אילת השחר (מלבי"ם)/פרק יג
(עריכה)
במאמר שנזכר שם הפועל ושם הפעול בפירוש -- לא יבוא שם הפעול לפני שם הפועל, ויש בו דרוש תמיד.
כמו שדרשו חז"ל מה שכתוב "כאכל קש לשון אש" (ישעיהו ה, כד), "אבנים שחקו מים" (איוב יד, יט). וכן מה שכתוב "ויקרא אל משה..השם" . (ויקרא ס' ד)
(עריכה)
שני פעלים הבאים על פעול אחד -- אם שני הפעלים רצופים -- יבוא הפעול אחר שני הפעלים. ואם לאו -- יבוא באמצע . (ויקרא ס' מה, ויקרא ס' שפ)
(עריכה)
שני שמות הבאים זה אחר זה -- בין אם הם פועלים או פעולים -- מסתמא הסדר דוקא, והקודם לחברו קודם במעשה או במעלה (ויקרא ס' קיב, ויקרא ס' רפח . תזריע ס' כה, תזריע ס' קפא . קדושים ס' ד . אחרי ס' מב, אחרי ס' סג)
(עריכה)
ושני שמות שבאו במקום אחד בסדר אחד, ובמקום אחר הקדים את האחרון להראשון בא -- להורות ששניהם שוים. ובכל זאת יש טעם לכל סדר . (ויקרא ס' רפח, קדושים ס' ד)
(עריכה)
בכל מקום שבאו שני פעלים ואחריהם פעל נשוא -- מסתמא מוסב על הפעל האחרון . (ויקרא ס' רמה, וסימן שטו . צו סימן ס)
(עריכה)
וכל מלות היחוס הבאים בבחינת תואר הפעל אחר גוף הפעול להגביל את המקום -- לא יגבילו את הנושא, רק את הנשוא.
- "ושחט לפני השם" -- ואין השוחט לפני השם .
- "וזרקו על המזבח" -- ואין הזורק על המזבח (ויקרא ס' לו, ויקרא ס' מב)
(עריכה)
ויש הבדל בין אם הפעלים סמוכים זה לזה בדרך הפעל [כמו: "כי יחטא ועשה"], ובין כשבא הפעל השני בדרך המקור מקושר להראשון על ידי שימוש בכל"ם [כמו: "תחטא בעשותה"]. שאז יש קישור להפעלים זה לזה והפעל הראשון נתלה בפועל המקורי כמסובב מהסבה, או נתלה ממנו בזמן. כמו "וקדשת את המזבח בכפרך", "בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים" . (ויקרא ס' רעח)
(עריכה)
ופעל הנקשר אל פעל על ידי שימוש הב' המשמש עם המקור -- אז הפעל שבא בדרך המקור קודם לרוב בזמן אל הפעל הנקשר עמו ["במשוך היובל המה יעלו בהר" -- פירוש אחר משיכת היובל (צו ס' טז)]. או יורה היות זה בעת יהיה זה (שם, שמיני ס' קטז)
(עריכה)
הלמ"ד המשמש עם המקור מורה על פי הרוב על ההכנה אל הדבר -- "וילכו ללכת ארצה כנען". כי על הכלי שבו יעשה הדבר ראוי שימוש הב'. ומה שכתוב "לבטא בשפתים" היה ראוי "בביטוי שפתים", ונדרש . (ויקרא ס' שיא)
(עריכה)
המקור עם הלמ"ד -- יורה לפעמים על המחשבה לבד, ולפעמים יורה על המחשבה והמעשה [כמו: "להרגו בערמה" -- והרגו ; "לשכב את בת יעקב" -- ושכב].
- ומזה צמחה הפלוגתא שבין ר"א ור"ש במה שכתוב "לכפר בקדש" אם פירושו שכפר ממש או פירושו שרצה לכפר . (צו ס' עה).
- ובמה שכתוב "לא תקרבו לגלות ערוה" יש פלוגתא אם גם קריבה אסור או כרב פדת שפירש "לגלות" ומגלה . (אחרי ס' קמו)
(עריכה)
ולפעמים יבוא המקור בלא כינוי -- "לבלתי עשות מחוקות התועבות", "בהפך את הערים". ולכן כשבא בכינוי -- "בעשותה אחת", "בשבתך בביתך" -- נדרש (ויקרא ס' רעח)
(עריכה)
והמקור בלמ"ד שנקשר אל פעל מורה מיעוט וגדר: "לא תלמד לעשות" -- אבל תלמד להורות . (אחרי ס' קכה).
וכן בא להגביל הפעל הראשון: "כי תחל לזנות", בל נפרש כי תחל בעניני חול זולת זנות . (אמור ס' כ)