ביאור:ספרי זוטא במדבר/ח
פרק ח עריכה
פסוק ב עריכה
מילוי השמן בנרות מכונה "הטבת הנרות", או "סידור הנרות". הכהן מיטיב את הנרות בבקר, אבל המצווה היא להדליק אותם ולהעלותם. |
"בהעלותך את הנרות"; אין ידוע אם "בהעלותך" להעלותם או "בהעלותך" לסדרם
כשהוא אומר "יאירו שבעת הנרות" – להעלותם, אבל לא לסדרם
יכול שהיה מעלה כולה כאחת? אמרת "להעלות נר תמיד" (ויקרא כד, ב) - אחד אחד
יכול אהרן לא היה מעלה כולה כאחת, אבל בניו יהוא מעלים כולה כאחת?
תלמוד לומר "יאירו שבעת הנרות", "יערוך אותו אהרן ובניו" (שמות כז, כא) - אחד אחד
ומנין שיהו חוזרין חלילה הכהנים או הנרות, ראו בהערה כמין עטרה? תלמוד לומר "יאירו שבעת הנרות"
ומניין שיהיו כל הנרות מוסטרין כנגד נר האמצעי? תלמוד לומר "אל מול פני המנורה"
וכן הוא אומר "והוא יושב ממולי" (במדבר כב, ה).
אמר ר' שמעון: כשהלכתי לרומי וראיתי שם את המנורה - היו כל הנרות מוסטרין כנגד נר האמצעי!
פסוק ג עריכה
פסוק ד עריכה
ייצור המנורה, כולל הקנים והפרחים, היה ע"י הכאה בפטיש ומתיחת הזהב, המכונים בספרי סא "מקשה" ו"מעשה קורנס"; אבל כלי העבודה שבאמצעותם טיפלו בפתילות היו מגוש נפרד של זהב. |
"וזה מעשה המנורה"; מניין שהמנורה מן המשוך? אמרת "מקשה תעשה המנורה" (שמות כה, לא).
אין לי אלא מעשה המנורה; מניין לרבות קנים ופרחים? תלמוד לומר "תֵּעָשְֶׂה".
יכול אף הצבתים והמחתות? תלמוד לומר "היא"
אי אפשר לומר 'היא' שכבר נאמר 'תעשה' ואי אפשר לומר 'תעשה', שכבר נאמר 'היא'
אחר שריבה הכתוב מיעט לפנינו ריבוי – "תעשה" – ומיעוט – "היא"; מה ההגיון בפרשנות שהקנים והפרחים הם מן המשוך ואילו כלי העבודה לא?
הרי הן מוקשים למנורה: מה מנורה, משמשת ואינה זזה - אף אני ארבה את כל הכלים שהן משמשין ואינן זזין
יצאו הצבתים והמחתות, שהן נכנסין ויוצאין
דרשה בניסוח מעט שונה מקודמתה על אותו עניין: המשוך מככר הזהב. |
ומנין שהמנורה מן הככר? אמרת "ככר זהב טהור יעשה אותה" (שמות כה, לט)
מנין לרבות קנים ופרחים? תלמוד לומר "יעשה אותה".
יכול אף הצבתין והמחתות? תלמוד לומר 'אותה'.
אי אפשר לומר 'אותה' שכבר נאמר 'יעשה', ואי אפשר לומר 'יעשה' שכבר נאמר 'אותה'
הא כיצד, אחר שריבה הכתוב מיעט?
הרי הן מוקשין למנורה: מה מנורה, משמשת ואינה זזה - אף אני מרבה את כל הכלים שמשמשין ואינן זזין
יצאו הצבתים והמחתות - שהם נכנסים ויוצאין.
ריב"ק עוסק בכפילות של מידת ככר הזהב למנורה בשמות לז כד ובשמות כה לט. הוא מפרש שהככר השניה, בפרק לז, נועדה להיקש בין המנורה לבין כליה, שכולם עשויים מזהב טהור. |
רבי יהושע בן קרחה אומר: אם לומר שהמנורה מן הככר - הרי כבר נאמר "ככר זהב טהור" (שמות כה, לט)
ומה אני מקיים "ואת כל כליה"? אלא מה מנורה, זהב טהור - אף כליה, זהב טהור.
