ביאור:יהושע טו טז
יהושע טו טז: "וַיֹּאמֶר כָּלֵב: אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע טו טז.
וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה
עריכהאֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ
עריכהכלב בן יפונה ביקש את חברון, ויהושע נתן לו את העיר מחוץ להגרלה.
כלב, נשיא שבט יהודה, לקח את שבט יהודה וירש את הענקים שישבו בחברון. סביר שהוא כבש או לקח שלטון על העיר חברון.
כלב החליט לכבוש את הערים מסביב, והוא עלה על העיר "דְּבִר" (ביאור:יהושע טו טו), דְּבִיר הזאת (נקראה גם קִרְיַת סֵפֶר ואולי גם קִרְיַת-סַנָּה) הייתה עיר כנענית חשובה ביותר מדרום לחברון.
לפי המשך הסיפור רואים שקצין בכיר ממשפחת כלב בן יפונה, לקח חלק קטן משבט יהודה, עלה וכבש את דביר. לא נראה שזאת היתה בעיה גדולה, וסביר שרוב אנשי העיר כבר ברחו מהעיר.
נראה שכלב בן יפונה הזמין את קציניו לתחרות, מי האמיץ, חכם, וחושק לשאת את בתו, שיתקדם ראשון לכבוש את העיר, והקצינים האחרים יוותרו לו לזכות בכבוד.
ניתן להבין שהיה חשוב לכלב בן יפונה לכבוש את העיר, אולם השאלה למה?
- כלב רצה להרחיב את נחלת יהודה ולכבוש את העיר החשובה מדרום לחברון.
- כלב חשש שאנשי דביר יציקו לנחלתו בחברון, והוא רצה להרחיק את אויביו.
- כלב רצה להרחיב את נחלת משפחתו.
- כלב רצה להשיא את בתו וכך הוא יקבל יורשים שיחזיקו בנחלה שאלוהים העניק לו.
וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה
עריכהבזמן הזה כלב בן יפונה היה כבן 85 (ביאור:יהושע יד י), ולא ברור איך בתו היתה מתאימה לנשואין, חכמה, בוגרת ולא נשואה.
ייתכן שמדובר כאן בנכדתו של כלב בן יפונה, או אפילו נינתו.
כמובן ייתכן שכלב בן יפונה נשא אישה צעירה בגיל מבוגר של כ60, ונולדה לו בת.
ניתן להבין שעניין היורשים היה חשוב לכלב, כי הוא רצה שילדיו ירשו את נחלתו לדורות. לפי דברי הימים היו לכלב בן יפונה שלושה בנים, ככתוב: "וּבְנֵי֙ כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה: עִ֥ירוּ אֵלָ֖ה וָנָ֑עַם" (דברי הימים א ד טו), ולכן בתו לא היתה מקבלת נחלה עם בניו, אלא היתה מצטרפת למשפחת בעלה.
כדי להעניק נחלה גדולה לעכסה בתו ולהבטיח לה בעל, כלב החליט לתת לה נדוניה ענקית כבעלות על עיר ושדותיה, וכך לעודד חתנים להתאמץ לשאת אותה לאישה, וילדי עכסה ירשו נחלה גדולה לדורות.
אלוהים פקד לחלק את הארץ המובטחת לנחלות שוות בגודלן לפי גודל המשפחה (במדבר לג נד), וכאן כלב נותן לבתו נחלה גדולה יותר. אולם כאשר אלוהים הבטיח לכלב בן יפונה את חברון וענקיה כתמורה לנאמנותו לאלוהים, אלוהים עצמו העניק לכלב בן יפונה נחלה גדולה יותר מכל שאר המשפחות. כך כדי שכל בניו ובנותיו יהנו ממתנת אלוהים, כלב בן יפונה הוסיף את דביר לבתו, ולא גרע מבניו.
למעשה כלב הרחיב את מתנתו של יהושע, אולם לא נאמר שיהושע התלונן, הן כל האזור ניתן לשבט יהודה, וזאת בעיה שלהם.
אנשי שבט יהודה יכלו להתאמץ ולכבוש את העיר לעצמם, אולם נראה שהם וויתרו ל"עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, אֲחִי כָלֵב" (ביאור:יהושע טו יז), כך שגם בני שבט יהודה לא יכולים להתלונן על כלב בן יפונה.
וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה
עריכה- התנאי הוא: כיבוש ולכידת העיר.
- התמורה היא: עכסה בת כלב לאישה, ובזכות זאת להיות חתן למנהיג שבט יהודה.
לא נאמר שהלוכד יקבל את העיר. ובספר יהושע לא נאמר שהלוכד עיר בעזרת צבא השבטים, לוקח את העיר לעצמו.
- ייתכן ששמעון ולוי הפכו למלכי שכם כאשר הם פשטו והרגו את נכבדי שכם (ביאור:בראשית לד כט), אולם לפי הכתוב ייתכן גם שכל האחים ביחד נעשו בעלי שכם.
- כל הערים שכבש יהושע היו מיועדים לחלוקה בהגרלה ולא כל קצין לקח לעצמו.
- יהושע נתן את חברון לכלב בן יפונה, כי כך העניק אלוהים תמורה לכלב שלא פחד להתקיף את הענקים (ביאור:יהושע טו יג).
אמנם בסוף עכסה קיבלה את העיר, השדות ומקורות המים העליים והתחתונים, אולם לא ברור שזאת היתה כוונתו של כלב מההתחלה, וגם אין הוכחה שהקצין היה זכאי לקבל את העיר. נראה שעכסה בחוכמתה הצליחה לסחוט מאביה את הנדוניה הזאת לעצמה ולילדיה לדורות, כאשר כלב לא התנגד לטענתה שהוא נתן לה את ארץ הנגב שכללה את העיר והשדות, ועוד הוסיף לה מקורות מים (ביאור:יהושע טו יט).