אילת השחר (מלבי"ם)/פרק ב
כלל ח עריכה
יש פעלים רבים שמשמשים -- לפעמים על התחלת הפעולה ולפעמים על המשכתה [כמו קם, עמד, שכב, חיה, היה], עד שפעמים נסתפק בפירושם.
ועל כן כפל -- "ילבש על בשרו...יהיו על בשרו"; שממה ש"יהיו" מורה על המשכה ידעינן ש"ילבש" בא על התחלת הלבישה (צו ס' י). וכפל "כל מום לא יהיה בו" על התהוות המום בתחלתו (אמור ס' קיא) וכדומה:
כלל ט עריכה
הפעלים שפעולתם מתמדת והולכות לא יתכן בם הציוי עם מילת "יהיה". כמו יצמח, יגדל, יפרה -- אין לומר "יהיה צָמֵח" , "יהיה גָדֵל"; רק "יהיה גָדוׁל" שמציין שכבר הוא גדול בתכלית.
ומזה למדו שמ"ש "ראשו יהיה פרוע", אין פירושו גידול השיער, רק בא על גילוי הפרע והשער (תזריע ס' קנג)
כלל י עריכה
יש פעלים שמורים על שהפועל מוכן לעשות או להעשות:
- והקטיר -- שיהיה ראוי להקטרה (ויקרא ס' פא)
- והשורף -- המוכן לשרוף (אחרי ס' סח)
- יאכלנה -- ראוי לאכילה (צו ס' לז).
- כהן המקריב -- המוכן לזה (צו ס' צב)
- וקצרתם -- כשתרצו לקצור (אמור ס' קנג)
- ונמכר -- כשעומד למכור (בהר ס' צה)
- והעמידו -- שיוכל לעמוד (בחוקותי ס' סב)
כלל יא עריכה
או יתפוס הפעל להורות על השיעור כמו שכתוב
- "האוכל מנבלתה" -- כשיעור אכילה (שמיני ס' קס)
- האוכל בבית והשוכב על השיעור (מצורע ס' קיא)
- "אשר יזה מדמה" -- שיהיה ראוי להזיה (צו ס' סא)
וכן לענין לימוד אחר כמ"ש "בכל קדש לא תגע" אזהרה לאוכל ותפס נגיעה לומר נגיעה כאכילה (תזריע ס' טז)
וכן "לתנופה לכפר" -- מעלה עליו כאילו לא כפר (מצורע ס' סו)
כלל יב עריכה
יש פעל עובר ופעל ממשיך. ובהרבה פעלים יש להסתפק אם הוא עובר או ממשיך. ובמצות רבות גלתה התורה שהוא פעל ממשיך ע"י שכפל המקור עם הפעל -- עזב תעזב, הקם תקים , שלח תשלח -- שפירושם שיהיה פעל ממשיך אפילו כמה פעמים (וכמו שיתבאר לקמן כלל לח).
ובהרבה מצות ידעינן מן הסברה שהוא פעל ממשיך כמו "אם כסף תלוה", "וכתבתם על מזוזות". ובמה שכתב "וכסהו" בעפר פירשוהו שהוא פעל עובר, ודי בשכסה פעם א'. וזה ממה שכתוב "וכסהו" ולא אמר "ויכסהו" (ע"פ הכלל שיתבאר לקמן כלל מד). וממ"ש "וכסהו" בכינוי ע"פ הכלל שיתבאר לקמן (כלל קנא) (אחרי ס' קיח)
כלל יג עריכה
יש פעלים רבים שמיוחדים לאבר מיוחד או לשם מיוחד, ובפעלים האלה אין צורך להזכיר את האבר או הדבר שבו יעשה הפעל, אם לא לאיזה דיוק. כמו וילך ברגליו , וישמע באזניו , וירא בעיניו -- שהשם מיותר. ורוצה לומר שהלך ברגליו, לא על סוס. ושמע וראה בעצמו, לא ע"י אחרים. וכדומה (ויקרא ס' קמד)
- ואמר "לבטא בשפתים" להוציא נשבע בלבו (ויקרא ס' שיא);
- "לא תגיע ידו" -- יד עצמו (ויקרא ס' שכו . בהר ס' צח);
- "וסמך ידו" -- לא על ידי שליח (ויקרא ס' כח);[1]
- "במלח תמלח" -- שלא ימלח במי מלח (ויקרא ס' קמד)
- ^ הגהתי כאן. ובמקור הדפוס נפלה טעות של "סימן כז" -- ויקיעורך
כלל יד עריכה
ויש הבדל בין כשאומר "ראה בעיניו" -- שבא לדייק שראה בעיני עצמו כנ"ל, ובין כשאמר "בעיניו" בלא פעל 'ראה'. כמו "חכם בעיניו" שפירושו שנדמה לו שהוא כן ואינו כן. ( תזריע ס' קלו )
כלל טו עריכה
והפעלים המיוחדים לאבר מיוחד -- כמו ולקח ונתן אל היד, דרך רמס הלך אל הרגל, פנה אל הפנים -- בכל אלה צריך שיעשה באבר ההוא. וזה מבואר בפעלים מיוחדים [כמו חפן קמץ כרע] שהפעל נגזר משם האבר שבו יפעול.
אבל בפעלים שמורים על העשות איזה דבר [כמו זרק שפך חלץ כסה] אין הכרע במה יעשה הפעול ונלמד תמיד מן הענין והפעל הסמוך לו . (אחרי ס' קטז)
כלל טז עריכה
יש פעלים שיתיחסו אל האדם המצֻוה לעשותם אף שאינו עושה בעצמו. וזה בכל המלאכות שדרך לעשותם ע"י פועלים כמו בנין הבתים, ומלאכת השדות, וחפירת הבורות, ודומיהם. וכשהזכיר פעלים אלה בעסק כללי כמו נטיעה כללית (לאפוקי נוטע עץ אחד וכדומה) יהיה גם על הנעשה ע"י אחרים . ( קדושים ס' נח ).
וכן פעל עשה יפול בין על מה שעושה בעצמו בין על הנעשה בפקודתו. ויש הבדל בזה בין כשאומר בלשון יחיד "לא תעשה לך", ובין כשאומר בלשון רבים "לא תעשו לכם"; שהרבים המשתתפים במעשה לא יהיה רק על ידי אחרים . ( קדושים ס' ט )
כלל יז עריכה
הפעלים שנאמרו בציוי המצוות בלשון רבים -- נשקיף בהם לפי הענין.
- אם דרך שיעשה להכלל -- נפרש שמוסב על הכלל; כמו "ועשו לי מקדש", "והבאתם את עומר".
- ואלה שדרך לעשות ע"י כל יחיד בפני עצמו -- נפרש שרצונו לומר כל אחד ואחד; כמו "וכי תזבחו זבח שלמים", "ועשו להם ציצית".
ומזה עמד פלוגתא בין ר' יהודה ורבנן בפעל 'ונטעתם' שלגבי ערלה . ( קדושים ס' סג )
כלל יח עריכה
ומצוות שהזהיר את הכלל ואת היחידים -- הקפיד שישגיחו הכלל ובתי דינים על היחידים (ויקרא ס' כו . אחרי ס' קכא).
ומצות שנאמרו אל הכלל בלשון יחיד נאמרו אל הב"ד; כמו "וספרת לך" (בהר ס' יג . אמור ס' קסג . אמור ס' קצד). וכן יבא כן בדבר הכולל כללות העם דהיינו הצבור יחד (ויקרא ס' קנד).