חומר במנורה מבחצוצרות ובחצוצרות מבמנורה
שהמנורה אינה אלא מן המשוך, אם אין לו מן המשוך - אל יעשה משאינו משוך!
אם אין לו של זהב - עושה הוא מן הכסף או מן הנחושת!
חומר בחצוצרות מבמנורה, שהחצוצרות אינן אלא מן המשוך
אם אין לו מן המשוך עושה הוא משאינו משוך! אם אין לו של כסף - אל יעשה מן הזהב ומן הנחושת!
המילה "המנורה" חוזרת ארבע פעמים בפס' ב-ד הדרשן מסיק שמשה ראה את המנורה ארבע פעמים. |
"כמראה אשר הראה ה'", מלמד שהראה אותה לו ארבעה פעמים
ראה אותה עם שאר כל הכלים – ושכחה, וחזר וראה אותה שנייה, מיכאל עומד וממשיח בה
וראה אותה ונעשית כשנעשתה, וחזר וראה אותה עשויה. לכך נאמר "כן עשה את המנורה"!
פסוק כג עריכה
נראה שיש לתקן את הנוסח של הקל וחומר: ומה במקום שלא פסלו השנים פסלו המומים (בכהנים) – כאן וכו'. קל וחומר המבקש להחמיר ולפסול גם לוי בעל מום, והוא נדחה שנאמר "זאת אשר ללוויים"; וראו ספרי סב; והשוו לקמן בדרשה לפס' כו, הצד השני של הקל וחומר. |
"וידבר... זאת אשר ללוים", השנים פוסלות בלוים, ואין המום פוסל בהן
והלא אומר וכי דין הוא? ומה אם במקום שלא פסלו מומין, פסלו שנים
כאן, שפסלו שנים - אינו דין שיפסלו מומים?
תלמוד לומר "זאת אשר ללוים"; השנים פוסלין בלוים, אין המומין פוסלין בלוים:
פסוק כה עריכה
בשנת החמישים של הלוי הוא אינו עובד עוד בנשיאת המשכן, ולמעשה הוא מפסיק כשהוא בן 49 שנים ועוד מעט. |
"ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה" - זו עבודת המשוי.
"ולא יעבוד עוד" רבי אומר: הואיל ואמרה תורה 'יעבוד' אמרה תורה ש'לא יעבוד'.
אם למדת שהוא עובד שנת עשרים וחמש, יכול יעבוד כל עשרים וחמש? תלמוד לומר "ולא יעבוד עוד"!
פסוק כו עריכה
כבר במדבר הלוויים המשיכו להיות שוערים ומשוררים (אלא אם נפסל קולם משירה) גם מעל גיל 50, ואחרי שנכנסו לארץ ובטל הצורך לשאת את המשכן – בטלה הפסקת העבודה של הלוויים בגיל 50. |
"ושרת את אחיו", אף על פי שנפסל מן המשא - חזר להיות שוער שומר ומשורר
שנאמר "לשמור משמרת"
"ועבודה לא יעבוד" - זה משא שהיה במדבר, ומשבא לארץ - כשיתקלקל קולו נפסל מלומר שירה!
"ככה תעשה ללוים במשמרותם", השנים פוסלות בלוים ואינן פוסלות בכהנים
והלא אומר וכי דין הוא? ומה אם במקום שלא פסלו המומין, פסלו השנים
מקום שפסלו המומין - אינו דין שיפסלו שנים?
תלמוד לומר "ככה תעשה ללוים"; השנים פוסלות הלוים, אינן פוסלות בכהנים!
"במשמרותם", מגיד שהן עשויין משמרות הרבה והן ארבעה ועשרים משמר משמר לכל שבת וחוזרין חלילה!