ויקיטקסט

ביאור:במדבר כג ט

(הופנה מהדף Tnk1/tora/bmdbr/bm-23-09)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


<< · ביאור · במדבר כג · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל · >>




הן עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב

עריכה

גורלו של עם ישראל אינו נקבע לפי חוקי הטבע הרגילים, אלא לפי חוקים אלהיים מיוחדים. כך אמר בלעם הנביא, בתגובה לבקשתו של בלק שיקלל את עם ישראל:

(במדבר כג ח): "מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל? וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה'?"

(במדבר כג ט): "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ; הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב!"

אקוב = אזעום = אקלל;   "אינני יכול לקלל את העם שה' אינו רוצה לקלל", אומר בלעם אל בלק, ומוסיף:

אשורנו = אראה אותו ;   "אתה, בלק, העלית אותי למקום גבוה (ראו במדבר כב מא), כך שאוכל להטיל עליהם קללה; אולם, גם אם אעמוד בראש צורים גבוהים ועל גבעות גבוהות, אוכל רק לראות אותם ולא לקללם; הן עם ישראל הוא עם לבדד ישכון, יזכה  לגור בבטחון בארצו ואף עם אחר לא יוכל לחדור אליו ולפגוע בו, ובגוים לא יתחשב, אינו נחשב כמו כל שאר העמים, החוקים הרגילים החלים על עמים אחרים אינם חלים עליהם, הקללות שלי עובדות רק על עמים רגילים ולא על העם הזה".

ראש צורים הוא גם משל לראשית, לסלע היסוד של עם ישראל - האבות והאמהות: " "אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו, ע"י אבות ואמהות" " (רש"י) . עם ישראל היה עם מופלא עוד מתחילתו, עוד כשנוצר יצחק אבינו בגבעות חברון, לאב בן 100 ואם בת 90. ומאז ועד היום, בעם ישראל " "מי שלא מאמין בניסים - לא ריאלי" " (מיוחס לדוד בן גוריון) - ובגויים לא יתחשב.

כך בירך בלעם את עם ישראל. אולם, ע"פ חז"ל בלעם לא באמת התכוון לברך - בלעם שנא את עם ישראל ואמר קללה במסוה של ברכה (ראו האמנם בלעם רק ברך? / מוטי לקסמן ). גם הברכה שאנו עוסקים בה עלולה, חלילה, לגרום לנו להיות שאננים ולהיכשל במבחן המציאות (ראו עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב / מוטי לקסמן ). ויהי רצון מלפני ה', שהפסוק יתקיים בנו רק לטובה ולברכה!

מקורות ופירושים נוספים

עריכה

עם לבדד ישכון

עריכה

1. ישנם פסוקים רבים שבהם הביטוי בדד מציין ביטחון:

  • (דברים לג כח): "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח, בָּדָד עֵין יַעֲקֹב; אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל"
  • (ירמיהו מט לא): "קוּמוּ עֲלוֹֹּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח, נְאֻם ה'; לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לו, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ"
  • (תהלים ד ט): "בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי"( פירוט )
  • ואולי גם (מיכה ז יד): "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָ; שֹׁכְנִי לְבָדָד, יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל; יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד, כִּימֵי עוֹלָם"

2. יש שפירשו שהביטוי בדד מציין בלעדיות - עם ישראל יהיה העם היחיד שיירש את הארץ: " "הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד" " (רש"י) , או היחיד שיזכה לחיי העולם הבא: " "בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא" " (אונקלוס) .

לפי שני הפירושים הללו, עם לבדד ישכון הוא ברכה לעתיד, שעם ישראל ישכון בארצו לבדו בביטחון ובשלוה, ואף עם אחר לא יטריד את מנוחתו.

אך יש שפירשו שהפסוק הוא שבח המתאר את תכונותיו של עם ישראל בהווה:

3. הם רבים מאד גם כאשר סופרים אותם לבדם, " "לבדם הם, ואין שאר אומות מתחשבין ומעורבין עמהם" " (רשב"ם) , ויש ביניהם גם ילדים רבים, ולכן ה' בוודאי ירחם עליהם ולא יסכים לקללם.

4. הם נאמנים למסורתם ותורתם, " "זאת האומה לבדה, ולא תתערב עם אחרת מתגברת עליה לעזוב תורתו כאשר עשו כל האומות" " (אבן עזרא) - למרות שהיו שנים רבות תחת שיעבוד מצרי, לא עזבו את תורתם אלא נשארו נבדלים ומיוחדים; מכאן שיש בהם עוצמה פנימית יותר מלכל עם אחר.   וכן פירשו על-פי תורת הסוד, " ""גפן" אלו ישראל שנמשלו לגפן... שאינה מקבלת נטיעה אחרת, שלא תתערב בשאר אילנות; כן ישראל, כתוב בהם הן עם לבדד ישכן, ואי אפשר שיטמע איש ישראל בסטרא אחרא ויתערב בה לגמרי, אלא סופו לצאת ממנה ויתוקן ע"י כמה גלגולים" " ( בן איש חי, שנה ראשונה, הלכות חנוכה ) .   וחז"ל דרשו כך את המילה הֵן: " "הן עם לבדד ישכון - מהו הן? - כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו, כיצד? א"ט הרי י' ב"ח הרי י' ג"ז הרי י' ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה; וכן האות הנ' אין לה זוג: י"צ הרי ק' כ"פ הרי ק' ל"ע הרי ק' מ"ס הרי ק' נמצא נ' לעצמה; אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים, שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב; ומה אני עושה? כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזרה אני הורגו..." " ( שמות רבה טו ז ) .

5. הם עם ייחודי הזכאי לקבל מקום משל עצמו תחת השמש, ולא להסתפח לעם אחר, " "בעבור שהעלהו במות בעל לראותו, אמר מראש צורים, ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו, כי ישכון לבדו ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו, כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם, וגוי אחד הם, וישכון בדד בשם יעקב וישראל. ועל כן הזכיר (פסוק ז) "ארה לי יעקב וזועמה ישראל", כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם, לאמר שהם עם לבדד, ושמות נאות להם מאבותם. כי בלק לא היה מזכיר לו שם ישראל, רק אמר (לעיל כב ה) "עם יצא ממצרים", כמתנכר בהם, שלא ידע אותם, שהיה כפוי טובת אביהם. והכוונה לומר, כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו, כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב, והוא יהיה לראש לעולם, ואין אומה שתתגבר עליו, ולא שיטפל הוא אליהם" " ( רמב"ן ; באופן דומה גם חזקוני ורבינו בחיי על אתר) - הם אינם אוסף אקראי של שבטים ועדות (כמו שטוענים כלפינו אויבינו עד היום), אלא עם אחד, נבדל ונפרד משאר העמים.

ייתכן שבאותו זמן, כמו בימינו, היו גויים שטענו שלעם ישראל אין זכות לארץ משל עצמו. שלושת הפירושים הללו עונים לטענה זו ומסבירים מדוע מגיעה לעם ישראל ארץ משל עצמו: כי הם עם רב וגדול, עם מסורת ותרבות ייחודית, ועם מוצא ייחודי.

הביטוי בָּדָד נזכר גם בדברי משה בשירת האזינו, (דברים לב יב): "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ, וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר"( פירוט ); ומצד שני הוא נזכר גם במשמעות שלילית:

  • (ויקרא יג מו): "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא; בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבּוֹֹ"
  • (ירמיהו טו יז): "לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז; מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי, כִּי זַעַם מִלֵּאתָנִי"
  • (איכה א א): "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס"( פירוט )
  • ואולי גם (איכה ג כח): "ישב בדד וידם, כי נטל עליו"
  • ואולי גם (ישעיהו כז י): "כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר, שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה"

ובגוים לא יתחשב

עריכה

1. בלשון ימינו, הפועל התחשב משמעו הביא בחשבון, ייחס חשיבות; לפי זה, יש שפירשו את המשפט ובגויים לא יתחשב כהנחיה שלא לקחת ברצינות את דעת הקהל בעולם (וראו עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב / מוטי לקסמן ).    אולם, ישנם מקורות רבים המלמדים שאפילו הקב"ה בעצמו לוקח ברצינות את דעת הקהל בעולם:

  • (שמות ט טז): "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאֶת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ"- ה' לא הרג את פרעה בדבר, כי הוא רצה שפרעה יעזור לו לפרסם את שמו.
  • (דברים ד ו): "ושמרתם ועשיתם, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"( פירוט )
  • (דברים לב כו): "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם, אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם; לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר, פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ, פֶּן יֹאמְרוּ ידנו רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת"- ה' לא גרם לעם ישראל להיעלם, כי הוא לא רצה שהגויים יטעו ויחשבו שהדבר נבע מכוחם ועוצם ידם.
  • (דברים לב מג): "הרנינו גוים עמו, כי דם עבדיו יקום; ונקם ישיב לצריו, וכפר אדמתו עמו"
  • (שמות לב יב): "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר 'בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'? שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ!"
  • (במדבר יד טו): "וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד, וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר 'מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר'!"
  • (ישעיהו סא ט): "ונודע בגוים זרעם, וצאצאיהם בתוך העמים; כל ראיהם יכירום, כי הם זרע ברך ה'"
  • (יואל ב יז): "לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם?'"
  • תהלים עט י: " "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם 'אַיֵּה אלהיהם?' יִוָּדַע בגיים לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" "
  • (תהלים קטו ב): "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם 'אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם?'"
  • תהלים קכו ב: " "...אז" "יאמרו בגוים 'הגדיל ה' לעשות עם אלה'" "
  • (דברי הימים א טז לא): "ישמחו השמים, ותגל הארץ; ויאמרו בגוים 'ה' מלך'"

2. רוב המפרשים פירשו התחשב = נחשב, נמנה; ולפי זה ובגויים לא יתחשב - עם ישראל אינו נחשב כמו כל שאר העמים, יש לו גורל שונה ומיוחד:

  • " "ובגוים לא יתחשב - כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות עובדי גילולים, שנאמר (ירמיהו ל) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו'; אינן נמנין עם השאר" " ( רש"י ) . 
  • " "לבדד ישכון: שאינו נחשב בכלל הגויים, כי אין לו אדמה. איזה דבר טוב יש באמרו, כי אין ליעקב אדמה? אם כן אני אומר, כי לבדד ישכון הכוונה נבדל מן הגויים, ועל ידי כך לא נוטה מן הדרך הטוב והישר, ולפיכך ה' אלהיו עמו להצליח. ועל הדרך הזה אני מפרש ובגויים לא יתחשב, כלומר לא שם עצמו בכלל הגויים, וכמו שמשמשת המילה שהיא התפעל, וקרוב לזה פירש רלב"ג (שש"ם). ומה שכתוב " ה' בדד ינחנו" (דברים ל"ב י"ב) הוא סמך לפרוש זה" " ( שד"ל ) .
  • " "אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא: כתיב (שמואל ב ז כג) מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ - מאי רבותייהו? אתון נמי ערביתו בהדן, דכתיב (ישעיהו מ יז) כל הגוים כאין נגדו (גם אתכם לא הוציא מן הכלל)? אמר ליה: מדידכו אסהידו עלן (נביאים שיצאו מכם, דהיינו בלעם, שהיה נכרי - והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל), דכתיב ובגוים לא יתחשב (כל מקום שהוזכרו שם נכרי - לא הוזכרו ישראל כלל)" " ( בבלי סנהדרין לט ב ) .
  • " "כתיב "כי מראש צורים אראנו" להודיע שנאתו של אותו רשע שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבתו למה הדבר דומה לאדם שבא לקוץ את אילן מי שאינו בקי קוצץ את הגופים כל ענף וענף ומתייגע והפיקח מגלה את השרשין וקוצץ כך אמר אותו רשע מה אני מקלל כל שבט ושבט הריני הולך לשרשן בא ליגע מצאן קשים לכן אמר כי "מראש צורים אראנו". ד"א "כי מראש" אלו אבות "ומגבעות" אלו אמהות. הן עם לבדד ישכן, וכשהוא משמחן משמחן לבדן שנאמר (דברים לב, יב): "ה' בדד ינחנו" וכשהאומות בעולם הזה שמחים הן אוכלים עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להם מן החשבון שנאמר ובגוים לא יתחשב." " ( במדבר רבה כ יט ) .

פירושים על פסוק ח - מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'

עריכה

[המשך יבוא]

" ""מה אקב לא קבה אל" - (במ"ר) כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו כשהזכיר אביהם את עונם כי באפם הרגו איש לא קלל אלא אפם שנאמר (בראשית מט) ארור אפם כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל מה נאמר שם (שם כז) גם ברוך יהיה במברכים נאמר (דברים כז) אלה יעמדו לברך את העם במקללים לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם אלא על הקללה לא רצה להזכיר עליהם שם קללה "לא זעם ה'" - (ברכות ו) אני אין כחי אלא שאני יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס בה והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך וזהו שנאמר (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה'" " ( רש"י )

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

עריכה



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הן עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב


מקורות

עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-04-30.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/bm-23-09


<< · ביאור · במדבר כג · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל · >>



אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:במדבר_כג_ט"