מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כו

כבר ידעת אימרתם של חכמים (פרק ל"ג ופרק מ"ו מזה החלק) הכוללות למיני הפירושים כולם התלויים בזה העניין, והוא אומרם: "דברה תורה כלשון בני אדם". עניין זה, כי כל מה שאפשר לבני אדם כולם, הבנתו וציורו בתחלת המחשבה, הוא אשר שם ראוי לבורא יתעלה. ולזה יתואר בתארים מורים על הגשמות להורות עליו שהוא יתעלה נמצא, כי לא ישיגו ההמון בתחילת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם.

וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו, ייוחס לו יתעלה להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם, ואין עמו חסרון או העדר כלל. וכל מה שישיגו ההמון שהוא חסרון או העדר לא יתואר בו. ולזה לא יתואר באכילה ושתיה, ולא בשינה, ולא בחולי, ולא בחמס, ולא במה שידומה לזה. וכל מה שיחשוב ההמון שהוא שלימות יתואר בו, ואע"פ שהדבר ההוא אמנם הוא שלימות בערך אלינו, אבל בערך אליו יתעלה אלו אשר נחשבם כלם שלמויות הם תכלית החיסרון. אמנם, אילו ידמו העדר השלמות ההוא האנושי ממנו יתעלה היה זה אצלם חסרון בחוקו.

ואתה יודע, כי התנועה היא משלמות בעלי חיים והכרחית לו בהשלמתו. וכמו שהוא צריך לאכילה ושתיה להחליף מה שיותך, כן הוא צריך לתנועה לכווין אל הטוב לו והמורגל, ולברוח מן הרע לו ומה שהוא כנגדו. ואין הפרש בין שיתואר יתעלה באכילה ובשתיה או שיתואר בתנועה. אבל לפי לשון בני אדם, כלומר הדמיון ההמוני, היו האכילה והשתייה אצלם חסרון בחיק הבורא, והתנועה אינה חסרון בחיקו, ואע"פ שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון.

וכבר התבאר במופת, כי כל מתנועע בעל גשם מתחלק בלא ספק. והנה יתבאר אחר זה, היותו יתעלה בלתי בעל גשם ולא תמצא לו תנועה. ולא יתואר ג"כ במנוחה, כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע.

וכל אלו השמות המורים על מיני תנועות בעלי חיים, כולם יתואר בהם יתעלה על הדרך שאמרנו, כמו שיתואר בחיים, כי התנועה מקרה דבק לבעלי חיים. ואין ספק כי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלו, כלומר – ירד, ועלה, הלך, וניצב, ועמד, וסבב, וישב, ושכן, ויצא, ובא ועבר וכל מה שדומה לזה. וזה הענין ההארכה בו ייתרו. אלא מפני שהרגילוהו דעות ההמון כן, צריך לבארו לאשר לקחו עצמם בשלמות האנושי, ולהסיר מהם אלו המחשבות המתחילות משני הנַערוּת אליהם במעט הרחבה, כמו שעשינו.