ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לג
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לג
תמלול החלק השיך לפרק ל"ג מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
דע, כי ההתחלה בזאת החכמה מזקת מאד, רצוני לומר החכמה האלהית, וכן ביאור ענייני משלי הנבואה וההערה על השאלות הנעשות בסיפור אשר ספרי הנביאים מלאים מהם. אבל צריך לחנוך הקטנים ולישב קצרי התבונה כפי שיעור השגתם. ומי שיראה שלם בשכל, מזומן לזאת המדרגה העליונה, רצוני לומר מדרגת העיון המופתי, וההוראות השכליות האמתיות, יעלוהו מעט מעט עד שיגיע אל שלמותו, אם ממעורר שיעירהו, או מעצמו.
אמנם, כשיתחיל בזאת החכמה האלהית, לא יתחדש לו בלבול לבד באמונות אבל ביטול לגמרי. ואין המשל בו אצלי, אלא כמי שיזון הנער היונק בלחם החיטה והבשר ושתיית היין, שהוא ימיתהו בלא ספק. לא שאלו המזונות רעים ובלתי טבעיים לאדם, אבל לחולשת לוקחם לעכלם עד שיגיע לקבל התועלת בהם. כן אלו הדעות האמתיות לא העלימום, ודברו בהם בחידות, ולא עשה כל אדם חכם תחבולה ללמדם בבלתי באור בכל צד מן התחבולות, מפני היות בהם דבר רע נסתר, או מפני היותם סותרים ליסודות התורה, כמו שיחשבו הפתאים אשר חשבו שהשיגו למדרגת העיון, אבל העלימום לקיצור השכל בתחילה לקבלם, וגילו בהם מעט שילמדם השלם. ולזה נקראו: סודות וסתרי תורה, כמו שנבאר.
וזאת היא הסבה ב:דברה התורה בלשון בני אדם, כמו שביארנו (פרקים כ"ו ומ"ז מזה החלק) להיותה מוכנת להתחיל בה וללמוד אותה הנערים והנשים וכל העם, ואין ביכלתם להבין הדברים כפי אמיתתם. ולזה הספיקה עמהם הקבלה בכל ענין אמיתי שהאמנתו נבחרת, ובכל ציור מה שיישיר השכל אל מציאותו, לא על אמיתת מהותו.
וכשיהיה האיש שלם, ונמסרו לו סתרי תורה, אם מזולתו או מעצמו, כשיעוררוהו קצתם אל קצתם, יגיע למדרגה שיאמין בדעות האמתיות ההם בדרכי האמונה האמיתית, אם במופת במה שאפשר בו מופת, או בטענות החזקות במה שאפשר בו זה. וכן יצייר העניינים ההם אשר היו לו דמיונות ומשלים באמיתותיהם, ויבין מהותם.
וכבר נזכר פעמים רבות במאמרנו אמרם: ""ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, ואז מוסרים לו ראשי פרקים'" (משנה, חגיגה ב, א). ובעבור זה אין צריך להתחיל עם אדם בזה העניין אלא כשיעור שכלו, ובשני התנאים האלה. האחד מהם היותו חכם. כלומר, שעלו בידו החכמות אשר יילקחו מהם הקדמות העיון; והשני, שיהיה מבין משכיל זך הטבע, ירגיש בענין במעט רמז, והוא ענין אמרם: "מבין מדעתו".
והנה אבאר לך הסבות במנוע למוד ההמון בדרכי העיון האמתיי והתחיל עמהם בציור מהות העניינים כפי מה שהם עליו והיות זה ענין ראוי הכרחי שלא יהיה אלא אם כן. אביאהו בפרק שאחר זה ואומר.
- ^ תמלול השיעור: דע, כי ההתחלה בזאת החכמה מזקת מאד, רצוני לומר החכמה האלהית, הכונה בעיקר למעשה מרכבה וכן ביאור ענייני משלי הנבואה וגם להבאיר מה המשלים של הנבואה, מה האמת שבהם וההערה על השאלות הנעשות בסיפור אשר ספרי הנביאים מלאים מהם. כלומר, מילים מושאלות שיש להם כמה משמעויות שסיפור הנבואה משתמש בהם מה עושים, האם לא מלמדים ילדים? אז הוא אומר אבל צריך לחנוך הקטנים ולישב קצרי התבונה כפי שיעור השגתם. עם קטנים זה יותר פשוט כי אתה יודע שילד בגיל מסוים לא יכול להבין דברים מסוימים אבל קצרי התבונה קשה לדעת מה היכולת שלו כרגע ולישב קצרי התבונה כפי שיעור השגתם ומי שיראה שלם בשכל, מזומן לזאת המדרגה העליונה, רצוני לומר מדרגת העיון המופתי, ההוכחה הלוגית, וההוראות השכליות האמתיות, כלומר, בדרך כלל אנשים מקבלים, בוודאי ילדים, את התורה כקבלה, כמסורת, ככה זה צריך להיות. כדי להביא את האנשים בעלי היכולת להיות מהאנשים שהם בודקים את הדברים ומנסים להבין אותם, ההוראות צריך להית אמיתיות יעלוהו מעט מעט עד שיגיע אל שלמותו, אם ממעורר שיעירהו, או מעצמו. הרעיון הוא לא לזרוק תלמיד למים העמוקים ולראות אם הוא שורד אלא שמלמדים דברים בנגלה וכאשר מגלים שתלמיד מסוים מראה כישרון ושואל שאלות טובות, מקדמים אותו בהתאם ליכולותיו. כדי שזה יצליח, צריך שיהיה במערכת החינוך מישהו שכן יודע את הדברים האלה. זה לא חייב להיות המורה בכיתה, אלא מישהו במערכת שיודע לזהות ולקדם מי שמוכשר. ולא פחות חשוב שלא יקדם מישהו שבינתיים זה רק יזיק לו ויפריע לו. חשוב שההנחיה תגיע מלמעלה, כך שכאשר מזהים כישרון, ניתן לקדם אותו בצורה שתועיל לו ולא תזיק. כל תלמיד מתקדם בקצב שלו, ולכן צריך להיות מישהו שמכיר את התחום ויכול להדריך את התלמידים בהתאם. יכול להיות שתלמיד אחד אפשר לקדם אותו היום ותלמיד אחר אפשר לקדם רק בעוד מספר חדשים, אז צריך להיות עם היד על הדופק אצל כולם. אז צריך שיהיה מישהו במערכת שיודע ומקרין את הדברים כלפי מטה., הרמב"ם גם מדבר על כך שאדם יכול להגיע לשלמות בעצמו. אבל הרמב"ם כותב יעלוהו מעט מעט עד שיגיע אל שלמותו,., כלומר, בכל אופן, יעלוהו. כלומר, יעלו אותו למקום שמשם יגיע אל שלימותו בעצמו, או יעלו אותו למקום שהוא יגיע אל שלימותו על ידי זה שמעבירים אותו למורה, מעורר שיעירהו, או מעצמו. כלאמר לפעמים לא צריך מורה, אתה שם אותו במקום שהוא בעצמו, הוא יעשה את זה. אבל חשוב שזה יהיה מעט-מעט. אמנם, כשיתחיל בלי ההכנות בזאת החכמה האלהית, לא יתחדש לו בלבול לבד באמונות אבל ביטול לגמרי כלאמר אם תתחיל ללמד אותו בלי הכנות אתה רק תקלקל לו. ואין המשל בו אצלי, אלא כמי שיזון הנער היונק בלחם החיטה והבשר ושתיית היין, שהוא ימיתהו בלא ספק. לא שאלו המזונות רעים ובלתי טבעיים לאדם, אבל לחולשת לוקחם לעכלם עד שיגיע לקבל התועלת בהם. כן אלו הדעות האמתיות לא העלימום, ודברו בהם בחידות, ולא עשה כל אדם חכם תחבולה ללמדם בבלתי באור בכל צד מן התחבולות, מפני היות בהם דבר רע נסתר כלומר, זה לא שיש שם דברים רעים ולכן מסתירים אותם, או מפני היותם סותרים ליסודות התורה, כמו שיחשבו הפתאים אשר חשבו שהשיגו למדרגת העיון, יש כאלה גם פרופסורים שחושבים שסתרי תורה סותרים את יסודות התורה ולכן הסתירו אותם אבל העלימום לקיצור השכל בתחילה לקבלם, וגילו בהם מעט שילמדם השלם. ולזה נקראו: סודות וסתרי תורה, כמו שנבאר. יש כאלה היום שחושבים ככה גם כן, זה, פרופסורים גם כן, שאומרים שסטרי תורה הם סותרים את יסודות התורה. יחסו לחוקר הקבלה גרשון שלום, שהוא אמר שיש את המשיחיות מול חוכמת ההלכה, הנסתר זה עניין של המשיחי, וזה אנטי הלכתי. והוא לקח את שבתאי צבי שביטל חלק גדול מההלכות כדוגמה, והוא אמר שהציונות זה המשך של השבתאות, והוא אוהב את שניהם, והיו כאלהשאמרו, שהוא צודק. הציונות זה המשך של השבתאות והם שנאו את שניהם. כלומר הם התנגדו לציונות בגלל שהם ראו בציונות משיחיות שקר. אבל הרב צבי יהודה ואחרים אמרו שאין לך בקיא בנסתר כמו הגאון מווילנה שהיה גם כן הבקיא בהלכה ופוסק גדול, אז זה לא עניין של דברים מנוגדים, אבל יש פתאים שחשבו שהשיגו את מדרגת העיון שלהם בסתרי תורה, והם אמרו את זה על הרמב״ם. למה הוא מסתיר סטרי תורה? בגלל שהם סותרים, את עיקרי התורה היה אחד שכתב ספר שנקרא כפרותיו של הרמב"ם והיה על זה ביקורת ספרים במקור ראשון. הספיק לי לראות את השער של הספר , היתה שם תמונה של הרמב״ם וכאילו איזה פסל של אריסטו מאחור, כאילו, שאריסטו הוא הרב, והרמב״ם הוא התלמיד, והרמב״ם מסתיר שהוא באמת אריסטוטלי ולא יהודי מאמין שמקבל את התורה. הרמב״ם ראה כבר שזה יהיה, אז הוא אמר, יש כאלה שחושבים שהשיגו את מדרגת העיון. והוא קורה להם בכמה מקומות חכמים עיניהם. אבל הם לא חכמים. אם כן, למה הסתירו אותם? אבל העלימום לקיצור השכל בתחילה לקבלם, כלאמר אם אתה מלמד את הדברים האלה לכולם, יהיו הרבה אנשים שיתבלבלו, הם יבינו דברים אחרים כי הדברים האלה, הם בטבעם מסתרים ממי שלא מוכן לזה ויגיעו למסקנות מוטעות וגילו בהם מעט שילמדם השלם. ולזה נקראו: סודות וסתרי תורה, כמו שנבאר. אז מה אנחנו עושים? הרמב״ם מדבר על זה גם כן בהקדמה למשנה. כאשר מלמדים ילדים, איך מלמדים אותם את אגדות של חז״ל? אז לאגדות של חז״ל יש רמות, רמות מסוימות, יש את הפשט של הסיפור, זה דבר אחד, ויש גם כן את הצד של המליצה. הצד של המליצה זה המסר המוסרי שנמצא באגדה. אז לזה בדרך כלל מלמדים את המסר המוסרי שיוצא מזה. אתה מלמד את זה כך שהפיקח יבין שיש משהו אחר שאולי נמצא שם. והרמב״ם עושה את זה בעצמו בהקדמה למשנה, בחלק בו הוא מדבר על אגדות חז"ל, שם הוא אומר שכל הדברים העמוקים ביותר שעליהם גדולי הפילוסופים בכל הדורות שברו את הראש כל הדברים האלה נמצאים בתוך אגדות חז״ל. אבל זה עניינים עמוקים זה סתרי תורה ולא מלמדים את העם, והרמב"ם אומר אני אתן לכם דוגמא לסתרי תורה כל הפילוסופים מתלבטים בשאלה בשביל מה נברא העולם, מה המטרה של העולם. והנה במסכת ברכות כתוב שאין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא דלת אמות של הלכה בלבד, הכוונה שהאדם הוא הסיבה והתכלית של כל העולם מתחת הירח, כלומר העולם הארצי, והתכלית שיהיה ישר וטוב. כלומר האדם הישר והטוב הוא התכלית. אבל מה סתרי תורה בזה שאדם צריך להיות ישר ואם זה סתרי תורה איך הוא כותב את זה בצורה פשוטה וגלויה כך שכל ילד יכול להבין אלא שהרמב"ם ממשיך ואומר שהוא הבין את זה מתוך סיפור שמופיע בגמרא על בן זומה שהיה יושב על מדרגה אחת של הר הבית, והוא ראה שש מאות אלף מבני ישראל שמגיעים לשם, והוא ברך שתי ברכות. ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני. יש בזה חוצפה אדירה, להגיד הקדוש ברוך הוא ברא את כולכם לשרת אותי. אבל הרמב״ם מביא רק שהוא ברך שברא כל אלו לשמשני, והוא לא מזכיר שהוא ברך ברוך חכם הרזים. בהמשך הגמרא שם, יש סיפור על שלושה אמוראים, רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שהלכו בדרך ופגשו ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה כאשר ראינו אותך ברכנו עלך שתי ברכות ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו, ושהחיינו .אמר להו: גם אני כאשר ראיתי אתכם – החשבתי אתכם כשישים רבוא בית ישראל וברכתי עליכם שלוש ברכות: שתי הברכות שאתם ברכתם עלי וברוך חכם הרזים אמרו לו חכימת כולי האי אני מפרש את זה שהכוונה האם אתה חושב שהחכמה זה דבר כזה חשוב שאפשר להחשיב אדם חכם כשישים ריבוא נתנו בו עיניהם והוא מת הרמב״ם לא מביא את הסיפור הזה. בנוסף הרמב"ם פתח את דבריו בדברי חז"ל שאמרו אין לקדוש ברוך הוא אלא דלת אמות של הלכה . אבל זה לא המשפט כולו. חז"ל אמרו מיום שחרב בית המקדש אין לקדוש ברוך הוא אלא דלת אמות של הלכה. הרמב"ם לא הביא את תחילת הדברים. אלא רק שאין לקדוש ברוך הוא אלא דלת אמות של הלכה ומזה הוא למד שכל העולם זה בשביל האדם, ותכלית האדם זה להיות ישר וטוב. מכאן משמע שלפני שחרב בית המקדש היה משהו אחר. והרמב״ם לא אומר את זה. אז מה היה קדם, מה זה דלת אמות? אנחנו יודעים שלכל אחד יש את הדלת אמות שלו, כלומר, אדם כאשר הוא הולך, יש לו דלת אמות שנחשב כאילו הרשות היחיד שלו. אז הכוונה שאחרי שנחרב בית המקדש, במקום העניין הציבורי של הרבים, הכל הלך וצטמצם לאדם היחיד, כל יחיד ויחיד, זה עניין של דלת אמות, וזה האדם הפרטי, לפני כן זה היה רשות הרבים של הדברים, ולכן, הוא לא מביא את שתי ברכות. שהרי בן זומא, היה בזמן שבית המקדש חרב, כלומר, הוא היה תלמיד חבר של רבי עקיבא, אז אחרי חורבן הבית, הם עדיין היו עולים למדרגות של בית המקדש, בן זומא מדבר על שתי ההנהגות גם יחד, זה הדמדומים של ההנהגה, של הציבור הרחב, לכן הוא מברך ברוך חכם ארזים, הוא לא יודע מתי עוד פעם אפשר יהיה לראות שש מאות אלף יהודים במקום אחד, זה לא ימשיך הרבה זמן, העניין של כולם נבראו לשמשני, זה בגלל שאני מבחינת היחיד, האדם הישר והטוב, מולכם, אז בן זומא אומר את שני הדברים, אבל הרמב״ם מסתיר את זה, הוא לא מביא את זה כי בפירוש המשניות, הוא מלמד איך מלמדים אגדתא מלמדים רק את הצד של המוסרי, כאילו הכל זה עניין מוסרי, וכאשר אדם חכם אומר, למה, ההוא דילג פה והוא דילג שם אז לאט לאט מכניסים אותו לסוד הענינים ככה, מלמדים, זה סוג של קריצת עין אני זוכר כתלמיד, בשנה הראשונה, שאלתי את הרב צבי יהודה איזושהי שאלה בנושא של בחירה חופשית, והוא ענה לי תשובה, לא זוכר מה הוא ענה לי בדיוק, אבללא אהבתי את התשובה, ושאלתי שאלה נוספת, והוא ענה לי תשובה