ביאור:משלי יח יב

משלי יח יב: "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה."

תרגום מצודות: לפני שבר יגבה לב איש - כי המקום מגדלו בעבור יגבה לבו למען תכפל צערו בבוא השבר; ולפני כבוד ענוה - כי הכבוד הוא גמול הענוה, אם-כן הענוה תקדם לה.

תרגום ויקיטקסט: לפני שקורה שבר (נפילה וכישלון) לאיש, ליבו גבה ומתגאה; ולעומת זאת - לפני שהאדם זוכה בכבוד, הוא עובר תקופה של ענוה והשפלה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יח יב.

דקויות

לפני שבר יגבה לב איש - הפסוק כתוב בלשון עתיד, המציינת פעולה החוזרת על עצמה באופן קבוע: "לפני שאדם נשבר, בדרך כלל ליבו גבה".

כשאנחנו רואים אדם רשע, שמצליח כל-כך עד שהוא מתחיל להתגאות ולהתרברב בכוחו, אפשר להיות רגועים - הנפילה שלו קרובה: לפני שאדם נשבר, בדרך כלל ליבו גבה. כך דרכו של ה', כשהוא רוצה להעניש אדם רשע, לפני העונש הוא מגביה את מעמדו, כך שהנפילה שלו תתפרסם יותר (מצודות).

ומצד שני, כשאנחנו מרגישים מעונים ומושפלים, אפשר להיות רגועים - הכבוד שלנו קרוב: לפני כבוד ענוה - לפני שה' נותן לאדם כבוד, הוא מעמיד אותו בניסיון של ענוה (= השפלה חברתית), על-מנת לוודא שהוא מסוגל לקבל את הכבוד בלי שזה "יעלה לו לראש" וישחית אותו.

תופעה דומה נצפתה גם במחקרים פסיכולוגיים, ונקראת אפקט דאנינג-קרוגר: "אנשים לא מיומנים סובלים מעליונות מדומה... ומיומנות בפועל עלולה להנמיך את הביטחון העצמי... אדם חסר השכלה אינו מודע להיקפו של התחום ולכן עלול להעריך ביתר את ידיעותיו המועטות. לעומת זאת אדם בעל השכלה מרובה בתחום אשר מודע להיקפו הרחב, עלול להעריך בחסר את הידע ביחס לגבולותיו הרחבים" (ויקיפדיה, אפקט דאנינג-קרוגר; תודה לחגי הופר).

הקבלות

1. לפני שבר גאון - כך קרה להמן, (אסתר ג א): "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, וַיְנַשְּׂאֵהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ".

המן התגאה ודרש שכולם ישתחוו לו, ואף רצה להשמיד את כל מי שאינו משתחווה לו, אבל תוך ימים ספורים הוא נתפס ונתלה על עץ. העובדה שהיה אדם גדול וחשוב לפני כן, גרמה לכך שהמפלה שלו התפרסמה יותר, והבזיון שנגרם לו היה גדול יותר.

2. ולפני כבוד ענוה - כך לאדם הפרטי, וכך גם לאומה הישראלית ולירושלים, (ישעיהו ס יג): "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא, בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו, לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי, וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד; וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ, וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה', צִיּוֹן, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל":

"והסוד הוא על מלכות אדום, שכל בטחונו בעושרו... שיגיע לתכלית הגאווה סמוך למפלתו, וכנגדו - ישראל יגיעו לתכלית הענווה, כשיהיו סמוכים אל גילוי כבוד השכינה עליהם בעת גאולתם, שאז מעודד ענוים ה' ומשפיל רשעים עדי ארץ, וזהו שאמר: לפני כבוד ענוה, שהרי הכבוד העליון קובע השראתו על הענוים, שהם לבדם ראויים לקבלו, מפני שתולים הגדולה בבעליה" (רמ"ד ואלי).

3. הפסוק שלנו פונה אל האנשים המושפלים וסובלים מגאוותו של הרשע, ואומר להם להיות אופטימיים, כי בקרוב הגלגל יתהפך, הרשע הגאוותן יישבר וייפול, והענווים המושפלים יזכו לכבוד. שני פסוקים, הכוללים ביטויים דומים, פונים אל קהלי-יעד שונים:

(משלי טז יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ" - הפסוק פונה אל אדם שנשבר ונפל, ומנחה אותו לעשות חשבון נפש ולחפש את מידת הגאוה שקדמה לנפילה*.

(משלי טו לג): "יִרְאַת ה' מוּסַר חָכְמָה, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה" - הפסוק פונה אל אדם צדיק שלמד חכמה לשם שמיים, ובכל-זאת סובל מעינויים והשפלות, ומנחה אותו לחכות בסבלנות, כי סוף הכבוד לבוא*.

גובה לב נזכר גם ב(משלי טז ה): "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב, יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה"*.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/18-12