ביאור:מ"ג בראשית יד יט
וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר
עריכהויברכהו ויאמר. צריך לדעת אם הברכה שברכו היא המוזכרת בענין ברוך אברם אם כן לא היה צריך לומר ויברכהו ורואני מאומרו ברוך אברם שברכו: עוד היה לו לומר ויברכהו לאמר ברוך וגו' על דרך אומרו (ויחי מח) ויברכם ביום ההוא לאמר וגו': אכן הכוונה היא מתחלה ברך אברהם פירוש ברכה הנוגעת לו שלא יפול ביד אויביו ויישר חיליה שהם ברכות הגופניות, ואחר כך אמר ענין אחר לצד עילאה ימלל ברוך אברם וברכתו תהיה לאל עליון שהוא יעבוד האל ושבאמצעותו יהיה האל קונה שמים וארץ, וכך היה שבאמצעות אברהם נתן השם חיי עולם לבניו ונתקיימו שמים וארץ, וכאומרם ז"ל (ע"ז ג.) שתנאי התנה ה' עם מעשה בראשית וכו', וכאומרם (שבת פח) בפסוק (תהלים עו) ארץ יראה וגו' הרי כי לולי אברהם אין לה' קנין שמים וארץ והבן: עוד ירצה על זה הדרך ויברכהו וגו', להגיד בא כי ב' ברכות האמורות בדבריו הם ברכות הנוגעים לאברהם ואפי' ברכה שאמר ברוך אל עליון אשר מגן היא ברכת אברהם כשמתברך ה' באמצעותו אשר מגן וגו', ולעולם לא ברך אלא ברכות האמורים בענין:
בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן
עריכהויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו'. וברוך אל אליון. הקדים מלכי צדק ברכת אברהם לברכת אל עליון וחטא בזה, כי היה לו להקדים ברכת הש"י כענין שמצינו בדוד ע"ה: ברוך ה' אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי, וברוך טעמך וברוכה את וגו'. והיה ענשו שנטלה ממנו כהונתו ונתנה לאברהם, הוא שאמר דוד במזמור: נאם ה' לאדני שב לימיני, שהוא מיוסד על אברהם שקראו דוד אדני' מפני שהיה זקנו. אמר: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, כלומר בסבת אותו הדבור שהיה שלא כהוגן שהקדים בשר ודם לברכת השם יתברך. ומה שדן יהודה לתמר בשרפה, שהיתה בתו של שם, לא היה יודע שנטל ממנו כהונתו. וכפי דעת המדרש קונה שמים וארץ, יחזור לאברהם, שכן אמרו במדרש משלי בפסוק: טוב פת חרבה ושלוה בה, זכה אברהם לקנות שמים וארץ, שנאמר:ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, שזכו בניו לנחול את התורה שנתנה מן השמים. וארץ, שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ:
ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון. ראשונה ברכו, ואחר כך אמר: הנה בלעדי ברכתי, אברם הוא "ברוך לאל עליון" כמו שאמר: "ואברכך" (לעיל יב, ב).
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] כד"א והוא כהן לאל עליון ואבד כהונתו על שהקדים ברכת אברהם לברכתו של הקב"ה הה"ד נשבע ה' ולא ינחם על דברתי מלכי צדק כלומר על דבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן הוא כהן ואין זרעו כהן כך מסיק בנדרים:
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] והוא כהן וגו'. פירוש הוא כהן אבל זרעו אינו כהן שנתנה כהונה לאברהם דכתיב (תהלים קי.) אתה כהן לעולם, ואומרו על דברתי מלכי צדק כי הוא ברך את אברהם שיהיה כהן לאל עליון וברצונו נתן הדבר לאברהם כאשר אבאר. (...) ורז"ל אמרו (נדרים לב:) כי בעון שהקדים ברכת אברהם לברכת קונו נטלה ממנו כהונה, ולדבריהם ז"ל אומרו והוא כהן תתפרש גם כן למעט משם והלאה שמעטו הכתוב על חטאתו האמור בענין, והגם שהקדים המיעוט לחטא מה בכך כי התורה נכתבה אחר כך:
[מובא בפירושו לפסוק כ'] וברוך אל עליון. רז"ל אמרו (נדרים לב:) שנענש על אשר איחר ברכת ה' והקדים ברכת אברהם וניטלה ממנו הכהונה. ואפשר שטעם שם הוא שלקח סדר המעשה כי אברהם הוא מעצמו הכיר בוראו והשתדל באמונתו יתברך ואליו יאות הברכה ואחר כך ברך לה' שנתרצה בו, וכן ראוי לעשות, וללמד הוא בא שאין הקב"ה מתרצה אלא במי שמתרצה בו קודם, והוא אומרו ברוך אברם לאל עליון שהוא הכשיר עצמו להיות עבד לאל עליון ולזה ברוך הוא אל עליון אשר מגן וגו', ודרך זה לא יוצדק אלא במבורך קודם. וכפי זה לא נענש שם אלא הוא מעצמו נתנה לאברהם וכמו שפירשתי בפסוק והוא כהן. או אפשר שנענש על הנשמע משטחיות המאמר שנראה שלא חש להקדים עבד לרבו הגם שנתכוין לטובה, ומצינו שיעניש ה' על כיוצא בזה בכמה מקומות:
קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
עריכהקנה שמים וארץ. כמו (תהלים קמו) עושה שמים וארץ על ידי עשייתן קנאן להיות שלו:
קונה שמים וארץ. כתב רש"י קונה כמו עושה, על ידי עשייתו קנאן להיות לו. ואלה שני פנים הם. ואולי כן הדבר שיבא לשון קנין בענין העשייה, וכן כי אתה קנית כליותי (תהלים קלט יג), שיכפול תסוכני בבטן אמי, וכן הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך (דברים לב ו). כי הלשון יאמר "קנין" בעשייה. וההפך אשר עשו בחרן (לעיל יב ה), קנו. ומאשר לאבינו עשה (להלן לא א): והנכון מה שאמר עוד קנאן להיות לו, כי כל אשר לאדם יקרא קנינו. ויקראו הצאן "מקנה" בעבור היותו עיקר רכוש האדם. ולשון חכמים (ב"מ י.) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. הבטה בהפקר קניא (שם קיח.). חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו (שם יא.). וכן בכל מקום תבוא להם במקום זכיה, כלומר שהוא שלו. ולזה נתכוין אונקלוס שתרגם דקניניה, ולא אמר "קנה":
קונה שמים וארץ. אין להבין, קונה' ממוכר אבל פירוש קונה', זוכה, מלשון רז"ל בהרבה מקומות: קנה חברו, כלומר זכה לעצמו, כלשון: המגביה מציאה לחברו קנה חברו, אין הכוונה בו שקנה מאחר. ודע כי כל יש קנין. כי האין אינו קנין, ולפי שהוא יתברך הוציא העולם יש מאין הזכיר הכתוב לשון קנין, קונה שמים וארץ, ואם כן באור מלת קונה ששם אותן לישראל. אבל בבראשית רבה נראה שהבינו החכמים מלת קונה כפשוטו שקנאן מארץ, והוא החומר הראשון שממו ברא הכל, והוא שדרשו: קונה שמים וארץ, ממי קנאן, כהדין דאמר פלניא עינוהי יאי, שערוהי לא יאי, בתמיה. ובאור זה כי ממה ששבח את העינים לא תבין מזה שאין שערו נאה, כי כולו נאה, אבל לא בא ספור השבח אלא במה שהיה מדבר. וכן בבריאת העולם כשהוא אמר, קונה', שקנאן מהחומר, לא תבין שאותו חומר קדמון היה אצלו מתחלה, כי גם החומר מחדש בראו, וחדשו מאין:
קנה שמים וארץ. השמים והארץ הם קנין לו לעשות בהם כרצונו, כי אינו להם סבה טבעית, כמו שחשבו קצת בעלי המחקר, אבל הוא פועל רצוני להם ופועל בהם כרצונו.
ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. למעלה נאמר והוא כהן לאל עליון, ולא הזכיר קונה שמים וארץ לפי שקודם שבא אברם היה נקרא הקב"ה אל עליון כי לא היתה מלכותו יתברך ניכר בתחתונים כמו שפירש"י על פסוק ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. (חיי שרה כד ז) ואברם הקנה שמים וארץ לה' כי פרסם לכל מציאותו יתברך בתחתונים, ע"כ הזכיר אצל אברם תמיד קונה שמים וארץ. ד"א לפי שכל הברכות באות מטל השמים ומשמני הארץ ע"כ הזכיר אצל הברכה קונה שמים וארץ. וכן כשאמר למטה הרימותי ידי אל אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'. אמר כן לפי שיכול הקב"ה ליתן לו משלו ממגד שמים מעל ומתהום רובצת תחת. ע"כ לא אקח משלך כלום. וי"א מה שאמר ולא תאמר אני העשרתי את אברם. אין פירושו כדי שלא תאמר אלא באמת אמר יודע אני בך שלא תאמר אני העשרתי את אברם ואעפ"כ אין רצוני ליקח כלום. ד"א שמתחלה היה עליון כי אמרו שאין השגחתו ית' במה שלמטה מגלגל הירח וע"י מלחמה זו ראו עין בעין כי הוא גם אלהי הארץ והשגחתו גם בתחתונים, כי לא בכח יגבר איש כי אם בהשגחתו יתברך.