוק 9 פירשנו מלשון הפחת-רוח, פיזור מילים באויר.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/19-05