ביאור:יהושע ב ה

יהושע ב ה: "וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ. לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים, רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ב ה.


רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּםעריכה

וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹרעריכה

רחב נותנת את הזמן המדויק מתי האנשים עזבו את ביתה - לפני סגירת שער העיר בלילה, בחשך. לא ידוע מתי חיילי המלך הגיעו לביתה, אולם סביר שזה היה אחרי סגירת שער העיר, כי היא מדברת בזמן עבר.

כמובן הרבה אנשים נכנסו לעיר לפני סגירת השער, כדי לא להתקע בחוץ כל הלילה, ומצד שני מספר אנשים מיהרו לצאת מהעיר והעדיפו לישון באהל או על סלע בהר, ככתוב: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (ביאור:בראשית כח יא). בכל אופן לפני סגירת השער יש מהומה במקום, ואי אפשר לשאול את השומרים אם הם ראו איש זה או אחר.

כמובן, כאשר כבר מאוחר מדי, אנו יודעים מה היינו צריכים לעשות. עוד לפני שאמרו למלך, מרגלי המלך היו צריכים להודיע בשער למנוע מכל אחד לצאת מהעיר. ומכיוון שהם יודעים שיש בתים בחומות העיר עם חלונות החוצה, הם מיד היו צריכים גם לשמור על העיר מסביב. אולם במשטר רודני אנשים לא מעיזים לקחת יוזמה פרטית, ומחכים לקבל פקודה ישירה מהממונה, וכך רק המלך יכול להחליט.

וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּעריכה

כאשר רחב משקרת למען הזרים, היא גם מצילה את נפשה שלה. החיילים היו לוקחים אותה כמשתפת פעולה, בגלל שהיא לא דיווחה לפני שהחיילים באו. רחב ידעה שזה שהיא מצילה את הזרים, לא אומר שהזרים לא חוששים שהיא תצא מהבית, תלך למלך, תבקש כסף עבור הזרים, ותסגיר אותם בלי להפגע. אפילו העובדה שהיא שיקרה בהתחלה לא תפגע בה, כי היא תוכל להגיד שהזרים איימו אליה, ולא היתה לה ברירה כי החיילים היו פוגעים בה.

רחב משתמשת במקצועה - אנשים באים אלי לזמן קצר, גומרים והולכים. כך היה גם איתם, הזרים באו ויצאו.

לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁיםעריכה

פעם נוספת רחב אומרת "לֹא יָדַעְתִּי". למזלה היה לה מספיק שכל לא להגיד להם לרדוף לכיוון הירדן, כי אז הם היו יודעים שהיא יודעת מי הם ולאיפה הם יברחו.

רחב לא מזהה את האנשים שעזבו אותה. היו לה מספר לקוחות במשך היום וכולם עזבו. לא את כולם היא מכירה, ולבטח שהיא לא יודעת לאיזה מלון הם הלכו או עזבו את העיר.

טבעי שאנשים זורקים משפט כזה, אולם ברור שזאת הצהרה שטובה לרחב ולא מספקת מידע לרודפים. לא מעניין את החיילים מה היא לא יודעת - וכאשר היא מדגישה את העניין, סימן שהיא משקרת, וכן יודעת.

רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּםעריכה

לפתע רחב נעשית המפקדת של החיילים, והיא נותנת להם הוראות.
היא חששה שחלק ירדפו אחרי המרגלים, וחלק מהחיילים, רק ליתר בטחון, יכנסו לבית ויחפשו.

לא ברור כמה חיילים באו, ואם הם יכלו להתפצל לשתי קבוצות. הם לבטח חשבו שהמרגלים של בני ישראל הם חיילים מעולים, ובחושך הם יכולים לעשות מלכודת לרודפים, לפגוע ולפצוע רבים מהם. כך יקרה גם לקבוצה קטנה שתחפש בבית. המרגלים יתקיפו בהפתעה, ובתער חד ישחטו את המחפשים. בנוסף החיילים שמעו שיש שני מרגלים בעיר, אולם הם לא ידעו כמה לוחמים נוספים הצליחו לעבור בלי שהתגלו כאשר הם התחפשו לנשים, או אחרים נוספים שמחכים למרגלים מחוץ לעיר לסייע בנסיגה. כאשר רחב המריצה אותם לרדוף הם החליטו לא להתפצל ולא לעשות חיפוש בביתה, אלא יצאו כולם במרדף.

רחב מעודדת אותם ונוטעת בהם בטחון "כִּי תַשִּׂיגוּם". היא לא מבטיחה שהם יתפסו אותם, או ינצחו אותם. היא רק אומרת שהם ישיגו כי הם חיילים טובים ומוכשרים. רחב חייבת להשאר הגונה למלך, כי במידה והחיילים לא ישיגו את המרגלים, הם עלולים לשוב אליה בשאלות ואיומים.