באר היטב על יורה דעה סח
סעיף א עריכה
(א) לצלותו: כתב הט"ז דבטור איתא למולגו ואין חילוק ביניהם לדינא כי מליגה וצליה שוין בדין זה.
(ב) אסורים: כתב הט"ז אע"ג דבסימן ס"ה פסק דלצלי א"צ לא חתיכה ולא מליחה דנורא משאב שאיב שאני הכא דכל הראש הוא על האש והוי כאילו המוח בקדירה כיון שאין מקום לצאת משם וכתב הש"ך דשאר כל הבשר מותר ואפילו קליפה א"צ לפי שהקרום מפסיק בין הדם שבתוכו לבשר ואין הדם נפלט לחוץ ואפילו נפלט כבולעו כך פולטו.
(ג) עצם: כתב הש"ך אפילו לא ניקב הקרום מ"מ מותר.
(ד) נהגו: אלא רגילים להסיר המוח ולמלחו תחלה קודם צליה וקרומו זורקו לחוץ (והעולם נהגו להשליך המוח עם הקרום באווזא. ובתרנגול ובתרנגולת זורקין הראש לגמרי. ובבהמה מלחו יפה המוח והקרום זורקין לחוץ) ש"ך בשם תשובת הרא"ש.
סעיף ב עריכה
(ה) נעץ: פירש"י בנקב החוטם כדי שלא יסתם.
סעיף ג עריכה
(ו) ושמונח: כתב הש"ך והלשון מגומגם דמשמע דלסברא ראשונה אפילו הטמנה שמונח במקום א' שרי ואח"כ מסיים ואינו אסור אלא הטמנה וצ"ל דכך הם ביאור דבריו והסברא ראשונה עיקר דגם הסברא הב' לא נחלק עליו אלא בהטמנה אבל בהחרכה מותר וכן נוהגין לחרוך כו' ואינו אסור אלא הטמנה כו'.
סעיף ד עריכה
(ז) המוח: כתב הש"ך ומיירי כשנמלח תחלה מיהו אנן קי"ל דלעולם צריך ס' נגד כל הראש.
(ח) חתיכה: כתב הש"ך והיכא דנתבשל הראש לבד דודאי אין בראש ס' נגד המוח והקרום צריך בקדרה ס' נגד כל הראש ואפ"ה הראש אסור דזה מקרי איסור דבוק ואם הראש מחובר בעוף כל העוף מצטרף לס' נגד המוח והקרום ואם ניקב העצם כנגד הקרום קודם מליחה והניח הנקב למטה ובשלו שרי אפילו בלא חתיכת שתי וערב.
סעיף ה עריכה
(ט) לחתוך: כ' הש"ך ואע"ג דבסי' ס"ה הביא דברי המתירין לצלי בלא חתיכה יש לחלק בין צלי למליגה ומהרש"ל לא כתב כן.
(י) חורך: כ' הש"ך דבחורך ע"ג עצים מיירי אז צריך להדיח בה"ש ובדיעבד אם לא הדיחו שרי אבל ע"ג תבן וקש אפילו לכתחלה אין נזהרים ואין למלחו קודם ההבהוב.
סעיף ו עריכה
(יא) אחר: ומהרש"ל כתב דהעיקר למלוח אחר המליגה או החריכה וזהו מצוה מן המובחר (אע"ג שאין המנהג כן).
סעיף ח עריכה
(יב) הטלפים: כתב הש"ך ואין חילוק בין אם מונחים לארכן או שעומדים על טלפיהן כ"כ בד"מ (דהא בלא"ה רוב פוסקים מתירין אף מה שבתוך הטלפים. ש"ך) אבל דעת מהרש"ל דיש לאסור אף השאר כשעומדין על טלפיהן.
(יג) בחרוך: כתב הש"ך ומהרש"ל אוסר אף בחרוך ונראה דמיירי כששוהה אותם קצת על האש אבל כשמעביר' על האש ומשנה מקומם תמיד מודה דמותר ומ"מ לכתחלה טוב להחמיר אפילו בהבהוב להסיר ראשי הטלפים ע"כ.
סעיף ט עריכה
(יד) שידיח: כתב הש"ך בשם הר"ן דאם לא הדיחו אפילו דיעבד אסור אף בצלי דדם בעין אינו יוצא אפי' ע"י צלי כדלקמן סי' ע"ו אלא שהרשב"א כתב דמשום פליטת לב וכבד אין לחוש לצלי וצ"ע דבסי' ע"א כתבתי בשם הרשב"א דאף דם הלב מיחשב דם בעין ואפשר דבהחרכה דקילא מצלי לא מחמיר כולי האי למיחשביה דם בעין.
(טו) הראש: והטעם כתב הש"ך דאין להבחין אז בקרום המוח שלו אבל מהרש"ל כתב שאין איסור בשאר הראש של התרנגולת אלא שמשליכין אותו משום דלא חשוב וכתב האו"ה אבל במליחה גרידא ודאי ניכר עדיין הקרום וכ"כ הרב רמ"א בסימן ע"א ס"ג.
(טז) ליטול: כתב הש"ך דצ"ע מהיכן הוציא הרב דין זה דכיון דקי"ל בדם בעין לא אמרינן כבולעו כך פולטו ואפילו בצלי צריך ס' כדלקמן ריש סימן ע"ו וכ"ש בהטמנה ברמץ ונ"ל דס"ל להרב דדם דידיה לא מיחשב כ"כ דם בעין דהא מה"ט קי"ל בסימן ע"ו דבשר שנצלה בלא הדחה קמייתא דשרי ונהי דהתם לגמרי שרי מ"מ כיון דדם בית השחיטה הוא וגם בהטמנה דגרע מצלי צריך נטילה ומי שאינו רוצה להחמיר כ"כ די בקליפה.
סעיף י עריכה
(יז) ניקר: כתב הש"ך דאפילו בדיעבד אסור כדין בשר שנתבשל בלא מליחה לקמן סימן ס"ט.
(יח) למעלה: הטעם איתא בש"ך דהנוצות מגינות עליה ואם עירה על התרנגולת בעוד שהנוצות עליה צריך לראות שלא יערה פעם ב' דאז הנוצות כבר נשרו וצריך קליפה וע"ל סימן ק"ה וגם אין חילוק בין שרגלי העוף למעלה או שהיו מונחים על הצדדים צריך קליפה.
סעיף יא עריכה
(יט) לכתחלה: פי' אם היד סולדת בו (אבל אם אין יד סולדת בו אף בכלי ראשון שרי).
(כ) מותר: אפי' היד סולדת בו.
(כא) ליזהר: אם אפשר ליזהר.
(כב) נחשת: כתב הש"ך בשם ר' ירוחם ושאר פוסקים דאם עירה יורה בשר לתוך כלי נחשת של חלב א"צ הגעלה דכלי נחושת אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו והוא השיג ע"ז והוכיח מש"ס ופוסקים דאף כלי נחשת צריך הגעלה והסכים עמו הגאון מוהר"ר יושע.
סעיף יב עריכה
(כג) שיודעים: כתב הש"ך הטעם דמירתת אבל מסיח לפי תומו לא מהני הכא כדלקמן סימן ס"ט דהתם איכא נמי טעמא דעובדי כוכבים קפדי אנקיותא וזה לא שייך הכא.
סעיף טו עריכה
(כד) שאוסר: כתב הש"ך דיש לתמוה לאיזה צורך כתב הרב בהג"ה לעיל ס"י דלא מיקרי עירוי כשפסק הקילוח הא המחבר כתב כאן ב' דעות בזה ודוחק לומ' שמיירי כאן שהתרנגולת מונחת במחבת ועירה על התרנגולת והמחבת ביחד דפשט הל' לא משמע הכי כלל ועוד דבנדון זה כתב הרב בהג"ה סימן צ"ה ס"ג דפשוט דשרי מטעם דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שיבלע מזה לזה לכן נראה דהדברים כפשטן והיש מי שמתיר הוא רשב"ם שהביאו הטור וב"י דס"ל דאם עירה על התרנגולת א"צ קליפה אפילו ראשה למטה ואע"ג דבסעיף י' סתם המחבר כדעת ר"ת שהביא הטור דצריך קליפה סמך עצמו אמה שיביא בסוף הסימן גם המתיר וע"ל סימן ק"ה.