באר היטב על יורה דעה ריד
סעיף א עריכה
(א) נהגו: מחמת גדר וסייג ופרישות.
(ב) בריא: כתב הש"ך ראיתי מי שהקשה דכאן סתם הר"ב כדברי המחבר דאם אינו בריא צריך התרה ובאורח חיים סימן תקס"ב סוף סעיף ב' כתב בהג"ה דבעשרת ימי חשובה שאירע ברית מילה מצוה לאכול וא"צ התרה כי לא נהגו להתענות בכה"ג כו' א"כ ה"נ נימא לא נהגו להתענות כשאינו בריא ולאו קושיא הוא דהתם לא נהגו להתענות כשאירע ברית מילה ונהגו לאכול א"כ כל המתענה אדעתא דהכי מחענה אבל הכא לא אסיק אדעתיה דכשלא יהא בריא לא יתענה והלכך צריך התרה.
(ג) בחרטה: כתב מהרש"ל בתשובה דאין שייך לומר להתיר בחרטה אלא מה שנהגו מקצת ההמון ולא כולו כדמשמע הלשון ואחרים נהגו בו איסור אבל מה שנהגו כל ישראל וקבלו עליהם א"א להתיר בכל ענין ופשוט הוא עכ"ל הש"ך.
(ד) שסוברים: (ועכשיו נתברר שהוא מותר ומנהגם היה בטעות לא הוי קבלה) כתב הש"ך ונראה דה"ה אם היו סוברים שהוא איסור גדול ואח"כ נתברר שאין בו איסור כ"כ לא הוי נדר כדלקמן סימן רל"ב ס"י.
סעיף ב עריכה
(ה) כתקנתן: מיהו היינו דוקא במנהג חשוב שנהגו כן ע"פ ת"ח אבל במנהג גרוע אינו חייב לעשות כתקנתן שלא בפניהם או בפני ת"ח רק בפני ע"ה חייב לנהוג כן כדי שלא יזלזל כ"כ התוספות מיהו כתב הרא"ש דאם יש לחוש למחלוקת אסור בכל ענין שאין לשנות מפני המחלוקת ועיין באורח חיים סוף סימן תצ"ו נתבאר כל חוץ לתחום אין נותנים עליו חומרי המקום שהלך לשם וע"ל סוף סימן פ"ג (ועיין כנה"ג שהביא חלוקי דינים לענין המנהגים מנהג שנעשה לכבוד התורה דוחה אפילו שבות דרבנן מהרי"ק שורש ט' ועיין במשא מלך בדיני המנהגות. ועיין בח"מ (צ"ל בח"י) סי' קכ"ו דשם יבואר אם הבן מחוייב לנהוג חסידות ופרישות שנהג אביו ושם יבואר דין ק"ק שנחרב ונתפזרו הב"ב אם עדיין עליהם כל חומרות המקום שנחרב ועיין הלק"ט סי' ק"ג ע"ש).
(ו) לחזור: כתב הש"ך דיש לתמוה דבאורח חיים סי' תס"ח ס"ד נראה מדברי המחבר דאפילו אין דעתו לחזור נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ואפשר דעת המחבר לחלק בין אין דעתו לחזור ומ"מ אין דעתו להשתקע בעיר שהלך לשם רק במקום אחר ובכה"ג מיירי באורח חיים סי' תס"ח אבל בכאן ובאורח חיים סי' תקע"ד מיירי שדעתו הוא להשתקע במקום שהלך שם וצ"ע ולענין דינא נראה כסברת הרא"ש וסיעתו דלעולם יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו הוא להשתקע שם בין לקולא בין לחומרא רק במקום שיש לחוש למחלוקת אל ישנה ממקום שהוא שם אפי' להקל.