באר היטב על חושן משפט רט
סעיף א
עריכה(א) אונאה: ואפילו היה אותו דבר אין שער שלו ידוע ודלא כב"י וכ"כ ב"ח עיין בתשובת רש"ך ח"ב סי' ס"ב. ש"ך (המוכר היה תובע ר' והלוקח היה נותן ק' וא"ל כל מה שיתנו לך אחרים אתן לך ומשך קנה כיון שהמוכר שאל סך מיוחד אבל אם המוכר לא שאל סך מיוחד הוי דבר שאינו מסויים ולא קנה תומת ישרים סי' קצ"ו ואם מצא המוכר יותר ממה ששאל כיון שהלוקח התנה שאם ימצא יותר שיתן לו הערך ההוא אם מחויב לתת לו התוספת עמד בחקירה זו הרב שם ולא זכינו לתשובתו. במתנה לא בעינן מינו ידוע לחם רב סימן ר"א. שותפין שבבית שמכר אחד מהם חלקו לאחר קודם שחלקו קנה הלוקח. רש"ך ח"א סי' קט"ו הרמ"ע מפאנו סימן פ"ח וכתב בסכנה"ג שכן מצא להרשב"א בתשובת כ"י הלכות קרקעות סי' ס"ה וע' בבאר שבע סי' קכ"ה וסי' קפ"ג. הנותן סך מעות לראובן בשביל שיירש אותו לא קנה. הר"ם גלאנטי סי' פ"ו עי' במשפטי שמואל סי' ל' ובמרדכי פ' י"נ ובס' מעשה חיי. סי' י"ח. בני חיי להגהת הטור מאות א' עד אות ד' וע"ש).
סעיף ב
עריכה(ב) כמשחק: אינו ר"ל דמדמינן לה לדין משחק בקוביא דהא משחק בקוביא גופיה לא ביאר הרמב"ם בשום מקום דהוי אסמכת' ואמאי נימא דפשוט טפי משחק בקוביא מהאי דינא אלא ר"ל דאין זה מכר אלאו כמי שמשחק בשחוק קוביא הוא ולא סמכא דעת הלוקח בזה והיינו דנקט אין זה אלא כו' ל' שלילה ולא נקט והרי זה כמשחק כו' ומיהו ל"ק מדין משחק בקוביא דלא הוי אסמכת' דהתם טעמ' אחרינ' כמ"ש הטור בסי' ר"ז סי"ז משא"כ הכא די"ל שהיה סבור שיהיה כך וכך כפי אומד דעתו ואין אנו צריכין לחילוק הסמ"ע וע"ש ודוק עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ע"ח עכ"ל הש"ך (והא דלא אמרינן כאן דלא הוי אסמכת' משום שהוא בידו כמ"ש בסי' ר"ז סי"א עיין בט"ז מה שמחלק בזה).
(ג) שהחליפו: וכה"ג פסק בתשובת מהרשד"ם סי' קכ"ג באחד שמכר ספינתו שנטבעה ע"ש וצ"ע. הש"ך.
סעיף ד
עריכה(ד) מקנה: אבל יכול לחייב נפשו בדבר שלב"ל כמ"ש הט"ו בסי' ס' ע"ש. סמ"ע.
(ה) חנטו: הטעם דפירות החנוטים הן בעין וממילא קא רבו מחשבו כדבר שבא לעולם משא"כ בעובר שבמעי פרה ושפחה שאינו בעין. שם.
(ו) שתלד: דלמ"ד אדם מקנ' דבר שלב"ל היינו דוקא כשלא חזר בו עד שב"ל ומינה דלמ"ד שאינו מקנ' וקי"ל כוותיה ס"ל דאפילו אחר שבא לעולם יכול לחזור בו כ"כ הסמ"ע והוא פשוט דכן מבואר בש"ס דהא לא מודה רב אלא בשמיט ואכיל ומטעם מחילה. ש"ך.
(ז) ותפס: כת' הרא"ש פ' א"נ דדוקא כשידע המוכר שתפס הלוקח ומטעם מחילה והבאתי דבריו בסי' ס"ו סי"ז והכי משמע מפרש"י והנ"י וכ"מ בתוס' ובהגמ"ר שם ובתוספות פ' חז"ה דף מ"א בשם ר"ת וכן מוכח בהג"א שם ופ' חז"ה. שם.
(ח) אין: ולא מכח ספק אלא שכן הדין נותן ועד"ר שם כתבתי ל' הש"ס שמוכח כן עכ"ל הסמ"ע וג"ז פשוט מטעם מחילה עיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' ק"ה ומבי"ט ח"א סי' קל"ב וקל"ז ובתשו' ר"מ אלשיך קל"ו ובמהרי"ט סי' קכ"ח ובתשו' מהר"מ מלובלין סי' ה'. שם.
(ט) השטר: אחר שבא לעולם אז מהני כאילו בא לידו וכ"כ בהג"מ שם בהדיא וע"ל ריש סימן פ"ז בהג"ה דמחשב השטר כהילך עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' דמהג"מ אין ראיה שהרי זה לשונו וכיון דזבין וכ' שטר כמאן דתפיס דמי ע"כ. משמע דמיד שזבין נכתב שטרא וכן מוכח בסי' ר"י בב"י שהביא דברי הרי"ף בשם בעל העיטור ושם כת' השטר בשעת מכירה ע"ש ואפשר דהסמ"ע ה"ק שעכ"פ יהא השטר בידו בשעה שבא לעולם עכ"ל.
(י) מיד: פירוש אפילו עד שלא יצאו הפירות. סמ"ע.
(יא) חולקין: (ונרא' דהכי קי"ל כדמוכח ריש סימן ר"י ע"ש. ט"ז).
(יב) לשעבדו: לעיל סי' קי"ב העליתי דהעיקר כסברא זו ודלא כהי"ח ע"ש עיין בתשו' ן' לב ס"ב סי' כ"ג ול"ז ועיין ביורה דעה סי' רפ"ח ס"ד. ש"ך.
(יג) עם: ע"ל ס"ח ר"ג בהג"ה ומ"ש שם ע"ש. סמ"ע.
(יד) שאל: (בריב"ש חשב עוד דין ג' דחוב שהוא מחמת קנין יורדין לנכסיו משא"כ מחמת שבועה אין יורדין לנכסיו אלא משמתין אותו עד שיקיים שבועתו. ט"ז).
סעיף ה
עריכה(טו) ברשותו: כת' נ"י בשם העיטור וז"ל הא למה הדבר דומה למוכר חפץ לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו חייב להעמיד לו מקחו עכ"ל וכת' ע"ז בתשו' רשד"ם סי' קכ"ג דאפשר דוקא כשהמוכר היה יודע והקונה לא ידע וחשיב דודאי המקח נמצא ברשותו אבל בנ"ד ששניהן כאחד אפשר לא היו יודעים נמצא דלאו אדעתא דהכי יהיב זוזי כו' ע"ש עוד. ש"ך.
(טז) טרח: דומה לזה כת' הט"ו לקמן ריש סי' שע"ד ע"ש). (ועיין מ"ש הט"ז בזה עיין שם).
סעיף ו
עריכה(יז) שבשוק: (בפ' א"נ דף ס"ג ע"ב אמרינן האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא פירוש קודם שיצא שער הברור ויש לו למוכר ומוכר בזול צריך הלוקח להראות את עצמו בגורן לפני המוכר או שיאמר לו בשוק הריני סומך עליך ואז אם יחזור בו המוכר צריך לקבל מי שפרע אבל בלא"ה א"צ לקבל שי"ל סמכתי על (עצמך) [עצמי] שתקנה במקום אחר וכתבו הרמב"ם בפכ"ב מהלכות מכירה ולא ידעתי למה השמיטו הט"ו דין זה ולא מצאתיו בשום מקום. ט"ז).
(יח) לקנות: כתב הסמ"ע דהיינו דוקא אם ידוע ומצוי למכור אותו דבר בשוק ואז אפי' ידע הלוקח שאין ביד המוכר ליתנו לו מ"מ כיון שמצוי הוא לקנות חייב להשתדל ולקנותו לו משא"כ כשאינו מצוי בשוק למכור ומש"ה דקדקו וכתבו כאן הפוסק על שער שבשוק כו' ובסעיף הקודם פסק דבדבר שאינו ברשותו לא קנה וה"ט דשם איירי דלא יצא השער כשער הפסיקה וכ"כ המ"מ ע"ש עכ"ל ול"נ דבסעיף שלפני זה לא בא אלא לומר דלא קנה לענין שיכול לחזור בו וכאן איירי דמ"מ מקבל מי שפרע ואפי' באינו מצוי י"ל דמקבל מי שפרע ויצא השער דנקט הכא היינו משום דאל"כ הוי באיסור ופשיטא דאינו מקבל מי שפרע וכמ"ש הרמ"א בהג"ה ומ"ש וכ"כ המ"מ עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות שוב ראיתי בבד"ה משמע כדברי שכתב וז"ל ודע דהא דאמרינן דדבר שאינו ברשותו הוי כדשלב"ל היינו לענין שלא קנה אבל מקבל מי שפרע וכמבואר בדברי הרמב"ם פכ"ב דמכירה ע"כ. משמע דבכל ענין מקבל מי שפרע. ש"ך.
סעיף ז
עריכה(יט) ושייר: פי' באופן המועיל כלומר שאמר שדה לראובן ופירותיו לשמעון דאל"כ בלא"ה אינו כלום וע"ל סי' רי"ב ס"א וס"ג. שם.
(כ) כלום: נראה דאפילו מכר לשמעון הפירות אפ"ה יקחם ראובן עם השדה בחנם. סמ"ע.
(כא) שכ"מ: פירוש דשייר לעצמו וגם ליורשיו וי"ח במתנת שכ"מ דלא שייר לעצמו עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' (רי"א) [קי"ח]. ש"ך.
(כב) כתנאי: ע"ל סימן רמ"א ס"ז בהג"ה.
(כג) שדיוטא: דבכה"ג לא נכנסה הדיוטא בכלל המכר כלל ונשארה לו וליורשיו לדורות עולם. סמ"ע.
סעיף ח
עריכה(כד) שתתן: ולהרא"ש אפילו לא אמר לשון תתן לי אלא על מנת שיהיה לי כך וכך פירות בכל שנה ג"כ ביטול המקח תלי בביטול התנאי כל שלא אמר לשון שיור. שם.
(כה) ועדיין: הא אילו כבר זכה בו לא מהני סילוק בתנאי בעלמא או בל' דו"ד אין לי בנכסיך כי אם בקנין גמור וכמ"ש בסי' ל"ז ובסי' קמ"ט ע"ש. שם.
סעיף ט
עריכה(כו) לאחר: לעיל ס"ז כת' הדין אם שייר מקצת הפירות ונתנן לאחר וקמ"ל בו רבותא דאע"ג דגם לבעל השדה הקנה מתחלה פירות אפ"ה לא מצי מקני מקצת הפירות לאחר וכאן קמ"ל רבותא דאפילו אם שייר כל הפירות לנפשו אפ"ה הוי שיורו שיור וזה שהקנה לו האילן לא קנה אלא הגזע לכשיתייבש וכדמסיק בסעיף שאח"ז עכ"ל הסמ"ע (ועיין בט"ז שפי' באופן אחר שיש לחלק בין שדה לאילן ע"ש).