בא"ח שנה ראשונה דברים

הלכות שנה ראשונה - פרשת דברים – הלכות תשעה באב

פתיחה

(דברים ב', ד'-ה') "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד; אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל וכו'", נראה לי בס"ד על פי הקדמה ידועה שכתבו המפרשים בשם חז"ל דיעקב אבינו ע"ה לקח חלקו ניסן אייר סיון, ועשו תמוז אב אלול, אך נתגבר יעקב אבינו ע"ה עליו וחטף ממנו את אלול ונשאר בידו תמוז ואב בלבד ולכך שלט בהם בזמן החרבן והרע לישראל בהם. אך לעתיד גם שתים אלו יקחו ממנו וישלטו בהם ישראל ויהיו שני חדשים אלו ימים טובים לישראל עד כאן דבריהם. גם ידוע מה שכתבו המקובלים ז"ל דקליפת עשו תפול בזמן שיקח ממנו יעקב אבינו ע"ה אות וא"ו שהיא בסוף שמו וישאר בו עש ואז יתקיים בו (ישעיהו נ, ט): "עש יאכלם". גם ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רבא "מאד - זה היצר הרע" (ב"ר ט, ז).

וזה שאמר "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו", פירוש גם לעת עתה אתם לוקחים את אלול שהיה תחלתו חלק עשו, "וייראו מכם", ולכן צריך שבחודש הזה תהיו נשמרים מן היצר הרע הנקרא "מאד" כדי שלא תתגבר אדום שהיא אותיות מאוד, אך "אל תתגרו בם" לפגוע לרשת ארצם "כי לא אתן לכם מארצם" אלא עד "מדרך כף רגל" כלומר עד שתתגברו במעשים טובים שתהיו יכולים ליקח מהם אות וא"ו שהוא רגל רצה לומר סוף שמו של עשו. או יובן בס"ד "עד מדרך כף רגל" שיהיה נקצץ ונתקן הקו"ף דקנה ויהיה מן קנה - הנה. או יובן שיושלם הבירור דאז "מטו רגלין ברגלין" כמו שכתוב בזוהר הקדוש (ח"ב רנח, א).

נמצא לעת עתה אנחנו מצפים ליקח גם תמוז ואב שיהיו ימים טובים ודבר זה תלוי בתשובה ומעשים טובים, והנה ידוע מה שכתב הרב בית עובד ז"ל כי י"ב חדשים הם כנגד י"ב אותיות שם אדנ"י במלואם ואות א' מתחיל בניסן עיין שם, נמצא לפי זה תמוז ואב הם אותיות ד"ל די"ב אותיות הנזכרות, ובזה יובן בס"ד (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל" הם תמוז ואב שהם בחינת אותיות ד"ל דשם אדנ"י לתקנם ע"י תורה ומצוה ומעשים טובים דאז (שם) "ביום רעה ימלטהו ה'", ואיתא בזוהר הקדוש בחדשי החורף יש טבת ושבט שהם גם כן קשים והם כנגד תמוז ואב, ונודע כפי סדר האותיות יהיו טבת ושבט כנגד אותיות י"ו דאותיות הנזכרות, וגם אלו אחר שיותקנו תמוז ואב גם הם נתקנים ונמתקים וישתלשל בהם שפע רב נמצא תמוז ואב וטבת ושבט הם אותיות דליו ובזה יובן בס"ד (במדבר כד, ז): "יזל מים מדליו" כלומר שפע גדול מחודשים שהם כנגד דליו, "וזרעו" ישראל, "במים רבים" היא התורה:

והנה תמוז אב מספרם תאנה, ובזה יובן בס"ד (משלי כז, יח): "נוצר תאנה" לעת עתה "יאכל פריה" לעתיד לבוא, שיתהפכו לימים של טובה, ונודע כי החרבן וכל הרעות שהיה לישראל היו מסיבת עון עץ הדעת שהיה תאנה כמו שאמרו חז"ל, ועוד איכא דסבירא להו דגפן היה, ואלו ואלו דברי אלהים חיים דהוה הכי והוה הכי, ובזה יובן (יואל ב, כב): "כי עץ השדה נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם", רצה לומר "עץ השדה" הם אילני סרק שעתידין להוציא פרי, יען כי תאנה וגפן שחטא בהם אדם הראשון "נתנו חילם" שנתקנו:

ולכן חודש זה נקרא אב שההוא עתיד להיות אב לכל חדשים, מאחר שנעשו בו רבות רעות מוכרח שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל חדשים על דרך מה שאמר הכתוב (תהלים צ, טו): "שמחנו כימות עיניתנו", גם נראה לי נקרא אב שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קד.): "אל"ף בית אלף בינה" ולכן שבטו יששכר, והנה נודע כי תוקף ימים רעים של חדש זה הוא בכניסתו בלבד שהם תשעה ימים שיש בהם רי"ו שעות כמנין גבורה וכמנין אריה, לכן מזל חודש זה הוא אריה, תוציא מהם ד' שעות שהוא שליש אחרון של יום תשעה באב שאז נולד המשיח מושיען של ישראל, נשאר רי"ב שעות ונעשו רי"ב שעות אלו רעים לישראל בחרבן בשביל שבזו תלמידי חכמים כמו שאמרו רז"ל (שבת קיט:): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים", וידוע כי תלמיד חכם של ארץ ישראל נקרא "רבי" כמו שכתבו חז"ל (ביצה יא:): "כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל", ומאחר שביזו את רבי לכך לקו ברי"ב שעות קשות אלו של תשעה ימים הנזכרים, והנה אנחנו בוטחים כי רי"ב שעות רעות אלו יתהפכו לעתיד לטובה שיהיו מספר אור"ה שעולה רי"ב ויתקיים בימים אלו (אסתר ח, טז): "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון":

ובזה יובן בקהלת י"א (קהלת יא, ז): "ומתוק האור וטוב לעינים", כי שני חדשים תמוז ואב הם כנגד ב' עינים ימין ושמאל ועליהם כתיב (איכה א, טז): "עיני עיני ירדה מים" וכמו שכתב רבינו ז"ל בשער הכוונות, וידוע כי החכמים מכונים בשם עינים, לכך הקב"ה תבע עלבונם בימים אלו של תמוז ואב שהם בחינת עינים, ולכך באיכה הקדים אות פה לאות עין על שבזו תלמידי חכמים שהם עינים, והתוקף של רעות הימים אלו היה ברי"ב שעות הנזכרות, שהם כמנין האור ולזה אמר "ומתוק האור" שיתמתקו רי"ב שעות ויהיו אור, ובזה יהיה "טוב לעינים" הם תמוז ואב שהם בחינת עינים, וזה שכתוב (ישעיהו נב, ח): "קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו", כי (שם) "עין בעין יראו בשוב ה' ציון", כי בתמוז ואב שהם "עין" ו"עין" (שם) "יראו בשוב ה' ציון":

ועוד נראה לי בס"ד הטעם שנקרא חודש זה אב כי הוא תלוי בתיקון ב' אותיות ו"ה של השם ואות אל"ף של כסא, כי כאשר יושלם תיקון שלהם שיהיה השם שלם והכסא שלם אז גם הוא יהיה לטובה לששון ולשמחה, כי לכן עתה בימי החרבן אמרו רבותינו ז"ל (משנה, תענית ד, ו) "משנכנס אב ממעטין בשמחה" להיות דהשם חסר ו"ה המורים על השמחה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה א, לא) "בין וי לוה נמלט רבן יוחנן בן זכאי", ולכן נקרא אב רמז באותיות אב על אותיות השם וכסא, ובזה יובן (תהלים קיח, כב): "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה", אב"ן ראשי תבות נכנס אב, הוא תשעה ימים הנכנסין בתחלה (שם) "מאסו הבונים" הם החכמים שנקראים בונים כמו שכתוב (ברכות סד.): "אל תקרי בניך אלא בוניך" שגזרו בהם כמה דברים של צער ואבלות וכאשר נבאר, אך באמת (תהלים קיח, כב): "היתה לראש פנה" כי יהיה חודש זה אב לכל חדשים, ואל תחשוב שהמעלה שתהיה בו לעתיד תהיה ע"י בשר ודם שאין סופה להתקיים אלא "מאת ה' היתה" המעלה לחודש זה, ו"היא נפלאת בעינינו", חלק התיבה לשתים וקרי בה ב' עינינו, כלומר בשתי עינים של תמוז ושל אב, "זה היום" (שם, כד) הידוע שהוא יום תשעה באב שהיה קשה ביותר שבו נשרף ההיכל, "עשה ה'" (שם, כד) לשון תיקון כמו (בראשית יח, ח): "ובן הבקר אשר עשה" שהוא יתברך תקנו בידו ולא ע"י שליח, ולכן לעתיד (תהלים קיח, כד): "נגילה ונשמחה בו" בכפל המורה על הקיום:

ובזה יובן רמז הכתוב (תהלים קכ"ו, א'-ב') "בשוב ה' את שיבת ציון וכו' אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה", הגדיל דייקא שנתגדל באותיות ו"ה ואנחנו משיבין כן האמת "הגדיל ה' לעשות עמנו" על כן (שם, ג) "היינו שמחים" כיון דנשלמו ו"ה המורים על שמחה, והנה לעתה "הזורעים בדמעה" (שם, ה) שבוכים בתשעה באב, (שם) "ברנה יקצורו" לעתיד לבוא, "הלך ילך ובכה" עתה מביתו לבית הכנסת ומבית הכנסת לביתו בעבור החרבן, הנה הוא (שם) "נושא משך הזרע" כי בבכיה של תשעה באב יתוקנו ניצוצות של קרי וכמו שכתב הרב מועד לכל חי ז"ל, (שם) "בא יבא ברנה" "בוא" בהפוך הוא אב, (שם) "יבא ברנה" לעתיד (שם) "נושא אלומותיו" כי רבות רעות נעשו בו ועתה לעתיד לבוא יהיה "נושא אלומותיו" טובות מרובות:

הלכות

א

אמרו רבותינו ז"ל (תענית כט:): "בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים ומזלות לשתמיט מניה" עד ראש חודש אלול, ויש אומרים עד תשעה באב דהיינו עד אחר עשרה באב, וזו ההסברה היא עיקר דאין צריך להשתמיט עד ר"ח אלול אלא רק עד אחר עשרה באב, ובפרט כי בט"ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עלוי לשכינה כמו שכתוב בזוהר הקדוש חלק ב דף קצ"ה, וכיון שעלה חודש זה ביום ט"ו לא ירד דמעלין בקודש, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (בראשית מט, כב): "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור", דידוע מה שאמרו רז"ל (משנה, תענית ד, ח) "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים שבהם בנות ישראל יוצאות וכו' וחולות בכרמים וכו'" וכנזכר בתענית יעוין שם, וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש שכל ישראל נקראים בשם יוסף כמו שכתוב "תחון שארית יוסף", וזה שאמר "בן פרת יוסף" אלו ישראל שיהיה להם בן פרת עלי עין הוא חודש אב שהוא בחינת עין כנזכר לעיל, אע"פ שיש בו בכיה ואנינה, ואמר אימתי יהיה החן הזה בחודש אב שהוא בחינת עין ואמר בנות צעדה עלי שור, פירוש בזמן שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים שהוא ביום ט"ו באב:

ב

הא דאמרו (שולחן ערוך אורח חיים תקנא, ב) ממעטין במשא ומתן מראש חודש עד תשעה באב, היינו של שמחה כגון צרכי חופה אבל שאר משא ומתן של מסחר וכיוצא עושין כדרכן ואין חוששין, ואפילו צרכי חופה אם רוצה לקנות דבר שלא יוכל לקנותו אחר תשעה באב, או דבר שאין שהות לעשותו אחר תשעה באב מותר והוא הדין דבר שיוכל לקנותו אחר תשעה באב אלא שעתה נמצא לו בזול שאי אפשר לקנות בערך זה אח"כ מותר לקנות קודם תשעה באב:

ג

הבנין אם אינו דבר הכרחי אין להתחיל מראש חודש, אבל אם התחיל קודם אין מפסיקין, ואם הוא דבר הכרחי שיש לחוש להפסד וכל שכן סכנה מותר להתחיל מראש חודש, וכן מעקה מותר להתחיל גם אחר ראש חודש, אבל ציור וכיור אפילו התחיל קודם אסור לעשות מראש חודש עד תשעה באב, ואפילו בקבלנות טוב להזהר, ואם כבר עשה הקבלנות אם יכול לפייסו בדבר מועט להמתין עד אחר תשעה באב, נכון הדבר ואם לאו מותר, והא דאסרו בציור וכיור היינו בין בציור וכיור שעושין בבנין בין מה שעושים בעצים במלאכת הנגרים, ואפילו שאר בנין שאינו ציור וכיור אם הבנין הוא להרווחה דינו כציור וכיור דאפילו אם התחיל קודם לעשות מראש חודש, מיהו בבית הכנסת יכולים לבנות אפילו ערב תשעה באב, ואפילו ציור וכיור דצורך מצוה הוא:

ד

אף על גב דמדינא אין איסור בנשואין אלא מראש חודש עד תשעה באב, עם כל זה נהגו לאסור מן י"ז בתמוז אבל אירוסין ושדוכין מותר, ופה עירנו בגדד יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר י"ז בתמוז אבל מראש חודש עד תשעה באב אין עושין אירוסין ושדוכין, ועיין שיורי כנסת הגדולה תקנ"א הגהות הטור אות ה' שיש נוהגין שלא לעשות אירוסין מן י"ז בתמוז וכן ראוי לנהוג:

ה

אסור לעשות רקודים ומחולות מן י"ז בתמוז עד אחר תשעה באב, וראוי להזהיר את מנגנים ישראלים שלא ישוררו אצל הגוים, אבל משום איבה או אם זה המנגן אין לו מה לאכול שרי לנגן אצל הגוים בעבור שכרו, וכל זה אחר י"ז בתמוז אבל מן ראש חודש עד תשעה באב ישמטו עצמן לגמרי, וכן הוא הדין ביום י"ז בתמוז עצמו לא ילך בשום אופן, וההולכין בעבור שכרם אין רואין סימן ברכה, וכן צריך להזהר בעשרה בטבת בלילה וביום שלא לעשות רקודים ומחולות, ועיין אליה רבא סעיף קטן א' ואשל אברהם סוף סעיף קטן יו"ד ושאר אחרונים:

ו

שבוע שחל בו תשעה באב אסור לכבס מדינא אפילו אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו עד אחר תשעה באב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור, וכן המכובסים מקודם אסורים בין ללבוש בין להציע בהם את המטה, ובמקומות שיש חום הרבה בזמן זה שמזיעין הרבה ומוכרחים להחליף הכתונת ובפרט הנשים כיצד יעשה ילבש קודם שבת את הכתונת המכובסת שיש לו שיעור שעה אחת ויפשטנה ויצניענה ללבוש אחר שבת בתוך שבוע זה שחל בו תשעה באב, אבל אם שכח לעשות תקנה זו קודם שבת ונזכר ביום שבת לא יעשה כן ללבוש המכובסת שעה אחת ויפשטנה כדי ללבשה אחר שבת, דאם כן נמצא הוא מכין משבת לצורך חול, כיצד יעשה יפשיט הכתונת שעליו שלבש אותה בליל שבת וילבש במקומה המכובסת ותשאר עליו ולא יפשטנה ביום ההוא ואז אותה כתונת שפשט ביום שבת ילבשנה אחר שבת כי עדיין לא נעשה בה זיעה ולכלוך מאחר שלא לבש אותה זמן הרבה כן העלתי בסה"ק מקבציאל, וכן יעשה באנפלאות ושאר בגדים הצריך להם בשבוע זו: ואסור לכבס בשבוע זו אפילו מטפחות הידים והשולחן, ורק מטפחת שמקנח בה צואת החוטם מותר לכבס, ואנפלאות אסור לכבס ואסור ללבוש המכובסין ועיין בית דוד סימן של"ב, ואפילו בשביל הקטנים שלא הגיעו לחינוך אסור לכבס, אבל בגדים שמלפפין בהם הקטנים שמוציאין רעי ומשתינין בהם מותר לכבס, ויש נוהגין היתר בכבוס בגדי קטנים בני שלש שנים ואין למחות בהם, ורק צריך להזהירם שלא יכבסו הרבה ביחד וגם יכבסו בצנעה, ואסור לעברית לכבס בביתה לגוי מפני מראית העין דחושבין שהוא של ישראל, ואם ניכר שהם חפצים של גוי שרי, ויש להקל לכבס בביתה בצנעה ואפילו אינו ניכר שהם של גוי:

ז

אף על פי דהכיבוס בשבוע שחל בו תשעה באב אסור אפילו ע"י גוי, מכל מקום אם חל תשעה באב ביום חמישי ואי אפשר לכבס ביום ששי התיר הגאון רב יעב"ץ ז"ל לכבס ע"י גוי כיון דאי אפשר לו לכבס בערב שבת, אבל ע"י ישראל אסור ועיין מחזיק ברכה ז"ל:

ח

שבוע שחל בו תשעה באב אסור מדינא ללבוש בגדים חדשים ואפילו מנעלים חדשים אסור ללבוש בשבוע זו, ומצד המנהג אסור בכל זה מראש חודש:

ט

תפירת בגדים וכיוצא אסור בשבוע זו, ויש להחמיר מראש חודש, וכן אומן ישראל אסור לעשות בין בשכר בין בחינם, וכתב במחזיק ברכה בשם הגאון יעב"ץ ז"ל דנכלל באיסור זה גם מלאכת טוייה ואריגה יעוין שם, ולכן היהודים שעוסקים במלאכת הגומ"א (אריגה) לארוג טוואיי"ק (גלילי אריג) אסור לעסוק בשבוע שחל בו תשעה באב ולכן כל אחד יזהיר את בני ביתו שלא לתפור שום בגד מראש חודש עד התענית ולא לארוג אפילו אנפלאות, ולא לעשות מלאכת הרקמה בבגדים כלל דכל אלו הם בגדים ממש והם תקון גמור, ונראה לי לא מבעיא ברקמה של חגורה דראויים ללבשה תיכף אחר מעשה הרקמה, אלא אפילו רקמה שעושין בשער"י (רקמת תחרה) על חתיכות בגדים כדי שאח"כ יעשה מהם בגדים ללבוש, שצריכין עדיין חיתוך ותפירה נמי אסור, ועיין לרבינו הרמ"א ז"ל בדרכי משה שכתב לא התירו אלא טויית החוטין הא בגד עצמו אסור, עיין שם, ועיין מגן אברהם סעיף קטן כ"ג הטעם שמותר לעשות אותם שקורין קרוגי"ן (קיפולי צווארון) שאורגים בעצים משום דלאו בגד הוא עיין שם, ועיין להרב מועד כל חי סימן יו"ד אות ח"י, שכתב: יש להזהיר לחייטין ולעושין מנעלים שלא יתקנו מחדש, וגם לכל אחד בביתו שלא לתפור דבר חדש ולא לעשות גוראפי"ם (גרבים) וכו' יעוין שם:

מיהו ישראלים אומנים אשר מחייתם ממלאכה זו של תפירת בגדים, או מעשה רקמה שהם עושים לאחרים בשכר שנותנים להם הבגדים קודם ראש חודש מותר לעסוק בהם מראש חודש, ורק בשבוע שחל בו תשעה באב אסור אפילו נתנום קודם ראש חודש, ואם לא נתנום קודם ראש חודש צריך להזהר שלא לעסוק בהם מראש חודש וכל שכן בשבוע שחל בו תשעה באב דאסור מדינא, ועיין מגן אברהם סעיף קטן כ"ד ועיין מטה יהודא ואשל אברהם סעיף קטן כ"ה, מה שנרגש מסעיף ז' עיין שם, ומכל מקום אין אני מתיר בזה אלא במקום שאנחנו רואין שנהגו היתר בהביאום קודם ראש חודש, דבזה אני אומר להתיר להם לעסוק בהם מראש חודש מפני דאלו מחייתם על מלאכה זו ועושין לאחרים, ורק בשבוע שחל תשעה באב יש למנוע אותם, אבל במקומות שלא נהגו היתר ודאי צריך להחמיר להזהירם בכל גוונא, יען שאנחנו הספרדים בתר מר"ן ז"ל גרירן ומר"ן ז"ל לא חילק בהכי, וסבירא להו בכל גוונא אסור מדינא בשבוע שחל בו תשעה באב ואסור מכח חומרא מן ראש חודש וכמו שכתבתי בסה"ק מקבציאל: ואם זה בעל המלאכה אין לו מה לאכול, נראה לי דיש להתיר לו לעסוק גם בשבוע שחל בו תשעה באב וכמו שכתב הרב בית דוד ז"ל סימן ש"ך ששם לא אסור אלא בהיכא דאפשר לו לשכור עצמו אצל הגוים לעשות בשבילם יעוין שם, ולכן נראה דיש להקל הכא בפועל שאין לו מה לאכול:

י

דבר קרוע וכן בגד שהותרה תפירתו מותר לתפור, וכן הוא הדין דמותר לתפור טלאי על הבגד ועיין מועד לכל חי סימן יו"ד אות י"ח:

יא

לתקן השתי כדי לארוג בגדים נהגו לאסור מראש חודש עד תשעה באב, מפני שפסקה אבן השתיה ושמה הוא מלשון שתי ואסמכוה אקרא כי השתות יהרסון, ולאו דוקא בעושין לעצמן הוא דאסור אלא גם בעושין לאחרים נמי אסור משום מנהג בין בשכר בין בחינם וכנזכר בבית יוסף, ומכל מקום הנשים שטוות חוטין כדי לתפור בהם בגדים אם מחייתם היא ממלאכה זו שרי לטוות אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב שאין במלאכה זו שמחה ולא דמי לתיקון השתי שהוא בתחלת אריגת הבגדים ואיכא שמחה וכנזכר בתרומת הדשן סימן קנ"ב וכן כתב בלבוש ז"ל, ואע"ג דנראה דלא התירו אלא בחוטים של תפירה, אבל חוטין הצריכין לשתי גם הטוייה שלהם אסורה וכמו שכתב הטורי זהב סעיף קטן ז', מכל מקום כתבתי בסה"ק מקבציאל דאלו שמחייתם בכך יש לסמוך על מה שכתב הרב מחצית השקל להקל להם, ועל כן פועלים של הטוויה ושזירה שקורין אותם בערבי כבאבא"ת (פקעות חוטים) וכן אותם שקורין בלשון ערבי פתאתי"ל (פתילות) כיון דמחייתם ממלאכה זו אין למנוע אותם, ועיין מחזיק ברכה ז"ל מה שכתב בשם רב יעב"ץ ז"ל ואין ספר הנזכר מצוי אצלנו, וכתבתי שם בס"ד דמותר לארוג לולאות שקורין בערבי זרו"ר (לולאות), וכן פתילים שקורין סיג"ל (גדילים) וכן מה שקורין אוי"ה (רקמה), מפני דכל אלו אינם בגדים וכלים גמורים אלא עושים אותם לנאות בהם הבגדים ועיין מגן אברהם סעיף קטן כ"ג ואליה רבא וחיי אדם יעוין שם, וכל זה הוא בבני אדם שמחייתם ממלאכה זו, אבל בעלי בתים שעושין לעצמן ואפילו לצורך אחרים בשכר ואין מחייתם ממלאכה זו צריכין להזהר שלא לעשות מראש חודש עד תשעה באב, ועיין להרב עולת שבת דאפילו בנידון תרומת הדשן כתב למעשה צריך עיון, יעוין שם:

יב

תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו תשעה באב אחד ראשו ואחד כל שער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר, ואפילו אבי הבן וסנדק אסורין להסתפר בשבוע זו, ואסור לגדולים לספר לקטנים בשבוע זה, ואם חל תשעה באב יום ראשון או חל בשבת ונדחה הנה מר"ן ז"ל סתם להתיר בשתי השבתות בין שקודם התענית בין אחריו, ואע"ג דכתב יש מי שאומר דנהגו לאסור כל שבוע שלפניו חוץ מיום חמישי ושישי קימא לן כסתם מר"ן ז"ל, ולכן מותר לכבס ולספר בשבוע שלפניו, וכן נוהגים פה עירנו לכבס בשבוע שלפניו דאין כאן דין שבוע שחל בו תשעה באב, מיהו לענין תספורת ראוי להורות לעם כמנהג הזקנים שכתב הכל בו שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנס ליום התענית כשהוא מנוול, ופה עירנו אין אנחנו גוערים ביד המקילין בזה בחזקה ועיין מועד לכל חי אות כ"ה:

יג

אין ליטול הצפרניים בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל בערב שבת חזון מותר ליטול הצפרנים ועיין מועד לכל חי אות י"ג, ובסה"ק מקבציאל כתבתי אם הצפרניים עודפים על הבשר מותר ליטול אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, מפני שיש חיוב גדול ע"פ הסוד ליטלם וכמו שכתב רבנו ז"ל בעץ חיים שער פרצופי זכר ונקבה פרק א' וזה לשונו: מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר זה צריך לחתוך דשם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית לכן עונש המגדל צפרנייים קשה מאד עד כאן לשונו, לכן אם הם עודפים ויוצאים לחוץ מותר לקצצם אפילו בערב תשעה באב, ועוד אמינא ולא מסתפינא דאם נזדמן לו אבלות של שלשים שלא היה יכול לקוץ בערב תשעה באב והגיע זמן קציצתם ביום תשעה באב שמותר לו לקוץ אותם ביום תשעה באב ולא ימתין עד אחר תשעה באב כדי שלא יתן שליטה לחיצונים לינק יותר בפרט יום זה שיש להם תגבורת בו, ועיין מגן אברהם סימן תקנ"א סעיף קטן י"א ותקנ"ד סעיף קטן ד' דבאבילות דצנעה תשעה באב קיל מאבל, ועיין אשל אברהם על כן יקוץ בצנעה:

יד

לסרוק ראשו במסרק בלי חפיפה רק על שער יבש, יש אוסרין בשבוע שחל בו תשעה באב וכנזכר בשיורי כנסת הגדולה סימן תקנ"א הגהות בית יוסף אות ל"א יעוין שם, ומיהו זה אינו אלא באיש אבל באשה מותר ועיין אליה רבה ודגול מרבבה ואשל אברהם, ואע"ג דהגאון אשל אברהם צידד להקל גם באיש לסרוק בצנעה, נכון להחמיר משום דגם הוא רפיה בידיה, ולא שבקינן פשיטות הרב האוסר שהזכיר מהר"י ברונא ז"ל שהביא הכנסת הגדולה ז"ל:

טו

אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש נוהגין בזה מראש חודש ויש מן י"ז בתמוז, ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב עד ליל עשירי כי ביום תשעה באב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי, גם נהגו פה עירנו שגם בסעודת מילה אין אוכלים בשר בימים אלו:

טז

נוהגין שלא לרחוץ כל גופו מראש חודש עד תשעה באב אפילו בצונן, והרגיל לטבול בכל ערב שבת יטבול גם בערב שבת חזון, וכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת חזון מי שרגיל בזה בכל ערב שבת, וכל רחיצה שהיא לרפואה מותרת בימים אלו אפילו בחמין, ולכן מעוברת שנכנסה בחדש התשיעי שדרכה לרחוץ בחמין כדי להקל מעליה צער לידה מותרת לרחוץ, וכן מי שצוהו הרופא רחוץ בחמין - רוחץ, ומי שדרכו לטבול אחר תשמיש המטה הרי זה טובל כדרכו, וכן הסנדק מותר לטבול, ומי שראה קרי מותר לטבול אפילו ערב תשעה באב, ורק יום תשעה באב אסור לטבול לדעת מר"ן ז"ל:

יז

כתוב בספר יוסף אומץ אשכנזי בימי חרפי ראיתי מנהג פשוט שלא לקנות עצים אחר ראש חודש אב עד תשעה באב, אכן עתה רבים מקילים, והדבר ידוע שבימים ההמה היו מקפידים חכמי עירנו מאד על הדבר ומי שקנה עץ לוקחים אותו ממנו ונותנים לעניי הקדש עד כאן עיין שם, ואומרים טעם לדבר זה בשביל שבטלו עצי המערכה, וכמו שכתוב בירושלמי דנהגו הנשים דלא למשתי עמרא משום שבטלה אבן השתיה, וזה מנהג יפה. ואע"פ שאין למנוע בחזקה ביד המקילים נכון כל אדם שיזהר בכך שלא לקנות עצים הן לבנין הן להסקה מראש חודש עד תשעה באב, אבל לקנות קוצים קונים שקורין שו"ך וכיוצא להסקה אין בזה שום חשש:

יח

ערב תשעה באב אחר חצות לא ילמוד תורה אלא מדברים שמותר ללמוד בתשעה באב, ואם חל בשבת יש כמה דעות חלוקות בספרי אחרונים ויש לסמוך על סברת המקילין, וכן אני נוהג כסברת המקילין:

יט

בסעודה המפסקת אסור לאכול שני תבשילין, אפילו מין אחד, ורק אחד עבה ואחד רך נמי חשיב שני תבשילין, ואפילו בשל דבר הנאכל כמו שהוא חי כגון תפוחים וכיוצא שבישלום בסוכר חשיב תבשיל, ואפילו אם בשל תמרים ועשאם דבש שקורין בערבי סילא"ן, ואפילו אם בשל סוכר ותקנו וסננו ועשאו משקה שקורין שיר"א (סירוף) גם כן חשיב תבשיל, כיון דאחר בשולו נעשה בו טעם אחר וגם קונה לו שם חדש, ואין לאכול ביצה עבה וביצה רכה דנסתפקו בזה האחרונים ז"ל אם חשיב שני תבשילין, ואם בשל מין אחד בשתי קדרות הריטב"א מתיר והרב חבי"ב ז"ל בתשובה אוסר וכמו שכתב בספר כנסת ישראל דף ל"א עמוד ד', וכל תבשיל שדרכם לבשלו שני מינים יחד כגון אורז ועדשים שקורין כג'ר"י וכיוצא בזה חשיב תבשיל אחד ומותר, וכן הוא הדין המבשלים אורז ומניחים בו אפונים שקורין חומץ (חומוס) דחשיב תבשיל אחד כיון שדרכו בכך תמיד וכן כיוצא בזה אבל אורז שאוכל עמו ביצים קלויים חשיב ב' תבשילין ואסור:

ופירות חיים יכול לאכול כמה מינים, וכן יכול לאכול פירות חיים עם התבשיל ביחד וכן יכול לאכול עם תבשיל אורז חלב חמוץ שקורין בערבי לב"ן, ובלשון אחר יגורט"י דאף על פי דדרכם לחמם החלב על האש קודם שנקפה אין חמום זה עושהו בתורת תבשיל מפני שאינו משתנה טעמו ושמו ומראהו בבשול זה על האש ורק מתחמם, על כן זה הלב"ן שקורין יגורט"י חשיב כפירות חיים ומותר לאכלו עם תבשיל של אורז ועדשים ביחד, מיהו טוב להתרחק מזה כדי למעט הנאותיו בסעודה זו, וכמו שכתב הרב מחזיק ברכה ז"ל שאין נכון לאכול סלאט"ה עם התבשיל בסעודה זו:

והגבינה אם אכלה חיה הרי זו כפירות חיים, אבל אם בשל הגבינה יש לה דין תבשיל ואסור לאכלה עם תבשיל אחר, ואע"ג דמותר לאכול פירות חיים כמה מינים מכל מקום נכון למעט הנאותיו בסעודה זו ולא ירבה בפירות ורק יאכל פרי הצריך לו בשביל התענית, כמו פרי שקורין רק"י (אבטיח) שצריך מאד במדינות אלו בשביל החום:

כ

בסעודה המפסקת לא ישב על גב כרים אלא על מחצלת או כסות דק, ולא ישב על קרקע ממש כי דבר זה קשה הוא ע"פ הסוד, ומותר לישב על גב נסר שאינו גבוה טפח ועיין מועד לכל חי אות ל"ה, ולא ישבו שלשה ביחד לאכול בסעודה זו כדי שלא יתחייבו בזימון, והטעם נראה לי כי זימון מורה על קביעות ואנחנו אין רוצין שיהיה קבע לסעודה זו שהיא בשביל האבל כי מקוים שיבא הגואל ויבנה בית המקדש במהרה בימנו אמן ונעשה סעודה של שמחה וששון:

וכל דברים הנזכרים הן של אכילת שני תבשילין, הן בענין הישיבה לא נאמרו אלא בסעודה המפסקת שאינו אוכל אחריה סעודת קבע, וגם שהוא אוכל אחר חצות, אבל אם דעתו לאכול אחריה סעודת קבע, או שאוכלה קודם חצות, אין צריך להזהר בכל האמור לעיל:

כא

לא ילכו יחפים ממש בתשעה באב, אלא ילבשו מנעל של בגד אבל של עור אסור, ואם נגע בידיו בזה המנעל צריך נטילה כדין נוגע במנעל של עור:

כב

בתשעה באב לא ירחוץ ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ובנטילת ידים של שחרית או של בית הכסא יטול עד סוף קשרי אצבעותיו, ואם היה לכלוך בידיו או פניו מותר לרוחצו וכן מי שדרכו להיות עיניו דומעות ובבוקר אחר שיקיץ משנתו יהיה לכלוך בגבות עיניו מותר לרחצם, וכן מי שיש לו חולי עינים ודרכו לרחצם במים קרים בשביל רפואה מותר, וכן המבשלות מדיחים הבשר והירקות במים כדרכן ואין חוששין:

כג

תשמיש המטה אסור בתשעה באב, ולכן אסור לישן במטה אחת עם אשתו, ונכון שלא יגע בה בלילה, ולהושיט דבר מידה לידו משום "לך לך אמרין נזירא", ואין מברכין בתשעה באב שעשה לי כל צרכי משום דכולם יחפים וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל, וליל תשעה באב ישים אבן תחת הכר שישים ראשו עליו, ואם דרכו לשכב על שנים ישנה מנהגו וישכב על אחד:

כד

אין שאלת שלום בתשעה באב, והוא הדין דאסור לשלוח דורון זה לזה הן מאכל הן לבוש וכנזכר במגן אברהם וכמה מקומות, מיהו לעני שהוא נצרך מותר לשלוח לו כי זהו תורת צדקה וכנזכר ברוח חיים, ומלאכה אסורה בין בלילה בין ביום, ולחלוב הפרות אם אפשר ע"י גוי יעשה ואם לא יחלוב הוא בעצמו:

כה

ביום תשעה באב יניח ציצית ותפילין רש"י ור"ת בבוקר בביתו ויקרא קריאת שמע בלבד, ואח"כ ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן המנחה לאו שפיר עבדי, ופרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך יש נוהגים לאומרם בתשעה באב ויש שאין אומרים אותם וכל אחד יעשה כמנהגו בזה, גם בליל תשעה באב אחר חצות אומרים תיקון רחל בלבד, אבל ביום אין אומרים תיקון רחל אע"פ שדרכם לאמרו בכל יום אחר חצות מיום י"ז תמוז ואילך, וכן ביום ערב תשעה באב אומרים אותו ביום אחר חצות ועיין יוסף אומץ סימן כ"ה:

כו

בעמידה של ערבית ושחרית אומרים ברכת שים שלום כדרכן בכל יום, ולא יקצרו אותה לאומרה כפי מה שנדפס בסדורים, וכן אני מורה בציבור בכל שנה, ורק החזן בחזרה של שחרית יאמר כפי הנוסח הכתוב בסידורים כי הנחתי המנהג בחזרה כאשר היה מקדמת דנא, גם עוד המנהג פה עירנו בגדא"ד לומר האזינו במקום שירת הים וגם בדבר זה לא שניתי מנהגם של הציבור, ורק אני אומר שירת הים כמו כל יום ושירת האזינו אני אומר אותה אחר העמידה, וכן עושים החכמים ויראים ואנשי מעשה:

כז

חולה האוכל בתשעה באב אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה יאמר נחם במקום רצה והחליצנו, ואומר ותבנה ירושלם עיר הקודש במהרה בימינו ברוך אתה ה' מנחם ציון בבנין ירושלים, וכן הנוסח של החתימה בנחם שאומרים בעמידה לחתום כן מנחם ציון בבנין ירושלים ולא כפי מה שנדפס בסידורים:

כח

יש מתחסדים ליטול ידיהם בנטילה גמורה אחר חשיכה במוצאי תשעה באב בשביל שביום לא עשו נטילה גמורה אלא עד קשרי אצבעות וכך אנחנו נוהגים, אך אין זה חיוב משורת הדין, וצריך להזהר לברך במוצאי תשעה באב ברכת הלבנה בשמחה ויאמר בקול נעים בחדוותא דלבא דוד מלך ישראל חי וקיים: