אלון בכות (אייבשיץ) על איכה א א

<< | אלון בכות (אייבשיץ) על איכהפרק א' • פסוק א' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


איכה א', א':

אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃


איכה ישבה בדד העיר. להבין מלת איכה נקדים מ"ד במד' שלשה אמרו איכה משה וישעיה וירמיה. משה אמר איכה אשא לבדי. ישעיה אמר איכה היתה לזונה. ירמיה אמר איכה ישבה בדד. ולהבין נראה דכבר ידוע דכשישראל אינם בתכלית השלימות אין השם של ד' מלא. ובזמן שאין משפט בישראל השם אינו בשלימות וחסר ממנו ו' ה' ונשאר י"ה וז"ש דוד שבטי יה עדות לישראל וכו' כי שם ישבו כסאות למשפט וכו' וכן אם הזנות ח"ו מתרבה בישראל ג"כ אין השם של ד' מלא. וכן בגלות אין השם מלא כי יד על כס י"ה וארז"ל מיום שחרב בהמ"ק די לעולם להשתמש בשני אותיות. וידוע דמלת אך מורה על המיעוט דאכין ורקין מיעוטים הם. ולכך משה ששפט את כל ישראל לבדו והיה קשה עליו הדבר אמר איכה אשא לבדי טרחכם. איכה א"ך י"ה רצונו שחסר השם של ד' ואינו נשאר רק י"ה. וכן ישעיה ראה הזנות מתגרה בישראל כמ"ש ויאמר ה' וכו' יען כי גבהו בנות ציון וגו' אמר איכה היתה לזונה. איכה א"ך י"ה. וירמיה ראה מטרוניתא בניוולה והיה בעת הגלות המר ודי לעולם בשני אותיות לכך אמר איכה ישבה. א"ך י"ה. וכן באדה"ר כאשר חטא ואכל מעץ הדעת נחסר השם ולכך א"ל הקב"ה איכה א"ך י"ה. וידוע דהתורה היא סם חיים למקיימיה והיא נעימה. ולעוברים עליה היא סם המות והיא הוה על הוה. ולכך במתן תורה בא השם במ"ג ונאמר אנכ"י אמירה נעימה וכו' אבל בעת הגלות נעשה מן נ' ה' במ"ק ונאמר איכה תמורת אנכי דה"א מורה הוה על הוה וזהו הפירוש של מלת איכה והבן: ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה. ידוע מאמר חז"ל כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור. ולכאורה המשך הפסוק אינו מובן העיר רבתי עם היתה כאלמנה איך תליא זב"ז. ואפשר לומר דזהו לטובת ישראל שבשביל זה חביבותיה לגבן כי לא נתערב עדת ישראל עם בני נכר וכמ"ש בלעם הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. אולם באמת אם אין ישראל מעורבים בין עמי הארצות אינה רבותא כ"כ. אכן כאשר ישראל מעורבים בין העמים ואעפ"כ אינם לומדים ממעשיהם ודתיהם שונות מכל עם. זהו רבותא וזהו חיבתם לפי המקום ב"ה. וידוע דישראל היו בבית שני רבתי עם מכל אומה ולשון. ורבים מעמי הארץ באו לירושלים לסחור את הארץ וללמד חכמתם כמבואר במדרש וביוסיפון. ואפ"ה עדת בני ישראל לא נטמעו ביניהם ועמדו על משמרתם משמרת הקודש. ועל זה צווח המקונן איכה ישבה בדד העיר רבתי עם רצונו לומר אף שהיו רבתי עם ונקבצו שם רבים מעם נכר. מ"מ עמד טעמו בו וריחו לא נמר מפני מה היא ישבה בדד. והיתה התשובה על זה. היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כי דעתו לחזור ועדיין חביבותי' לגבן כנ"ל וק"ל. ומה שאמר המקונן כאלמנה ולא אמר כגרושה דהא הבעל הוא ה' צבאות חי וקים לעולם. נראה היות הטעם הוא עפ"י מ"ש הזוהר שהאשה אשר מת בעלה רוחיה שביק בקרבה והוא מסתתר בקרבה ולכך נקראת אלמנה מלשון פלוני אלמוני שהוא מלשון העלמה ומכוסה והסתרה כי עודנו רוח בעלה נעלם בקרבה. וכן אנחנו בגלות המר הזה. אף שהשכינה איננה בגלוי כמו שהיתה מקדם אשר עין בעין ראו כל בשר את כבוד ה'. מ"מ מסתתר שכינתו בינינו ולא זזה מאתנו. וז"ש המקונן איכה ישבה בדד בלי השראת שכינה הלא העיר רבתי עם והן אל כביר לא ימאס. ועל זה באה המענה היתה כאלמנה רצונו שהשכינה היא בהעלמהובהסתר בתוכנו וק"ל: עוד כיוון באומרו היתה כאלמנה. דידוע דהמשכן נקרא על שם שנתמשכן להקב"ה עבור עונותיהם של ישראל. וידוע דמשכון ניתן לחזרה לבעלים. וכאשר באמת המשכן נתמשכן כמה פעמים וניתן לחזרה בנוב וגבעון ושילה עד בנין המקדש. אולם המקדש ניטל ממנו בתורת גבייה ואין לנו שייכות בגוי' ובעו"ה לא הוחזר עטרה ליושנה זה כמה שנים רבים אשר חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו. וידוע דאלמנה אין ממשכנין אותה אבל לגבייה נוטלין. וזהו כוונת המקונן היתה כאלמנה שלא נטל הקב"ה המקדש למשכון רק בתורת גבייה ולכך ישבנו בדד וק"ל: רבתי בגוים שרתי במדינות. נראה כוונת המקונן דלפעמים מעלת העם הם בעצמותם היינו שהם גבורים וחכמים ושאר מעלות התרוממות. ולפעמים מעלת העם הוא מצד המדינה היינו שהיא נבחרת ומושבה במערכה טובה וכדומה. וירושלים היה לה שני מעלות אלו רבתי בגוים שהיה להם מעלה מצד עצמן. ושרתי במדינות היינו מצד המדינה שהיו מביאים לה דורונות עד אין סוף. ואעפ"כ גרמו העונות שהיתה למס למדינות אחרות. ולא די שמה שהיה בידה ניטלה ממנה. אף גם זאת שהיתה למס למדינות אחרות. נפילה כזו איננה כלל בדרך הטבע. עוד כיוון המקונן באומרו רבתי בגוים על בית שני שהיו למס ליוונים ולרומיים כמבואר ביוסיפון. ובאמת היה גדול כבוד הבית האחרון יותר מן הראשון ונתפרסם בית שני בכל העמים יותר מבית ראשון. וזהו אומרו רבתי בגוים וגם שרתי במדינות בפרסום גדול. ומ"מ היתה למס וק"ל: