ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא קמא/פרק רביעי
פרק רביעי – שור שנגח
עריכהמתני’: שור תם כגון שלא הועד שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יז עמוד ב] לאחרון שבהן. אם יש בו מותר, יחזיר לשלפניו. יש בו מותר, יחזיר לשלפני פניו. האחרון אחרון נשכר דברי °רבי מאיר רבי מאיר. דאף ש°רבי מאיר רבי מאיר סובר יושם השור ושעבוד בלבד יש לו על השור לגבותו והיה צריך להיות שראשון ראשון קודם, כשאר בעלי חובות שהקודם לחוב קודם לגבות, אבל כאן מדובר בשתפס הניזק את השור והרי הוא כשומר עליו, כגון שור שוה מאתים של ראובן, שנגח שור שוה מאתים של שמעון וחצי תשלום נזקו הוא מאה, וחזר השור ונגח שוב שור של לוי השוה מאתים, וחזר שוב ונגח את שורו של יהודה השוה מאתים, הדין הוא כך, יהודה נוטל שוה ערך מאה זוז מן השור ונותר בשור שוה מאה זוז, ובא לוי ונוטל אותם עבור חצי נזקו, ושמעון מפסיד, ד_א°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר הוחלט השור לניזק והרי המזיק והניזק כשותפים ולכן. שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום. זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים. האחרון נוטל מנה, ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז. חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים. האחרון נוטל מנה. ושלפניו, חמשים זוז. ושנים הראשונים, דינרי זהב:
גמ’: תנן, האחרון אחרון נשכר דברי °רבי מאיר רבי מאיר. אמר רבי ינאי רבי ינאי°. ד_בל°רבי מאיר רבי מאיר ניזק אחרון בא על הניזק הקודם משני צדדין. מה נפשך? שלך הוא שגביתה אותו בנזקך, תניהו לי שהזיק את שורי. אינו שלך, תניהו לי שאגבנו. ולא כן אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שמירת נזקין כשמירת קניין, שאינו חייב בשמירתו עד שיקנה. וכיוון שלא הגיעה לידו של ניזק אמאי הפסיד חלקו? אמר לו רבי יודן רבי יודן°
[ע"א]
[ע"ב]
1 ד_א מיי' פ ט' מהל' נזקי ממון הלכה י"ב,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"א סעיף א':
2 ד_ב מיי' פ ט' מהל' נזקי ממון הלכה י"ב,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"א סעיף א':
-----------------------------------דף יח
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יח עמוד א] ד_גבמסרו לו לגבות נזקיו, אבל לא כתשלום אלא שיהיה כמשכון בידו עד שיגבה. והרי הוא כשומר שכר. ומה ביניהון? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הקדש ביניהון. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר הניזק אינו אלא בעל חוב, ורק הראשון מקדיש. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי נעשו שותפים ושניהן מקדישין אותו. הוקיר. על דעתה ד°רבי מאיר רבי מאיר הוקרה לראשון על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי הוקרה לשניהם. עשה שכר. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר השכר לראשון על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי השכר לשניהן. השביח. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר השביח לראשון. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי השביח לשניהן. תנן, אמר לו °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וכן הלכה, קיימתה ומכרו את השור החי וחצו את כספו. ולא קיימתה, וגם את המת יחצון. ואי זה זה שעליו דברה תורה? זה שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים, והנבילה יפה חמשים זוז. זה נוטל חצי החי וחצי המת. וזה נוטל חצי החי וחצי המת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שניהן אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר זה נוטל חצי החי, משמע שקנה בגוף השור ונעשו כשותפים דהוחלט השור. כן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר קנה בגוף השור ונעשו כשותפים. אלא ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר קנה לחי וקנה למת. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר לא קנה אלא לחי בלבד. אבל במת, אפשר שיסבור כ°רבי מאיר רבי מאיר שמה שנאמר וגם את המת יחצון הכוונה דפחת שפחתה מיתה ישלם המזיק חציו מהחי. תמן תנינן, מי שהיה נשוי לשלשה נשים ומת. כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלוש מאות, ואין שם אלא מנה, חולקות בשוה. וכן שלשה שהטילו לכיס, זה עשר זה מאה וזה מאתיים. הותירו או פחתו, ד_דכך הן חולקין באותו יחס של הכסף שכל אחד נתן. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הדא דתימר שהכסף הותיר או פחת אבל בשכר ובהפסד כולם חולקין בשוה. וקשיא ההין יהיב מאה דינרין וההין יהיב עשרה ואת אמר הכין שחולקים בשווה? אמר רבי בון רבי אבין°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יח עמוד ב] נראין דברים בשנטלו מרגלית. דיכול מימר ליה, אילו לא עשרת דינריי, לא הייתה מזבין כלום. אבל דבר שדרכו לחלק ובלעדיו היו קונים רק קצת פחות, מביאין לאמצע וחולקין על פי היחס של הכסף שכל אחד הכניס. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. ואפילו דבר שדרכו לחלק. דיכיל מימר ליה, את פרגמטיא דידך סגין, ואת מנעה מזבנתא אתה סחורתך רבה ואתה מתעכב מלמכור. אנא פרגמטיא דידי קליל. ואנא הפך ומתהפך בדידי ומטי בך אני סחורתי מועטת ואני קונה ומוכר כמה פעמים ומגיע לרווח שלך. עד כדון בשהיתה פרגמטייו נתונה כאן. היתה פרגמטייו נתונה ברומי. שלא יכול לטעון שהיה מתעסק אם המעט שלו ומרויח הרבה. שהרי אינו יכול להוציא הוצאות רבות על דבר מועט שלו בפני עצמו כדי לשלחו לרומי. דיכיל מימר ליה, אם לא הייתי מצטרף אליכם לקנות סחורה ולמכור ברומי, עד דאת סליק לרומי, אנא הפך ומתהפך בדידי הכא ומטי בך עד שאתה הולך לרומי וחוזר אני קונה ומוכר כאן כמה פעמים ומגיע לרווח שלך. תני שלשה שהטילו לכיס ד_הונגנבו כך הן חולקין שכל אחד יפסיד לפי יחס הממון שהביא. והתני הבית והעליה שנפלו חולקים באילו אבנים לפי היחס. ואם נגנבו חולקים ההפסד מחצה לזה ומחצה לזה בשווה? אמר רבי שמי רבי שמי° אבנים גסות הן ואינם מתערבבות ולית ידע אי מן הדין נסב לקח הגנב הכל אי מן הדין נסב הכל. מספק מחצה לזה ומחצה לזה. אבל מעות דקות הן ואיפשר לבלול ומסתמא נלקח משל כולם באותו יחס של מה שנתנו. לכן כל אחד ואחד נוטל לפי כיסו.
[ע"א]
3 ד_ג מיי' פ ט' מהל' נזקי ממון הלכה י"ג,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"א סעיף ב':
4 ד_ד מיי' פ ד' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף ה':
[ע"ב]
5 ד_ה | טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף ז':
-----------------------------------דף יט
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יט עמוד א] מה חמית מימר דבהפסד גניבה אנן קיימין שאומרים שגנב חצי מהאבנים של זה וחצי משל זה? דלמא אין אנן קיימין אלא במשתייר. שמהאבנים שנשארו חולקים מחצה לזה ומחצה לזה, עד שזה שהיה לו מעט יקבל את חלקו והשאר יהיו לשני. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . אם תימר לא בגניבה אנן קיימין, נמצאת מידת הדין לוקה. הגע עצמך דהוה לדין חמשין ולדין מאה וחמשין. נגנבו חמשין אישתכח דהדין דחמישין לא מפסד כלום. תנן, שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום. זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים. האחרון נוטל מנה, ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז. חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים. האחרון נוטל מנה. ושלפניו, חמשים זוז. ושנים הראשונים, דינרי זהב. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°, וכן לשכר אם עשו שותפות והשכירו את השור, מתחלקים בריווח לפי יחס המעות שכל אחד השקיע. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הדא דרבי זירא רבי זירא° פליגא על דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דאמר שחולקים בשווה בין לשכר בין להפסד אפילו בדבר שניתן להיחלק. אמר רבי מני רבי מני°. קשייתה קומי רבי יודן רבי יודן° ואמר לי. מי לא מודה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ד_ושאם התנו ביניהן שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו שכך הם חולקים? שוורים כיוון שלא נשתתפו מרצונם אלא בעל כרחם נעשו שותפים הרי כמותנין הן. דאנן סהדי שודאי היו מתנים שכל אחד יקבל לפי חלקו. חזר רבי מנא רבי מנא° ואמרה קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אמר לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, בפירוש שמיע לי דפליגי. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, סתמן חולקין בשוה. ולא אמרינן שסתם כהתנו. רבי זעירא רבי זעירא° אמר, סתמן כהתנו, וזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו
מתני’: ד_זשור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. מועד לאדם ואינו מועד לבהמה. מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים. למין שהוא מועד לו משלם נזק שלם. ולמין שאינו מועד לו משלם חצי נזק. אמרו לפני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. הרי הוא מועד בשבתות ואינו מועד בימות החול מה דינו? אמר להן, בשבתות משלם נזק שלם. ובימות החול משלם חצי נזק. מאימתי הוא תם? משיחזור בו שלשה ימי שבתות:
גמ’: מכיון שהרג אדם אחד הרי הוא נהרג. ואיך יתכן שיהיה מועד? רב רב (אמורא)° אמר, ד_חבשהרג שלשה עובדי כוכבים ומזלות. רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° אמר, כשרדף שלש רדיפות, והן משערין ד_טשאם היה מצליח ברדיפתו היה נוגח נגיחה שיש בה כדי להמית. יצא ביום הראשון ונגח שוורים. בשני ונגח כלבים, בשלישי ונגח חזירים. על ידי שלשה מינין לשלשה ימים, מהו שיעשה שור מועד? יצא ביום הראשון ונגח. בשני לא יצא. בשלישי יצא ונגח. האם אומרים דאינו מועד דהא בשני לא נגח או דאמרינן שאם היה יוצא ודאי היה נוגח? ייבא בפלוגתא דרב אדא בר אחווא רב אדא בר אחווא° ודרב הונא רב הונא°. דאיתפלגון. נידה שבדקה עצמה. ביום ראשון לימי זיבה בדקה ומצתה, טמא. בשני לא בדקה. בשלישי בדקה ומצתה טמא. רב אדא בר אחווא רב אדא בר אחווא° אמר בשם רב רב (אמורא)°, ד_יזבה וודאי. דמסתמא אם הייתה בודקת בשני הייתה מוצאת טמא. רב הונא רב הונא° אמר בשם רב רב (אמורא)°, זבה ספק. אמר רב הונא רב הונא°. תמן הוינא ברישא ובסיפה ובאמצעיתה. אישתאלית ל רב רב (אמורא)° ואמר ספק. שוב אישתאלת לרב רב (אמורא)° ואמר וודאי. וחזר ואמר ספק.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יט עמוד ב] ורב אדא בר אחווה רב אדא בר אחווה° לא הוה תמן אלא כד אמר וודאי לכן הוא אומר ודאי ואני אומר ספק. אמר רב ירמיה רב ירמיה° בשם רב רב (אמורא)° ד_יאהילכתא, כ°רבי מאיר רבי מאיר בתמה שנעשה מועד בשלוש פעמים אפילו ביום אחד. וכ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בחזרה מהעדאה ששור מועד שחזר בו שלשה ימים זה אחר זה חוזר תמותו. דתני, שור שנגח שלשה פעמים ביום אחד, הרי זה מועד. ומה תלמוד לומר מתמול שלשום? אלא שאם חזר בו שלשה ימים זה אחר זה, אינו נידון אלא כתם, דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. הוינן סברין מימר, הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דהו אמר מעין שניהם, כי אתא רב ירמיה רב ירמיה° , אמר בשם רב רב (אמורא)° הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר בתמה. וכ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בהעדה. תנן, אמרו לפני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. הרי הוא מועד בשבתות ואינו מועד בימות החול מה דינו? אמר להן, בשבתות משלם נזק שלם. ובימות החול משלם חצי נזק. מאימתי הוא תם? משיחזור בו שלשה ימי שבתות. הוינן סברין מימר, מאי טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שיש מועד רק לשבת? מכיון דהו חמי לון רואה אותם לבושין נקיין, עוד הוא משנה דעתיה. לכן כדי לחזור ולהיות תם, צריך שלא ינגח בשלש שבתות, כשבני אדם לבושים בגדי שבת:
מתני’: ד_יבשור של ישראל שנגח לשור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור. שנאמר (שמות משפטים כא לה) שור רעהו. ולא שור של קדש. שור של ישראל שנגח לשור של עובד כוכבים ומזלות פטור. ושל עובד כוכבים ומזלות שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם:
גמ’: תנן, שור של ישראל שנגח לשור של עובד כוכבים ומזלות פטור. אמר רב רב (אמורא)° כתיב (חבקוק ג', ו') ראה ויתר גוים. ראה שלא קיימו אפילו שבע מצוות בני נח, לכן התיר ממונם של עובדי כוכבים ומזלות. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר מדכתיב (דברים וזאת הברכה לג ב) הופיע מהר פארן לאחר שסרבו לקבל תורה, הופיע פנים כנגד עובדי כוכבים ומזלות והפקיר ממונם. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר מדכתיב (חבקוק ג', ו') ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם. שהורידן מנכסיהן. תנן, ושל עובד כוכבים ומזלות שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם: אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד_יגמחייבים אותם כדיניהן. שמשלמים נזק שלם ואינם מבדילים בין תם למועד. אמר רב רב (אמורא)°, לא על הדא איתאמרת. אלא כהדא דתני רבי חייה רבי חייא רבה°, שור של עובד כוכבים ומזלות שנגח שור של עובד כוכבים ומזלות אחר חבירו. אף על פי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם. על הדא אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° שדנים אותם כדיניהן. מעשה ששילח המלכות שני איסטרטיוטות ללמוד תורה מ°רבן גמליאל רבן גמליאל. ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות. ובסוף אמרו לו, כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים הללו. שאתם אומרים בת ישראל ד_ידלא תיילד לעובדת כוכבים ומזלות, אבל עובדת כוכבים ומזלות מיילדת לבת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים ומזלות, אבל עובדת כוכבים ומזלות מניקה לבת ישראל ברשותה. גזילו של ישראל אסור, ושל עובד כוכבים ומזלות מותר. באותו שעה גזר °רבן גמליאל רבן גמליאל על גזילות עובד כוכבים ומזלות שיהא אסור מפני חילול השם. שור של ישראל שנגח לשור של עובד כוכבים ומזלות פטור. ושל עובד כוכבים ומזלות שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם. בדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות. אפילו כן, לא מטו הגיעו לסולמיה דצור עד דשכחון כולן
מתני’: שור של פיקח, שנגח לשור חרש שוטה וקטן, חייב. ד_טושור חרש שוטה וקטן, שנגח לשור של פיקח, פטור. שור חרש שוטה וקטן שנגחו, ד_טזמעמידין להן אפוטרופוס, ומעידין בהן בפני אפוטרופוס. נתפקח החרש, נשתפה השוטה, הגדיל הקטן, חזר לתמותו דברי °רבי מאיר רבי מאיר שרשות משנה וחוזר לתמותו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, ד_יזהרי הוא בחזקתו. ד_יחשור האיסטדין, אינו חייב מיתה. שנאמר (שמות משפטים כא כח) כי יגח ולא שיגיחוהו אחרים:
גמ’: תנן, שור חרש שוטה וקטן. כיני מתניתא כך כוונת המשנה שור של חרש, שור של שוטה, שור של קטן. אמאי פטור? והא תנינן, שור חרש שוטה וקטן שנגחו, מעמידין להן אפוטרופוס, ומעידין להן בפני אפוטרופוס משמע שמשלמים? תנן, נתפקח החרש, נשתפה השוטה, הגדיל הקטן, חזר לתמותו דברי °רבי מאיר רבי מאיר שרשות משנה וחוזר לתמותו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, הרי הוא בחזקתו. עד כדון °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא חולקים האם רשות משנה כשהועדו לפני אפוטרופין ומסרום לבעלים. הועדו לפני הבעלים ומסרום לאפוטרופין מהו? מי פליג °רבי מאיר רבי מאיר אפילו בכההיא גוונא או דילמא הואיל וברשות הבעלים נעשה מועד מודה °רבי מאיר רבי מאיר בזה דאין רשות אחרת משנה? נישמעיניה מן הדא דתנן
[ע"א]
6 ד_ו מיי' פ ד' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף ה':
7 ד_ז מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ח':
8 ד_ח מיי' פ י' מהל' נזקי ממון הלכה ג':
9 ד_ט מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ט':
10 ד_י מיי' פ ו' מהל' איסורי ביאה הלכה כ':
[ע"ב]
11 ד_יא מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה א'| מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ז':
12 ד_יב מיי' פ ח' מהל' נזקי ממון הלכה א':
13 ד_יג מיי' פ ח' מהל' נזקי ממון הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ו סעיף א':
14 ד_יד מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה ט"ז:
15 ד_טו מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ו סעיף ה':
16 ד_טז מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ג':
-----------------------------------דף כ
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כ עמוד א] ד_יטשאלו בחזקת שהוא תם, ונמצא מועד. הבעלין משלמין חצי נזק והשואל חצי נזק. משמע ששינוי רשות לא משנה, שהרי יחד משלמים נזק שלם. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אין מכאן ראיה דאפשר והבריתא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא היא. ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר הרי הוא בחזקתו. ואין כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ישלם השואל את הכל? בששאלו בחזקת שהוא תם. ואין בששאלו בחזקת שהוא תם, לא ישלם כלום. דמקח טעות הוא שיכול לאמר שור שאלתי ולא ארי? ביודע בו שהוא נגחן ולא ידע שהועד. תני, ד_כהמית בפני השואל ומסרו לבעלים. עד שלא נגמר דינו, פטור, שאומר לו הרי שלך לפניך. משנגמר דינו חייב. דאמר ליה, אי אהדרתיה ניהלי, הוה מערקנא ליה לאגמא, השתא אתפשתיה לתוראי בידא דלא יכילנא לאשתעויי דינא בהדיה. אם הייתה מחזיר אותו לי הייתי מבריח אותו לאחו עכשיו מסרתה אותו בידי מי שאין לי כח כנגדו °רבי יעקב רבי יעקב (תנא) אומר. אף משנגמר דינו עד שלא נסקל פטור. דאמר ליה אפילו באיסורי הנאה הרי שלך לפניך. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. בתחילה ד_כאאין ממנין אפוטרופין על מנת לחוב להן, אלא לזכות להן. ואם חבו חבו. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר. בין בתחילה בין בסוף, אין ממנין אפוטרופין על היתומין לא לזכות ולא לחובה. מתניתין פליגא על דרבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° דתנן, מעמידין להן אפוטרופין ומעידין להן בפני אפוטרופין. אמר לו. שנייא הוא בשור, שלא יצא ויזיק. שור של יתומין שתחת אפוטרופין שיצא והזיק. משל מי משלמים? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, משל יתומין. שאם אתה אומר משל אפוטרופין, לא נעשה אדם מעולם אפיטרופוס. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר, ד_כבמשל אפיטרופין. ותייא דרבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°, כ°אבא שאול אבא שאול. ודרבי יוחנן רבי יוחנן°, כרבנין. דתנינן תמן. אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין, ישבע לבסוף שלא לקח מכספי היתומים כלום
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כ עמוד ב] מינהו בית דין, לא ישבע. שבית דין מבחנין אותו ולא היו ממנין אותו אם לא שבדקו אחריו שהוא ישר. לכן פטור משבועה. °אבא שאול אבא שאול אומר, ד_כגחילוף הדברים. אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין, לא ישבע. דבעי ממשכנא ליה שלדרוש ממנו להישבע זה כמו לבקש ממנו משכון והוא לא יסכים. דאמר אנא טבות הוינא עבדנא ליה, ואי רמית עליה שבוע אתי להמנועי. מינהו בית דין, ישבע. דאית בר נש בעי מיתן כמה ומיתקרי מהימן. תנן, שור האצטדין אינו חייב מיתה. אמר אבא בר רב הונא אבא בר רב הונא°. דווקא מיתה אינו חייב. אבל אם הזיק חייב. הדא אמרה, המכיש בהמת חבירו והרגיז אותה ד_כדוהלכה והזיקה, חייב בנזקיה
מתני’: שור שנגח את האדם ומת. ד_כהמועד משלם את הכופר. ותם פטור מן הכופר. וזה וזה חייבין מיתה. וכן בבן וכן בבת. ד_כונגח עבד או אמה, נותן שלשים סלעים. בין שהוא יפה מנה בין שאינו יפה אלא דינר זהב:
גמ’: תני, בתם כתיב (שמות משפטים כא כח) ובעל השור נקי. נקי מחצי כופר דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. אמר לו °רבי עקיבא רבי עקיבא. °רבי רבי יהודה הנשיא, והלא מקדים הוא לבית הסקילה חמורה, והרי תם משלם רק מגופו. וכיוון שנסקל אין ממה לשלם. ולמה צריך פסוק לפוטרו? אמר לו. לא אמרתי אלא בנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם שאינו נהרג ואף על פי כן פטור מחצי כופר. עד דהוא מקשי לה על ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, יקשינה על דידיה. שהרי °רבי עקיבא רבי עקיבא דורש מהפסוק (שמות משפטים כא כח) ובעל השור נקי. שפטור מלשלם דמי עבד. וקשה איך ישלם? הרי סקלו את השור ואין ממה לשלם, ומדוע צריך פסוק? אמר רבי מיישא רבי מיישא°, תיפתר בשעבר ושחטו. ושאל את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לראות אם יש לו תירוץ אחר ואית דבעי מימר. בתר דילפה אחר שלמד מן ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, עוד הוא אמר כן. לא אמרתי
[ע"א]
19 ד_יט מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ח':
20 ד_כ מיי' פ י"א מהל' נזקי ממון הלכה ט':
21 ד_כא מיי' פי"א מהל' נחלות הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ר"צ סעיף י"ב:
22 ד_כב מיי' פ ו' מהל' נזקי ממון הלכה ד':
[ע"ב]
23 ד_כג מיי' פ י"א מהל' נחלות הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' ר"צ סעיף ט"ז:
24 ד_כד מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ד סעיף ג':
25 ד_כה מיי' פ י' מהל' נזקי ממון הלכה א'| מיי' פ י' מהל' נזקי ממון הלכה ב':
26 ד_כו מיי' פ י"א מהל' נזקי ממון הלכה א':
-----------------------------------דף כא
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כא עמוד א] אלא בשנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם. לעובד כוכבים ומזלות והרג ישראל. לנפלים והרג של קיימה. שאף שאינו נהרג פטור מדמי עבד. מה מקיים °רבי עקיבא רבי עקיבא ובעל השור נקי? נקי מדמי עבד. ולית ליה ל°רבי עקיבה רבי עקיבא נקי מחצי כופר? סבר, אם כופר יושת עליו, במועד הכתוב מדבר אבל תם פטור. ולית ליה ל °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס נקי מדמי עבד? אית ליה אלא שנלמד מהקש נאמר כאן (שמות משפטים כא לב) אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל. ונאמר להלן (שמות משפטים כא כט) ואם שור נגח הוא מתמול שלשום והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת. מה שור שנאמר להלן במועד הכתוב מדבר. אף השור יסקל שנאמר כאן גבי עבד, במועד הכתוב מדבר. אבל בתם פטור מתשלום שלשים של עבד. ולית כתיב גם בשור תם סקול יסקל השור? אמרי, מוטב ילמד השור יסקל שנאמר גבי עבד, משור יסקל שנאמר במועד. ואל ילמד שור יסקל שנאמר בעבד, מסקול יסקל השור שנאמר בתם. אמר רבי יסא רבי אסי°. מילה שמעית מן דרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° הכא, בענין שור, ולית אני ידע מה הוא. אמר ליה רבי זעירא רבי זעירא°. דלמא דא היא מה ששמעתה. בתחילה אינו מדבר אלא בתם, דכתיב כי יגח איש וגו' סקול יסקל השור ולא כתוב בו כופר
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כא עמוד ב] החזיר את המועד לחייבו בכופר דכתיב אם כפר יושת עליו. החזיר את שניהן לניזקין דכתיב, או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו. דמשפט התם ומשפט המועד אחד. ללמדך שלענין נזיקין שניהם משלמים. אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, והמועד נזק שלם מון העליה. יכול כשם שהחזירו לנזקין לאמר שדין תם ומועד שוה ששניהם משלמים דמי הנזק. כך החזירו לדמי עבד דכתיב אם עבד יגח השור? תלמוד לומר גבי תם, ובעל השור נקי. נקי מדמי עבד. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר. לפי שבכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל. שאפילו מוכה שחין נותן שלשים סלע. הייתי אומר אף בתם כן, תלמוד לומר, ובעל השור נקי. שפטור מדמי עבד. תניי חורן תני, ובעל השור נקי. נקי מדמי וולדות. ולית כתיב (שמות משפטים כא כב) וכי ינצו אנשים. אנשים ולא שוורים? אז למה צריך פסוק נוסף לפטור שוורים מדמי ולדות? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° כיני מתניתא כך כוונת המשנה. דלא תימא שאמרה תורה ד_כזאנשים שהם מועדים חייבים, וכנגדם שוורים שהם מועדים פטורים. אבל אם היה השור תם חייב בדמי ולדות, תלמוד לומר ובעל השור נקי, נקי מדמי וולדות. בכל אתר את מחמיר במועד מתם. ואיך היה עולה על דעתך לומר שמועד פטור מדמי ולדות, ותם יהיה חייב בדמי וולדות ולכן צריך פסוק כדי לפוטרו? אלא כיני. הייתי אומר, דווקא אנשים שאין מתכוונין חייבין בדמי ולדות דכתיב, וכי ינצו אנשים וכ"ו אם לא יהיה אסון וכ"ו. שאם לא יהיה דין אסון היינו שלא הייתה כוונה להרוג, ישלמו. אבל שוורים במקרה דומה היינו שאין מתכוונין להרוג פטורין, דכתיב אנשים. הא אם היו מתכוונין יהו חייבין. תלמוד לומר ובעל השור נקי. נקי מדמי וולדות. ולית כתיב (שמות משפטים כא כב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה. וכתיב (שמות משפטים כא יח) וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו. והלא היא מצות היא מריבה. אי מה להלן במתכוין שהרי התכוונו להכות איש את רעהו אף כאן גם במתכוין. אי מה כאן בשאינו מתכוין שהרי לא התכוונו להכות את האשה אף להלן גם בשאינו מתכוין. נמצא דכי ינצו אנשים מדבר בין במתכוון בין בשאינו מתכוון, ואדם חייב ושור פטור. ולא צריך עוד פסוק לפטור מדמי ולדות בין במתכוון ובין באינו מתכוון
-----------------------------------דף כב
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כב עמוד א] מאי כדון למה צריך את הפסוק ובעל השור נקי? לעולם כדאמרינן בעל השור נקי מדמי עבד. ומנין שחייב על נזקי עבד? דכתיב, או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו, ואם עבד יגח וכ”ו. כשם שאם נגח בן או בת והזיק משלם אף אם הזיק לעבד משלם. רבי חייה בר ווא רבי חייא בר ווא° ורבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. שניהם סוברים שאף שתם פטור משלושים של עבד, אבל את דמי שווי העבד חייב. אלא דחד אמר, בלבד שלא יהיו דמיו יותר משלושים שלא תהא תוספת יתירה על העיקר. שאם דמי העבד יהיו יותר משלושים נמצא שהתם חמור ממועד. וחרנה אמר, משלם לו כל נזקו.
מתני’: ד_כחשור שהיה מתחכך בכותל, ונפל על האדם. נתכוון ד_כטלהרוג את הבהמה, והרג את האדם. לעובד כוכבים ומזלות, והרג את ישראל. לנפלים, והרג בן קיימא פטור דכמיתת הבעלים כך מיתת השור כשם שהבעלים פטור אף השור פטור:
גמ’: כתיב (ויקרא אמור כד יז) ואיש כי יכה כל נפש אדם. להביא את המכה אחר מכה ויש בו כדי להמית. אית תניי תני, ובלבד שבמכה ראשון ד_לאין בו כדי להמית. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . ואפילו יש בו במכה ראשון כדי להמית, ובא אחר והמית, הממית חייב, דכתיב. ואיש כי יכה כל נפש אדם. אפילו נפש כל דהוא, אם קרב מיתתו חייב. כתיב (שמות משפטים כא כט) והמית איש או אשה. ד_לאמה האיש מוריש נזקיו לבניו. אף אשה מורשת נזקיה לבניה. ואין הבעל יורש את אשתו? אמר ריש לקיש ריש לקיש°. כך פירשה רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אבי המשנה. בכופר של אחר מיתה שנו. מאחר שלא זכתה בו מחיים, הוי ליה ראוי, ואין הבעל יורש בראוי רק במוחזק. תני, המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן. רב רב (אמורא)° אמר, מקח טעות הוא, דרוב שוורים נקנים לחרישה. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר, ד_לביכיל הוא מימר ליה לשחיטה מכרתיו לך ואין הולכים בממון אחר הרוב. כתיב גבי שור המועד שהמית אדם (שמות משפטים כא ל) ונתן פדיון נפשו. אית תניי תני, נפשו של מזיק. אית תניי תני, ד_לגנפשו של ניזק. מאן דאמר נפשו של מזיק
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כב עמוד ב] הכהו השור הראשון הכיית מיתה, ובא השור השני ובילבלו וקרב מיתתו. אין תימר יש נזקים בכולו היינו שאם הכהו הכיית מיתה חייב דמי כולו. ואם מת נותן כופר. אבל כאן שהראשון הכהו הכיית מיתה והשני קרב מיתתו. הראשון נותן נזקו דמי כולו והשני נותן כופרו. שאף שכשנגחו השני כבר לא היה שווה כלום. משלם כופר כפרה על שהרג שורו אדם. אין תימר שאין נזקין בכולו, השני נותן כופרו לפי שהרגו, והראשון פטור: למאן דאמר שהכופר הוא ממון ומשלם פדיון נפשו של ניזק. אין תימר יש ניזקין בכולו. הראשון משלם נזקו דמי כולו, והשני פטור שהכופר זה דמי ניזק, וכשפגע בו כבר לא היה שוויו כלום. אין תימר אין נזקין בכולו, שניהן פטורין. הראשון פטור מפני שאין נזיקין בכולו. והשני פטור דכשפגע בו כבר לא היה שוויו כלום.
מתני’: ד_לדשור האשה. שור היתומים. שור אפיטרופוס. שור המדבר הפקר. שור ההקדש. שור הגר שמת ואין לו יורשין. הרי אילו חייבין מיתה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשין, פטורין מן המיתה, מפני שאין להן בעלים:
גמ’: מאי טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב, והועד בבעליו ולא ישמרנו. ואין בעלים לאילו. תנן, שור שהיה מתחכך בכותל, ונפל על האדם. נתכוון להרוג את הבהמה, והרג את האדם. לעובד כוכבים ומזלות, והרג את ישראל. לנפלים, והרג בן קיימא, פטור ממיתה. לענין נזקין מהו? תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° לעניין נזקין °רבי מאיר רבי מאיר מחייב, ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ד_להפוטר. לכופר מהו? אמר רבי פדת רבי פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. הכל מודין בכופר שהוא חייב. ואית דאמרין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. כשם שחולקין בנזקין כך הן חולקים בכופר. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי קומי רבי זעירא רבי זעירא°. היך עבדין עובדא? אמר לו, כרבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, דלעניין נזקין °רבי מאיר רבי מאיר מחייב ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר הא. לכופר, דברי הכל חייב
מתני’: ד_לושור שהוא יוצא ליסקל והקדישו בעליו, אינו מוקדש. ואם שחטו, בשרו אסור. אם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו, מוקדש. ואם שחטו, בשרו מותר:
גמ’: תני, ד_לזשור שהיה יוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר כל הקודם בו זכה. דמשנגמר דינו הרי הוא כהפקר שכבר נתייאשו הבעלים. ריש לקיש ריש לקיש° אמר. ייאוש טעות הוא. וכן עבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר זכה בעצמו, ריש לקיש ריש לקיש° אמר, ייאוש טעות הוא
מתני’: מסרו לשומר חנם ולשואל ולנושא שכר והשוכר, ד_לחנכנסו תחת הבעלים. יצא והזיק. מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק. קשרו בעליו במוסירה שקשרו בחבל, ונעל בפניו כראוי שמירה פחותה ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד חייב דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. ד_לטתם, חייב. ומועד, פטור. שנאמר (שמות משפטים כא כט) ולא ישמרנו בעליו. שמור הוא זה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר
[ע"א]
28 ד_כח מיי' פ י' מהל' נזקי ממון הלכה י':
29 ד_כט מיי' פ י' מהל' נזקי ממון הלכה ט':
30 ד_ל מיי' פ"ד מהל' רוצח הלכה ז':
31 ד_לא מיי' פ י"א מהל' נזקי ממון הלכה ב':
32 ד_לב מיי' פ ט"ז מהל' מכירה הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' רל"ב סעיף כ"ג:
33 ד_לג מיי' פ י"א מהל' נזקי ממון הלכה א':
[ע"ב]
34 ד_לד מיי' פ י' מהל' נזקי ממון הלכה ו':
35 ד_לה מיי' פ ח' מהל' נזקי ממון הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ו סעיף ג':
36 ד_לו מיי' פ י"א מהל' נזקי ממון הלכה ט':
37 ד_לז מיי' פ י"א מהל' נזקי ממון הלכה י"ג:
38 ד_לח מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ח':
39 ד_לט מיי' פ ז' מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף א':
-----------------------------------דף כג
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כג עמוד א] אין לו שמירה אלא סכין:
גמ’: אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לדברי °רבי מאיר רבי מאיר, מצד הדין שמירת נזקין על ידי הבעלים, היה צריך להיות כשמירת שומר חנם. ודי היה בשמירה פחותה. דסתם שוורים בחזקת שימור שלא יצאו ויזיקו קיימי. אלא שגזרת הכתוב שחייב אם שמר שמירה פחותה. דאחר שחייבה תורה בתם אם לא שמר, חזר וכתב גבי מועד ולא ישמרנו, ללמד שצריך להוסיף לו שמירה. וחזר תם ולמד ממועד דדוקא שמירה מעולה הוא דבעינן בנזקין. ואם לא שמרו שמירה מעולה, חייב. ודווקא הבעלים. אבל שומר חינם יוצא בשמירה פחותה, שאינו חייב עד שיפשע. ומתניתין דקתני נכנסו תחת הבעלים, בשפשע ולא שמר כלל מיירי. לדברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, שמירת נזקין על ידי הבעלים, כשומר שכר. שצריך לשמור שמירה מעולה. דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי. ולכן בתם אם לא שמר שמירה מעולה חייב. אם כן למה חזר הכתוב ואמר במועד ולא ישמרנו בעליו? להקל עליו שדי לו בשמירה פחותה. אבל תם לא חוזר ולומד ממועד, דגזרת הכתוב שבתם חייב. ובמועד פטור דכתיב ולא ישמרנו משמע לזה ולא לאחר. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לדברי °רבי מאיר רבי מאיר, מסר שור לשומר חנם ושמר שמירה פחותה. אם יצא והזיק השומר פטור, אף שהבעלים בשמירה כזו היה חייב. ומה שנאמר שנכנס השומר תחת הבעלים הכוונה אם לא שמר כלל. יצא ונטרף, השומר פטור שלא קיבל עליו אלא שלא יצא ויזיק, ובשמירה פחותה נפטר, דסתם שוורים בחזקת שימור. מסר את השור לשומר שכר ושמרו שמירה פחותה. יצא והזיק, חייב, שכיוון שקיבל שכר צריך לשמור שלא יזיק. יצא ונטרף, פטור שלא קיבל עליו אלא שלא יצא ויזיק. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לדברי רבי יהודה רבי יהודה°, ד_ממסר שור מועד לשומר חנם ושמר שמירה פחותה. יצא והזיק, חייב אף שבמועד הבעלים היו נפטרים בשמירה פחותה. יצא ונטרף פטור דלא יזיק הוא לאחרים קיבל עליו אחריות שמירה, אבל שלא יוזק מאחרים, לא העלה בדעתו ולא קיבל עליו אחריות שמירה לזה. מסרו לשומר שכר. יצא והזיק, חייב. נטרף, חייב. ששומר שכר לעולם חייב בשמירה מעולה. תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר אין לו שמירה אלא סכין. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. והלא שמור הוא שהרי כבר בתם אמרה תורה שצריך לשמור ולמה חזרה תורה ואמרה ולא ישמרנו? ללמד שאין לו שמירה לזה. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כל שמירה שאמרה תורה בשומרים, אפילו הקיפו חומת ברזל, אין משערין אותו אלא בגופו והכל לפי השור. לפיכך רואין אותו. אם ראוי לשמירה זו ששמר אותו בה, פטור. ואם לאו, חייב.
[ע"א]
40 ד_מ מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ח':
[ע"ב]
הדרן עלךפרק שור שנגח ד' וה’