ביאור:במדבר ו כה

במדבר ו כה: "יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:במדבר ו כה.

ראו: |מאמר בנושא: יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.

יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ עריכה

מדוע החליט אלוהים לקבוע את הברכה? עריכה

אלוהים פנה אל משה ואמר לו (במדבר ו כב): "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם" (במדבר כג).

אלוהים קבע שזאת הברכה שבני ישראל יקבלו לעולם - לא יותר ולא פחות. אסור להוסיף, להחסיר, או לשנות. כמובן אדם יכול לברך כרצונו, אולם אין לזה ערך מלבד הרגשה זמנית טובה.

מדוע היה חשוב לאלוהים לקבוע את הברכה שבני ישראל יקבלו, לדורותם?

אנו רואים שהיה נסיון רע ביותר עם הברכות של האבות:

יצחק, בעיוורונו, העניק ליעקב את ברכת עשו, ועוד ברך אותו בדברים שאלוהים לא העניק לאברהם: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (ביאור:בראשית כז כח). הברכה הזאת לא התקימה ביעקב.
יעקב, בעיוורונו, רצה לברך את מנשה, ככתוב: "כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר" (ביאור:בראשית מח יד), וברצונו לעזור ליוסף, הפך את ידיו וברך בטעות את אפרים.
יעקב, בסוף חייו, ברך את בניו וגרם נזק למספר שבטים, ופיצל את העם.

אלוהים רצה ליצור אחדות ושיתוף פעולה בעם, למען שמירת "מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), וכך תבוא ברכה לכל העם, ולכל יחיד.

אלוהים לא רצה:

שיווצר מנהג ברכות של האבות לילדיהם, דבר שיעניק הרבה כוח לאבות, ותווצר תרבות של 'הערצת אבות' כאלים, וזה כאילו הותר בדיברת כיבוד אב ואם ככתוב: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ יב).
שאנשים פשוטים לא ידעו לברך את ילדיהם, והילדים ירגישו חלשים ומושפלים.
שזקנים עיוורים וחסרי יכולת הבחנה, יתחילו לפזר ברכות בעל פה לרמאים, נוכלים, ושקרנים, דבר שיצור סטנה וכעס (ואפילו נסיון רצח) במשפחה.

יְבָרֶכְךָ עריכה

רש"י הגביל את הברכה לרכוש ואמר: "שיתברכו נכסיך". כאשר אדם מצליח במאמציו לקבל בעלות על רכוש גדול או קטן, רש"י רואה בזה ברכת אלוהים. כמובן שיש אנשים שמפסידים רכוש, וזה לא תמיד עונש משמים, ככתוב על יצחק בגרר: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה" (ביאור:בראשית כו יב).

סביר שהברכה כוללת את כל הדברים החשובים לאדם: רכושו, משפחתו, חייו, והצלחת עמו, וכך זה מופיע בתאור הברכה (דברים כח).

יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ עריכה

כמובן שלאלוהים אין דמות ואין פנים, ואלוהים לא מזמין את המאמינים להסתכל על פניו. כך סביר שלא מדובר שפני אלוהים יהפכו למקור אור, כפנס, אלא מדובר בצורה סמלית איך אלוהים יעזור ויברך את האנשים ששומרים את משמרתו.

ניתן להבין שהמילים "יָאֵר יְהוָה" הם מקבילים למילה "יְבָרֶכְךָ יְהוָה" ולמילים "יִשָּׂא יְהוָה" - והתאור הוא דומה, משלים ומוסיף.

כדי להצליח ולהנות מברכת אלוהים, אדם חייב: לפעול, לעבוד, לעמול, ללמוד וללמד. כדי לבצע את הפעילויות הדרושות להצלחה צריך שיהיה אור מספיק, ביום ובלילה, כדי להשתמש בעיניים ולא לפול בחושך.

אלוהים מבטיח להביא דבר הדומה לאור השמש, וכך יהיה חום נעים, עונות השנה יבאו כסדרם, צמחים וחיות ישגשגו לטוב, ככתוב: "בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ" (דברים כח יא), הגשם ירד בעיתו, ככתוב: "יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ" (דברים כח יב), לומדי התורה יוכלו לקרוא זמן רב במשך היממה, העוסקים בתורה ילמדו וילמדו.

כך ביקש יהושע מאלוהים אור ביום ובלילה כדי להצליח במלחמתו עם האמורים, ואלוהים העניק לו אור בבקשתו, ככתוב: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" (ביאור:יהושע י יג).

כך מאור אלוהים, המבורכים יביאו אור וחוכמה לרחבי העולם, וכולם יהנו מזיו אור אלוהים.

וִיחֻנֶּךָּ עריכה

"וִיחֻנֶּךָּ"

שורש 'חנן' - העניק חן; התנהג באדיבות ובנעימות; נתן מענקים, מתנות ועזרה; נתן חנינה מעונש; ככתוב: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים" (ביאור:בראשית לג יא).
שורש 'חנך' - שימש מלווה, יועץ, מדריך, מורה, מחנך, מטיף מוסר, נוזף ומוכיח (מילוג), וכל זה כרועה צאן השומר על עדרו, כדברי הנביא יחזקאל: "אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם, נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה" (יחזקאל לד טו).

בשלושת הפסוקים המקבילים האלה סוף המשפט הוא בעל משמעות דומה, משלימה ומוסיפה. כך המילה "וִיחֻנֶּךָּ" מקבילה ל"וְיִשְׁמְרֶךָ" (ביאור:במדבר ו כד), ומקבילה ל"וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (ביאור:במדבר ו כו).

כאשר יוסף אומר לבנימין: "אֱלֹהִים יׇחְנְךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט), יוסף מברך את בנימין שאלוהים יתן לו חן ועזרה, אולם למעשה יוסף מאמץ את בנימין אחיו להיות כבנו (כשם שיעקב אימץ את בני יוסף כבניו (ביאור:בראשית מח ה)), והוא מבטיח לשמור ולפרנס אותו עוד לפני שהוא מתוודע לאחיו, כפי שהוא מודיע להם מאוחר יותר: "וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם, וַיְנַחֵם אוֹתָם" (ביאור:בראשית נ כא).

ניתן להבין שהמילה "וִיחֻנֶּךָּ [אלוהים]" היא במשמעות דומה לכוונתו של יוסף - אלוהים יאמץ את בני ישראל כבניו, וידאג למחסורם ובטחונם. אלוהים ילמד אותם את התורה, יברך וישמור עליהם וישם להם שלום.