פתיחת התפריט הראשי

כלל קלא

הכתוב לא יוסיף תואר על שם העצם רק לצורך. וכל תואר שהמתואר ניכר בלעדו הוא מיותר ויש בו דרוש . (שמיני ס' מא באורך. ועוד שם סימן כד, וסימן כז, וסימן נג . מצורע ס' מג, אחרי ס' ה)

כלל קלב

וכן כל מקום שבאו שני תוארים על דבר אחד, בהכרח שתואר אחד אינו מספיק [כמו עבד עברי, מזבח הזהב, עגל מסכה]. ובמקום שאחד מספיק השני למותר. ועל כן במה שכתוב "ולקח הכהן המשיח מדם הפר" פירשו 'משיח' מענין גדולה; דאם כפשוטו היה די בשם "משיח" לבד. מה שאין כן במה שכתוב "אם הכהן המשיח יחטא", אין די בשם 'משיח', דיש לפרש שהוא המלך . (ויקרא ס' רא, ויקרא ס' ריג . צו ס' נ)

וכן בכל מקום שבא תואר מיותר יש בו דרוש . (ויקרא ס' רכה, ויקרא ס' רל . שמיני ס' נב . תזריע ס' מג. ובכמה מקומות. ועיין עוד ויקרא ס' מד, ויקרא ס' רנג . מצורע ס' נא . בהר ס' נב)

כלל קלג

וכן אם בא סימן המספר אינו צריך סימן אחר. ואם בא סימן אחר אינו צריך סימן המספר. ואם באו שניהם -- יש בו דרוש, כמו במה שכתוב "ויקרב את האיל השני איל המילואים" . (צו ס' קפג)

כלל קלד

וכן אם הוסיף כינוי המיחד "אשר", על כרחך יוסיף הודעה חדשה על הנזכר תחילה. ואם לאו, הוא מיותר, ומוכרח שמלת "אשר" היא מלת הטעם. והוא הדין בכל מלה מיותרת; כמו בכל מקום שאמר "מבשר הזבח", שמלת "בשר" מיותר (צו ס' קיב, צו ס' קיז . שמיני ס' עד . ועיין עוד מצורע ס' קלה)

כלל קלה

וכל מקום שמפרש הטעם בסוף המאמר [כמו: עולה היא, מנחה היא, חטאת היא, ק" ק היא, צרעת היא, מספחת היא, שבת היא, יוה"כ היא, וכדומה] יש בו תמיד שני דרושים --

  • ( א ) על הייתור. כי בכל אלה המקומות מבואר בגוף העניין שמדבר מדיני עולה או מנחה או צרעת וכדומה ולמה הוסיף הודעה שנית?
  • ( ב ) מלת "היא" גם כן מיותר, שבהרבה מקומות ישמוט מלת "היא", [כמו: "קודש קודשים מאישי השם", "אשה להשם", "שבת שבתון מקרא קודש"].


והדרושים שדרשו חז"ל בזה נחלקים לפנים רבים.