אלון בכות (אייבשיץ) על איכה א ג
<< | אלון בכות על איכה • פרק א' • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כׇּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃
גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה. יובן ע"פ מאמר ישעיה הנביא למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וכו' קטורת תועבה היא לי והענין הוא דכשאין תורה בישראל והם מקריבים קרבנות בזה נותנים כח לסטרא אחרא וז"ש למה לי רוב זבחיכם וכו' תועבה הוא לי וגם כאן כוונת המקונן גלתה יהודה מעוני של תורה דאין עני אלא בדעת ומרוב עבודה שהקריבו קרבנות בלי תורה ומע"ט ובזה נתנו כח לסטרא אחרא וגרמו הגלות ולכך היא ישבה בגוים וק"ל: כל רודפיה השיגוה בין המצרים. פירש"י בין י"ז בתמוז לט' באב. והטעם שימים אלו באמת מי"ז בתמוז עד ט"ו באב הם ימי יגון וצער כמבואר במדרש שהיו חופרין קבריהם וחששו למות עד ט"ו באב כי עד אותו יום מדה"ד מתוח והטעם כי סתם נידוי הוא למ"ד יום ובעגל נתנדו כמ"ש רש"י ומשה יקח את האהל מנודה לרב מנודה לתלמיד. ובי"ו בתמוז עשו את העגל לכך נמשך עד ט"ו באב זמן הנידוי. ולכך ימים אלו באמת הם עלולים לכל הפורענות בעו"ה וא"ש. או י"ל דידוע דד' תקופות בשנה שנים מהם טובים ושנים רעים וצא וחשוב תקופת טבת ימי צרה כמבואר בסליחה. תקופת ניסן בו נעשה נס גדול ועברו הירדן. תקופת תמוז הובקעה העיר בראשון כמבואר בירושלמי. תקופת תשרי ימי סליחה וכל האוכל ושותה בתשיעי כאלו מתענה וכו' וז"ש השיגוה בין התקופות הרעים וטובים וק"ל: ורש"י פי' בין הגבולין. י"ל דהנה ישראל עבדו לצבא השמים וכסיליהם ויש לשאול מה ראו על ככה לעבוד למזלות. רק י"ל דהנה ארץ ישראל איננה יושבת תחת המזל רק עיני ה' אלהיך דורש אותה והוא המשפיע וידוע דמפי עליון לא תצא הרעות כי הוא מלך רחמן וודאי לא יריע אמנם המזלות הם המריעים ולכך עבדו למזלות שגם המה יסכימו להטיב עמם. וידוע דח"ל ישנו תחת המזל אמנה גבולי א"י כמו סוריא וארם נהרים וכדומה מכיבוש יחיד אינו תחת המזל. ומ"מ הואיל ואינם מקודשים כראוי אין השכינה שורה שם בגלוי. ושם היה מקום מוכשר להפרע מישראל. ואז היו נלקים משונאיהם. וז"ש בין הגבולין וק"ל: והתרגום מפרש מעוני שגזלו לעניים ומרוב עבודה שהשתעבדו בעבדיהם בני ישראל. וידוע דגזילת העני הוא בהשגת גבול שדהו כי אין לעני כסף וזהב לגזול ממנו זולתי בהשגת גבולו וכמ"ש גזילת העני בבתיכם דייקא. ולכך נפרעו מדה כנגד מדה על גזילת העני השיגוה בין המצרים בין הגבולין. ועל שהכבידו עול על עבדיהם היא ישבה בגוים אין לה מנוח מהכבדת עול זו לעומת זו. גם בין המצרים היינו עשו וישמעאל. ועל שהכבידו עול על עבדיהם נפרעו מישמעאל בן הגר בן האמה. ועל שגזלו לעניים נפרעו מעשו שיצא לצוד ציד להביא מן הגזל ודוק: