אלשיך על קהלת ז ו

(ו) ואל תתמה לומר אם הכסיל בחושך הולך ושר שירי שחוק והיתול, איש השומע לא ידבק בידו מאומה. לזה אמר שמע נא ואמשול לך משל למה הדבר דומה, "לסירים" כסוחים באש "תחת הסיר", כי הלא בהשרפם והמה יבשים ישמיעו קולי קולות ותראה ציהוב להבת שלהבת מהם ולפי האמת הם כלים ונשרפים." כן" הוא "שחוק הכסיל" שמשמיע קולות השחוק ויצהיב פנים, ולפי האמת הוא נשרף ואבד מן העולם. וכאשר במשל גם הסיר שעל השיחים הנשרפים לא יבצר מהתפחם ותעשה שחרחורת, כן לא יבצר מאיש שומע שיר כסילים אשר על הכסיל יעמוד מלהתפחם והדבק בידו מן החרם אשר בשחוק ונבלות פה אשר ישמע ויאבד, עד גדר שזכות הרצון לשמוע גערת חכם גדול מכל איכותו של זה. "וגם זה הבל", כי אפילו בשמוע גערת חכם עם היותו טוב "מאיש שומע" וכו' הוא "הבל" בערך מה שצריך האדם להכניע יצרו וליטהר לפני קונו: