יהושע ב ז: "וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל הַמַּעְבְּרוֹת, וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב ז.


וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עריכה

המשפט צריך תיקונים, למרות שניתן להבין אותו.

'חיילי המלך רדפו אחרי המרגלים על דרך הירדן עד מעברות הירדן. השוערים סגרו את השער אחרי שחיילי המלך הרודפים יצאו במרדפם אחרי המרגלים.'

דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עריכה

מיריחו יצאו מספר דרכים.

  • "דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן" זה שם הדרך שהובילה מיריחו מזרחה לכיון הירדן והגשרים לעבור אותו לעבר הירדן המזרחית.
  • סביר שדרך המלך עברה לאורך בקעת הירדן מצפון הארץ לדרום.
  • סביר שהיתה דרך לעלות מיריחו לירושלים ולשאר הערים בהרי יהודה.

חיילי המלך חשדו שהזרים הם מבני ישראל החונים בעבר הירדן המזרחית, וחשבו שהמרגלים, במידה והם יצאו מהעיר לפני סגירת שער העיר, ינועו במהירות לכיוון המחנה שלהם

וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ עריכה

בלילה שער העיר היה סגור. הגיוני שלאחר יציאת הרודפים בלילה יסגרו את השער, ואין צורך להדגיש את עניין סגירת השער.
לכן קיימת אפשרות שהרודפים יצאו בבוקר, כאשר השער פתוח, כי לא נאמר שפתחו להם את השער, ואחרי שהרודפים יצאו הם הורו לשומרי השער לסגור את השער ולהשאיר את העיר נעולה כדי להחזיק את הזרים שבאו לחפור את הארץ בתוך העיר, בתקוה לתפוס אותם.

אולם לפי סדר הפסוקים, מתעורר הרושם שהרודפים יצאו בלילה, ולא חיכו לבוקר. גם רחב אומרת למרגלים, בלילה, לפני שהיא מורידה אותם מהחלון בחומה, "הָהָרָה לֵּכוּ, פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים. וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (ביאור:יהושע ב טז), ויש כאן רמז שהיא יודעת או חושבת שהרודפים כבר יצאו מהעיר, ומסוכן להיות בדרך לירדן מפני הרודפים ההולכים או השבים.

עַל הַמַּעְבְּרוֹת עריכה

הרודפים התקדמו לאורך דרך הירדן לכיוון "הַמַּעְבְּרוֹת" של הירדן. המרחק מתל יריחו למעבר הירדן הוא בערך 10 עד 15 קמ'.
התקופה היתה "יְמֵי קָצִיר" (ביאור:יהושע ג טו), כך שהשמש שוקעת מאוחר ועולה מוקדם. לא ידועה כמות אור-הירח בלילה.

רחב אמרה לחיילים " רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם" (ביאור:יהושע ב ה), אבל זה לא מחייב שהם עשו זאת, הן השער סגור והזרים לא יכולים לברוח מהעיר.
לא ברור מתי הרודפים יצאו מהעיר, אולם ניתן להבין שזה היה אחרי שאנשים הולכים לישון, בערך 11 בלילה. הרודפים לא ידעו כמה מרגלים נכנסו לבית רחב ואם היו עוד מרגלים בעיר, בנוסף הם לא ידעו אם היו עוד מרגלים שחיכו מחוץ לעיר, כך שהרודפים לא ידעו את גודל הקבוצה של מרגלים נסוגים. חיילים מזויינים, שמתקדמים בחושך בזהירות, מחשש של מארב לאורך הדרך, יעברו את המרחק לירדן במספר שעות, וייתכן שיגיעו בעלות השחר. ייתכן שהם נשאו לפידים וניתן היה לראות אותם גם בחושך.

כיוון שנאמר ש"וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי ... [ש]יָצְאוּ הָרֹדְפִים", ולא נאמר שפתחו את השער כדי שהם יצאו מהעיר, סביר שהרודפים יצאו בבוקר כשהשער כבר נפתח, כדי לא להסתכן במרדף בחושך.

כאשר הם הגיעו למעבר הירדן סביר שהם נעצרו, חיפשו מסביב, שאלו את שומרי המעבר אם אנשים עברו את הגשר במשך הלילה. יכול להיות שהם נשארו זמן מה לאורך הירדן לוודא שאנשים לא מנסים לחצות את הירדן שהיה "מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִיר" (ביאור:יהושע ג טו). ייתכן שהם שלחו רץ להודיע למלך שהם לא תפסו את הבורחים, ויחכו לאורך הירדן מספר ימים כדי לעצור את המרגלים בנסיגתם.

בבוקר יהושע ראה את חיילי מלך יריחו בהערכות לאורך הירדן במטרה ללכוד אנשים שמנסים להמלט לכיוון מזרח.
יהושע ידע שהוא שלח שני מרגלים ומיד הבין:

  • המרגלים הגיעו לעיר.
  • הם זוהו.
  • מלך יריחו החליט לתפוס אותם כדי שהם לא ידווחו על מצב העיר, וכדי לחקור אותם אודות צבא בני ישראל.
  • המרגלים לא נלכדו בעיר.
  • חיילי המלך רדפו אחריהם לכיוון הירדן.
  • המרגלים לא נלכדו בדרך.
  • המרגלים עוד לא שבו, כך שהם מתחבאים בהרי יהודה ומחכים שחיילי המלך יתיאשו וישובו ליריחו.
  • אין צבא בין יריחו למעברי הירדן, אחרת חיילי המלך היו מודיעים להם לעצור את הבורחים בעזרת סימני אש, עשן, דגלים, שופרות.

עוד לפני שהמרגלים שבו, יהושע היה יכול להסיק שהעיר והמלך דואגים ומפחדים מפני בני ישראל, אולם לא הכינו צבא להתקיף אותו בזמן שהוא חוצה את הירדן, ולא קראו לערים אחרות לשלוח צבא לעזרה.