ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לד
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לד
תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [2]
הסיבות המונעות לפתוח הלמוד באלהיות, ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולהראות להמון, חמש סיבות.
- הסיבה הראשונה, קושי העניין בעצמו ודקותו ועמקו. אמר: "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו" (קהלת ז, כד); ונאמר: "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח, יב). ואין ראוי שיתחילו לו בלימוד בַּקָּשֶׁה ובעמוק להבין. ומן המשלים הגלויים בתורתנו דמות החכמה במים. וביארו עליהם השלום למשל הזה עניינים, מכללם כי אשר ידע לשחות יוציא פנינים מקרקע הים, ומי שיסכל השחיה יצלול. ולזה לא יכניס עצמו לשחות אלא מי שהרגיל בלמודה.
- הסיבה השנית, קצור דעות האנשים כולם בתחילתם. וזה, כי האדם לא ניתן לו שלמותו האחרון בתחילה, אבל השלמות בו בכח, והוא בתחילתו נעדר הפועל ההוא: "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא, יב). ואין כל איש שיש לו דבר אחד בכח, ראוי בהכרח שיצא הדבר ההוא אל הפועל. אבל אלא אפשר שישאר על חסרונו, אם למונעים אם למיעוט למוד במה שיוציא הכח ההוא אל הפועל. ובביאור אמר: "לא רבים יחכמו" (איוב לב, ט), ואמרו ז"ל: "ראיתי בני עליה והם מועטים" (סוכה מה, ב). כי המונעים מן השלמות רבים, והמטרידים ממנה רבים, ומתי תמצא ההזמנה השלימה והפנאי ללמוד מה שצריך ללמוד, עד שיצא מה שבאיש ההוא בכוח אל הפועל.
- והסיבה השלישית, אורך ההצעות, כי לאדם בטבעו תאוה לבקשת התכליות, והרבה פעמים יכבד עליו ויניח ההצעות.
- ודע, שאילו היה האדם מגיע אל אחת מן התכליות מבלתי הצעות הקודמות לה, לא היו הצעות, אבל היו טרדות ומותרים גמורים. וכל איש, אפילו הפתי שבאנשים, כשתעירהו כמו שמעירים הישן ותאמר לו: הלא תכסוף עתה לידיעת אלו השמים כמה מספרם ואיך תכונתם ומה יש בהם, ומה הם המלאכים, ואיך נברא העולם כולו, ומה תכליתו לפי סידורו קצתו עם קצתו, ומה היא הנפש ואיך התחדשה בגוף, ואם נפש האדם תיפרד, ואם תיפרד איך תיפרד, ובמה זה ואל מה זה, ומה שידומה לאלו החקירות – הוא יאמר לך כן בלא ספק, ויכסוף לידיעת אלה הדברים כפי אמתתם כוסף טבעי. אלא שהוא ירצה להניח הכוסף הזה ולהגיע לידיעת כל זה בדבור אחד או שני דברים שתאמרם לו לבד. אלא שאתה אילו הטרחתו שיבטל עסקיו שבוע מן הזמן עד שיבין כל זה – לא יעשה, אבל יספיק לו בדמיונים מכזיבים תנוח דעתו עליהם, וימאס שיאמר לו שיש שם דבר צריך אל הקדמות רבות ואורך זמן בדרישה.
- ואתה יודע כי אלו העניינים נקשרים קצתם בקצתם, והוא שאין במציאה זולתי השם יתברך ומעשיו כולם, והם כל מה שכללה אותו המציאה, בלעדיו; ואין דרך להשיגו אלא ממעשיו, והם המורים על מציאותו. ועל מה שצריך שיאמין בו, רוצה לומר: מה שיחויב לו או ישולל ממנו יתברך, יתחייב אם כן בהכרח לבחון הנמצאות כולם כפי מה שהם עליו, עד שניקח מכל מין ומין הקדמות אמתיות צודקות, יועילונו בבקשתנו האלוהיות.
- וכמה הקדמות ילקחו מטבע המניין ומסגולות צורות התשבורת, יורו לנו על עניינים נרחיקם ממנו יתברך, ותורנו הרחקתם על הרבה עניינים. אמנם ענייני התכונה הגלגלית והחכמה הטבעית, איני רואה שתספק בהיותם דברים הכרחיים בהשיג ערך העולם להנהגת השם איך היא על האמת, לא כפי הדמיונות. ויש עניינים רבים עיוניים, ואף על פי שלא ילקחו מהם הקדמות לזאת החכמה, אלא שהם ירגילו השכל ויקנוהו קניין עשות המופת וידיעת האמת בעניינים העצמיים לו, ויסירו השיבושים הנמצאים ברוב דעות המעיינים מהסתפקות העניינים המקריים בעצמיים, ומה שיתחדש בעבור זה מהפסד הדעות; מחובר אל ציור העניינים ההם כפי מה שהם עליו גם כן, ואם לא יהיו שורש לחכמה האלהית, ואינם נמלטים מתועלות אחרות בעניינים מקרבים לחכמה ההיא. אי אפשר אם כן בהכרח, למי שירצה השלמות האנושי, מבלתי התלמד תחילה במלאכת ההגיון, ואחר כן בלימודיות על הסדר, ואחר כן בטבעיות, ואחר כן באלהיות.
- וכבר מצאנו רבים ילאה שכלם בקצת אלו החכמות; וגם אם לא יקצר שכלם, אפשר שיפסיק בהם המות, והם בקצת ההצעות. ואילו לא ניתן לנו דעת על צד הקבלה בשום פנים, ולא הישירונו אל דבר במשל, אלא שנחוייב בציור השלם בגדרים העצמיים ובהאמין במה שירצה להאמין בו במופת, וזה אי אפשר אלא אחר ההצעות הארוכות – היה מביא זה למות רוב האנשים והם לא ידעו, היש אלוה לעולם או אין אלוה, כל שכן שיחויב לו דין או ירוחק ממנו חסרון; ולא היה נצול מזה המות אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. אמנם האחרים, והם השרידים אשר ה' קורא, לא יתכן להם השלמות אשר הוא התכלית, אלא אחר ההצעות. וכבר באר שלמה כי הצורך להצעות הכרחי, ושאי אפשר להגיע אל החכמה האמיתית אלא אחר ההרגל. אמר: "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחיילים יגבר ויתרון הכשר חכמה", ואמר: "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך".
- ויש הנה הכרח אחר ללמוד ולדעת ההצעות. וזה כי האדם, יתחדשו לו ספקות רבות בעת הדרישה במהרה, ויבין גם כן הקושיות במהרה; רצוני לומר, סתירת מאמר מן המאמרים, כי זה כדמות סתירת הבניין. אמנם קיום המאמרים והתר הספקות לא יתכן, אלא בהקדמות רבות ילקחו מן ההצעות ההם, ויהיה המעיין מבלתי הצעה כמי שילך על רגליו להגיע למקום, ונפל בדרכו בבור עמוק, שאין תחבולה לו לצאת ממנו עד שימות; ואילו חסר ההליכה ועמד במקומו היה יותר ראוי לו. וכבר היטיב שלמה במשלי בתואר ענייני העצלים ועצלותם; והכל משל לעצלה מִבַּקָשַת החכמה. ואמר בכוסף הכוסף לדעת התכליות, ולא ישתדל להבין ההצעות המגיעות לתכליות ההם, אבל יתאוה לבד; אמר: "תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות, כל היום התאוה תאוה, וצדיק יתן ולא יחשך" (משלי כא כה). יאמר כי הסיבה בהיות תשוקתו ממיתה אותו, שהוא לא ישתדל במה שיניח התשוקה ההיא, אבל ירבה תאותו לא זולת זה, ויקוה למה שאין כלי אצלו להגיע אליו; ואילו הניח התשוקה ההיא היה יותר טוב לו. והתבונן סוף המשל איך באר על תחילתו, באמרו: "וצדיק יתן ולא יחשך", ואין צדיק כנגד עצל? אלא כפי מה שבארנוהו, שהוא אומר שהצדיק בבני אדם, הוא אשר יתן לכל דבר חוקו, כלומר: זמנו כולו לדרישה, ולא ימנע מזמנו דבר לזולת זה - כאילו אמר: וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשוך מהם; דומה לאמרו, "אל תתן לנשים חילך" (משלי לא ג).
- ורוב החכמים, רצוני לומר המפורסמים בחכמה - נגועים בזה החלי, רצוני לומר, בקשת התכליות והדיבור בהם מבלתי עיון בהצעותיהם; ומהם מי שיגיע בו הסכלות או בקשת השררה שיגנה ההצעות ההם, אשר הוא מקצר להשיגם או מתרשל לבקשם, וישתדל להראות שהם מזיקות או בלתי מועילות; והאמת עם ההשתכלות מבואר.
- והסיבה הרביעית, ההכנות הטבעיות. וזה שכבר התבאר במופת, כי מעלות המדות הם הצעות למעלות הדבריות, ואי אפשר היות דבריות אמתיות, רוצה לומר המושכלות שלמות, אלא לאיש מלומד המדות, בעל נחת וישוב.
- ויש אנשים רבים שיש להם מתחילת הבריאה תכונה מזגית, אי אפשר עמה שלמות בשום פנים, כמי שלבו חם מאוד וחזק בטבעו, שהוא אינו נצול מן הכעס, ואפילו הרגיל עצמו הרגל גדול. וכמי שמזג הביצים ממנו חם ולח, והם חזקות הבנין, וכיסי הזרע מרבים להוליד הזרע, כי זה רחוק שיהיה ירא חטא ואפילו הרגיל עצמו בתכלית הרגל גדול.
- וכן תמצא מבני אדם אנשים בעלי קולות והמיה, ותנועותיהם נבהלות מאוד בלתי מסודרות, יורו על הפסד הרכבה ורוע מזג אי אפשר שיפורש. ואלו לא יראה להם הבנה שלמה לעולם, וההשתדלות עמם בזה הענין שטות גמורה מן המשתדל. כי זאת החכמה כמו שידעת, אינה חכמת רפואות ולא חכמת תשבורת, ואין כל אחד מוכן לה מן הפנים אשר אמרנו. ואי אפשר מבלתי הקדמת הצעת המדות הטובות, עד שישוב האדם בתכלית היושר והשלמות, "כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו" (משלי ג לב). ולזה רחקו למדה לבחורים, וגם אי אפשר להם לקבלה, לרתיחת טבעיהם וטרדת דעותיהם בשלהבת הגידול והצמיחה, עד שתעדר השלהבת ההיא המערבבת, ויהיה להם הנחת והישוב, ויכנעו לבותם ויעונו מצד המזג, ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה והיא השגתו יתברך, רוצה לומר החכמה האלהית, המכונה במעשה מרכבה. אמר, "קרוב ה' לנשברי לב" (תהלים לד יט), ואמר, "מרום וקדוש אשכן ואת דכא ושפל רוח" וכו' (ישעיהו נז טו).
- ולזה אמרו בתלמוד (חגיגה יג א), על אמרם "מוסרים לו ראשי פרקים", אמרו, "אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין, והוא שלבו דואג בקרבו". והכונה בזה, הענוה וההכנעה ויראת חטא, ובה מחובר אל החכמה. ושם נאמר, "אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש", ואלו דברים אי איפשר בהם מבלתי הכנה טבעית. הלא תדע, כי יש מבני אדם מי שהוא חלוש העצה מאוד, אף על פי שהוא המבין שבאנשים. ומהם, מי שיש לו עצה נכונה וטוב הנהגה בדברים הצריכים לסדור בני אדם ולרעותם, והוא הנקרא יועץ, אלא שהוא לא יבין מושכל, אף על פי שהוא קרוב למושכלים הראשונים, אבל הוא סכל מאוד אין תחבולה עמו. "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין?" (משלי יז טז).ומן האנשים מי שהוא נבון זך בטבע, יכול להעלים ענינים בלשון קצר ומתוקן, והוא אשר יקרא נבון לחש, אלא שהוא לא התעסק ולא הגיע לו חכמות. ואשר עלו בידו החכמות בפועל, הוא הנקרא חכם חרשים, אמרו: "כיון שמדבר, נעשו הכל כחרשים". והתבונן איך התנו בספריהם שלמות האיש בהנהגות המדיניות, ובחכמות העיוניות, עם זכות טבע והבנה, וטוב ספור הדברים, להודיע העניינים ברמיזות, ואז מוסרין לו סתרי תורה.
- ושם נאמר: "אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר, תא ואגמרך מעשה מרכבה. אמר ליה, אכתי לא קשאי", רוצה לומר: לא זקנתי, ועד עכשיו אני מוצא רתיחת טבע והמיית הנערות. ראה איך התנו השנים עוד, מחובר אל המעלות הטובות ההם; ואיך איפשר עם זה להכניס באלו העניינים המון העם טף ונשים?:
- והסיבה החמישית, העסק בצרכי הגופות אשר הם השלמות הראשון, ובלבד אם יחובר אליהם העסק באשה ובבנים, כל שכן אם יחובר לזה בקשת מותרי המחיה, שהם טבע חזק כפי המדות והמנהגים הרעים, שאפילו האדם השלם כמו שזכרנו, כשירבו עסקיו באלו הדברים הצריכים, וכל שכן שאינם צריכים, ותגדל תשוקתו אליהם, יחלשו תשוקותיו העיוניות וישתקעו, ויהיה בקשו אליהם בהפסק ורפיון ומיעוט השגחה, ולא ישיג מה שבכוחו להשיג, או ישיג השגה מבולבלת מעורבת מן ההשגה והקצור. ולפי אלו הסבות, היו אלו העניינים נאותים מאוד ביחידי סגולה, לא בהמון, ולזה יעלמו מן המתחיל, וימנע מהתעסק בהם מי שאינו ראוי להם, כמו שימנע הנער הקטן מלקיחת המזונות העבים ומנשוא המשקלים:
- ^ תמלול השיעור:זה המשך מפרק לג’ שם ראינו שאסור להתחיל בחוכמות האלוקיות בגלל שזה כאילו מישהו מאכיל את התינוק הרך שלו בבשר ויין, ואף על פי שבשר ויין זה דבר טוב וזה דבר ראוי לאדם מבוגר, אבל מי שלא בנוי לזה, זה יכול לפגוע בו. כן אלו הדעות האמתיות לא העלימום, ודברו בהם בחידות, ולא עשה כל אדם חכם תחבולה ללמדם בבלתי באור בכל צד מן התחבולות, מפני היות בהם דבר רע נסתר, או מפני היותם סותרים ליסודות התורה, כמו שיחשבו הפתאים אשר חשבו שהשיגו למדרגת העיון, כלומר, יש כאלה שחושבים שהם חכמים גדולים ואומרים שסתרי תורה סותרים את עיקרי האמונה ואת יסודות התורה, לכן הסתירו אותם כי לא רצו שכולם ידעו, ומגלים את זה רק ליחידי סגולה זה לא נכון ולמרות שהרמב״ם אמר תזהרו יש כאן בור ובראש מורם הם צועדים ונכנסים ישר לבור. יש ספר שנקרא כפירותיו של הרמב״ם, ובשער של הספר ישנה תמונה של הרמב״ם מקדימה ומאחור יש איזה פסל של אוריסטו כאילו לרמוז שהרמב"ם הסתיר את זה שהוא כופר בתורת משה ומאמין בפילוסופיה של אריסטו אז הוא כבר ראה את הנולד. אבל זה לא עזר. אבל העלימום לקיצור השכל בתחילה לקבלם, וגילו בהם מעט שילמדם השלם. ולזה נקראו: סודות וסתרי תורה, כמו שנבאר. בפרק ל״ד, הרמב"ם מונה את הסיבות, שמפריעות לאדם ללמוד את הדברים. לא מדובר בילדים קטנים זה לא עניין ביולוגי הסיבות המונעות לפתוח הלמוד באלהיות, ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולהראות להמון, חמש סיבות. הסיבה הראשונה, קושי העניין בעצמו כלומר, חומר הלימוד לא קל ולרוב האנשים אפילו מאוד קשה ודקותו ועמקו. צריכים לדייק בכל דבר וזה מקשה אמר: "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנ וונאמר: והחכמה מאין תמצא ואין ראוי שיתחילו לו בלימוד בַּקָּשֶׁה ובעמוק להבין. ומן המשלים הגלויים בתורתנו דמות החכמה במים. וביארו עליהם השלום למשל הזה עניינים, מכללם כי אשר ידע לשחות יוציא פנינים מקרקע הים, ומי שיסכל השחיה מי שלא יודע לשחות יצלול ויטבע. ולזה לא יכניס עצמו לשחות אלא מי שהרגיל בלמודה. הסיבה השנית, קצור דעות האנשים כולם בתחילתם כלאמר זה לא בגלל שהחומר קשה, אלא בגללם. וזה, כי האדם לא ניתן לו שלמותו האחרון בתחילה, אבל השלמות בו בכח\בפונציה, כלומר, גם אדם גאון, לא נולד עם הידיעות. והוא בתחילתו נעדר הפועל ההוא: "ועיר פרא אדם יולד הוא יודע בלי ידע ואין כל איש שיש לו דבר אחד בכח\בפוטנציה, ראוי בהכרח שיצא הדבר ההוא אל הפועל. אבל אפשר שישאר על חסרונו, כלאמר לא תמיד אדם מממש את הפוטנציאל שבו אם למונעים \מניעות חיצוניות אם למיעוט למוד או שהוא לא למד מספיק במה שיוציא הכח ההוא אל הפועל. ובביאור אמר: "לא רבים יחכמו , ואמרו ז"ל: "ראיתי בני עליה והם מועטים כי המונעים מן השלמות רבים, והמטרידים ממנה רבים, ומתי תמצא ההזמנה השלימה והפנאי ללמוד מה שצריך ללמוד, עד שיצא מה שבאיש ההוא בכוח אל הפועל. אנשים עסוקים ולא מוצאים זמן ללמוד את הדברים וזה ממשיך לסיבה השלישית, שצריך הרבה הקדמות. כלאמר לא רק שצריך הרבה זמן ללמוד את הנושא עצמו. אלא שצריך קדם לכן ללמוד הרבה דברים מקדימים כמו היגיון וגמרות, וכל מיני דברים שצריכים ללמוד כהקדמה ללימוד הנושא עצמו והסיבה השלישית, אורך ההצעות, כי לאדם בטבעו תאוה לבקשת התכליות אדם רוצה לדעת מה השורה התחתונה, והרבה פעמים יכבד עליו ויניח ההצעות. הוא רוצה ללמוד אבל אומרים לו קודם נסביר את היסודות. מתוך היסודות, נגיע למסקנות ראשונות. נראה את כל המסקנות הראשונות, ואחר כך נגיע .. אז הוא אומר עזוב ודע, שאילו היה האדם מגיע אל אחת מן התכליות