באר היטב על חושן משפט סז
סעיף א
עריכה(א) כספים: אבל חרישה וזריע' לא אסרו בשביעית וביובל שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו כ"כ התו' פרק השולח ולי נראה טעם אחר דכיון דקדושתן תלויה בארץ ולא שייכא בח"ל וכיון שכן גם בא"י לא תקנוהו משא"כ שמיטת כספים שהוא חובת הגוף עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' ס"ד ובתשובת הרשד"ם סי' ל' וס"א וקפ"ו.
(ב) טעם: גם בתשובת הרא"ש כתב טעם על שהניחם במנהגם ז"ל כיון שפשט המנהג שלא להשמיט והכל יודעים זה ה"ל כאילו התנה המלו' ע"מ שלא תשמט בשביעית עכ"ל. סמ"ע.
סעיף ב
עריכה(ג) נכסים: דמ"מ הרי הוא מחוסר גוביינא. שם.
(ד) ומקום: כתב הסמ"ע דהדיוקין קשיין אהדדי נראה דמשום דבש"ס סתם וקתני דמסלקי ודלא מסלקי נקט לחומרא וכתב דבאתרא דמסלקי בכל עת פשיטא דמשמטי ובאתרא דלא מסלקי דקאמר בש"ס דאינו משמט אין בידינו להקל כי אם כשאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו עכ"ל.
(ה) שסיים: פירוש שא"ל מכאן תגבה חובך דאז ה"ל מיוחד יותר לחובו וכגבוי בידו דמי עכ"ל הסמ"ע (ועיין מ"ש הט"ז בדין זה שהשיג על הסמ"ע ועיין. ע"ש).
סעיף ג
עריכה(ו) פלגא: עיין ביורה דעה סי' קע"ז.
סעיף ד
עריכה(ז) מלוה: וזה אין שם הלואה עליו אלא שחלק חבירו מופקד בידו. סמ"ע.
סעיף ו
עריכה(ח) ונשבע: ז"ל הרמב"ן אם הגיע הזמן שנשבע עליו לפרוע קודם שביעית אם לא פרעו בזמן שנשבע כבר עבר על שבועתו אבל השמט' משמטת דלא נשבע לשלם רק כל זמן שהוא חייב לו ואינו מחל לו זה חובו אין חיוב השבוע' חל עליו דזה יאמר הריני כאילו התקבלתי ומתיר שבועתו שלא ע"פ חכם וזהו כמחילה דאפקעתא דמלכא הוא אבל אם לא הגיע זמן השבועה עד אחר השמטה אינה משמטת דהוי ליה כמלוה לעשר שנים דאינו משמט ע"כ ונראה דהרמ"א איירי כגון שקבע לו ז"פ קודם שמטה ואח"כ נשבע לו שלא יעכב מלפרעו עכ"פ בזמן פלוני דהוא אחר השמיטה דבכה"ג משמט כיון דקביעת ז"פ הוא קודם השמיטה ובידו לנגשו אז מכח הזמן ולומר לא היה דעתו מעולם להמתין לך על זמן השבוע' ובזה א"ש דלא הזכיר הרמ"א דיתיר את שבועתו משום דבכה"ג א"צ התר' דלא נשבע אלא לשלם כ"ז שהוא חייב משא"כ בנדון דהרמב"ן דכבר עבר שבועתו קודם שביעית צריך התר' עכ"ל הסמ"ע.
סעיף ח
עריכה(ט) וכתבו: כתב הרא"ש דאף אם פסקו הב"ד הדין אלא שלא כתבו הפס"ד משמט החוב. סמ"ע.
סעיף ט
עריכה(י) כדלעיל: ויש ליתן טעם לחלק ביניהם כיון דמדין מצות שביעית מופקע ועומד אין בידו להוציא מכח מנהג הכתיבה דהלה יאמר דבכוון לא כתב כפי המנהג כדי לקיים מצות שביעית. שם.
סעיף יא
עריכה(יא) המוסר: כתב הסמ"ע דאין זה כדין פרוזבול דבסי"ח דשם מיירי דאינו מוסר גוף השט"ח ביד הב"ד אלא אומר בפניהן בעל פה שמוסר בידם החובות ומשו"ה בעי דיכתבו לו הבית דין וכאן מיירי שמסר בידם השטר חוב לכך לא בעי כתיבה וע"ש.
סעיף יב
עריכה(יב) שכנגד: כבר נתבאר טעמו דכיון שיש בידו לא שייך ביה לא יגוש וטעם הי"א הוא כיון דמתחלה נטל המשכון בעד כל ההלוא' ה"ל כאילו יש בידו משכון על הכל. שם.
סעיף יג
עריכה(יג) דינו: לשון הטור אף על פי שצריך להחזירם (ר"ל כלי יום צריך להחזיר ביום וכלי לילה בליל' כמ"ש בסי' צ"ז) אינו משמט ע"כ והטעם דמיד שמשכנו קנה המשכון אלא שחוזר ומשאיל לו בעת צרכו והראי' שהלוה צריך להחזיר לו כלי יום בלילה. שם.
סעיף יד
עריכה(יד) חנות: כתב ב"י אבל המוכר דבר לחבירו מיד כשמכר' לו ה"ל כאילו הלוהו ומשמטו השביעית והטעם לפי שדרך החנונים להקיף שנה ושנתים ואינו נוגשו והו"ל כאינו קבע לו זמן לאחר שביעית דאינו משמט וכן דרך השכיר להניח שכרו שנה או שנתים ביד שוכרו בפקדון או בהלואה עד אחר שביעית עכ"ל. שם.
סעיף טז
עריכה(טו) בדין: מיירי דלא כתבו לו פס"ד דאל"כ קשה מ"ש מהא דבס"ח מ"ש. שם.
סעיף יז
עריכה(טז) כעובד כוכבים: אע"ג דהוא למעליותא והמחבר פסק בסי' קנ"ד סי"ח דלא אמרי' כן אלא לגריעותא ע"ש צ"ל דבהא מודה כיון דבשטרותיהן גובין מדינא דמלכותא וכמ"ש בסי' מ"ה סי"ז דשם ג"כ הוא למעליותא שם.
(יז) משמטתו: וסיים הרשב"א אבל אם זקפו עליו במלוה משמט. שם.
(יח) אבל: פי' שאינו תובעו באותו שטר אלא שתבעו שהוצרך לפרוע בשבילו נעשה מלוה ומשמט. שם.
סעיף יח
עריכה(יט) והמחום: כיון דמן הדין משמט אלא שמכח הפקר ב"ד הוא דאינו משמט מש"ה אמרו דצריך ב"ד חשוב שראוי להפקיר. שם.
(כ) בזה"ז: פי' אפי' במדינה דנוהגין שמטה דהא דכתכ הרמ"א בריש סי' זה היינו במדינות אלו אין נוהגין אבל יש מדינות דנוהגין בו ועי' בתשובת מבי"ט ח"א סי' פ"א וח"ב סי' ש"א.
סעיף יט
עריכה(כא) מוסרני: פירש הסמ"ע דדברים הללו הן ל' המלו' שאומר כן בע"פ להב"ד והן כותבים בנוסח זה במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פ' המלוה ואמר לפנינו מוסרני כו' וחותמין שלשתן למטה פלו' דיין וכו' או חותמין בלשון עדים ור"ל שהם עדים בדבר שאמר לפניהם כן כשהיו יחד במותב תלתא וכיון שכן דהמחבר לא מיירי במוסר שטרותיו אלא שאומר בעל פה כנ"ל א"כ לא ה"ל להרמ"א לכתוב וה"ה שיוכל כו' דמהיכי תיתי לחלק עכ"ל.
סעיף כד
עריכה(כב) ממושכנת: פי' שהלוה השכינה ביד אחר אע"פ שאין לו מעות לפדות וגם הוא באתרא דלא מסלקי מ"מ יכול המלו' לכתוב עליה פרוזבול כאילו היתה ביד הלוה. סמ"ע.
סעיף כו
עריכה(כג) לאחד: הטעם משום דקי"ל דכולם נעשין אחראין וערבאין זה לזה כמ"ש בריש סימן ע"ז ואפי' לוו כל א' בפ"ע ויש קרקע לא' מהן כותבין על כולם דהא מחשב כאילו קרקע זו של המלו' היא ואז מזכה אותה ללוין האחרים אלא דאז צריך שיזכה. אבל בלוו בשטר א' א"צ לזכות. שם.
סעיף כח
עריכה(כד) קטנים: עיין בתשובת מהרשד"ם סי' ס"א.
סעיף לב
עריכה(כה) פסול: משום דא"י למסור לב"ד החובות שאינו חייב לו עדיין וכשיאחר זמנו של פרוזבול יוציאנו לאחר זמן ויגבה בו אפי' החובות שנתחייבו לו אחר כתיבתן אבל במוקדם מגרע כחו עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' קמ"ה.
סעיף לג
עריכה(כו) לו': עי' במהרי"ק שורש נ"ב.
סעיף לו
עריכה(כז) יטול: פירוש הלוה שבא ליתנם לו יטלם וילך לו וע' בב"ח מ"ש ליישב פירוש רש"י דפירש אף יכול לתלות אותו שיאמר אעפ"כ ע"ש דהמקיל כרש"י ה"ז זריז ונשכר. ש"ך.
סעיף לז
עריכה(כח) שטר: נ"ל דודאי דמי הנייר צריך הלו' להחזיר לו אבל דמי שכר הסופר א"צ ליתן לו וג"כ נשמט בשביעית דהא גוף השטר אינו שוה יותר מדמי הנייר לצור ע"פ צלוחיתו עכ"ל הסמ"ע (והט"ז השיג עליו וכתב דגופו של נייר הוא של הלו' וע"ש).
סעיף לח
עריכה(כט) אינו נאמן: דאין אדם נאמן בהודאתו לחוב לאחרים כמ"ש הט"ו בסי' ע"ז כ"כ הסמ"ע והקש' הב"ח דלהימן במגו דאי בעי מחיל ליה ותירץ דאה"נ אלא דמיירי שמצד הטענ' אינו נאמן וכגון שמכרו במעמד שלשתן שא"י למחול כמ"ש בסי' ס"ו סכ"ט עכ"ד ולפמ"ש שם דאף במכרו במעמד שלשתן יכול למחול א"כ ה"ה הכא בכל ענין נאמן המוכר רק שמשלם ללוקח מה שהפסיד לו מדיני דגרמי כל מה שהי' שוה השטר אם הי' לו פרוזבול ובסי' פ"ו ס"ה כתבתי דבמלו' שאומר שטר אמנה גופיה א"י למחול וא"כ אין צורך למה שחלקו בין מלו' למכרו בזה עכ"ל הש"ך:
(ל) נאמן: והש"ך השיג עכ"ז ופסק דאפילו אית ליה נכסים אינו נאמן דכיון שמכרו ויצא מתח"י לאו כל כמיניה לחוב ללוקח בהודאתו וע"ש.