ביאור:יהושע טו יג
יהושע טו יג: "וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה, אֶל פִּי יְהוָה לִיהוֹשֻׁעַ, אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק, הִיא חֶבְרוֹן."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע טו יג.
וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה עריכה
תאור האזור שעלה בגורל כלב בן יפונה עריכה
כלב בן יפונה דרש לקבל את חברון (ביאור:יהושע יד יב), ויהושע נתן לו (ביאור:יהושע יד יג).
כך יהודה, שכלב בן יפונה היה מ"רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יג ג) ו"וְנָשִׂיא" (במדבר לד יח) "לְמַטֵּה יְהוּדָה" (במדבר יג ו), זכה לקבל את דרום ארץ כנען שבה ישב אברהם והאבות, ושם נקברו האבות והאמהות במערת המכפלה שבחברון.
סיפור כלב בן יפונה והעיר חברון, מדגיש את חשיבותו של כלב במיקומו של שבט יהודה, וממלכת יהודה בעתיד, ששרדה במקום אלפי שנים.
חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה עריכה
שמו המלא של כלב היה "כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי" (ביאור:יהושע יד ו), "וּקְנַז" היה נכדו של בכורו של עשו (בראשית לא יו).
כיוון שכלב למעשה אינו מבני ישראל, העורך הדגיש שלמרות שהוא מבני עשו, אלוהים העניק לו הזכות לרשת נחלה "בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה", לדורי דורות, לפי חוקי הגואל ושנת היובל.
אלוהים השתמש בכלב הקנזי, שהיה אמיץ ותקיף, כדי לתת לו את העיר שבה ישב אדם בשם "אַרְבַּע", והיה היה אבי ילידי הענק (במדבר יג כב). וכיוון שכלב טען "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג ל), אלוהים העניק לו את חברון, וכך כל שבט יהודה זכה בדרום הארץ.
קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק, הִיא חֶבְרוֹן עריכה
המילה "אַרְבַּע" זה לא המספר ארבע (4), למרות שבקריה הזאת היו ארבע (4) ענקים: "אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי" (במדבר יג כב) ואביהם הענק "אַרְבַּע" (ביאור:יהושע יד טו).
לפי ההקשר ניתן להבין שהיתה עיר שנקראה "קִרְיַת אַרְבַּע" על שם איש בשם "אַרְבַּע" שמלך בקריה בגלל שבניו היו חזקים וענקים. כך גם חמור החיווי, מלך שכם קרא לבנו 'שכם' על שם עירו, ככתוב: "שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית לד ב).
כבר בתקופת אברהם נאמר על חברון: "וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (ביאור:בראשית כג ב), ונראה שהשם "קִרְיַת אַרְבַּע" לחברון בעתיד, היה קיים עוד לפני סיפור הענקים בתקופת המרגלים ויהושע, ושליט העיר בחר את השם לקרייתו. וכך, במשך שנים רבות, בניו ששלטו בעיר קראו לעצמם בשם אביהם "אַרְבַּע".