ביאור:יהושע ב יז

יהושע ב יז: "וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים: נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב יז.


נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ

עריכה

רחב היתה יכולה להראות למרגלים שהיא עוזרת להם בלי לבקש תמורה.

  • היא יכלה לתת להם לברוח דרך החלון מיד כאשר הם גמרו להיות איתה.
  • היא יכלה להראות להם את החלון והחבל במקום להצפין אותם (ביאור:יהושע ב ד), הן כך היא היתה מאפשרת ללקוחותיה לברוח, כאשר נשותיהן היו באות לחפש אותם.
  • היא יכלה להראות את החבל והסולם לפני שהיא העלתה אותם לגג והסתירה אותם בין פשתי העץ (ביאור:יהושע ב ו).

רחב רצתה להפחיד את המרגלים ולכפות עליהם להסכים לתנאים שלה - להציל את משפחת אביה ולא לחסוף אותם לחרם, כאשר העיר תכבש.

עכשו, ולא ברור אם המרגלים נמצאים בחדרה לפני החבל, או שהם כבר ירדו, ככתוב בזמן עבר: "וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן" (ביאור:יהושע ב טו).
במידה והם עוד לא ירדו, כי לא סביר שהם ישוחחו בצעקות וכל השכנים בעלי חלונות ישמעו אותם, אז הם לא יכולים להיות חצופים, כי היא יכולה לחתוך את החבל בזמן שהם יורדים.

אולם בשלב הזה הם מרגישים הרבה יותר בטוחים. הם חזקים ממנה, יש להם חבל ודרך להמלט. הם יכולים לקשור אותה ולברוח.

המרגלים רצו לעזור לה אולם הם היו במצוקה.

הם ידעו שאין להם רשות לכפות על יהושע להפר את הוראת אלוהים להרוג את יושבי כנען, ואין להם יכולת לכפות על אלוהים לעזור להם להציל את רחב.

המרגלים החליטו להשתמש בהוראות אלוהים למשה לפני מכת בכורות:

  1. לתת סימן בבתיהם, ככתוב: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם" (שמות יב יג).
  2. לאסוף את כל המשפחה ביחד, ככתוב: "וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה" (שמות יב ד).
  3. להיות מוכנים לבריחה מהעיר, ככתוב: "וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן" (שמות יב יא).
  4. ואסור להם לצאת מהבית עד שיבואו לחלץ אותם, ככתוב: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, עַד בֹּקֶר" (שמות יב כב).

המרגלים השתמשו בדברי אלוהים ומשה, בתקוה שיהושע יסכים איתם ויכבד את שבועתם. הם החליטו להציב תנאים לרחב, שאם היא לא תמלא אותם, אז הם נקיים משבועתם, להציל אותה ואת בית אביה, כי השבועה נכפתה עליהם בכוונה, ושבועתם היא מעל ומעבר למה שאדם יכול להבטיח לקיים.