באר היטב על יורה דעה פא

סעיף אעריכה

(א) רגליה:    כתב הש"ך אבל מי רגלים דחמור אסור לכ"ע אפי' לחולה שאין בו סכנה ודלא כב"ח שמתיר בזה (ובהלק"ט סימן ר"ן הורה להתיר שתיית החלב של האתון לחולי האומה שמעורב עמו ג"כ חולי צרות הלב לפי שהוא חולי מסוכן ע"ש).

(ב) מותרים:    ואע"ג דקי"ל דבשרו אסור וכל היוצא וכו' היינו בדבר שהוא בלאו ובשר אדם אינו אלא בעשה וכתב הש"ך מיהו לכתחילה יש להחמיר אף במי רגלים דאדם משום בל תשקצו וגם המחבר לא קאמר אלא שמותר מצד הדין עכ"ל.

סעיף בעריכה

(ג) עתה:    פי' סמוך לשחיטתה.

(ד) הוגלד:    כתב הש"ך דמדברי המחבר משמע דבהוגלד פי המכה לעולם אסור למפרע עד י"ב חודש דטריפה אינה חיה יותר מי"ב חודש וצ"ע על רמ"א שכתב בהג"ה מיהו בהוגלד וכו' והיה לו לכתוב בלשון יש אומרים אלא משום דבלשון המחבר עצמו אין הכרע כ"כ כתב בסתם מיהו כו' וכן דרכו בכ"מ.

(ה) מעולם:    כ' הש"ך משמע אפילו קודם י"ב חדש ואע"ג דטריפה אינה חיה י"ב חדש ה"מ בספק טריפות אבל ודאי טריפה לא ואף שכתבתי לעיל בהוגלד פי המכה דאפילו מאן דאוסר הכל למפרע אינו אוסר אלא עד י"ב חדש אעפ"י שהוא ג"כ ודאי טריפה לא דמי דהתם כיון דלא ידעינן בודאי שנעשה קודם השחיטה דומה ממש לספק טריפה.

(ו) מסתמא:    דמאחר דשיעור ס' הוא מדרבנן דמדאוריי' חד בתרי בטל לכך אזלינן לקולא דמסתמא וכו' וכתב הט"ז וכ"ה באין שם ס' רק שאנו יודעים שיש שם בהמות אחרות משובחות הרבה מזו ואפשר שהיה ס' בתערובות אזלינן לקולא וכמ"ש בסי' צ"ח ס"ב במין במינו שנשפך.

(ז) הגבינות:    פי' שלא ערבו החלב יחד אלא עשו מכ"א בפ"ע גבינה ואח"כ נתערבו אבל אם כבר נתערבה החלב ואח"כ עשו מהכל גבינות בטיל דכבר נתבטלה החלב (ואם הוא ספק אם עשה ממנה לבדה אזלינן לקולא דחתיכה הראויה להתכבד היא מדרבנן. ט"ז). ואין להקשות מסי' פ"ו ס"ה דביצה טריפה צריך ס"א לבטלה מטעם שיש ביצים גדולים וקטנים ולמה סגי כאן בס' תירץ הט"ז דבביצים קים להו לרבנן דבא' יותר סגי ואפשר לעשות תקנה משא"כ גבי חלב הניחו להקל מן הסתם שכולם שוים והש"ך תירץ עוד דגבי ביצים מפני שהיא בריה הוסיפו א' בשיעורה. וכ' בת"ח דאם יש ס' בהמות בעדר אע"ג דלא בדקנו האחרות עדיין מ"מ אמרינן דרוב בהמות בחזקת כשרות הן. ועי' בסי' ק"א שמביא הט"ז בשם מהרש"ל דגבינה לא מקרי חה"ל והוא השיג עליו ע"ש.

(ח) ספיקא:    כ' הש"ך היינו דוקא בסתם סירכות שאנו אוסרים מספק מכח שא"א בקיאין בבדיקה אבל ודאי איכא סירכות טובא דטריפות בודאי מיהו אנן קי"ל דאפילו בודאי סירכא יש להתיר הגבינות קודם ג"י דומי' דהוגלד פי המכה.

(ט) מרובה:    ובש"ך פסק דתוך ג"י אפילו בהפסד מרובה יש לאסור דסתם סירכא אינה פחות מג' ימים וגם המחבר לא ס"ל להקל תוך ג' אלא דוקא לפני ג' מיהו בשאר טריפות כגון ניקב קרום של מוח או לא הוגלד פי המכה וכיוצא בו אפילו תוך ג' הכל שרי כדעת המחבר דלא כמהרש"ל דאוסר בכל טריפות מה שבתוך ג"י. ומה שמתירין בודאי סירכא קודם ג"י ולא אמרינן שיהא אסור למפרע כמו גבי כתם בסימן ק"ץ דמטמא למפרע עד שעת כיבוס דשאני הכא דרוב בהמות בחזקת כשרות הן וי"ל דעד השתא היה מן הרוב והשתא נעשית מן המיעוט.

סעיף דעריכה

(י) שהחמור:    כתב הש"ך וכ"ש שליא של שאר בהמות טמאות.

סעיף העריכה

(יא) בזה:    פי' במימי חלב אבל לא במי חלב ומי רגלים. ומי חלב היינו נסיובא דחלבא ומימי חלב הוא לאחר שעושין הגבינה מבשלים הנסיובי והאוכל צף למעלה והמים שנשארו לבדן זהו מימי חלב וס"ל לדעה זו דאסור משום אמ"ה ואע"ג כשהוא עם האוכל מותר מ"מ דמי לדם איברים שלא פירש שג"כ דינא הכי. והט"ז כתב דהיש מי שאוסר קאי על מי חלב ואין להקשות מסי' רי"ז גבי הנודר מחלב מותר בקום דהיינו מי חלב ש"מ דאין בו איסור התם להנאה איתמר אבל לא לאכילה עכ"ל וכתב הש"ך אע"ג דקיי"ל בסי' פ"ז דהמבשל בשר במי חלב פטור וא"כ לאו כחלב דמי וא"כ מנלן למשרי משום אמ"ה דהא לא גלי לן קרא דשרי אלא חלב י"ל דדוקא לענין בשר בחלב לא חשיב חלב דכתיב בחלב אמו דהיינו כמו שיוצא מהאם אבל לשאר מילי הוי בכלל חלב.

סעיף ועריכה

(יב) נהוג:    וכתב בת"ח דכשרה שינקה כל ימיה מן הטריפה אסורה היא עצמה ע"ש וע"ל סימן ס'.

(יג) בדיעבד:    שכבר העמיד בה (או שנתערב בקיבות אחרות מותר להעמיד בה לכתחילה אפילו בצלול. ש"ך) ועיין מדינים אלו בסימן פ"ז ס"ט וס"י ושם יתבאר בס"ד.


סעיף זעריכה

(יד) היד:    כ' הש"ך לאפוקי פי' ע"ג הדד או חולבת לתוך פיו אפילו אינו נוגע בה וע"ל סי' ס"ו דגבי דם אדם הוא להיפך.

(טו) לחולה:    כתב הש"ך דחולה לאו דוקא אלא כל שאינו בריא אלא כחוש.

(טז) סכנה:    ונראה דאם שוב אין בו סכנה צריך לפרוש אותו מיד ואינו רשאי לינק ד' וה' שנים דלא הותר להחזירו אלא משום סכנה משא"כ אם פי' מחמת חולי שלא היה יכול להניק והחזירו אח"כ יכול להניק ד' או ה' שנים עכ"ל הש"ך.

(יז) העיבור:    ובס' אפי רברבי כ' בפשיטות דאם נתעברה השנה נתעברה לתינוק (וכ"כ ת"ח ופר"ח כ' כבר כתבתי סי' נ"ז שדוקא כ"ד חודש ע"ש).

(יח) האסורים:    פי' אם היא חולה בענין שצריך להאכילה דברים האסורים לא יתן האב את התינוק לינק ממנה אלא ישכיר לו מינקת אחרת ישראלית.

(יט) בעצמו:    כלומר אע"פ דקטן האוכל דברים האסורים מדרבנן אין אביו מצווה להפרישו כמ"ש באורח חיים סימן שמ"ג היינו מדינא אבל מ"מ יפרישו מפני שמזיק לו בזקנותו שמטמטם הלב וגורם לו טבע רע עכ"ל הש"ך.

סעיף חעריכה

(כ) לפגם:    כלומר שגופי הדבורים עצמן פוגמין הדבש ונטל"פ מותר (ומכל מקום יש ליזהר שלא לאכול דבש בלא סינון תחילה וכן היה נוהג פר"ח).