באר היטב על יורה דעה רסח
סעיף א עריכה
(א) להטיף: ואין מברכין לפי דמספקא לן אי מטיפין אי לא הלכך מספק יש להחמיר ולהטיף אבל אין מברכין מספק דקי"ל ספק ברכות להקל וע"ל סימן רס"ה ס"ג עכ"ל הש"ך.
(ב) דלא: הלכך יש לקיים ולטבול אחר שמל. ש"ך.
סעיף ב עריכה
(ג) ומודיעים: וכתב הב"י שאם לא הודיעוהו אינו מעכב.
(ד) מרבין: הזכרת העונשים ומדקדקין פירושו שאין להודיעו כל הדקדוקים והחומרות שיש באיסור חלב ואיסור שבת דשמא כונתו לשמים. כ"כ הב"ח.
(ה) חציצה: ואמרינן בש"ס כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר וע"ל סימן קצ"ח מה שחוצץ בטבילה וכן צריך מקוה הכשר לטבילת נדה. ש"ך.
(ו) שיגלח: (אף דאין חציצה בשערותיו) כתב הש"ך דכן המנהג במומרים כשחוזרים לדת ישראל מיהו נראה דבדיעבד אם לא גילח שערו רק שאין דבר חוצץ הוי טבילה.
סעיף ג עריכה
(ז) שניים: לאו דוקא ב' אלא בפני אחד מיהו י"ל דנקט שנים שעכ"פ צריכין להיות עדים בדבר שידעו שנתגייר כראוי.
(ח) לקריו: דאם לא היה בדעתו אז להיות גר לא היה טובל גם לקריו. ט"ז.
(ט) שמעכבת: כתב הש"ך צ"ע קצת דהא כ' הרב בחושן משפט סימן ה' ס"ב די"א אם עברו ודנו בלילה דיניהם דין א"כ לפ"ז ודאי דאפילו בקבלת מצות סגי בדיעבד בלילה ולא ה"ל להרב למיסתם ואפשר דדוקא לענין ממונא חשש הרב לסברא זאת משום דהפקר ב"ד הפקר אבל הכא דמיא לחליצה שכתב הב"ח בחושן משפט שם דאפילו בדיעבד פסולה בלילה עכ"ל.
(י) והוליד: ואע"ג דקי"ל דאפילו עובד כוכבים שבא על בת ישראל הולד כשר מ"מ נ"מ דהולד כשר לכהונה משא"כ בנולד מן העובד כוכבים כמ"ש באבן העזר סימן ז' א"נ נ"מ לענין פדיון הבן כדלקמן סימן ש"ה סי"ח עכ"ל הש"ך.
סעיף ה עריכה
(יא) שמתי: וחותם בא"י כורת הברית. כן הגיה בפרישה.
סעיף ז עריכה
(יב) שזכות: ואע"ג דאין לו דעת שומעין לו דזכין לאדם וכו' אבל אם אינו רוצה אינו גר אפילו בזמן שיד ישראל תקיפה. כ"כ הב"ח והש"ך.
סעיף ח עריכה
(יג) למחות: ואם חזר בו דינו כישראל מומר.
סעיף י עריכה
(יד) ראיה: וכתב הב"ח מיהו נוהגים להקל להאמינו אף להשיאו ישראלית ואפשר דגם הרמב"ם מודה באורחים שבאים והם בחזקת ישראלים שנאמנים אף עכשיו שרובן עובדי כוכבים אף להשיאו ישראלית שכל המשפחות בחזקת כשרות הם כמ"ש באבן העזר סימן ב' ולא אמר הרמב"ם אלא במי שלא הכרנוהו בעובד כוכבים ואמר נתגיירתי בב"ד פלוני דנאמן התם הוא דקאמר הרמב"ם דאפ"ה מעלה עשו ביוחסין עכ"ל.
סעיף יא עריכה
(טו) ליאסר: אבל אם בא על בת ישראל לא פסלה דבזה אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע. כ"כ הרא"ש וע"ל ס"ג.
סעיף יב עריכה
(טז) שררה: וכתבו התוספות בפ"ק דשבת בההוא שבא לפני הלל וא"ל גיירני ע"מ שאהיה כ"ג וכו' בטוח היה דסופו לעשות לשם שמים וכתב הב"י מכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני ב"ד עכ"ל.
(יז) חזר: בטור כתב בשם בה"ג דאם חזר לסורו יינו יין נסך וכ' בפרישה דיש רוצים לומר דקמ"ל דאסרינן יינו אפילו למפרע קודם שחזר לסורו והט"ז חולק על זה וכתב דזה דבר שאינו אמת דהא הוחזק לכל דבר כישראל ואין לך לפסלו עד שיודע שהוא פסול משם ולהבא רק דקמ"ל דדוקא להני מילי שהם לחומרא דינו כעובד כוכבים אבל לא לקולא עכ"ל.