אחרת, אז אמרתי, אני רוצה לחשוב על זה, אבל אני בטוח שאם הייתי שואל אותו שאלה נוספת, הוא שוב היה עונה תשובה אחרת, וזה לא שבפעם הראשונה הוא ענה לי משהו לא נכון, הוא פשוט ראה את השאלה שלי והתאים את הדברים ליכולת שלי להבין את הדברים באותו זמן וזאת היא הסבה ב:דברה התורה בלשון בני אדם, כמו שביארנו (פרקים כ"ו ומ"ז מזה החלק) להיותה מוכנת להתחיל בה וללמוד אותה הנערים והנשים וכל העם, ראינו שהרמב"ם מאומר שדברה תורה בלשון בני אדם הכוונה שלא מיחסים לבורא יתברך פעולות שנחשבים בעיני אדם לחיסרון לכן לא נאמר שהקדוש ברוך הוא ישן או אוכל. בגלל שינה זה בגלל עיפות ואדם אוכל בגלל הוא רעב אבל כן מיחסים לבורא פעולות שבעיני אנשים מי שלא עושה אותם הוא חסר לכן כן נאמר שהקדוש ברוך הוא שומע כי מי שאינו שומע הוא חרש ונאמר שהקדוש ברוך הוא חושב ויודע כי מי שלא עושה את זה נחשב חסר וכן על זה הדרך אף ששום פעולה אנושית לא שייכת בבורא אבל ככה מחנכים ילד שהקדוש ברוך הוא קים, הקדוש ברוך הוא רואה הקדוש ברוך הוא שומע הקדוש ברוך הוא שלח את ידו אחרי שזה נקבע בשכל שלו ויש לו את התמונה הכללית. והוא מכיר שלקדוש ברוך הוא, יש את כל הדברים הטובים, במקסימום של הכוח, וזה החינוך אחר כך עושים את הפיינטיונין אומרים לו, שאין לו יד באמת זה רק משל, כי אין ביכלתם להבין הדברים כפי אמיתתם. ולזה הספיקה עמהם הקבלה בכל ענין אמיתי שהאמנתו נבחרת, כלאמר לילדים ואנשים בתחילת הדרך די באמונת המסורת הפשוטה ובכל ציור מה שיישיר\לכוון השכל אל מציאותו, לא על אמיתת מהותו. כלומר, בהתחלה צריכים לכוון, על זה שיש אלוה והוא פועל וכשיהיה האיש שלם, ונמסרו לו סתרי תורה, אם מזולתו או מעצמו, הוא חוזר לזה. לפעמים אדם, על ידי זה שמראים לו חומרים מסוימים, הוא בעצמו יחבר את הנקודות, אבל לפעמים מישהו צריך לעשות לו את זה כשיעוררוהו קצתם אל קצתם, יגיע למדרגה שיאמין בדעות האמתיות ההם בדרכי האמונה האמיתית, אם במופת במה שאפשר בו מופת, או בטענות החזקות במה שאפשר בו זה. כלומר, יש דברים שאי אפשר להוכיח במאה אחוז, לדוגמה, האם העולם קדמון הרמב״ם חושב שאי אפשר להוכיח במאה אחוז, אבל רוב ההוכחות, נוטות לזה שהעולם מחודש, וכן יצייר העניינים ההם אשר היו לו דמיונות ומשלים באמיתותיהם, ויבין מהותם. וכבר נזכר פעמים רבות במאמרנו אמרם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, כלומר, לא מלמדים אף אחד, גם אחד על אחד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו., הכוונה שהוא צריך להבין את זה מעצמו ואז מוסרים לו ראשי פרקים. ובעבור זה אין צריך להתחיל עם אדם בזה העניין אלא כשיעור שכלו, ובשני התנאים האלה. האחד מהם היותו חכם. כלומר, שעלו בידו החכמות אשר יילקחו מהם הקדמות העיון; הוא יודע לוגיקה הוא מבין את הכללים והשני, שיהיה מבין משכיל זך הטבע, ירגיש בענין במעט רמז, והוא ענין אמרם: "מבין מדעתו". אומרים לו משהו והוא בחוש מבין את כל העניין והנה אבאר לך הסבות במנוע למוד ההמון בדרכי העיון האמתיי והתחיל עמהם בציור מהות העניינים כפי מה שהם עליו והיות זה ענין ראוי הכרחי שלא יהיה אלא אם כן. אביאהו בפרק שאחר זה ואומר.