מבלתי הצעות הקודמות לה ,אם אפשר היה להבין את הדברים העמוקים בלי הקדמות לא היו הצעות, אבל היו טרדות ומותרים גמורים. וכל איש, אפילו הפתי שבאנשים, כשתעירהו כמו שמעירים הישן ותאמר לו: הלא תכסוף עתה לידיעת אלו השמים כמה מספרם ואיך תכונתם ומה יש בהם, ומה הם המלאכים, ואיך נברא העולם כולו, ומה תכליתו לפי סידורו קצתו עם קצתו, ומה היא הנפש ואיך התחדשה בגוף, ואם נפש האדם תיפרד כאשר הגוף מת האם הנפש נשארת, ואם תיפרד איך תיפרד, ובמה זה ואל מה זה, ומה שידומה לאלו החקירות – הוא יאמר לך כן בלא ספק, ויכסוף לידיעת אלה הדברים כפי אמתתם כוסף טבעי. אלא שהוא ירצה להניח הכוסף הזה ולהגיע לידיעת כל זה בדבור אחד או שני דברים שתאמרם לו לבד. אלא שאתה אילו הטרחתו שיבטל עסקיו שבוע מן הזמן אתה אומר לו אני אתן לך את התשובות על כל הדברים האלה, אבל אתה צריך לקחת הפסקה מהעבודה, שבוע, אחד מן הזמן עד שיבין כל זה – לא יעשה, אבל הוא יעדיף יספיק לו בדמיונים מכזיבים תנוח דעתו עליהם, וימאס שיאמר לו שיש שם דבר צריך אל הקדמות רבות ואורך זמן בדרישה. הכוונה כמובן שהאדם המצוי, אף פי שהוא לא ישן לא מוכן להקדיש זמן לדברים האלה בכלל, אני חושב שהיום אם היו מעירים אותו הוא היה כועס ושואל אם זה לא יכול לחכות עד הבוקר מה אתה מפריע לי לישון? אז הדברים שמונעים את הלימוד. הדבר הראשון זה שהנושא קשה. והשני זה שכדי ללמוד את זה צריך ידע מקדים צריך ידיעות מקדימות, אנשים לא נולדים עם הידיעות האלה, ולא לכל אדם יש את היכולת להשלים את זה, צריכים הרבה הקדמות, ולמרות שאנשים מאד רוצים לדעת את הדברים האלה הם לא מוכנים להקדיש את הזמן הנחוץ כדי ללמוד את כל ההקדמות הנדרשות כהכנה ללימוד נזכיר לעצמנו שכאן הוא אומר שהבן אדם יגיד שהוא רוצה לדעת, רק שהוא לא מוכן להקדיש את הזמן הנחוץ ללמוד את כל ההקדמות. ואילו בפרק ל״א, הוא אמר שיש דברים שאנשים לא יכולים לדעת ולכן נפשם לא משתוקקת לדעת אותם, כך הוא כתב עד שיש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם, ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו בהימנע זה, ושאין פתח שיכנס ממנו להגיע אל זה, כסכלנו\חוסר היכולת שלנו לדעת מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד, וכסכלנו מספר מיני בעלי החיים והמקורים והצמחים ומה שידומה לזה. אדם מבין שזה בלתי אפשרי לדעת ולכן הוא גם לא משתוקק לדעת את זה וזה בגלל שהדברים האלו בנוסף לזה שאי אפשר לדעת אותם הם גם חסרי משמעות ולא יותר מטרוויה פיקנטית, , עכשיו אני חוזר לפרק ל"ד. ואתה יודע כי אלו העניינים נקשרים קצתם בקצתם, עכשיו הוא חוזר על זה, וזה חשוב מאוד, הוא מחליק את המציאות לשניים והוא שאין במציאה זולתי השם יתברך ומעשיו כולם, כלומר, יש את הקדו ברוך הוא וכל מה שהוא לא הקדוש ברוך הוא זה מעשיו של הקדוש ברוך הוא , והם כל מה שכללה אותו המציאה, בלעדיו; ואין דרך להשיגו אלא ממעשיו, כלומר, אנחנו יודעים על הקדוש ברוך הוא ממעשיו, מעשיו זה גם הבריאה שאנחנו רואים, וגם השכל שיש לנו, וגם התורה שהוא נתן לנו. התורה זה לא הקדוש ברוך הוא התורה נבראת. אז כן, אנחנו לא יכולים לדעת שום דבר על הקדוש ברוך הוא, רק המידות שלו וכל שאר הדברים, מתגלים על ידי התבוננות בבריאה והם המורים על מציאותו. ועל מה שצריך שיאמין בו, רוצה לומר: מה שיחויב לו או ישולל ממנו יתברך, בהמשך הוא ידבר הרבה, על התארים, אבל כל התארים שמייחסים לקדוש ברוך הוא, זה מתוך מה שהוא פועל בתוך העולם, וביחס אל העולם. יתחייב אם כן בהכרח לבחון הנמצאות כולם כפי מה שהם עליו, כי כמה שנדע את המציאות, נדע אותו יותר טוב. כמובן, אי אפשר לדעת את כל המציאות, אדם צריך לדעת איזו מציאות חשובה ואיזו פחות חשובה, לדוגמה לדעת בדיוק את מספר הכוכבים זה לא הכרחי לדעת את הקדוש ברוך בפרק נ"ד הרמב"ם מסביר אזה ידיעות של העולם צריכים לדעת כדי לדעת את הקדוש ברוך הוא דרך השגת המציאות. עד שניקח מכל מין ומין הקדמות אמתיות צודקות, יועילונו בבקשתנו האלוהיות. והם, המורים, מציאותו, כמו שמשה רבנו ביקש, הראני נא את דרכך, והקדוש ברוך הוא ענה, אני העביר כל טובי על פניך, כל טובי, אומר הרמב״ם, זה כל מה שהקדוש ברוך הוא ברא בתחילת ספר בראשית, שעל זה נאמר וירא אלוקים כי טוב, אז הוא הראה למשה רבנו את כל הבריאה, לכן כתוב, בכל ביתי נאמן הוא. ביתי זה העולם, זה לא שמשה יודע כמה כוכבים יש, אני לא יודע אם זה סיקרן אותו בכלל, אבל הוא ראה את היחסים בין המידות שבהן הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו, את זה משה רבנו כן יודע. וזה אומר הרמב״ם עיקר הבריאה. אבל יודעים את הקדוש ברוך הוא מתוך המידות והנהגות שהוא מנהיג את העולם. נראה את זה בפנים, בפרק נ"ד. עמוד ק"ה וכאשר בקש ידיעת התארים וביקש מחילה על האומה ונענה במחילתם וביקש אחר כן השגת עצמו ית' כלומר, את הכבוד אלוקים והוא אמרו "הראני נא את כבודך" - נענה על המבוקש הראשון - והוא 'הודיעני נא את דרכיך' - ונאמר לו "אני אעביר כל טובי על פניך"; ונאמר לו במענה השאלה השניה שהוא רצה לראות את הכבוד "לא תוכל לראות את פני וכו'". אמנם אמרו 'כל טובי' - הוא רמז להראות אותו הנמצאות כולם הנאמר עליהם "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"; רצוני לומר ב'הראות אותם לו' - שישיג טבעם והקשרם קצתם בקצת היחס בין כל נברא ונברא וידע הנהגתו של הקדוש ברוך הוא להם איך היא בכלל ובפרט. ואל זה הענין רמז באמרו "בכל ביתי נאמן הוא" - העולם שלי, ביתי, אומר הקדוש ברוך הוא כלומר שהוא הבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית קיימת (כי הדעות שאינם אמיתיות לא יתקימו) - אם כן השגת הפעולות ההם הם תאריו ית' אשר יודע מצידם. והראיה על שהדבר אשר יעדו בהשיגו אותו הם פעליו ית' היות הדבר אשר הודיעו - תארי פעולות גמורים "רחום וחנון ארך אפים" - הנה כבר התבאר כי ה'דרכים' אשר ביקש ידיעתם והודיעוהו אותם הם הפעולות הבאות ממנו ית'. וה'חכמים' יקראום 'מידות' ויאמרו 'שלוש עשרה מדות' וזה השם נופל בשמושם על מדות האדם "ארבעה מידות בנותני צדקה" "ארבע מידות בהולכי לבית המדרש" - וזה הרבה. והענין הנה אינו שהוא בעל מידות אבל פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו ממידות - רצוני לומר מתכונות נפשיות - ולא שהוא ית' בעל תכונות נפשיות: כלומר, הוא ידע את המידות האלוקיות, שהן לא משתנות, ולכן זה נקרא ידיעת העולם. לא שהוא ידע בדיוק כמה ג’וקים יש, או כמה סוגים שזה יכול להשתנות. אז הוא יודע את זה, ומתוך זה יודעים את הקדוש ברוך, ולכן, המשך הפסוק של הודיעני נא את דרכך, זה ואדעך בשם למען אמצא חן בעיניך איך אני יודע אותך? דרך דרכך, הודיעני נא את דרכך, ואדעך,. דרך השגת מידותיו בעולם. משה רבינו ראה את הכלל של כל דבר וזה כלל את כל הפרטים, אבל הוא לא התמקד בכל פרט בפרט., אנשים, אחרים יכולים, להתמקד בפרטים מסוימים, שנכללו בראיתו של משה, ומשה רבינו לא הדגיש אותם בגלל שהוא רואה את התמונה הכללית. כמו שרבי עקיבא, אמר שזה מה שראה משה רבינו, ומשה רבינו לא שם לב לזה, בגלל שהוא רואה את התמונה הגדולה. נחזור לפרק לד מה שרואים מתוך המציאות הם המורים על מציאותו. ועל מה שצריך שיאמין בו, מה שצריך, שיאמין בקשר לקדוש ברוך הוא רוצה לומר: מה שיחויב לו או ישולל ממנו יתברך, אנחנו יודעים שיש שהוא בעל רצון, בעל יכולת וכן הלאה יתחייב אם כן בהכרח לבחון הנמצאות כולם כפי מה שהם עליו, זה טוב לדעת, כמה שאפשר, עד שניקח מכל מין ומין הקדמות אמתיות צודקות, יועילונו בבקשתנו האלוהיות. וכמה הקדמות ילקחו מטבע המניין\מתמטיקה ומסגולות צורות התשבורת, את זה צריכים לדעת טוב כי הם יורו לנו על עניינים נרחיקם ממנו יתברך, אנחנו יכולים מתוך הידיעה של המקצועות הללו, להרחיק מהבורא דברים שלא שייך לאלוה, ותורנו הרחקתם על הרבה עניינים. אמנם ענייני התכונה הגלגלית\אסטרונומיה והחכמה הטבעית, הרמב״ם יגיד אחר כך, שהאסטרונומיה לא מדויקת, לא יודעים מה שאומרים, ומה שמקובל הוא לא נכון, אבל עצם הבחינה של הסדר שיש בעולם, והנסיון, להגיע ליותר ויותר הסברים, זה דבר שבוודאי ראוי, אף על פי שהוא חושב שבגלל המרחקים הגדולים, שלא נוכל להשיג אותם, וגם בגלל שהמציאות היא גדולה, ממה שאנחנו יכולים לשער, גם מבחינת כמות וגם מבחינת איכות,, לא נגיע אי פעם לתמונה מדויקת במאה אחוז, ולהגיד, הנה, פתרנו את כל הבעיות שיש במדע, זה לא יקרה, ותמיד יש רובד בתוך רובד, בכל אופן, העיסוק הזה, זה דבר טוב איני רואה שתספק בהיותם דברים הכרחיים בהשיג ערך העולם להנהגת השם הרמב״ם מדבר הרבה על זה, שרואים שגם אם אין הסבר לכל מהלכי הכוכבים בשמים, אבל יש סדר, לא כמו בני אדם שאצלם רואים בלאגן בן אדם לא יודע איפה הילד שלו, יהיה בעוד 20 דקות,. בשמים הכל פועל כמו שעון שויצרי אפשר לדעת בדיוק איפה יהיה הירח בעוד כך, וכך שנים וזה מעיד שיש חוכמה. הרב משה גנץ, אמר לי פעם שזה מעיד על השינוי בתפיסת העולם שלנו. הקדמונים ראו דברים שפועלים בסדר, אז הם אמרו, זה סימן של חיים חכמים. היום רואים משהו שפועל בסדר, אומרים, זה מראה שזה מכני זה דומם, כלומר החיות והשכל מתבטה מחוץ לסדר, יותר מאשר בסדר שהוא קבוע. זה לדעתו, השינוי בתפיסת העולם בין הקדמונים שהעריכו את הסדר וראו בזה סימן של חוכמה, ואותנו שרואים את בלגן כסימן של אדם חושב הרמב"ם חושב, אגב, שהמתמטיקה היא יותר אמת, מוחלטת מאשר האסטרונומיה, היום יש פיקוק גם בזה אנחנו חושבים שאין ספק שאחד ועוד אחד זה שניים. יש כאלה שאומרים שזה אקסיומה ואי אפשר להוכיח את זה וזה שני דברים שונים. כלומר, יש אומרים שזה לא אקסיומה, זה פשוט אותו דבר. אחד ועוד אחד זה שם אחר לשניים, זה שני רעיונות. שניים זה מושג, ואחד ועוד אחד זה מושג, ואתה אומר שהרעיון הזה שווה לרעיון הזה, זה כמו שאומרים בן אדם, ואומרים חיי מדבר, זה שני שמות לאותו דבר. או שאומרים משהוא באנגלית ואומרים את זה בעברית ואומרים את זה בשפה אחרת, אבל זה אותו דבר. ואיך תוכיח את אקסיומות? אין הוכחה, זה common sense, אנחנו יודעים שאי אפשר כל כך לסמוך על common sense. כמו שנאמר, חשבו פעם שלא יכול להיות דבר אחד בשני מקומות בבת אחת, אנחנו יודעים היום שכן. חשבו שדבר אחד לא יכול להיות דבר בהיפוכו בבת אחת, אנחנו יודעים היום שכן. אז הדברים האלה, זה נגד ה… common sense, ההיגיון המשותף, או השכל המשותף, ככה קוראים לזה, אבל כאשר רואים במעבדה שהמציאות היא גדולה יותר מהמוסכם, אז… מה לעשות? טוב, אז מרחיבים את ה-common sense, זה מה שקורה. -אז, הרמב"ם חושב שכל המדעים הם חלק מהקדמה הוא לא אומר שכל אחד צריך להיות מדען אף פי שבזמנו זה היה הרבה יותר קל מאשר היום. כלומר, היה כמה ספרים של אריסטו וזהו, אבל עכשיו זה בלתי אפשרי להיות מומחה בהכל היום מי שמומחה לאוזן ימין, לא תמיד מומחה לאוזן שמאל, אבל צריכים להיות בעניינים, גם הגר"א אמר את זה, צריכים להיות בענינים זה גם משפיע על לימוד התורה, אדם שהוא פתוח, שומע רעיונות חדשים, זה תרגילים לשכל, וזה נותן לו יכולת לחשוב יותר ממה שהוא חשב כאשר הוא היה בגן ילדים. איך היא על האמת, לא כפי הדמיונות. ויש עניינים רבים עיוניים, ואף על פי שלא ילקחו מהם הקדמות לזאת החכמה, כלומר, יש דברים שהלימוד שלהם לא יעזור לך באופן ישיר, בלימוד סתרי תורה אבל הם ירגילו השכל ויקנוהו קניין עשות המופת וידיעת האמת בעניינים העצמיים לו, כלאמר זה ירגיל את האדם להחליט על פי ההיגיון כל המחקרים הפסיכולוגיים מראים שאדם מחליט בלי הגיון רק על פי הרושם הראשוני אחר כך הוא מוצא תימוכין למה הוא החליט כך ויסירו השיבושים הנמצאים ברוב דעות המעיינים מהסתפקות העניינים המקריים בעצמיים, ומה שיתחדש בעבור זה מהפסד הדעות; אנשים מבלבלים, בין ההגדרה של דבר, לסתם מקרה לדוגמה אנשים חושבים ששוקולד חייב להיות חום. הם לא מבינים שהחום זה לא עצם השוקולד, זה מקרה שיש לשוקולד מחובר אל ציור העניינים ההם כפי מה שהם עליו גם כן, ואם לא יהיו שורש לחכמה האלהית, ואינם נמלטים מתועלות אחרות בעניינים מקרבים לחכמה ההיא. כלאמר בורות זה לא מעלה. סקרנות טבעית זה טוב, כל ידע מפתח את האדם אי אפשר אם כן בהכרח, למי שירצה השלמות האנושי, מבלתי התלמד תחילה במלאכת ההגיון, ואחר כן בלימודיות\מתמטיקה על הסדר, ואחר כן בטבעיות\אסטרונומיה, ואחר כן באלהיות\המטא פיזיקה. וכבר מצאנו רבים ילאה שכלם בקצת אלו החכמות; וגם אם לא יקצר שכלם, זה לוקח זמן ללמוד ואדם לא חי לעולם אפשר שיפסיק בהם המות, והם בקצת ההצעות. כלומר, אדם לא יכול להספיק ללמוד בעצמו הכל מהתחלה לכן אנחנו נאלצים לקבל מידע מהדורות הקודמים ואילו לא ניתן לנו דעת על צד הקבלה\מסורת בשום פנים, ולא הישירונו אל דבר במשל, אלא שנחוייב בציור השלם בגדרים העצמיים היינו צריכים ללמוד הכל מאפס באופן עצמאי ובהאמין במה שירצה להאמין בו במופת, וזה אי אפשר אלא אחר ההצעות הארוכות – היה מביא זה למות רוב האנשים והם לא ידעו, היש אלוה לעולם או אין אלוה, כל שכן שיחויב לו דין או ירוחק ממנו חסרון; אז אומר שכל המדעים האלה, הן הצעות והקדמות, לדעת את הצד האלוקי של המידות. וכיוון שאין לנו את האפשרות לבדוק את כל הדברים, אז אנחנו מקבלים, חלק מהדברים במסורת ולא היה נצול מזה המות אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. אמנם האחדים, והם השרידים אשר ה' קורא, לא יתכן להם השלמות אשר הוא התכלית, אלא אחר ההצעות. רוב עם ישראל מקבל את האמונות במסורת בקבלה וזה טוב אבל יש יחידים שהם כן יכולים, לבדוק ולהבין את כל ההקדמות ולהיכנס והביןאת האמונות וכבר באר שלמה כי הצורך להצעות הכרחי, ושאי אפשר להגיע אל החכמה האמיתית אלא אחר ההרגל. אמר: "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחיילים יגבר ויתרון הכשר חכמה", ואמר: "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך". ויש הנה הכרח אחר ללמוד ולדעת ההצעות. וזה כי האדם, יתחדשו לו ספקות רבות בעת הדרישה במהרה, ויבין גם כן הקושיות במהרה; כלאמר אם אנחנו ננסה ללמד אדם, את הנושאים, במהירה, בלי כל ההצעות האלה, דבר ראשון שהוא יגיע אליו, זה הקושיות. זה כמו הבדיחה עם הלימוד של אברבנל שאדם נרדם אחרי שהוא קורא את השאלות, והוא לא מגיע לתשובות. אז גם כאן אדם רואה את הבעיות בנושאים של בחירה חופשית, בניסים, וכל מה שהוא יגיד בפרק הבא שהם סתרי תורה, הקושיות צצות די מהר. אחר כך, הוא יגיד לו, אין לי זמן לתשובות, והוא ישאר עם הספקות והסקפטיות, בגלל שהוא לא למד. אז לכן עדיף קודם לכן, לפני שנכנסים לחומר עצמו, להקדים את ההצעות, ואחר כך הוא כבר מוכן לבדוק את ההצעות, רצוני לומר, סתירת מאמר מן המאמרים, כי זה כדמות סתירת הבניין. להרוס הרבה יותר קל מאשר לבנות אמנם קיום המאמרים והתר הספקות כלאמר, ליישב את המאמרים שסותרים אחד את השני לא יתכן, אלא בהקדמות רבות ילקחו מן ההצעות ההם כי רק אחרי שאדם לומד את כל ההצעות וההקדמות, הוא יכול להבין, ויהיה המעיין מבלתי הצעה כמי שילך על רגליו להגיע למקום, ונפל בדרכו בבור עמוק, שאין תחבולה לו לצאת ממנו עד שימות; אין לו כלים לצאת. אתה הולך לטייל במקומות שיש בורות. עדיף שיהיה שתכין סולם מראש, שיעזור לו לצאת ברגע שאתה נופל ואילו חסר ההליכה ועמד במקומו היה יותר ראוי לו. אם אין לך את הכלים להתגבר על הבעיות, אז אל תתחיל. לכן חייבים להקדים את הקדמות, כדי לאפשר למישהו לצאת מהבורות, אם הוא נכנס למה שנראה לו, ספק באמונה וכבר היטיב שלמה במשלי בתואר ענייני העצלים ועצלותם; והכל משל לעצלה מִבַּקָשַת החכמה. כלאמר מי שמתעצל ללמוד את ההקדמות שצריכים ואמר בכוסף הכוסף לדעת התכליות, ולא ישתדל להבין ההצעות המגיעות לתכליות ההם, אבל יתאוה לבד; אמר: "תאות עצל תמיתנו הוא מתאווה לדעת את האמיתות, אבל הוא לא מוכן להשקיע את הזמן לדעת את ההקדמות, כדי שהוא יוכל להגיע למסקנות. הוא רוצה תשובות אינסטנט, הוא לא ימצא את זה, והוא יגיע לתפיסות רעות, כי מאנו ידיו לעשות, כל היום התאוה תאוה, וצדיק יתן ולא יחשך אמר כי הסיבה מה גרם למוות לעצל בהיות תשוקתו ממיתה אותו, שהוא לא ישתדל במה שיניח התשוקה ההיא, אבל ירבה תאותו לא זולת זה, ויקוה למה שאין כלי אצלו להגיע אליו; זה לא כדאי למישהו שלא מוכן להשקיע, להתחיל בנושא הזה בגלל שזה רק יסבך אותו, יש לו מסורת טובה מאבותיו, אז שימשיך עם זה, ולא יתחיל לבקש מופתים אם הוא לא מוכן להשקיע, כדי להגיע לתשובות אמיתיות. הרמב"ם חושב שאדם צריך להיות די בקיא בנושא של הלוגיקה זה בוודאי, וגם המתמטיקה, צריך לדעת, לא רק הלוגיקה הרגילה, צריך לדעת שס, בגלל שהלוגיקה זה הכלי של התלמוד. צריכים לדעת את זה. לפני שנכנסים למעשה מרכבה, צריכים לדעת את מעשה בראשית, שזה גם חוכמת הטבע של של הגויים, וגם הקומה שעליהם, שזה העניין האלוקי שבמעשה בראשית. וצריך לדעתאין סוף לזה, וכל אחד יראה בעצמו או שהרב שלו יגיד לו האם הידע המקדים שלו מאפשר להתחיל ללמוד את הדברים האלו, וגם תוך כדי הלימוד אם הוא יראה שחסר לו משהו, הוא גם ישקיע אחר כך. כי אדם כזה לימד את עצמו להשקיע, ואם חסר לו, הוא ישקיע עוד כדי לצאת מזה ואילו הניח התשוקה ההיא היה יותר טוב לו כי הוא לא היה מת. והתבונן סוף המשל איך באר על תחילתו, באמרו: "וצדיק יתן ולא יחשך", ואין צדיק כנגד עצל? כלאמר בדרך כלל ההפך מצדיק זה רשע וההפך מעצל זה חרוץ או זריז אז למה נאמר צדיק כנגד עצל? אלא כפי מה שבארנוהו, שהוא אומר שהצדיק בבני אדם, הוא אשר יתן לכל דבר חוקו, כלומר: זמנו כולו לדרישה הוא ישקיע את כל זמנו בעניינים האלה. אם זה מעניין אותך, זה לא צריך להיות תחביב, ולא ימנע מזמנו דבר לזולת זה - כאילו אמר: וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשוך מהם; דומה לאמרו, "אל תתן לנשים חילך יש לך כוח, אל תרוץ אחרי תאוות חומריות, אלא תשתמש במרץ שיש לך ללימוד כך רבי צדוק מסביר את מאמר חז"ל שמי שתוקף אותו יצרו צריך למשוך אותו לבית הנדרש. הכוונה היא שישתמש בתאווה הזאת ללמוד. זאת הסיבה שהקדוש ברוך הוא נתן תאווה לאדם, כדי שיכול ללמוד בתשוקה גדולה ורוב החכמים, רצוני לומר המפורסמים בחכמה, הוא לא מדבר על חכמים באמת , אלא על רוב החכמים שהם רק מפורסמים בחוכמה - נגועים בזה החלי, רצוני לומר, בקשת התכליות והדיבור בהם מבלתי עיון בהצעותיהם; ומהם מי שיגיע בו הסכלות או בקשת השררה שיגנה ההצעות ההם, אשר הוא מקצר להשיגם או מתרשל לבקשם, וישתדל להראות שהם מזיקות או בלתי מועילות; הם רוצים להגיע כמה שיותר מהר, לתכלית, בלי ללמוד את ההקדמות לחלק מהם אין את היכולת להבין את ההקדמות אז הם מסבירים, למה לא צריכים את זה והם אומרים שמי שלומד את זה מבזבז את זמנו. והאמת עם ההשתכלות מבואר.אבל אם אתה בודק את זה, תראה שהוא לא אומר אמת, ושצריכים את זה.
- ^ תמלול השיעור:אנחנו בפרק ל״ד, נעשה סיכום על מה שלמדנו כבר, הוא אמר הסיבות המונעות לפתוח הלמוד באלהיות האלה, כלומר, מה מפריע? אז הדבר הראשון, הקושי שבעניין עצמו כלומר, אובייקטיבית, זה קשה. הסיבה השניה, זה קיצור דעות האנשים, זה גם כן עניין אובייקטיבי. אנשים לא נולדים עם ידע, אז הם צריכים ללמוד הרבה דברים לפני שמתחילים להבין את הדברים האלה. סיבה שלישית, זה אורך ההצעות, כלאמר כדי להבין צריך לדעת הרבה הקדמות וללמוד את ההקדמות לוקח הרבה זמן., הרמב"ם אומר שכמה שאתה יודע יותר על המציאות, זה עוזר לך יותר. הוא מאריך בזה גם כן בשמונה פרקים, שטוב לך לדעת מתמטיקה וגיאומטריה וגם אסטרונומיה, ואף על פי שהוא סקפטי לגבי הדיוק של העניינים האסטרונומיים, בגלל שהדברים משתנים עם הזמן ועם התפתחות הידיעות. בכל אופן, מי שיודע יותר, אז הוא מוכן יותר להבנות האלה. אחר כך הוא אומר, כיוון שההצעות הן ארוכות, אפילו אם אנשים מוכנים להקדיש את הזמן כדי ללמוד את כל ההקדמות, הם לא יספיקו ללמוד את מה שהם צריכים לדעת משך כל החיים. ובלי ההקדמת יקשה עליו להבין את התשובות אבל את השאלות הוא יבין כמעט באופן מיידי, והוא ישאר עם הספקות בלי להגיע לתשובות 1. והסיבה הרביעית, ההכנות הטבעיות. יש אנשים שאין להם יכולת ללמוד וזה שכבר התבאר במופת, כי מעלות המדות הם הצעות למעלות הדבריות, צריך שיהיה לאדם מידות טובות, אם לא כך הוא לא יכול ללמוד ואי אפשר היות דבריות אמתיות, רוצה לומר המושכלות שלמות, אלא לאיש מלומד המדות, בעל נחת וישוב. ויש אנשים רבים שיש להם מתחילת הבריאה\ ביולוגית תכונה מזגית, כלאמר כל אחד יכול להיות צדיק כל אחד יכול לקיים את המצוות מי שלא יכול להיות צדיק זה מי שפתור מן המצוות בגלל שהוא שוטה. שוטה זה לא טיפש הוא יכול להיות גאון הדור, שוטה זה אדם שלא מחובר למציאות. מי שהוא איטי ויש לו בעיות לימוד, בלשון החכמים זה נקרא פתי. יש אנשים, שיש להם איזו בעיה ביולוגית שלא מאפשרת להם ללמוד. אי אפשר עמה שלמות בשום פנים, כלאמר לשלימות בענינים האלה הוא לא יגיע, אבל הוא יכול לקיים את המצאות ולהיות יהודי מצוין, רק אין לו מה שנקרא זיץ פליש, הוא לא מסוגל לשבת ללמוד אחרי דקה. הוא חייב לקום ולזוז אני חושב שזה חלק מהבעיה שיש כאלה שחושבים שכולם יכולים לשבת בישיבה. יש אנשים שלא יכולים לשבת האנשים האלה תורמים תרומה אדירה לעם ישראל. זה אנשים שתמיד עושים ופועלים, אנשי חסד ואנשי בניין, אפילו בעולם הבא, במקום אחד כתוב שבעולם הבא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה הם יקבלו חום. -אז בשבילם, יש מקום אחר שכתוב שצדיקים, גם בעולם הבא, אין להם מנוחה, הם הולכים מחייל לחייל. הרב קוק כותב שיש סוגים של צדיקים, יש סוג של צדיקים שאתה אומר להם שהם ישבו זה לא האופי שלהם ויש כאלה שדווקא לשבת בלי הפרעות, זה מה שמתאים להם. אז זה שאין להם תכונה מזגית שמאפשרת להם ללמוד, זה לא אומר שהם לא יהודים טובים צריכים להיות ערים לכך שלא כל אחד בנוי לשבת בישיבה. ןאם כופים עליהם פוגעים בהם כי לא מאפשרים להם להיות טובים במה שהם כן טובים כמי שלבו חם מאוד וחזק בטבעו, שהוא אינו נצול מן הכעס, ואפילו הרגיל עצמו הרגל גדול. הוא כותב על זה גם כן בשמונה פרקים. כלומר, אדם על ידי תשובת המשקל, יכול להביא את עצמו למצב שהוא יהיה נורמלי אבל לא מעבר לזה וכמי שמזג הביצים ממנו חם ולח, והם חזקות הבנין, וכיסי הזרע מרבים להוליד הזרע, כי זה רחוק שיהיה ירא חטא כי יש לו יצר הרע חזק ואפילו הרגיל עצמו בתכלית הרגל גדול. אז הוא יצליח לשלוט על זה, אבל זה קשה מאוד וכן תמצא מבני אדם אנשים בעלי קולות והמיה, ותנועותיהם נבהלות מאוד בלתי מסודרות, יורו על הפסד הרכבה ורוע מזג אי אפשר שיפורש. ואלו לא יראה להם הבנה שלמה לעולם, וההשתדלות עמם בזה הענין שטות גמורה מן המשתדל. זה לא אומר שכל מי שיש לו את זה, זה שטות להשתדל ללמד אותו יש דברים שפעם לא היה אפשרי והיום כן. אבל צריכים לדעת, שלא כל בעיה פתירה התפיסה של הרמב״ם, כמו שראינו בהתחלה, שסתרי תורה היו עוברים מיחידים ליחידים, וזה לא משהו שכל עם ישראל צריך לדעת, זה לא הלכות, ולכן אין חובה לקחת מישהו שלא בנוי לזה ולחייב אותו לעסוק בדברים כאלה כי זאת החכמה כמו שידעת, אינה חכמת רפואות ולא חכמת תשבורת, כלומר, זה לא עניין של מידע בלבד, זה עניין של הזדהות והבנה פנימית, ואין כל אחד מוכן לה מן הפנים אשר אמרנו. ואי אפשר מבלתי הקדמת הצעת המדות הטובות, עד שישוב האדם בתכלית היושר והשלמות, "כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו כלאמר רק ישרים צריכים לקבל את הסוד . ולזה רחקו למדה לבחורים, שאמרו שלא ללמוד את הדברים הללו לפני גיל 40 זה בגלל שהמזג של הבחורים יותר חם וזה מפריעה להתחבר לענינים האלה וגם אי אפשר להם לקבלה, לרתיחת טבעיהם וטרדת דעותיהם בשלהבת הגידול והצמיחה, עד שתעדר השלהבת ההיא המערבבת, ויהיה להם הנחת והישוב, ויכנעו לבותם ויעונו מצד המזג, ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה והיא השגתו יתברך, רוצה לומר החכמה האלהית כלאמר כדי שיוכלו להשיג את הדברים הם חייבים להיות בישוב הדעת ולא סוערים בדברים חמריים, המכונה במעשה מרכבה. אמר, "קרוב ה' לנשברי לב ואמר, "מרום וקדוש אשכן ואת דכא ושפל רוח" וכו כלאמר צריך להיות אנשים שלוים ובלי גאוה או יוהרה. עכשיו הוא יסביר את מאמרי חז"ל שאומרים למי כן מלמדים ומוסרים את הדברים ולזה אמרו בתלמוד, על אמרם "מוסרים לו ראשי פרקים", אמרו, "אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין, והוא שלבו דואג בקרבו". והכונה בזה, הענוה וההכנעה ויראת חטא, ובה מחובר אל החכמה. כי, אב בית דין זה עניין של החוכמה, ומי שליבו דואג בקרבו, זה שהוא עניו ויש לו הכנעה ויראת חטא ושם נאמר, "אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש", עוד שלוש תנאים ואלו דברים אי איפשר בהם מבלתי הכנה טבעית. הלא תדע, כי יש מבני אדם מי שהוא חלוש העצה מאוד, אף על פי שהוא המבין שבאנשים. מבין, זה עניין, של ההבנה של מושכלות,של דברים אבסטרקטיים. ויועץ זה מי שיודע לתקשר עם בני אדם אז יכול להיות אדם שהוא יכול להגיע לדברים אבסטרקטיים, אבל כאשר צריך לדבר עם בני אדם, הוא לגמרי מבולבל, הוא לא יודע מה לעשות ומהם, מי שיש לו עצה נכונה וטוב הנהגה בדברים הצריכים לסדור בני אדם ולרעותם, והוא הנקרא יועץ, אלא שהוא לא יבין מושכל, אף על פי שהוא קרוב למושכלים הראשונים, אבל הוא סכל מאוד אין תחבולה עמו. "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין ומן האנשים מי שהוא נבון זך בטבע, יכול להעלים ענינים בלשון קצר ומתוקן, והוא אשר יקרא נבון לחש, צריך להיות נבון לחש כי אנחנו לא רוצים שאחרי שאנחנו מוסרים למישהו סתרי תורה והוא יבין את זה הוא לא ידע איך להעביר את זה בצורה כזאת, שהמבין יבין, ומי שלא צריך להבין, לא יבין. אז גם אם אדם הוא חכם, אם הוא לא יודע, איך לנסח את הדברים, כשהוא יעביר הלאה בצורה הנכונה, לא מוסרים לו. כלומר, מוסרים את הדברים למי שגם יוכל להעביר את זה הלאה בצורה שזה הועבר לו אלא שהוא לא התעסק ולא הגיע לו חכמות. כלאמר נבון לחש יודע להסתיר דברים, אבל זה להד לא מספיק כי אין לו מה להסתיר, בגלל שהוא לא יודע כלום צריך שיהיה גם חכם חרשים ואשר עלו בידו החכמות בפועל, הוא הנקרא חכם חרשים, אמרו: "כיון שמדבר, נעשו הכל כחרשים". כלאמר כולם שקטים והתבונן איך התנו בספריהם שלמות האיש בהנהגות המדיניות שזה יועץ, שהוא יהיה יודע איך לעבוד עם אנשים, ואיך להעריך אנשים, ובחכמות העיוניות זה חכם חרשים, עם זכות טבע והבנה, וטוב ספור הדברים, להודיע העניינים ברמיזות, ואז מוסרין לו סתרי תורה. אז הוא צריך לדעת איך להסתדר עם בני אדם, ראינו את זה בפרק ט״ו. שהרמב"ם מסביר שהמלאכים שרואה יעקב אבינו, זה הנביאים שעולים, כל אחד למדרגה המתאימה לו על הסולם, מקבל את הנבואה, ואחר כך יורד ארצה, עולים ויורדים. הוא שומע את דבר השם והוא יורד. הכוונה היא שהוא מקבל את הנבואה כדי שהוא ירד ארצה, וילמד וינהיג את העם. אז הוא צריך לדעת איך לדבר עם אנשים, מה להגיד ומה לא להגיד. במסכת חגיגה אמר: "אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר, תא ואגמרך מעשה מרכבה. אמר ליה, אכתי לא קשאי", רוצה לומר: לא זקנתי, ועד עכשיו אני מוצא רתיחת טבע והמיית הנערות. ראה איך התנו השנים עוד, מחובר אל המעלות הטובות ההם; ואיך איפשר עם זה להכניס באלו העניינים המון העם טף ונשים: והסיבה החמישית, העסק בצרכי הגופות אשר הם השלמות הראשון אדם עובד למחייתו, והוא צריך את זה הוא יכול לצמצם, אבל רק עד גבול מסוים, אז הוא חייב לעבוד כדי שיוכל לחיות ולהיות בריא, ובלבד אם יחובר אליהם העסק באשה ובבנים, גם אם הוא לא רוצה מותרות ומסתפק במועט , עדין צריך לעבוד כדי להחזיק משפחה, שיהיו לו בנים, לחנך אותם, זה עולה כסף. אז הוא צריך לעבוד כדי שיהיה לו את האפשרות. זה לא לוקסוס, זה לא מותרות כל שכן אם יחובר לזה בקשת מותרי המחיה שמושכים את האנשים, שהם טבע חזק כפי המדות והמנהגים הרעים, שאפילו האדם השלם כמו שזכרנו, כשירבו עסקיו באלו הדברים הצריכים, וכל שכן שאינם צריכים, ותגדל תשוקתו אליהם, לא שזה יבזבז לו זמן אלא יחלשו תשוקותיו העיוניות וישתקעו, הוא אומר, אני ממש רוצה ללמוד אבל קודם צריך לעשות את זה ואת זה, ואז הוא נופל גמור ויהיה בקשו אליהם בהפסק ורפיון ומיעוט השגחה הוא מתיחס ללימוד רק כתחביב, ולא ישיג מה שבכוחו להשיג, או ישיג השגה מבולבלת מעורבת מן ההשגה והקצור כלאמר חלק מהדברים הוא יבין וחלק לא והכל יהיה מבולבל אור וצל ביחד, בגלל שהוא עסוק בדברים שמוציאים אותו מהריכוז. ולפי אלו הסבות, היו אלו העניינים נאותים מאוד ביחידי סגולה, לא בהמון, ולזה יעלמו מן המתחיל, וימנע מהתעסק בהם מי שאינו ראוי להם, כמו שימנע הנער הקטן מלקיחת המזונות העבים ומנשוא המשקלים: כלומר, זה מה שראינו בהתחלה, זה כמו שמישהו אומר, אני רוצה לאכיל את הבן שלי היונק בשר, כאן הוא מוסיף ומנשוא המשקלים, כלאמר למה שרק ילמד ללכת או לזחול? אני אתן לו משקולות כלומר, מי שלא מוכן ואתה מכניס אותו לזה, זה בעיה, כדי שנבין את זה נסתכל בחלק השלישי בפרק נ"א, ואני פותח הדברים בזה הפרק במשל שאשאהו לך, ואומר, כי המלך הוא בהיכלו, ואנשיו כולם, קצתם אנשי המדינה וקצתם חוץ למדינה; ואלו אשר במדינה, מהם מי שבאופן קבוע אחוריו אל בית המלך ומגמת פניו בדרך אחרת, ומהם מי שרוצה ללכת אל בית המלך ומגמתו אליו, ומבקש לבקר בהיכלו ולעמוד לפניו, אלא שעד היום לא ראה פני חומת הבית כלל. ומן הרוצים לבא אל הבית, מהם שהגיע אליו והוא מתהלך סביבו מבקש למצא השער, ומהם מי שנכנס בשער והוא הולך בפרוזדור, ומהם מי שהגיע עד שנכנס אל תוך הבית והוא עם המלך במקום אחד שהוא בית המלך; ולא בהגיעו אל תוך הבית יראה המלך או ידבר עמו, אבל אחר הגיעו אל תוך הבית אי אפשר לו מבלתי שישתדל השתדלות אחרת, ואז יעמוד לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דבר המלך או ידבר עמו. הדבר הזה הוא המשל , ויש לו שני נמשלים הנמשל הראשון. והנני מפרש לך זה המשל אשר חדשתי לך, ואומר, אמנם אשר הם חוץ למדינה, הם כל איש מבני אדם שאין לו אמונת דת, לא מדרך עיון ולא מדרך קבלה, כקצות התור״ך המשוטטים בצפון, והכושיים והמשוטטים בדרום, והדומים להם מאשר אתנו באקלימים האלה. כלומר, זה אנשים שאין להם אמונות בכלל. הם חיים כמו -בעלי חיים מה שחשוב להם, זה שיהיה להם מספיק לאכול, וביטחון שלא יאכלו אותם ודין אלו כדין בעלי חיים שאינם מדברים, ואינם אצלי במדרגת בני אדם, ומדרגתם בנמצאות למטה ממדרגת האדם ולמעלה ממדרגת הקוף, אחר שהגיע להם תמונת האדם ותארו והכרה יותר מהכרת הקוף. ראינו שקודם לכן, כאשר הוא דיבר על השדים, הוא אמר, יש אנשים שהם בעלי שכל, והם משתמשים בשכל להרע, וזה הוא אומר, דומה לשדים שהם יותר גרועים מאדם. אבל כאן הוא מדבר על כאלה שלא יכולים להפעיל את השכל כמו שצריך. אנשים האלה, הם לא רעים, הם כמו בעלי חיים. כלומר, יש אנשים, שאומרים, אני מאמין ב-XYZ, לא מדבר רק על יהדות. מאמינים במשהו, אנשים האלה לא מאמינים בשום דבר. זה לא מעניין אותם. במידה מסוימת כך היה אשור. אני כתבתי על זה בנושא של יונה. אשור, הוא לא היה בבניין מגדל בבל. לא בגלל שהוא היה צדיק גדול, אלא בגלל שזה לא עניין אותו. הם רצו להגיע השמיימה. אשור אומר למה זה טוב יש מלא מקום הוא בנה את ננווה העיר הגדולה. כלומר, זה מתפשט. בלי שום אידיאולוגיה, מי צריך אידיאולוגיה זה יביא לך אוכל יותר טוב בסוף היום? אם לא. אז למה זה טוב? אשור, הוא בעייתי בגלל שזה שקיעה בתוך הביצה של החומריות אגב, תמיד אמרתי שאלה שמעוניינים רק בנושאים של כלכלה וביטחון, היו פוליטיקאים כאלה בארץ שאמרו, אין לנו שום שיקול אידיאולוגי, אנחנו בוחנים את הדברים רק מתוך שיקולי ביטחון וכלכלה, והם מעידים על עצמם שהם בעלי חיים, זה כמו הצפרדע שרוצה לתפוס את הזבוב, ולא רוצה שהדג יבלע אותו אני לא מאמין להם, אגב. אני חושב שכל מי שאמר את זה הייתה לו אידיאולוגיה, אבל הם חשבו שזה מדרגה, טובה להיות מעוניינים בכלכלה, וביטחון וזה יביאלהם בוחרים מכל הצדדים,. ואשר הם במדינה אלא שאחוריהם אל בית המלך, הם בעלי אמונה ועיון, הם אנשים שיש להם אמונות, וחלק מהם גם כן בעיון אלא שעלו בידם דעות בלתי אמתיות, כלאמר הם אידיאולוגים עם אידיאולוגיה מקולקלת אם מטעות גדולה שנפל בידם בעת עיונם, או שקבלו ממי שהטעם יש להם מסורת מעשה אבותיהם בידם, והם לעולם מפני הדעות ההם, הגב שלהם כלפי בית המלך אז כל אשר ילכו יוסיפו רוחק מבית המלך. ואלו יותר רעים מן הראשונים הרבה, ואלו הם אשר יביא הצרך בקצת העתים להרגם ולמחות זכר דעותם שלא יתעו זולתם. כמו עמי כנען והעמלקים, שמצווה להרוג אותם, כדי שהם לא ידביקו בדעות שלהם את העולם, אני זוכר שהיו אנשים שאמרו בדרשה שעגל הזהב נבע מרדיפה אחרי הכסף אנשים שעושים את הכול בשביל הכסף זה עגל הזהב, וזה סוג של עבודה זרה. הרמב״ם לא חושב ככה. מי שרק מעוניין בכסף, זה לא עבודה זרה, זה שקיעה בחומריות. עובדי עבודה זרה היו אנשים אידיאולוגיים, היה להם אמונה חזקה. והם, הערב רב, שהיו עובדי עבודה זרה שבנו את העגל. זה סוג של נאציזם או משהו כזה. אלו שמאמינים בג’יהאד שצריך להרוג את כל מי שלא מאמין בסוג האסלאם שלהם, אז יכול להיות שאם אי אפשר לשנות אותם, אם זה בלתי ניתן לשינוי, אז יכול להיות שאין מה לעשות איתם. אבל הם הרבה יותר גרועים מאשר אנשים שאם הם שבעים אין לך מה לדאוג מהם. וזה חלק מהבעיה שהביאה למה שקרה לנו. שהיו כאלה שחשבו שאלה בעזה, אם הם יהיו שבעים, הם לא יתעסקו בטרור. מישהו אמר פעם שמי שלא דתי אצלנו, קשה לו יותר להבין אותם, אני זוכר את שמעון פרס אומר את זה הרבה פעמים, מה אדם רוצה? גג מעל לראשו, ושיהיה, לתת אוכל לילדים, זה מה שכולנו רוצים. התשובה היא לא, זה לא מה שכולנו רוצים. וגם אנחנו, זה לא מה שאנחנו רוצים ותו לא, זה ההתחלה. מי שיש לו אמונה טובה, יכול להבין שיש מישהו שמוכן לפוצץ את עצמו, כדי להרוג את האחרים, ולוקח אותו ברצינות, יש גם כן אנשים שמעדיפים להיות קופים, בכוונה תחילה, בגלל שהם פוחדים שאם הם יהיו אידיאולוגיים, אולי האידיאולוגיות שלהם תביא אותם להיות רעים. דבר אחד ברור, לא ראינו קוף שעובד עבודה זרה. אז אם אתה רוצה להיות חסון בפני עבודה זרה, אתה יכול להיות קוף. קשה להיות קוף אם אתה לא קוף. אבל זה כוונה של, חשדנות כלפי אידיאולוגיה, אני חושב חשדנות כזו זה דבר בריא, בגלל שחלק גדול מהאידיאולוגיות, היו מסוכנות. כאשר היינו בגלות, וראינו שבאומה מסוימת, הלאומיות גוברת היינו מכינים את המזוודות מתחת למיטה, שנוכל לברוח איתן, אתה לא יודע מה יצא מזה, יש קמוניזם, ונאציזם, ופשיזם, וכל האיזם, איזם, איזם, זה בעיה יותר מאשר אני רוצה כסף. רוצה כסף, עם זה אפשר להסתדר. אפילו בבית דין, כשבאים בדיני ממונות, אז לפעמים, לפחות פוני פגע בי ככה וככה בסדר רוב היום, אמרתי, הנה, הגעתם לבית דין לממונות. בית דין לממונות, צריך לפסוק אם אתה חייב כסף, או שאתה לא חייב כסף. ואם אתה חייב כסף, כמה כסף אתה חייב? בסופו של דבר, הכל מתרגם לכסף. אבל לפעמים יש מקרה שלאחד לא אכפת לו הכסף, אבל הוא מרגיש שהכבוד שלו נפגע, והשני רוצה כסף. זה הקל ביותר. זה נותן את הכסף, זה נותן את הכבוד וכלם שמחים. בכל אופן על כסף אפשר לדבר, אבל עניין של אידיאולוגיה, זה מסוכן, ויש כאלה שרוצים ומוכנים, לוותר על אידיאולוגיה בכלל, בגלל שהם מפחדים מזה. עכשיו נראה את השלבים הנמוכים והרוצים לבא אל בית המלך ולהכנס אצלו אלא שלא ראו בית המלך כלל, הם אנשי התורה ר״ל עמי הארץ העוסקים במצות. היום יש פחות מזה, זה אנשים שלא יכולים אפילו לפתוח ספר, אבל הם יהודים טובים, הם עושים מה שאבא שלהם עשה, כמו שראו בבית, אם יש איזו שאלה, שואלים רב הם אנשים טובים, יש להם חלק לעולם הבא,. והמגיעים אל הבית ההולכים סביבו, הם התלמודיים, אשר הם מאמינים דעות אמתיות מדרך קבלה כלומר, מצד המסורת, הם יודעים, השם אחד, הם יודעים, ואהבת השם, יודעים שיש מטלות על ישראל, שאין על אומות העולם,, ולומדים מעשה העבודות, ולא הרגילו בעיון שרשי התורה ולא חקרו כלל לאמת אמונה. הם בדרגה שלמעלה, מאלה שלא יודעים, אבל עושים. כל קבוצה, חוץ מהשניים הראשונים שהם לא בסדר, מהשלישי והלאה הם אנשים שהם, בתוך העיר, הם תורמים, וזה הולך ומצטמצם. ואשר הכניסו עצמם לעיין בעקרי הדת כבר נכנסו לפרוזדור, ובני אדם שם חלוקי המדרגות בלא ספק אבל מי שהגיע לדעת מופת כל מה שנמצא עליו מופת מי שממש בקיא, ולמד את הכל, ויודע מה שאפשר לדעת, וידע מן העניינים האלהיים\מעשה מרכבה אמתת כל מה שאפשר שתודע אמתתו בגלל שלא הכל אפשר לדעת, ויקרב לאמתת מה שאי אפשר בו רק להתקרב אל אמתתו יש דברים שאתה לא יכול לדעת את אמיתתו, אתה יכול רק להתקרב אל אמיתתו לדעת שזה שם, באיזה שהו מקום אבל עדיין זה לא ברור, אין חדות., כבר הגיע עם המלך בתוך הבית. זה הנמשל הראשון. אולי נשאיר את הנמשל השני לזמן אחר, אבל הנמשל השני, הוא מדבר על החוכמות, של מקצועות החול. ואז תקפו אותו מאוד, ניגע רק בדוגמא אחת ודע בני שאתה, כל עוד שתתעסק בחכמות הלמודיות ובמלאכת ההגיון, אתה מכת המתהלכים סביב הבית לבקש השער, כמו שאמרו רז״ל על צד המשל, עדיין בן זומא מבחוץ וכשתבין העניינים הטבעיים\פיזיקה, כבר נכנסת בפרוזדור הבית, וכשתשלים הטבעיות ותבין האלהיות, כבר נכנסת עם המלך אל החצר הפנימית, ואתה עמו בבית אחד, וזאת היא מדרגת החכמים, והם חלוקי השלמות. אבל מי שישים כל מחשבתו, אחר שלמותו, באלהיות, והוא כלו אל השם יתעלה, והוא מפנה מחשבתו מזולתו, וישים פעולות שכלו כולם בבחינת הנמצאות, ללמוד מהם ראיה על השם יתברך, לדעת הנהגתו אותם על אי זה צד אפשר שתהיה, הם אשר באו אל בית המלך, וזאת היא מדרגת הנביאים. אז הוא אומר, תראה את הרמב״ם, אוי ואי, הרמב״ם אומר, שאם אתה יודע חוכמת הטבע, אתה יותר טוב מאשר מישהו שלומד גמרא. כי התלמידים שלומדים גמרא, הם רק מסתובבים בחוץ, אבל אם אתה יודע פיזיקה, כבר נכנסת בפרוזדור הבית, לכן תקפו אותו, אבל אפשר לראות שאת הנמשל הראשון, הוא לא פותח במילים ודע בני רק הנמשל השני פותח במילים ודע בני . כי הוא לא מדבר על המתמטיקה כמתמטיקה, ועל הפיזיקה כפיזיקה אלא על הפיזיקה השלימה, שכוללת את כל הקומות, לכן הוא מדבר דווקא אל התלמיד. כלומר, אתה שיודע את ההיגיון, אתה יודע את הגמרא, בגלל שקומת הקרקע של לימוד הגמרא, זה הצד של ההיגיון, זו השפה שמדברים, השפה של היגיון כאשר לומדים גמרא. כאשר אנחנו מדברים על מעשה בראשית, זה הקומה העליונה של העניין של הפיזיקה החומרית, החילונית. אז כן, אז הוא אומר, דווקא בני, ולומדים את זה מבן זומא, כתוב בן זומא בחוץ. בגלל שהוא לא למד את הפיזיקה. הגמרא שם אומרת, שהם לא שלחו, את בן זומא למעבדה, כדי להשלים את הלימוד, אלא אמרו, בן זומה שאל מה ההפרש בין המים העליונים למים התחתונים, והוא למד את זה ממה שכתוב, שרוח אלוהים מרחפת על פני המים, ואומרים, הוא לא שם לב שיש הבדל בין יום הראשון ליום השני, איך הוא דורש את הפסוק. זה לא בדיוק פיזיקה שלומדים באוניברסיטה, אפילו לא בזמן של אריסטו, לא למדו לפרש את הפסוקים. דיברנו על זה, שיש סוג של פירמידה של הדברים. כלומר, מי שצריך להיכנס עם המלך, צריך לעבור את כל הדברים האחרים. אבל כולם יהודים טוביםים. זה לא אומר שהרמב"ם הוא אליטיסט או משהו כזה. ראשית כל מה שהוא מביא זה לשון של הגמרא, רק אותם מלמדים את הדברים האלה. וגם הוא חושב שאפשר להיות יהודי טוב מאוד, גם בלי לדעת את הדברים, זו לא חובה שכל אחד יידע, את הדברים האלה, ואדם, יש לו חלק בעולם הבא, לא רק בגלל שכר המצוות, אדם, יכול להתחבר לתוכן של המצוות במעשים, גם כאשר הוא לא יכול להסביר את עצמו, כלומר, הוא לא עושה את זה כדי לקבל שכר, הוא לא מקיים את המצוות, כדי להינצל מעונש, אלא בגלל שהוא מזדהה עם המצוות. שואלים אותו למה אתה מזדהה? תסביר לי. הוא אומר, הסברים זה לא בשבילי. יש אפילו יותר. יש אנשים שאומרים, צריכים לשמור שבת. תשאל אותו למה? הוא עונה איזו שאלה? הייתי פה בארץ, ביום העצמות ה-25, והיו רעיונות עם כל מיני אנשים, גם עם חנן פורת, וגם אחרים, והשאלה היתה למה צריכים מדינה? כל אחד נתן לי איזה הסבר. היה איזה עולה חדש מרוסיה שאלו אותו למה צריך מדינה, והוא ממש התעצבן מה זה? איזה שאלה זה ברור! עם ישראל צריך מדינה. זה סוג כזה. זה עניין שזה כל כך טבעי. שלא צריכים, להסביר את זה. הרמב"ם כותב בפירוש המשניות על מסכת מכות, אמונה גדולה בתורה שמי שמקבל פעם אחת בחיים, מצווה אחת, בלי פניות לשום דבר, יש לו עבור המצווה הזאת חלק לעולם הבא. לא חשוב מה הוא עושה. אז תקפו אותו גם על זה, כיוון שכתוב במשנה בקידושין, שזה הולך לפי הרוב, אם זה הרוב או המיעוט, כן, כלומר, יש רוב עוונות, אבל זה חשבון אחר. אדם אחורי 120, אומר, מגיע לי, אני עשיתי כך וכך. אז השופט אומר, זה נכון, אבל מול זה, אתה שברת את החלון פה, ואתה קלקלתה את זה פה, אז זה מתקזז. אבל יש מישהו שבא ואומר, אני לא רוצה את העולם הבא כשכר על המצוות, אני אזרח של העולם הבא. למה? יש לי משהו נצחי. אני הייתי דבק בתורה דרך קיום מצוות שבת, בגלל שזה מאפיין אותי. זה אני. תעניש אותי, אתה יכול לקזז את כל הקיזוזים שאתה רוצה אבל בסופו של דבר, יש משהו שמאפיין אותי, שמחבר אותי לחיי הנצח. וזה מה שאומר הרמב״ם שם. הרמב"ם כותב שאין יהודי אחד שלא עשה מצווה אחת פעם אחת בלי פניות. איך זה יכול להיות? הוא לא חשב על שום דבר עמוק. הוא לא צריך לחשוב או לתת לזה ביטוי מילולי. זה הכוונה. הרמב"ם לא אומר שרק אלה שהם אינטלקטואלים, יכולים להגיע לעולם הבא, ולא כל האינטלקטואלים מגיעים. אחיתופל ודואג. אלה שאין להם, הרמב״ם אומר שם, בפירוש המשניות, אף על פי שידעו את התורה כולה, אין להם חלק לעולם הבא, בגלל שהם פקפוקו בעיקרי האמונה. מה הם עיקרי האמונה, שבהם היו להם ספקות? הם פקפקו במלכות של בית דוד. ולכן, אין לכם חלק לעולם הבא.