ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/פרק חמישי
פרק חמישי – היו בודקין אותו עריכה
פרק ה הלכה א מתני’: היו ה_אבודקין אותו בשבע חקירות. באי זו שבוע, באי זו שנה, באי זה חדש, בכמה בחדש, באי זה יום, באי זו שעה, באי זה מקום. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. באי זה יום, באי זו שעה
-----------------------------------דף כד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כד עמוד א] באי זה מקום. ה_במכירין אתם אותו. והתריתם בו. ה_גהעובד עבודת אלילים. את מה עבד ובמה עבד:-
גמ’: ולא תנינן באי זה יובל, שאין הדבר מצוי, שירצח ביובל אחד ויעידו עליו ביובל שני. אשכח תני, °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי אומר, אף באי זה יובל. וקיימונה, בההוא יובל דעאל או בההוא דנפק, שבדיוק הסתיים מחזור יובל אחד, והתחיל שני. מניין לשבע חקירות? תנא °שמואל הזקן שמואל הזקן קומי °רבי אחא רבי אחא (תנא) דכתיב (דברים ראה יג טו) ודרשת, וחקרת, ושאלת, היטב, והנה, אמת, נכון. אמר לו, למה לא תהא קרא ואזיל? הרי הפסוק לא הסתיים ולמה לא מניתה את שאר המילים. אלא מדכתיב, ודרשת, וחקרת, ושאלת, היטב. הרי כאן ארבעה, וכתיב והוגד לך, ושמעת, ושאלת היטב. הרי שבעה ואף שהם בשני פסוקים, היטב היטב לגזירה שוה, ליתן כל אחת ואחת את של זה בזה שמועה שאלה דרישה וחקירה. רבי יצחק רבי יצחק° מקשי לה. הוון תפיסין בחד ליסטים דטיבריא. ואמרין העדים כדון קטול כדון קטל הרגע רצח. ומניין לזה שבע חקירות? הרי יודעים את הזמן. איסי אמר כל זמן שאלו העדים אין יכולין להזדמם על אותה עדות, אין ההורג נהרג. תנן, מכירין אתם אותו מה היה עובד כוכבים ומזלות או ישראל? מה הדין אם לא ידוע אם ישראל היה או גוי? נישמעינה מהדא דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. נהרג מטיבריא לציפורי, חזקה שישראל היה: תנן, התריתם בו? מניין להתרייה? אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° דכתיב (ויקרא קדושים כ יז) ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אימו וראה את ערוותה. עד שיראוהו טעמו של דבר שיתרו בו ויסבירו לו מה האיסור. חסד הוא. אמר רבי בון רבי אבין° . קין נשא אחותו, הבל נשא אחותו. חסד עשיתי עם הראשונים שהתרתי להם עריות כדי שיבנה עולם מהן שנאמר (תהלים פ"ט, ג') כי אמרתי עולם חסד יבנה. תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי אומר כתיב (דברים שופטים יז ו) על פי שנים עדים יומת המת. שהיה לו לכתוב, על פי שנים עדים יומת, למה נאמר יומת המת? אלא להודיעו באי זו מיתה מת. תני °רבי יהודה בי רבי אלעאי רבי יהודה בר אלעאי אומר, כתיב (שמות משפטים כא יד) וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה. שיערימוהו ויחכימוהו באיזו מיתה מת. היתה מיתתו בחמורה, והתרו בו בקלה. לדעת כולם יכיל מימר, אילו הוה ידע שמיתתו בחמורה, לא הוה עבד הדא מילתא לא היה עושה דבר זה. כי פליגי בשהיתה מיתתו בקלה, והתרוהו בחמורה. על דעתיה דרבי יהודה בי רבי אילעאי רבי יהודה בי רבי אילעאי°, אינו נהרג עד שיערימוהו באי זו מיתה מת.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כד עמוד ב] היו מתרין בו ה_דושותק. מתרין בו ומרכין בראשו. אף על פי שאמר יודע אני, פטור. עד שיאמר על מנת כן אני עושה. ראוהו שופך דם. אמרו לו הוי יודע שבן ברית הוא. והתורה אמרה (בראשית נח ט ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. אף על פי שאמר יודע אני, פטור. עד שיאמר, על מנת כן אני עושה. ראוהו מחלל שבת. אמרו לו, הוי יודע שהוא שבת, והתורה אמרה (שמות כי תשא לא יד) מחלליה מות יומת. אף על פי שאמר יודע אני, פטור. עד שיאמר, על מנת כן אני עושה. רבי חייה בר גמדא רבי חייה בר גמדא° שאל. מקושש משום מאי מיחייב, משום תולש, או משום מעמר? נישמעינה מהדא דכתיב (במדבר שלח טו לב) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים. מלמד שמצאוהו תולש עצים מן הקרקע. רבי חייה בר גמדא רבי חייה בר גמדא° שאל. מקושש במה התרו בו? נישמעינה מהדא דתני, יודעין היו שמקושש חייב מיתה, ולא היו יודעין במה היתה מיתתו. אם כך אולי נלמד מכאן שאין צורך לפרט את סוג המיתה? אשכח תני רבי חייה רבי חייא רבה° (ויקרא אמור כד יד) הוצא את המקלל מחוץ למחנה. במה היתה מיתתו? בסקילה. במה היתרו בו? בסקילה שכיוון שידעו שחייב מיתה התרו בו בחמורה. תנן, העובד עבודת אלילים. את מה עבד ובמה עבדה, את מה עבד? לפעור או למרקוליס? ובמה עבדה? בעבודתה, או בעבודת גבוה שאף אם אין דרך עבודתה בכך חייב? מה הדין אם לא יודעים למי עבד? נישמעינה מהדא. מעשה שבאו שנים ואמרו. ראינו זה עובד עבודת אלילים, ואין אנו יודעין אם פעור היה, או מרקוליס היה. וקיבלו אותם. והרי מהמשנה משמע שחייבים לדעת את מי עבד ואיך קיבלו אותם? דנין אותו בשתיהן, ובאי זו מזדכה פוטרין אותו. ורק אם בשניהם יצא חייב דנים אותו למיתה.
ירושלמי סנהדרין, פרק ה, הלכה ב עריכה
מתני’: כל ה_ההמרבה בבדיקות, הרי זה משתבח. מעשה ה_וובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ה_זומה בין חקירות לבדיקות? אלא שבחקירות, אמר אחד איני יודע, עדותן בטילה. בדיקות אמר אחד איני יודע. ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין, עדותן קיימת. ה_חאחד חקירות ואחד בדיקות. בזמן שהן מכחישין זה את זה, עדותן בטילה:
גמ’: תנן, מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. שהעידו על אחד שליקט תאנים בשבת. ושאל את העדים במה לקטן? האם בעוקציהן לקטן? ואם אכל איסור, במה אכלן? האם בגלעיניהן. תמן תנינן, מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו. אלו מעידין אותו שנזר שתים של שלושים יום.
[ע"א]
2 ה_ב מיי' פ י"ב מהל' סנהדרין הלכה א':
3 ה_ג מיי' פ א' מהל' עדות הלכה ד':
[ע"ב]
4 ה_ד מיי' פ י"ב מהל' סנהדרין הלכה ב':
5 ה_ה מיי' פ א' מהל' עדות הלכה ו':
6 ה_ו מיי' פ א' מהל' עדות הלכה ו':
7 ה_ז מיי' פ ב' מהל' עדות הלכה א':
8 ה_ח מיי' פ ב' מהל' עדות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף ב', סמ"ג עשין קט }}:
-----------------------------------דף כה עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כה עמוד א] ואלו מעידין אותו שנזר חמש. °בית שמאי בית שמאי אומרים כיון שמכחישות זו את זו בטלה העדות. ו°בית הלל בית הלל אומרים ה_טשתים בכלל חמש. רב רב (אמורא)° אמר, בכלל נחלקו, שכת אחת אומרת, נזר שתים, וכת שניה אומרת, נזר חמש. אבל בפרט, כשכת אחת אומרת נזר נזירות אחת ונזירות שניה, והכת השניה אומרת מיד אחריהם שלישית רביעית וחמישית. כל עמא מודיי שיש בכלל חמש שתים, ויהא נזיר שתים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, במונה נחלקו. אבל בכולל, כל עמא מודיי שנחלקת העדות, ואין כאן נזירות. והידינו כלל והידינו מונה? כלל ההן אמר תרתיי וההן אמר חמש. מונה ההן אמר חדא תרתיי. וההן אמר תלת ארבע וחמש. רב רב (אמורא)° אמר הכחיש עדות בתוך עדות, לא בטלה העדות הגמרא תביא דוגמא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר הכחיש עדות בתוך עדות, בטלה העדות. הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות לדברי הכל. רבי יוחנן רבי יוחנן° כדעתיה, דרבי אבא רבי אבא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הוחזק המונה, כגון שיש עדים שראו את המלוה סופר כסף ליד הלוה, זה אמר מן הכיס מנה. וזה אומר מן הצרור מנה. זהו הכחיש עדות בתוך עדות. ואף רב רב (אמורא)° מודה שבטלה העדות שהרי אין כאן עדות של שני עדים. מה פליגין? כשהיו שתי כיתי עדים. אילו אומרים, מן הכיס מנה, ואילו אומרים מן הצרור מנה, שזה הכחיש עדות בתוך עדות שלרבי יוחנן רבי יוחנן° בטל העדות, וכרב רב (אמורא)° לא בטלה העדות שכת אחת אומרת אמת וממה נפשך חייב. אילו אומרים בתוך חיקו מנה הלוה את הכסף שקיבל אחר ההלואה, ואילו אומרים בתוך פונדתו מנה. דברי הכל זה הכחיש העדות לאחר עדות ולא בטלה עדות. זה אמר במקל הרגו, וזה אמר בסייף הרגו. הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. ואף רב רב (אמורא)° מודה שבטלה עדות. מה פליגין? כשהיו שתי כתי עדים. אלו אומרים במקל הרגו, ואילו אומרים בסייף הרגו, שזה הכחיש עדות בתוך עדות, שלרבי יוחנן רבי יוחנן° בטלה העדות. ולרב רב (אמורא)° לא בטלה העדות. אילו אומרים לדרום פנה אחר שרצח, ואילו אומרים לצפון פנה. דברי הכל זה הכחיש עדות לאחר עדות ולא בטלה העדות. חייליה דרב רב (אמורא)° מן הדא דתנן, אשה אחת אומרת מת, וצרתה אומרת נהרג. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. הואיל והן מכחישות זו את זו, לא ינשאו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומרים, הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ה_יינשאו. וקימא לן דהלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ואף שבהכחיש עדות בתוך עדות רב רב (אמורא)° אומר שלא בטלה עדות רק במקרה של שני כיתי עדים, הא נמי כשני כיתי עדים דמי. שהרי האמינה התורה בעדות זו אפילו עד אחד ואפילו אשה. אם כן הרי זה כשני כתי עדים. ולא שמיע דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מודים °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בשני כתות עדים, שאם כת אחת אומרת נהרג ואחת אומרת מת עדותן בטלה? מה בין עדים מה בין צרה? לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום דאמרינן לקלקלה מכוונת שלא תנשא מה שאין כן בעדים. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, אחד חקירות ואחד בדיקות. בזמן שהן מכחישין זה את זה, עדותן בטילה. אמר רבי מנא רבי מנא°, פתר לה רב רב (אמורא)°, שעד אחד מכחיש עד שני באותה כת.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כה עמוד ב] אפילו יפתר, כת בכת, שנייא היא בדיני נפשות דכתיב (דברים שופטים טז כ) צדק צדק תרדוף.
ירושלמי סנהדרין, פרק ה, הלכה ג עריכה
מתני’: ה_יאאחד אומר בשנים בחדש, ואחד אומר בשלשה, עדותן קיימת. שזה ידע בעיבורו של חדש, וזה לא ידע. ה_יבאחד אומר בשלשה, ואחד אומר בחמשה, עדותן בטילה. אחד אומר בשתי שעות, ואחד אומר בשלש, עדותן קיימת. אחד אומר בשלש, ה_יגואחד אומר בחמש, עדותן בטילה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, קיימת. אחד אומר בחמש, ואחד אומר בשבע, עדותן בטילה. שבחמש חמה במזרח, ובשבע חמה במערב:
גמ’: תנן, שזה ידע בעיבורו של חדש, וזה לא ידע. עד היכא תלינן שלא ידע בעיבור החדש? אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ה_ידעד רוב החדש. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כגון העירנין כפריים הללו שיתכן ולא שמעו על עיבור החדש. אבל בני כרכים, אם הוכחשו ביום, אינן כלום שמסתמא הם יודעים בעיבור החדש. אמר רבי יסא רבי אסי° כגון אנא, דמן יומוי לא צלית מוספא, כשהיה גר בכפר מן דלא ידע אימת ירחא. תנן התם, °רבי מאיר רבי מאיר אומר, משש שעות ולמעלן מדבריהן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, משש שעות ולמעלן מדברי תורה. מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר? דכתיב (שמות בא יב טו) אך ביום הראשון תשביתו שעור מבתיכם. ביום הראשון זה חמשה עשר. יכול משתחשך? תלמוד לומר אך, לרבות יום י”ד. הא כיצד? תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת. מה טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב אך ביום הראשון וכ”ו. ביום הראשון זה י”ד דראשון מעיקרא משמע דכתיב הראשון אדם תוולד. יכול כל היום כולו? תלמוד לומר אך. הא כיצד? חלוק את היום, חציו לחמץ וחציו למצה. תנן התם, (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ג' מיעוטים נאמרו בפסוק, אך, הוא, לבדו. שלא יקצור ולא יטחן ולא ירקד ביום טוב. מחלפה שיטתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר? הכא הוא אמר אך לרבות, והכא הוא אמר אך למעט? אמר רבי שמואל בר אבידומא רבי שמואל בר אבידומא°, לעולם אך בא למעט. והכא מיעטו ליום י”ד שאינו בחמץ. °רבי מאיר רבי מאיר אומר כתיב (דברים ראה טז ג) לא תאכל עליו חמץ, אין איסור מהתורה אלא משעת אכילתו של קרבן פסח בליל ט”ו. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, לא תאכל עליו חמץ, משעת עשייתו. נמצא ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי
[ע"א]
9 ה_ט מיי' פ ג' מהל' נזירות הלכה ט':
10 ה_י מיי' פ י"ב מהל' גירושין הלכה כ"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ט', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף מ"ז:
[ע"ב]
11 ה_יא טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף ז':
12 ה_יב מיי' פ ב' מהל' עדות הלכה ה':
13 ה_יג מיי' פ ב' מהל' עדות הלכה ה':
14 ה_יד מיי' פ ב' מהל' עדות הלכה ד':
-----------------------------------דף כו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כו עמוד א] אית ליה עשה ה_טוולא תעשה על אכילתו, עשה ולא תעשה על ביעורו. עשה על אכילתו דכתיב (דברים ראה טז ג) שבעת ימים תאכל עליו מצות מכלל הן אתה שומע לאו כאילו נאמר תאכל מצות ולא חמץ. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה. לא תעשה על אכילתו דכתיב, לא תאכל עליו חמץ. עשה על ביעורו דכתיב (שמות בא יב טו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. לא תעשה על ביעורו דכתיב (שמות בא יב יט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. גופא °רבי מאיר רבי מאיר אומר שורפים בתחילת שש, שמשש שעות ולמעלה מדבריהן. והא ל°רבי מאיר רבי מאיר אפילו שביעית אינו אסור אלא משום גדר, שהרי מדאוריתא רק שעה קדם שקיעת החמה אסור, וחכמים אסרו מחצות היום. ששית למה? משום גדר. ויש גדר לגדר? אלא שעה ששית מתחלפת בשביעית והכל גזרה אחת. הא °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר תולין כל חמש, מחמש ולמעלה מדבריהן. והא ל°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי ששית אינה אסורה אלא משום גדר. חמישית למה? משום גדר. ויש גדר לגדר? אלא שחמישית מתחלפת בשביעית. גבי עדות תנן, אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי האם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חזר בו? תמן הוא אמר אין חמישית מתחלפת בשביעית. והכא אמר הכן? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תמן הדבר מסור לבית דין, ובית דין זריזין הן. ברם הכא הדבר מסור לנשים, והנשים עצילות הן. רבי יוסי בר בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. תמן בעדות תחילת חמישית סוף שביעית ואין אדם טועה שלוש שעות. ברם הכא סוף חמישית ותחילת שביעית ואדם טועה שעה אחת. ותני כן גבי עדות שבתחילת חמש חמה במזרח וסוף שעה שביעית חמה במערב דלעולם אין חמה נוטה למערב אלא בסוף שבע:
ירושלמי סנהדרין, פרק ה, הלכה ד עריכה
מתני’: היו ה_טזמכניסין את השני ובודקין אותו. נמצאו דבריהן מכוונין, פותחין לזכות. ה_יזאמר אחד מן העדים, יש לי ללמד עליו זכות. או אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה, משתקין אותו. ה_יחאמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות, מעלין ומושיבין אותו עמהן. ולא היה יורד משם כל היום. אם יש ממש בדבריו, שומעין לו. ה_יטאפילו הוא אמר יש לי ללמד על עצמי זכות, שומעין לו. ובלבד שיהא ממש בדבריו:
גמ’: תני אם מצאו לו זכות פטרוהו. אם לאו, מעבירין דינו למחר ומזדווגין זוגות, וממעטין במאכל, ולא היו שותין יין, ונושאין ונותנין כל הלילה. ולמחר משכימין ובאין. וחזני כניסיות מחזרין אחריהן ואומר איש פלוני, והוא עונה, מחייב הייתי ומחייב אני. מזכה הייתי ומזכה אני. מחייב הייתי ומזכה אני, שומעין לו. מזכה הייתי ומחייב אני, אומרים לו, למד זכות כתחילה. תני טעה אחד מן הדיינין
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כו עמוד ב] אם היה מזכה, סופרי הדיינין מזכירין אותו. אם היה מחייב, אין מזכירין אותו. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . מפני מה כותבין דברי המזכה? מפני המחייב, מפני מה כותבין דברי המחייב? שמא ירצה ללמד זכות אלא שתיטרף דעתו וישכח מאיזה טעם חייב, ולכן יחשוש לזכות. למה צריך לכתוב? אין חליף מילא יימרון ליה אם ישנה דבר יאמרו לו הדא אמרת, הדא לא אמרת. ואם לא היו כותבים היו צריכים שני עדים להעיד על דבריו ונמצא דינו משתקע וישכחו מה אמר ויבואו להלנת דין. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר מפני המזכה, כדי שלא יאמר שחוזר בו כי טעה בדבר שהצדוקים מודים בו
ירושלמי סנהדרין, פרק ה, הלכה ה עריכה
מתני’: אם ה_כמצאו לו זכות פטרוהו. ואם לאו, מעבירין דינו למחר. ומזדווגין זוגות זוגות, ממעטין במאכל. ולא היו שותין יין כל היום. ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין. המזכה אומר, אני המזכה ומזכה אני במקומי. והמחייב אומר, אני הוא המחייב, ומחייב אני במקומי. ה_כאהמלמד חובה מלמד זכות. אבל המלמד זכות, אינו יכול לחזור וללמד חובה. ואם ה_כבטעו בדבר, סופרי הדיינין מזכירין אותן. אם מצאו לו זכות, פטרוהו. ואם לאו, עומדין על המיניין. ה_כגשנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין, זכאי. שנים עשר מחייבין, ואחד עשר מזכין. ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין, ואחד אומר איני יודע. יוסיפו הדיינים. עד כמה מוסיפין? שנים שנים עד שבעים ואחד. שלשים וששה מזכין, ושלשים וחמשה מחייבין, זכאי. שלשים וששה מחייבין, שלשים וחמשה מזכין. דנין אילו כנגד אילו, עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין:
גמ’: תני, אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות, מקבלים אותו בסבר פנים יפות, ומעלים ומושיבים אותו עמהם. אם הוא עצמו אמר יש לי ללמד על עצמי זכות, שומעים לו. חובה, משתקים אותו בנזיפה. העד, אין מלמד לא זכות ולא חובה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, העד מלמד זכות ולא חובה. ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, שאמר שהעד כן מלמד זכות כי אולי אחד מהתלמידים ישמע את דבריו ויראו בעניו ויאמר אותם לזכות הנידון. אחד מן העדים שאמר יש לי ללמד עליו זכות, ובא חבירו אחד התלמידים וסייעו וקיבלו את דבריו שהדין הוא שממנים אותו. את מי ממנין? לראשון את העד? או לשני התלמיד? או לשניהן? נישמעינה מהדא דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° הוא שנזדכה מפי עצמו אין מושיבין אותו דיין. שאין הנידון נעשה דיין. כמו שאת הנידון אין ממנים דיין, אף עד אין מושיבין דיין. דנמצא עד ודיין ולא מצינו עד נעשה דיין. אמרי בדיני ממונות נזדקן הדין. והגדול שבדיינין היה אומר נזדקן הדין. תני למה מוסיפין שני דיינין? שאם היו שנים מן הראשונים מזכין
[ע"א]
15 ה_טו מיי' פ א' מהל' חמץ ומצה הלכה ח':
16 ה_טז מיי' פ י"ב מהל' סנהדרין הלכה ג':
17 ה_יז מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה א', מיי' פ ה' מהל' עדות הלכה ח':
18 ה_יח מיי' פ י' מהל' סנהדרין הלכה ח':
19 ה_יט מיי' פ י' מהל' סנהדרין הלכה ח':
[ע"ב]
20 ה_כ מיי' פ י"ב מהל' סנהדרין הלכה ג':
21 ה_כא מיי' פ י' מהל' סנהדרין הלכה ב':
22 ה_כב מיי' פ י"ב מהל' סנהדרין הלכה ג':
23 ה_כג מיי' פ ט' מהל' סנהדרין הלכה ב':
-----------------------------------דף כז עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כז עמוד א] ואחד מן האחרונים, יגמר הדין בשלשה, אף אם השני מהאחרונים אמר איני יודע. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר. מכיון שנראה דינו ליגמר בארבעה, אין גומרין אותו בשלשה אלא מוסיפים עוד שנים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, שלשה שדנו ומת אחד מהן. חותמין בשנים וכותבין אף על פי שחתמנו בשנים בשלשה דננו. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. מתני' אמרה כן דתנן, מוסרני לכם הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי, שאגבנו כל זמן שארצה. והדיינין חותמין בו מלמטה או העדים. ולמידין מידת הדין מפרוזבול? אשכח תני מצאנו תנא דהוא למד מידת הדין לממונות מפרוזבול. תנן, שלשים וששה מחייבין, שלשים וחמשה מזכין. דנין אילו כנגד אילו, עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין. לא ראה מה הדין? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר זכאי. ריש לקיש ריש לקיש° אמר חייב. אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן°, והרי כל עוד שאין רוב לחיבו, הלא זכאי הוא. אם כך למה דנין אילו כנגד אילו? שלא ייראה דין זה יוצא מעמעם. דגנאי הוא לבית דין שלא הצליחו להוציא פסק דין
[ע"א]
[ע"ב]
הדרן עלך פרק היו בודקין