ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק חמישי

< ביאור:ירושלמי מאיר | מסכת נדרים

פרק חמישי – השותפין שנדרו

עריכה

ירושלמי נדרים, פרק ה, הלכה א

עריכה

מתני’: השותפין שנדרו הנייה זה מזה, אסורין ליכנס לחצר. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר ה_אזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו. ה_בשניהן אסורין מלהעמיד ריחים ותנור ומלגדל תרנגולין. היה רק אחד מהן מודר מחבירו הנייה, לא יכנס לחצר. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, ה_גיכול הוא לומר לו, בתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס בתוך שלך. לתנא קמא כופין את הנודר שימכור חלקו:

גמ’: רבנין אמרי, כל טפח וטפח של שותפין הוא. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו. אם היתה חצר חלוקה פסיספס אף שחלקו אחר שנדרו, אף רבנין מודיי שזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו. עמד אחד מהן ומכר את חלקו. אף °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב מודה שאסור להיכנס. תנן, שניהן אסורין מלהעמיד ריחים ותנור ומלגדל תרנגולין כיוון שהדרך למחות על כך ואם לא מיחה הרי מהנהו. התנו ביניהן קדם הנדר על מנת לוותר להעמיד ריחים ותנור ומלגדל תרנגולין, בחזקת שותפין הן? לפי רבנן פשיטא שאסורים. שהרי לרבנן אף בדבר שאינו יכול למחות אסור . לא צורכא דא  אין מקום להסתפק אלא ל°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב. התנו ביניהן קדם הנדר על מנת לוותר, מה אמר בה °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב? האם כיוון שוויתרו מותר? או כיוון שמצד הדין יכול למחות ולא מוחה אסור . שנראה כמוותר אחר שנדר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] וכן יש מקום להסתפק על הא דתנינן תמן, האומר קונם שאני נהנה לישראל, לוקח ביתר ומוכר בפחות. במקח אמצעי ששניהם שווים וקצת דומה לחצר שותפים מה אמר בה °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב? וכן יש מקום להסתפק על הא דתנינן תמן לא ישאילנו ולא ישאל ממנו, שזה כמו וויתרו קדם הנדר שהרי אין רגילות להקפיד על זה מה אמר בה °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב? וכן יש מקום להסתפק על הא דתנינן תמן לא ימכור ולא יקח ממנו שזה כמו וויתרו קדם הנדר שהרי אין רגילות להקפיד על זה מה דעת °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב. וכן יש מקום להסתפק על הא דאמר רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים° המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו גזרה שלא ישהא, מי פליג °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב שהרי אין רגילות להקפיד בזה? בכל אילו יש מקום להסתפק האם ל °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ויתור מותר, או שרק בחצר השותפים הוא מתיר משום שאין חבירו יכול לאסור את שלו. תנן, שניהן אסורים מלהעמיד ריחים ותנור ומלגדל תרנגולים. נצרכה ל°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב, שאפילו שבדבר שאין דרך להקפיד עליו הוא מתיר, כאן הוא אוסר. אבל לרבנן אף בדבר שאין מקפיד אסור כל שכן באילו. מתניתא בשותפין שנדרו הנייה זה מזה. משמע שלא נאסרו בדברים אלו, אלא מפני שנדרו הנייה זה מזה. הא אם לא נדרו הנייה זה מזה, סתמן כמוותרין אילו לאילו. תמן תנינן (בבא בתרא ג ז) אילו דברים שיש להן חזקה ואילו שאין להן חזקה היה מעמיד בהמה בחצר ומעמיד תנור וכירים וריחים ומגדל תרנגולין ונותן זבלו בחצר אינה חזקה. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° נהגו השותפין להיות כמוותרין זה את זה בדברים הללו לפיכך אין בהם חזקה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° המגדל תרנגולין בחצר שאינה שלו אלא של שותפים, הרי זו חזקה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ויאות, דממה נפשך יכול להמשיך לגדל. אם יש לו רשות לגדל שאי אפשר למחות על זה, הרי גידל וגם הלאה אי אפשר למחות על זה. אם אין לו רשות לגדל שהשני יכול למחות, הרי החזיק והשני שתק. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי בניה רבי בניה°. בכל השותפין מעכבין זה על זה בחצר, חוץ מן הכביסה, מפני כבוד בנות ישראל, שלא יצטרכו לכבס בחוץ. אמר רבי מתנייה רבי מתניה°. הדא דאת אמר, מקום שהנשים מכבסות. אבל מקום שהאנשים מכבסין, לא בדא. ודא דאת אמר חוץ מן הכביסה בחצר דווקא בנשים, אבל בגברים יכול למחות בכל החצר. ברם בד' אמות דחבריה, לא מצי מימחי בידיה. אם היה המקום משופע, אפילו בארבע אמות דחבריה מימחי הוא בידיה. דו אמר ליה, את שפך והוא אתי לגבי. תני מקום התנור מקום הכיריים אין להן חזקה. אבל אם קירה על גביהן, אפילו כל שהוא יש להן חזקה. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, ובלבד קירוי שמועיל לתנור. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. השותפין קונין זה מזה בחצר בקניין אגב חצר, או בקניין משיכה שצריך להכניסו לחצרו, וחייבין זה בניזקי זה דהוי כחצר הניזק ששן ורגל חייבים בו ולא אומרים כיוון שהכניסו ברשות פטורים. אמר רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא°, באומר לחבירו צבור פירותיך בחצר ואקנה. אבל אם היו צבורין, לא קנה עד שיטלטל. תני. כופין את הנודר שימכור חלקו. קא סלקא דעתין שזה המשך דברי °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב. הרי אמרנו שיכול לומר בתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס בתוך שלך

-----------------------------------דף יח

עריכה
ירושלמי מאיר נדרים יח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] ואת אמר כופין? לא על הדא איתאמרת, אלא על הדא דרבנן. דתנן, היה אחד מהן מודר מחבירו הנייה, לא יכנס לחצר, על זה נאמר שכופין את הנודר למכור חלקו. באומר הנייתי עליך, אבל באומר הנייתך עלי לא בדא

ירושלמי נדרים, פרק ה, הלכה ב

עריכה

מתני’: היה אחד מן השוק מודר מאחד מהן הנייה, לא יכנס לחצר. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, ה_דיכול הוא לומר לו, בתוך של חבירך אני נכנס, איני נכנס לתוך שלך:

גמ’: ולא תנינן כופין את הנודר למכור חלקו, שרק כאשר נדרו בני החצר זה מזה כופין. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, אם היה נדרן כופין. דו אמר ליה איתית קדמוהי עבדת ליה כן. תיניינא ועבדת ליה כן. מיכן ואילך, או שרי נדרך או זבין חולקך  הבאתי את הראשון עשיתה לו כך הבאתי את השני עשיתה לו כך מכאן והילך או התר נדרך או מכור חלקך

ירושלמי נדרים, פרק ה, הלכה ג

עריכה

מתני’: ה_ההמודר הנייה מחבירו ויש לו שם מרחץ ובית הבד מושכרים. אם יש לו בהן תפיסת יד אסור. אין לו בהן תפיסת יד מותר. ה_והאומר לחבירו קונם לביתך שאיני נכנס. שדך שאיני לוקח. מת או שמכרן לאחר, מותר. ה_זלבית זה שאיני נכנס. שדה זו שאיני לוקח. מת או שמכרן לאחר אסור:

גמ’: כמה היא תפיסת יד? למחצית ולשליש ולרביע. ביתך זה משם מה אתה תופשו, משום ביתך ואם מכרו מותר? או משום זה ואפילו מכרו אסור? אמר לבית זה שאיני נכנס. ונפל ובנאו. האם נחשב כאותו הבית ואסור? או לית הוא אותו הבית ומותר? נישמעינה מן הדא דתנן, האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני, או בית ארמלות לבתי ונפל, יורשין חייבין לבנותו. בית זה ונפל, אין היורשים חייבים לבנותו. תמן תנינן, האומר לבנו קונם שאת נהנה לי. אם מת יירשנו. בחיי ובמותי מת לא יירשנו. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. חמי  ראה היך תנינן הכא. והתני בחיי אם מת יירשנו. במותי אם מת יירשנו. בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו. מה בין להוא דאמר חדא חדא להוא דאמר תריי בחיי ובמותי? רב ירמיה רב ירמיה° ורבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° תריהון אמרין. האומר קונם הניית נכסי אלו עליו מכיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° למה היה צריך להביא ראיה מנזיקין. וכי תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים? יכול היה להביא ראיה ממה שלמדנו בנדרים, דתנן קונם לביתך שאיני נכנס. שדך שאיני לוקח. מת או שמכרו לאחר מותר. לבית זה שאיני נכנס, שדה זו שאיני לוקח. מת או שמכרו לאחר אסור.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] מפני שאמר זה כמו נכסי אלו, אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה

ירושלמי נדרים, פרק ה, הלכה ד

עריכה

מתני’: ה_חהרי אני עליך חרם, המודר אסור. הרי את עלי חרם, הנודר אסור. הרי אני עליך ואת עלי, שניהם אסורין. ושניהן מותרין בדבר של עולי בבל, ואסורים בדבר של אותה העיר שהם כשותפים:

גמ’: קונם שאיני נהנה לך, ולנשאל לי עליך להתירו גם לחכם שיתיר לי נדר זה שנדרתי עליך יהיו נכסי קונם. נשאל על הראשון ואינו נשאל על השני דסבר שאין נשאלים על הנדר עד שיחול. אית תניי תני נשאל בין על הראשון בין על השני דסבר נשאלים על הנדר אף קדם שיחול. שמואל בריה דרבי יוסף בי רבי בון שמואל בריה דרבי יוסף בי רבי בון° אמר הא דאמרינן שצריך להישאל על הראשון ורק אחר כך על השני זה רק כמאן דאמר שהולכים אחר חלוט האיסור. וכיוון שהנדר השני אינו חל אלא אחר שנשאל על הראשון, רק אז יכול להישאל עליו והרי הם כשני נדרים. ברם כמאן דאמר אחר הנדר. הרי את שני הנדרים נדר ביחד והרי הם כנדר אחד ונדר שבטל מקצתו בטל כולו. הנודר מבני העיר, ובא אחר וישב שם שלשים יום, מותר בו. מיושבי העיר, ובא אחר וישב שם שלשים, יום אסור בו. שתושב חדש נקרא מיושבי העיר אחר שלושים יום, ומבני העיר אחר שנה. קונם הנייתי על בני עירי, אינו נשאל לזקן שיש שם, שהרי הוא נוגע בדבר והרי זה כמפר נדרי עצמו. הניית בני עירי עלי, נשאל לזקן שיש שם. אית תניי תני, אפילו על קדמייתא  המקרה הקדם נשאל, שאינו כמיפר נדרי עצמו, שאין זה נדרי עצמו שלא הזקן נדר וגם ספק אם יהנה. נדר של רבים אין לו היתר. הנודר ברבים אין לו היתר. הנודר הנייה מחבירו בפניו, לא ישאל לו אלא בפניו. שלא בפניו, נשאלין לו בין בפניו בין שלא בפניו. מאי טעמא? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מפני הבושה. הואיל ובישו כשהדירו בפניו, צריך שיתבייש בהתירו. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, מפני החשד שלא יחשוד בו חבירו שהוא עובר על הנדר. ואתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתני, יום הכיפורים, צריך לפרוט את מעשיו דברי °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר כדי שיתבייש בחטאיו. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר מפני החשד, שידעו שעשה תשובה על אותה עברה °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אינו צריך לפרוט את החטא. אית תניי תני, צריך לפרוט את הנדר. אית תניי תני, אינו צריך לפרוט את הנדר. חד בר נש נדר דלא יהנה מרווחא. אתא לגבי דרבי יודן בר שלום רבי יודן בר שלום° אמר ליה, ממאי אישתבעת? אמר ליה, דלא להנות מרווחא. אמר ליה רבי יודן בר שלום רבי יודן בר שלום°, וכן בר נש עביד שנודר לא להנות מהרוחים? דילמא בקביוסטיסא  ריווחי הימורים נדרתה? אמר לו הן. אמר, ברוך שבחר בתורה ובחכמים שאמרו צריך לפרוט את הנדר. שאם לא היה מפרט שרוצה שיתיר לו להרויח בהימורים, הייתי מתיר לו

ירושלמי נדרים, פרק ה, הלכה ה

עריכה

מתני’: ואי זהו דבר של עולי בבל? כגון ה_טהר הבית והעזרות והבאר שבאמצע הדרך. ואי זהו דבר של אותה העיר? כגון ה_יהרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ה_ד מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה ו', |טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ו סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:

5 ה_ה מיי' פ ו' מהל' נדרים הלכה י"ב, |טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"א סעיף ו', סמ"ג לאוין רמב:

6 ה_ו מיי' פ ה' מהל' נדרים הלכה ה', מיי' פ ח' מהל' נדרים הלכה י"א, |טור ושו"ע יו"ד סי' רט"ז סעיף ד', סמ"ג לאוין רמב:

7 ה_ז מיי' פ ה' מהל' נדרים הלכה ה', |טור ושו"ע יו"ד סי' רט"ז סעיף ה':


[ע"ב]

8 ה_ח מיי' פ ה' מהל' נדרים הלכה א', |טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ד, סמ"ג לאוין רמב:

9 ה_ט מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה ב', |טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ד, סמ"ג לאוין רמב:

10 ה_י מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה ב', |טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ד, סמ"ג לאוין רמב:


-----------------------------------דף יט

עריכה
ירושלמי מאיר נדרים יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] הכותב חלקו לנשיא, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט. מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט? שהכותב לנשיא אינו צריך לזכות. והכותב להדיוט צריך לו לזכות. וחכמים אומרים ה_יאאחד זה ואחד זה צריכין לזכות. לא דיבר בנשיא אלא בהווה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אין אנשי הגליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותם על ידיהם:

גמ’: תנן, ואי זהו דבר של אותה העיר? כגון הרחבה. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. רחבה שאין דרך הרבים מפסקתה. אבל רחבה שדרך הרבים מפסקתה, כעולי בבל היא. חד בר נש קידש בספר תורה. רבי שובתי רבי שובתי° ורבי חסידא רבי חסידא° אעלון עובדא קומיי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ואמר, אינה מקודשת. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, אנא קרת איגרתא של פסק הדין, וכתיב בגוה ולא עוד. אמר רבי מנא רבי מנא°, קשיתה קומי חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, מהו ולא עוד? אמר לי מעשה שהיה בספר תורה של יחיד קידש שאינו שלו אמר לון אינה מקודשת. אתא מימר לך שאפילו אם בספר תורה של רבים קידש אף שיש לו חלק בו אינה מקודשת. והיינו ולא עוד. או מעשה שהיה בספר תורה של רבים קידש. אמר לון אינה מקודשת שאסור למכרו. אתא מימר לך אפילו בספר תורה של יחידי קידש אינה מקודשת ולא חוששים שמא הסכים. והיינו ולא עוד. תנן הכותב חלקו לנשיא. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה אם נדר מאנשי העיר צריך לכתוב חלקו לנשיא

ירושלמי נדרים, פרק ה, הלכה ו

עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] מתני’: ה_יבהמודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל. נותן לאחר משם מתנה, והלה מותר בה. מעשה בבית חורון, באחד שהיה אביו מודר ממנו הנייה. והיה משיא את בנו. אמר לחבירו, הרי החצר והסעודה נתונין לך במתנה, והן בפניך עד שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה. אמר לו, אם שלי הם, הרי הן מוקדשין לשמים. אמר לו לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים. אמר לו, לא נתתה לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצין זה לזה, ויהא עון תלוי בראשי. וכשבא דבר לפני חכמים אמרו, כל ה_יגמתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת, אינה מתנה:

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ניכר הוא זה שהוא תלמיד חכם שידע שאם יקדיש אותם הנותן לא יסכים ואינה מתנה. שמונים זוג של תלמידים היה לו ל°הלל הזקן הלל הזקן. גדול שבהן °יונתן בן עוזיאל יונתן בן עוזיאל. והקטן שבהן, °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי. פעם אחת חלה °הלל הלל הזקן, ונכנסו כולן לבקרו. ועמד לו °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי בחצר שהיה עניו. אמר להן, היכן הוא הקטן שבכם שהוא אב לחכמה ואב לדורות ואין צריך לומר הגדול שבכם. אמרו לו הרי הוא בחצר. אמר להן יכנס. כיון שנכנס אמר להן (משלי ח', כ"א) עליו נאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אכין הוה עובדא. °יונתן בר עוזיאל יונתן בר עוזיאל הדירו אביו מנכסיו, ועמד וכתבן ל°שמאי שמאי הזקן. מה עשה °שמאי שמאי הזקן? מכר מקצת, והקדיש מקצת, ונתן לו מתנה את השאר ואמר, כל מי שיבוא ויערער על המתנה הזאת, יוציא מיד הלקוחות ומיד ההקדש ואחר כך יוציא מיד זה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ניכר זה שהוא תלמיד חכם. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו על מנת שלא יקדישנה לשמים? כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה, שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת, אינה מתנה

הדרן עלך פרק השותפין שנדרו

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נדרים/פרק_חמישי"