פתיחת התפריט הראשי

כלל רצו

דרך הלשון לציין קישור הזמן על ידי ב' הנלוה אל המקור -- "בבואם אל אהל מועד או בגשתם". ולפעמים יציינהו על ידי מילת "בעת".

אולם אם יציינהו על ידי מילת "ביום" - יהיה באחד משני פנים.

וכן במקום שנזכר מילת "יום" עם המספר -- יום הראשון , יום השביעי -- ממעט לילה . ( שם, אמור ס' קצה )


  1. ^ כאן תיקנתי ובדפוס כתוב בטעות 'סימן צ' -- ויקיעורך

כלל רצז

ויש הבדל בין עת ובין יום.  שמלת 'עת' נאמר על כל חלק מחלקי הזמן, בין על עתי השנה בין על הזמן הכולל. ומלת 'יום' מציין היום לבד . ( אחרי סימן ו. ועיין אמור ס' קסו )

כלל רצח

ויש הבדל בין מלת "עת" ובין מלת "כל ימי" , "כל הימים".    כשרוצה לציין המשך הזמני של איזה דבר יציינו במלת "כל ימי" , "כל הימים". וכשירצה לציין מתי חל איזה דבר בנקודה מיוחדת מן הזמן יציינו במלת "עת" . ( מצורע ס' קפז )

כלל רצט

ויש הבדל בין עת ובין מועד.    מלת "עת" מציין נקודה הזמניות המחויבת לאיזה דבר מצד הסדר הטבעי, ומלת "מועד" מציין נקודה זמנית נגבלת על ידי הדת או ההסכמה . ( אחרי ס' נז )

כלל ש

ויש הבדל בין יום ובין בקר. ששם 'יום' נאמר על היום כולו, ושם 'בקר' על ההשכמה . ( צו ס' מ, תזריע ס' י )

ו-"בין הערבים" הוא לפעמים משש שעות ולמעלה, ופעמים סמוך לערב.    ויש הבדל בין "ערב" ובין "בין הערבים" בשימוש הלשון. כי שם 'ערב' כשמגביל אל 'בוקר' יחלק היום לשני חצאים, אבל שם 'ערב' המגביל אל שם 'יום' הוא לילה ממש, ובזה צריך לומר 'בין הערבים' שמציין אחר חצות יום. אבל כשבא שם 'בין הערבים' מגביל אל 'בוקר' הוא סמוך לחשכה; כי על אחר חצות היה לו לציינו במלת 'ערב' . ( אמור ס' קמט )

כלל שא

וכל מקום שבא שם הזמן כפול להוראת הכללות -- יבוא בלא אות היחוס או יבוא אות היחוס על שם הראשון בלבד, לא על השני.

ולכן במה שכתוב [בבקר בבקר . יום ביום . חדש בחדש . שנה בשנה] לא פירשוהו חז"ל על הוראות הכללות. ויש בזה כללים . ( צו סימן טז )

כלל שב

  • כשאמר "יום ביום" פירושו - לפי ענין היום, היינו מעניינא דיומא, והוא קרוב עם "דבר יום ביומו". רק כשאמר "ביומו" פירושו דוקא באותו יום ולא ידחה ליום אחר. וכן "שבת בשבתו" . ( צו סימן טז )

כלל שג

  • וכשאמר "שנה בשנה" פירושו שיכול לכנס משנה לחברתה. וזה מבדיל בינו ובין "שנה שנה", בלא אות היחוס שבא להוראת הכללות ופירושו בכל שנה . ( צו סימן טז ):

כלל שד

  • וכשאמר "בבקר בבקר" פירשו חז"ל ששם 'בוקר' השני מבאר את הראשון. כי שם 'בוקר' בהרחבה יהיה עד חצות (שמשם ואילך מתחיל הערב ובין הערביים), ובדיוק הוא בהשכמה ממש, ומפרש ש'בוקר' זה הוא בבוקר - פירוש: בהשכמה . ( צו סימן טז )

כלל שה

  • וכן כשאמר "ביום ביום" פירושו שיום זה יהיה ביום, לא בבוקר. כי שם 'יום' בהרחבה כולל כל היום, ובדיוק הוא מגביל אל בוקר ומתחיל אחר חצות. וזה שכתב "ביום ביום" רוצה לומר שיהיה ביום, לא בבקר ( צו סימן טז )
ומה שכתוב "ביום השבת ביום השבת יערכנו", פירשו שמה שכתב "ביום השבת יערכנו" הוא מאמר פוסק בפני עצמו . ( אמור ס' רכט )

כלל שו

ויש הבדל בין "ביום אחד" ובין "ביום ההוא".    "ביום ההוא" היינו היום עם הלילה שאחריו, ו"ביום אחד" הוא דוקא יום ולילה שלפניו כמו במעשה בראשית . ( אמור ס' קלד ).

וכל מקום שאמר "ממחרת" הוא דוקא היום שלאחריו ואין הלילה בכלל . ( צו ס' קטז )

כלל שז

וכשאמר "כל הלילה" -- לפעמים יפורש כל הלילה ממש ולפעמים פירושו מקצת הלילה (עד שלכן הוכרח בכל מקום להוסיף "כל הלילה עד הבוקר").  והכלל בזה שאם כוונת המאמר וחדושו על קצהו הראשון או על שלא הפסיק בינתיים -- יתכן שיפורש על קצהו הראשון והוצרך לבאר "עד הבקר" . ( צו ס' ה )

כלל שח

וכן פעל ’לון’ יפורש לפעמים על מקצת הלילה, והוצרך להוסיף "עד הבקר". ובמקום שאין לטעות הוסיף "עד הבקר" שלא נפרש על לינות הרבה, כי מצאנו פעל 'לון' על ההתמדה לילות הרבה ( קדושים ס' לא )

כלל שט

מילת "תמיד" מציין שיהיה הדבר בלא הפסק. ויש תמידות החלטי שאינו נפסק רגע, ויש תמידות סדורי שחל בכל פעם בנקודה מיוחדת מן הזמן ולא תשתנה, כמו בכל בוקר או בכל שבת.

וזה ההבדל בין תמיד ובין כל הימים. ש'כל הימים' מציין שלא יופסק הדבר באיזה זמן ואינו מציין התמידות, לא ההחלטי ולא הסדורי. ו'תמיד' מציין התמידות ואינו מציין שלא יופסק התמידות באיזה זמן . ( צו ס' כ )

כלל שי

יש הבדל בין שנה סתם שחשבינן תמיד לשנות עולם ובין כשאמר בן שנתו שחשבינן לשנה שלו מיום אל יום . ( תזריע ס' כד )

כלל שיא

"מלאת הימים" מורה שהזמן המוגבל לאיזה דבר נשלם עד קיצו . ( תזריע ס' כא )

וכל מקום שבא שם ’ימים’ על שנה יכוין על שנת המחזור מיום ליום . ( בהר ס' נד )