פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות קהלת


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶת־הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יש צדיק אובד בצדקו" - אע"פ שהוא אובד עודנו עומד בצדקו מעשה ביוסף בן פנחס הכהן שעלתה נימא ברגלו קראו לרופא לחתוך רגלו אמר לו כשאתה מגיע לחוט השערה הודיעני וכן עשה קרא לחוניא בנו אמר לו בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אין אתה חייב ליטפל בי שאין כהן מטמא לאבר מן החי מאביו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(טו) "את הכל" - יש הוא הנמצא לפרקים מעטים, וענין אובד בצדקו שצדקו יאבידנו כמו המתענה תמיד ומאריך ענינו מאריך ימים ברשעתו שיאכל וישתה וישמח ויעשה תענוגים לגוף:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(טו) בא דרך מווכח כדרכו להקשות על האמור דנפיק מיניה חורבא דמביא תקון על הענין ודוחה אותו ומעמידו על האמת. והוא, כי הנה אמר שדרכו יתברך לעשות באופן שהצדיק על ידי יסורין יטהר עד שלא ימצא אחרי מותו מאומה מכל חטאיו, וכן הרשע מטיבין לו בעולם הזה עד שלא ימצא מאומה מזכיותיו שאכלם באשר הטיבו לו. אמר עתה כמווכח, הנה את הכל ראיתי בימי הבלי, שהוא בזמן קצר, שהוא ימים מועטים מיוחסים להבל, כי כל ימיו לא היו יותר משתים וחמשים שנה (ספרי וזאת הברכה לד ז), ובחברו הספר הלז עדיין היו ימיו מועטים. ואמר שאת הכל, הם שני הסוגים, ראיתי, צדיק שביסורין מירק אשמותיו, ורשע ברב טוב עד אכול כל זכיותיו. אמנם הנה נפיק חורבא בזה, כי הנה יש צדיק אובד בשביל צדקו, כי בראותו כי עם היותו צדיק גמור הוא תמיד ביסורין מהרהר עדי אובד, באומרו שוא עבוד אלהים חלילה. נמצא שאובד בשביל צדקו, שאם לא היה צדיק לא היה הוא יתברך חפץ דכאו לטהרו ולא היה אובד. וכן יש רשע שבראותו שבהיותו הולך ומרשיע עושה ומצליח אומר זה הדרך אלך בו ומאריך תמיד ברעתו:

<< · מ"ג קהלת · ז · טו · >>