אלשיך על קהלת ז טו
<< | אלשיך על קהלת • פרק ז' • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֶת־הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ׃
(טו) בא דרך מווכח כדרכו להקשות על האמור דנפיק מיניה חורבא דמביא תקון על הענין ודוחה אותו ומעמידו על האמת. והוא, כי הנה אמר שדרכו יתברך לעשות באופן שהצדיק על ידי יסורין יטהר עד שלא ימצא אחרי מותו מאומה מכל חטאיו, וכן הרשע מטיבין לו בעולם הזה עד שלא ימצא מאומה מזכיותיו שאכלם באשר הטיבו לו. אמר עתה כמווכח, הנה את הכל ראיתי בימי הבלי, שהוא בזמן קצר, שהוא ימים מועטים מיוחסים להבל, כי כל ימיו לא היו יותר משתים וחמשים שנה (ספרי וזאת הברכה לד ז), ובחברו הספר הלז עדיין היו ימיו מועטים. ואמר שאת הכל, הם שני הסוגים, ראיתי, צדיק שביסורין מירק אשמותיו, ורשע ברב טוב עד אכול כל זכיותיו. אמנם הנה נפיק חורבא בזה, כי הנה יש צדיק אובד בשביל צדקו, כי בראותו כי עם היותו צדיק גמור הוא תמיד ביסורין מהרהר עדי אובד, באומרו שוא עבוד אלהים חלילה. נמצא שאובד בשביל צדקו, שאם לא היה צדיק לא היה הוא יתברך חפץ דכאו לטהרו ולא היה אובד. וכן יש רשע שבראותו שבהיותו הולך ומרשיע עושה ומצליח אומר זה הדרך אלך בו ומאריך תמיד ברעתו: