טור חושן משפט רי

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן רי (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מזכה לעובר

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טורעריכה

כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם כמו המזכה לעובר ואפילו שהוכר העובר חשוב לדבר שלא בא לעולם והמוכר או המזכה לו לא קנה וכתב הרמ"ה אפי' אמר לכשיולד לא קנה אבל ר"ח אמר שאם אמר לכשיולד קנה ולזה הסכים א"א ז"ל והוא שלא מת המזכה וגם לא חזר בו קודם שנולד העובר אבל אם חזר בו המזכה או מת ונפלו נכסים קמי יתמי לא קנה שלא נגמר הקנין עד שיולד ומיירי נמי כשלא הקנה ליה בקנין סודר דא"כ לכשיולד הדר סודר למריה וגם לא בחזקה אלא במשיכה וישנו ברשות הזוכה כשנולד העובר או עמד באגם או קרקע והשטר קיים ביד הזוכה בשעה שנולד העובר:

ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו שאין לעובר זכייה בה אע"פ שבאה לו מאיליה וכ"כ הרמ"ה ז"ל לא שנא הבן בירושת אביו ל"ש בשאר יורשין והראב"ד ז"ל כתב שיש לו זכייה בירושתו כיון שבאה לו מאיליה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל:

ואם זיכה לעובר שלו קנה אפילו לא אמר לכשיולד שדעתו של אדם קרובה אצל בנו: ודווקא במזכה לעובר שלו שכבר נתעברה אשתו אבל אמר לאשתו נכסי לבניך שתלדי אינו כלום:

ואם לאחר שאמר לה כך אמר לאחד מבניו קני את כחד מינייהו לא קנה דהו"ל קני את וחמור דלא קנה כשם שלא קנה החמור: אבל אם אמר לאחד קני את וחמור נכסי או חפץ פלוני קנה הוא החצי:

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כשם שאין אדם מקנה דשלב"ל כך אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם כמו המזכה לעובר וכו' בפרק מי שמת (דף קמב.) אמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה ופיר"ש בההיא שמעתא המזכה לעובר על ידי אחר וכתב עוד לכשתלד כלומר נכסי להאי דמיעברת לכשיולד דכיון דלא זכי ליה כלום עד שיולד אין זה מזכה לעובר ורב הונא אומר אף לכשתלד לא קנה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה וגרסינן בתר הכי אמר רבי יצחק א"ר יוחנן המזכה לעובר לא קנה וא"ת משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ופי' רשב"ם וא"ת משנתינו דאותביה רב נחמן לרב הונא לעיל האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה דעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר והקנה בכל לבו אבל לעובר אחר לא קנה ובתר הכי אמר שמואל המזכה לעובר קנה ואסיקנא והילכתא המזכה לעובר לא קנה זו היא צורתא דשמעתא ואיכא לעיוני כי אסיקנא והילכתא המזכה לעובר לא קנה אם הוא מטעם דרבי יוחנן סבירא ליה הכי או הוא מטעם דרב נחמן ס"ל הכי שאם הוא מטעם רב נחמן אם כן אית לן למימר דבשתלד קנה וזהו דעת הרא"ש שכתב אר"י אמר רבי יוחנן המזכה לעובר לא קנה וא"ת משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו א"ל שמואל וכולי המזכה לעובר קנה והילכתא המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה כדרב נחמן דהילכתא כוותיה בדיני והוא שלא מת המזכה וכולי עד והשטר ביד הזוכה כשנולד וכ"כ ר"י סתם כדברי הרא"ש אבל הרי"ף לא הזכיר דברי רב נחמן שאמר לכשתלד קנה וגם הרמב"ם בפכ"ב מה"מ לא הזכירו אלמא ס"ל דכי אסיקנא והילכתא המזכה לעובר לא קנה לאו משום דאמרה רב נחמן הוא דאסיקנא הכי אלא משום דאמר ר' יוחנן וכיון שלא הזכיר רבי יוחנן שאם אמר לכשתלד קנה אלמא דל"ש ליה בין אמר לכשתלד למזכה סתם וא"כ אנן נמי לית לן לפלוגי בינייהו והר"ן הכריע דלרבי יוחנן אפילו באומר לכשתלד לא קנה מדאיצטרכינן לפרוקי מתניתין משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ולא מוקמינן לה באומר לכשתלד ואין זה כדי להכריע דאיכא לדחויי דר"י אית ליה דגבי בנו קנה ומתני' בבנו מיירי ותו לא איצטריך לאוקמה בלכשתלד וכן נראה שהוא דעת רשב"ם שכתב והילכתא המזכה לעובר לא קנה כר' יוחנן וכגון שאין בנו ועיין במרדכי פרק יש נוחלין:

ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו שאין לעובר זכיה בה וכולי בפרק אלמנה לכה"ג (סז.) תנן בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר העובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי ובגמרא מפרש טעמא משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא כלומר ואית ליה קניה ולפיכך פוסל בעבדים מלאכול בתרומה בשביל היורשים מפני חלקו שהוא זר ואמרינן תו בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יוסי אבל חכמים אומרים יש לו בנים אוכלים בשביל בנים אין לו בנים וכו' אוכלים משום משפחה ופרש"י משום משפחה. שאין אחד מישראל שאין לו יורשים וכל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו ופסק שם הרי"ף דלא כר' יוסי אלא כחכמים דאמרי אין לעובר קניה ואין לו חלק עד שיולד הילכך אפילו במעי גרושה לא פסיל להו לעבד עד שיולד והראב"ד תמה עליו והכריע לפסוק כדר' יוסי מכח סוגיית מי שמת והרמב"ן סתר אותה ראיה ואדרבה הכריע כדברי הרי"ף מכח הסוגיא ההיא והרא"ש דחה ראיותיו והסכים לדברי הראב"ד וכל דברי' הללו תמצאם בארוכה בפסק הרא"ש בפרק אלמנה לכ"ג ולא ראיתי להעתיקם הנה שלא להאריך ודעת התוספות בפרק מי שמת בשם ריב"ם כדעת הראב"ד והרא"ש. וכתב הרא"ש בפרק מי שמת דהרמב"ם פסק כר' יוסי ואני לא ידעתי היכן מצא הרא"ש כן בדברי הרמב"ם שאע"פ שתחילת דבריו בפ"ח מהלכות תרומה משמע לכאורה דס"ל כר' יוסי שכתב שאינו ילוד אינו מאכיל הלא תכף כתב לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל את העבדים וזה כדברי חכמים והגם כי דבריו באותה בבא יש בהן קושיות והויות יצטרך נגר להולמן וליישבן ע"פ סוגיות הגמרא ודברי התנאים לא אאריך בזה ואיכא למידק דאע"ג דאמרי' בריש מי שמת (שם) דהא דתנן תינוק בן יום א' נוחל ומנחיל בן יום א' אין עובר לא דה"ק נוחל בנכסי האם להנחיל לאחים מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מ"ט דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב וא"כ אפילו נימא שזוכה בירושה בעודו העובר היכא דמת אינו מוריש לאחיו ירושת אמו ובירושת אביו לית לן בה אם לא יירש דמ"מ יורשיו יזכו מכח מורישיו דילמא לא קי"ל הכי אלא דזמנין דמייתא איהי ברישא כדפי' רשב"ם למר בריה דרב יוסף שם בסמוך ואף על גב דכתב דרפוי מירפי' בידיה דילמא אנן בריר לן ויש לומר דכיון דזמנין דאיהו מיית ברישא הוה ליה ספיקא והמע"ה:

ואם זיכה לעובר שלו קנה וכו' נתבאר במימרא דרבי יצחק אמר רבי יוחנן שכתבתי בסמוך וכתב העיטור באות זיין זיכוי ומסתברא אפילו בתוך ארבעים יום של יצירה הוא אלא דבעינן הוכר העובר ונ"י כתב בשם הריטב"א דמסתברא כדברי האומרים דדוקא לאחר ארבעים יום אבל תוך מ' יום מיא בעלמא הוא ע"כ. ולי נראין דברי בעל העיטור מיהו כתב הרמב"ן דבש"מ דוקא הוא דמתוך שדעתו של אדם קרובה אצל בנו חששו שמא תטרוף דעתו עליו אבל בבריא לא וכן מוכיח בירוש' וכ"כ הרי"ף בפ' מי שמת (קמב) אמתני' דהאומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה מתני' בש"מ והסכימו הרמב"ן והר"ן שמהטעם הנזכר כ"כ הגם כי מדברי הרשב"א בתשובה נראה דכי היכי דלא תיהוי אסמכתא הוא שכתב כן דס"ל דאין אסמכתא בדברי ש"מ ומדברי רבינו בסי' רנ"ג נראה דמשום דאין מטבע נקנה בחליפין וגם משום דהוי אסמכתא הוא שכתב כן מ"מ הני אשלי רברבי כך פירשו דבריו וכן דעת בעל נ"י בפרק אלמנה לכ"ג ובפרק מי שמת וכתב הר"ן יש מן הגאונים שפירשו כן ונזכר בדברי ה"ה בפכ"ב מה"מ שכן כתב בעל העיטור בשם רבינו האי אבל הרמב"ם בפרק הנזכר לא חילק בין בריא לש"מ וכן פירשו דבריו הר"ן וה"ה ובפרק אלמנה לכ"ג כתב הרא"ש דברי הרמב"ן ונחלק עליהם :

ודוקא במזכה לעובר שלו וכו' אבל אמר לאשתו וכו':

ואם לאחר שאמר לה כך אמר לאחד מבניו וכו' גם זה בריש מי שמת (קמב:) דההוא דאמר לדביתהו נכסי לבני דיהוי לי מינך אתא בריה קשישא אמר ההוא גברא מה תהוי עליה אמר ליה זיל קני כחד מבראי הנך ודאי לא קנו דאכתי ליתנהו האי אית חולק לטליא במקום בניה או לא ופרשב"ם כחד מבראי. קני כאחד מן הבנים העתידים לילד מאשה זו: אית חולק לטליא במקום בניה או לא. דאע"ג דבנים לא קנו בכח מתנה זו משום דליתנהו אפ"ה בריה טליא קנה בכח מתנה זו חלק אחד מלבד חלק שיירש עם אחיו שאם יהיו לה ג' בנים מלבד הקשיש חולקים בד' חלקים ויטול זה חלק א' מהם וחוזרים וחולקים ג' חלקים הנותרים לד' ויטול כל אחד חלק אחד בתורת ירושה. טליא תינוק גדול ואיפליגו בהו אמוראי התם ומשמע דמסקנא דלית ליה חולק מדא"ל ר' ירמיה לר' אבהו מידי בקשישותא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא וטעמא מאי זיל לגבי ר' אבין דאסברתיה ניהליה וכרכיש ברישיה בי מדרשא אזל לגביה א"ל קני כחמור מי קני ופר"ש כרכיש ברישיה. הודה לדברי: קני כחמור מי קנה. כמו שהחמור לא קנה כן הוא לא קנה ה"נ כי היכי דבנים העתידים לבא בעולם לא קנו איהו נמי לא קנה ומדחזינן דרבין הודה לרבי ירמיה וגם ר' אבהו משמע שקבל הטעם אלמא הלכתא כוותיה ועוד דבסמוך אמרינן בגמרא כחמור לא קנה את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה וכו' ומדנקט סתם תלמודא כחמור לא קנה אלמא הכי קי"ל וכן פסקו כל הפוסקים:

אבל אם אמר לאחד קני את וחמור וכו' גם זה שם (קמג:) את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה ורב המנונא אמר לא קנה ולא כלום ורב ששת אמר קנה הכל ופרש"י קנה מחצה. דהכי א"ל אתה וחמור תקנו שניכם הוא מחצה ואתה מחצה לא איבד האיש חלקו בשביל החמור שלא תלאן זה בזה וידוע דהלכה כרב נחמן בדיני וכן פסקו כל הפוסקים: כתב בעל נ"י בפרק אלמנה לכ"ג דכי היכי דאין זכיה לעובר במתנה וירושה כך אין משתעבדין לו דשעבוד וזכיה בהא מילתא דינם שוה כדמוכח בגטין (יג:) בשמעתא דמעמד שלשתן ומיהו יכול אדם לזכות לעובר בקני ע"מ להקנות כדאיתא בנדרים הריטב"א ז"ל עכ"ל :

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כשם שאין אדם מקנה וכו' בפ' מי שמת אסיקנא הילכתא המזכה לעובר לא קנה והרמ"ה מפרש דתלמודא פסק כרבי יוחנן דאמר התם דלעובר אחר לעולם לא קנה אפילו אמר לכשתלד אא"כ דמזכה לבנו דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר והקנה בכל לבו. ור"ח מפרש דפסק כרב נחמן דבעובר אחר נמי אם אמר לכשתלד קנה וע"ש (בדף קמ"ב): ומ"ש ולזה הסכים א"א הרא"ש והוא שלא מת וכו' עד בשעה שנולד העובר כל זה מדברי הרא"ש לשם:

ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו וכו' וכ"כ הרמ"ה טעמו דפסקו כחכמים דפליגי אר' יוסי בפרק אלמנה לכ"ג ודעת הראב"ד והרא"ש דהלכה כר' יוסי שיש לעובר קנייה בירושת אביו והרא"ש האריך בזה בפסקיו פ' אלמנה לכ"ג ע"ש. ודעת התוס' בפ' מי שמת כדעת הראב"ד והרא"ש וכתב הרא"ש בפ' מי שמת דהרמב"ם פסק כר' יוסי ותמה עליו ב"י שהרי הרמב"ם פסק להדיא כחכמים פ"ח מה' תרומו' וע"ש ולפע"ד ברור ופשוט הוא דט"ס הוא בדברי הרא"ש וצריך להגיה הריב"ם במקום הרמב"ם וכך מראים הדברים שהתוספות פסקו כך ע"ש ריב"ם מכח אותה ההוכחה שכתב הרא"ש מפרק אלמנה לכ"ג בשם הרמב"ם ותו שהרי הרמב"ם כתב פסקיו בלי ראיה והוכחה ואיך יאמר הרא"ש דהרמב"ם פסק כר' יוסי דהכי מוכח פרק אלמנה לכהן גדול וכו' דמשמע הלשון שהרמב"ם הביא ראיה זו בדבריו והא ודאי ליתא אלא ט"ס הוא וצריך להגיה הריב"ם במקום הרמב"ם וק"ל. ואיכא למידק דמנ"מ אם יש לו זכייה בירושתו הא ודאי לדברי הכל כשנולד יש לו חלק בירושה ודוחק לומר דנ"מ לענין שאם הוא כהן דפוסל לעבדים מלאכול בתרומה כדאיתא פ' אלמנה לכ"ג ומביאו ב"י ונ"ל דנ"מ בפירות שגדלו בקרקע מקמי שנולד דאם אין לעובר זכייה אין לו בפירות כלום נ"ל:

ואם זיכה לעובר שלו קנה וכו' שם שנינו אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר יטול מנה ומפרש בגמרא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומשמע מדברי רבינו דאפילו בבריא דלא כהרמב"ן דדוקא בש"מ כדי שלא תטרוף דעתו וכבר נחלק עליו הרא"ש בזה בפרק אלמנה לכ"ג ונמשך רבינו לדעת הרא"ש וע"ל בסימן רנ"ג סעיף מ"ב:

ודוקא במזכה לעובר שלו שכבר נתעברה אשתו וכו' עד סוף הסימן בריש פ' מי שמת והלכה כרב נחמן דאמר קני כחמור לא קנה קני את וחמור קנה מחצה:

דרכי משהעריכה

(א) עוד כתב נ"י פרק מ"ש דף רכ"ד ע"ג הא דזוכה עובר שלו היינו דיצא חי לעולם וכתב עוד דלא זכה אלא במטלטלין אבל לא במקרקע וכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ב סימן ד' דוקא בנו אבל בן בנו כאחר דמי וע"ש אם לא היה הולד בן קיימא מה דינו:

(ב) ע"ל בי"ד סימן רכ"ח אם הקדיש דבר על תנאי ואמרו בלשון אסמכתא וגם קצב עליו קנס להדיוט אם הקדש קנה מאחר דלא קנה הדיוט וע"ש ועיין בת"ה סימן קע"ג אם הקנה לקבל גירושין והעמידו עליהן קנס אם הקנס בטל מאחר שהקניין היו על הגירושין וכן היו הקנין בטל הוי בקני את וחמור ע"ש:

(ג) וכתב הרא"ש כלל פ"ב סי' ד' האומר מה שתלד בתי יטול חלק בנכסי לא הוי כאומר כשתלד אלא הוי כאומר אם תלד זלא קנה וע"ש כתב הרשב"א בתשובה סי' שע"ח אם אמר לחבירו זכה במעות אלו לצורך מצבת קברך מת זכה המת ולא יוכל לחזור ולא הוי דומיא דקנה לעובר או לחמור דלא קנה דכל מה שהוא לכבוד המת זכה בו: