אבן עזרא על קהלת א ז

<< אבן עזרא על קהלת • פרק א >>
א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • 


"כל הנחלים" - אף על פי שהנחלים הולכים אל הים, לא יהיה מלא עד שיעבור החוק ויכסה הארץ, בעבור שהמים שהלכו אליו הם ישיבו ללכת על מקומם פעמים אין קץ להם, כי תמיד יעלה איד מהים אל הרקיע, והם רוב העננים, והמים המתוקים יעלו בעבור כלותם, והאיד ישוב גשם, כעניין (עמוס ה ח): "הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם", ומימי המעיינים מהגשם, וכל הנחלים יצאו מהמעיינים. הלא תראה כי בשנת בצורת ייבשו רובי המעיינים, וכתוב (מלכים א יז ז): "וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ". וזה עניין "אל מקום שהנחלים הולכים".

ולא באר שלמה סיבת שוב המים אל מקומם, כאשר לא באר סיבת שוב השמש מהמערב למזרח, אם למעלה מהרקיע או על הצדדים או על דרך שהארץ עגולה והיא באמצע הגלגל העליון, כי אלה הדברים צריכים ראיות, ושורש ספור לדבר על כל דבר נראה לעין ולא יצטרך לראיות.

והענין בזכירת אלה ארבעתם, שהם השמש שהוא מקום האש, והרוח, והמים, והארץ - בעבור היות כל הנמצאים תחת השמש נולדים מהם: הצמחים והחיות ובני אדם והעוף ודגי הים. ואם הם, שהם השרשים, מנהגם לשוב אל מקום כשהיו - איך יעמדו הנולדים מהם? ואם היו בראשיתם הבל - כן יהיו באחריתם. ואם האדם הבל - אף כי מעשהו, שהוא כמו מקרה לו, ואף כי מחשבותיו, שהם במקרה המקרה, כעניין (תהלים צד יא): "ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל":