משלי כ כא: "נַחֲלָה מבחלת[מְבֹהֶלֶת] בָּרִאשֹׁנָה, וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ."

תרגום מצודות: נחלה הבאה לאדם בראשית בבהלה ובחפזון ופתאום, עם כי ישמחו בעליה, הנה אחריתה לא תבורך, כי שלטה בה עינא בישא ואין בה סימן ברכה.

תרגום ויקיטקסט: נחלה (ירושה או קרקע) שאדם משיג בצורה מבוהלת, פזיזה ופתאומית בתקופת חייו הראשונה (בנעוריו) - בתקופה מאוחרת יותר לא תהיה בה ברכה, הוא לא ישתמש בה כראוי.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ כא.


דקויות

עריכה

רוב המפרשים פירשו נחלה = רכוש המגיע בירושה מההורים (כמו בבראשית לא14, איוב מב15), מבוהלת = פתאומית ומהירה.

1. כשהאדם מקבל רכוש בפתאומיות, בלי להתאמץ, בתקופה הראשונה של חייו - כשתגיע אחריתה (= תקופה מאוחרת יותר בחיים), לא תהיה ברכה ברכוש זה: כמו שהרוויח אותו בקלות, כך יפסידו בקלות: "כי מפני שלא עמל בה היורש, לא תיקר בעיניו, ולא ישתדל מאד לשמרה, ובזה האופן ישחית נחלתו בקלות" (רלב"ג), "כי מעות ירושה ומציאה אין בהם ברכה, כמו שאמרו חז"ל, כי לא יבורך רק קניין הבא על ידי השתדלות, לא על פי מקרה" (מלבי"ם).

2. כשהאדם דורש לקבל רכוש בדחיפות, בראשונה, לפני כולם - בסופו של דבר לא תהיה בו ברכה; חוסר-הסבלנות שלו יגרום לו להקדים את הטפל לפני העיקר, לפעול בפזיזות ולאבד את רכושו: "כשהבן מקדים לרשת בחיי אביו... גם כאשר תיפול הנחלה לפניו כמשפט, לא תבורך נחלתו, תחת אשר הקדים לרשת בלא עתה" (ר' יונה), "שהוא בהול במלאכה, ודרך הבהול - בתחילתו רוצה שיוגמר, וכשבא לסופה אז הוא אץ וממהר מאד, ואז לא יהיה אחריתה יבורך" (הגר"א).

3. אולם ברוב התורה, נחלה היא קרקע בארץ ישראל (במדבר כו53 ועוד). לכן חז"ל דרשו שהפסוק לא מדבר על אדם פרטי אלא על שבט או עם שלם, שגם הוא עלול לפעול בחוסר-סבלנות; ראו "הקבלות".

הקבלות

עריכה

1. עשו קיבל את נחלתו בהר שעיר ראשון (לפני יעקב), ונחלתו קוללה, (מלאכי א ג): "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר" (ע"פ רמ"ד וואלי, פירוש שני).

2. בני גד ובני ראובן ביקשו לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי בצורה מבוהלת ונחפזת, לפני שהסתיים כיבוש ארץ ישראל כולה (במדבר לב). הם היו הראשונים שקיבלו נחלה, ואכן לא היתה ברכה בנחלתם והם היו הראשונים שיצאו לגלות: "שנבהל למהר וליטול תחילה, כגון בני גד ובני ראובן, שמיהרו ליטול חלקם בעבר הירדן, ודיברו בבהלה... הקדימו צאנם לטפם... גלו כמה שנים קודם שאר השבטים..." (רש"י).

3. על החיפזון להשיג עושר, ראו גם ב(משלי כח כ): "וְאָץ לְהַעֲשִׁיר - לֹא יִנָּקֶה"*וב(משלי כח כב): "נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-21