באר היטב על יורה דעה שפב

סעיף בעריכה

(א) חיה: וה"ה חולה ומי שיש לו מכה ברגלו כמ"ש באורח חיים סימן תרי"ד ס"ג. ש"ך.

סעיף דעריכה

(ב) היהודים: וכתב הרב באורח חיים סי' תקנ"ד סי"ז שכן נהגו.

סעיף העריכה

(ג) ראיתי: היינו משום רשעת העובדי כוכבים מיהו היכא דליכא חשש דרשעת העובדי כוכבים יש לחלוץ מיד בבה"ק כדלעיל ריש סימן שע"ה וסי' שע"ו עכ"ל הש"ך. וכתב הט"ז דלפי מ"ש המרדכי דאם הולך לפני השר ויש הקפדה עליו אם ילך בלא מנעלים יתן עפר במנעליו וילך ע"כ ה"ה במקום סכנה ובכ"מ שצריך לילך במנעלים יעשה כן. וכתב עוד בסי' שפ"א בשם אחיו הגאון מוהר"י דיש להתיר לאשה רחיצת הליבון אפי' תוך ז' ומ"ש רמ"א דתוך ז' אסור לרחוץ ללבישת ליבון הוא תימה דהא לאו רחיצה של תענוג היא והא דאסור רחיצה של טבילה מפני שהיא ללא צורך כיון שאסורה בתשמיש המטה אבל רחיצה של ליבון אמאי תיאסר ועכ"פ נראה דגם רמ"א לא נתכוין אלא שלא תרחוץ שהרי אפשר לה ללבוש לבנים בלא רחיצה לגמרי רק שהחלוק יהיה נקי כמ"ש בסי' קצ"ו ס"ג בהג"ה דבשעת הדחק סגי בהכי ובתשובת מ"ב מתיר אפי' לרחוץ בתוך ז' ללבוש לבנים וחולק על הרמ"א אלא דמ"מ למעשה נ"ל דלא תרחוץ אלא פנים של מטה ותלבוש חלוק נקי לא לבן ממש והמחמיר בזה לדחות לבישת הליבון לגמרי הוא מן המתמיהים עכ"ל. וכתב מהרש"ל מהר"ם היה בעל ברית תוך שלשים יום של אביו ורחץ בלילה שלפני המילה ונתן טעם דהוה כרגל לגביה דידיה וחומרא בעלמא נהגו אבותינו ברחיצה ע"כ.