ביאור:מ"ג ויקרא יג ח
וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹרעריכה
והשמיענו הכתוב בהודעה זו לומר שאין צריך שיהיה הפשיון גדול כשיעור הנגע אלא כל שהוא, שהרי אנו דנים במספחת עצמה שהיא צרעת והבן:
וטמאו הכהן. ומשטמאו הרי הוא מוחלט וזקוק לצפרים ולתגלחת ולקרבן האמור בפרשת זאת תהיה:
צרעת היא. ומוחלט הוא וישב בדד עד שיתרפא ויביא צפרים:
וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵןעריכה
[מובא בפירושו לשמות פרק י"ג פסוק א'] וידבר. אחז דרך קצרה כי משה כנגד כל ישראל. ויפת אמר כי המצוה על משה לקדשה בפה. הפך וטמאו הכהן. כי הכהן קדוש הוא ולא יטמאנו רק בדבור. שיאמר בפה שהוא טמא:
צָרַעַת הִוא:עריכה
צרעת היא. המספחת הזאת: צרעת. לשון נקבה. נגע. לשון זכר:
צרעת הוא. גבי צרעת כתיב היא לשון נקבה אך כשהוא כתוב גבי נגע הוא לשון זכר:
צרעת היא. פירוש אפילו מה שכבר קרא עליו הכהן שם טהרה עתה למפרע נתגלה שהוא טמא, כי המספחת הטהורה אין דרכה לפשות כל עיקר
[מובא בפירושו לפסוק ב'] והתורה רצתה בטהרת ישראל ובנקיות גופם, והרחיקה החולי הזה מתחילתו, כי המראות האלו אינן עדיין צרעת גמורה אבל תבאנה לידי כך. ויאמרו הרופאים בספריהם, הבהרות נירא מהן מהצרעת. ולכך יאמר הכתוב בהן בתחילתן (כאן) "נגע צרעת", כלומר מכה של צרעת, איננה צרעת גמורה, ובהיות סימני הטומאה גמורין לאחר ההסגר שיאמר "צרעת היא", (פסוק ח) יתכן שהיא צרעת גמורה. ופעם יאמר בטומאה (פסוק כ) וטמאו הכהן נגע צרעת היא, והכונה לומר שיטמא בו מעכשיו כי הוא נגע שיבא ודאי לידי צרעת, וראוי להבדל מעתה מן העם. וכן, וטמא הכהן אותו נגע הוא (פסוק כב), יאמר שהוא נגע גדול שלא יתרפא, אבל יגדל כל היותו ויפשה כאשר פשה עתה:
[מובא בפירושו לפסוק ב'] נגע צרעת הוא. הנה אמר לפעמים "נגע צרעת הוא", ופעמים "צרעת היא" (פסוק ח), ופעמים "צרעת נושנת הוא" (פסוק יא), ופעמים "נגע היא" (פסוק כב). כי אמנם יש לצרעת, כמו לשאר החלאים, עתות התחלה ותוספת ותכלית, ואם ירפא החלי תהיה לו ירידה גם כן. ויקרא להתחלה "נגע" בלבד, ולתוספת "נגע צרעת", ולתכלית "צרעת", וכאשר תישן תקרא "צרעת נושנת" (פסוק יא), וכאשר תהיה בירידה יאמר "נרפא הנגע" (יד, מח), "נרפא הנתק" (פסוק לז).