ויקיטקסט

ביאור:תהלים ד ה

(הופנה מהדף Tnk1/kma/qjrim1/jt1004)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


<< · ביאור · תהלים ד · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט · >>




הצער על החטאים עוזר למנוע חטאים בעתיד

עריכה

האם אדם צריך לשאוף לחיים של שלוות נפש? לפי ספר תהלים, כנראה שלא:

(תהלים ד ה): "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודֹמוּ; סלה"

רוגז = אי שקט , מצב נפשי המשותף לרגשות כגון כעס, צער וחרדה.

רגזו ואל תחטאו = הכניסו את עצמכם למצב נפשי של אי שקט, כדי שלא תחטאו, שהרי שלווה מוגזמת עלולה להביא לחטא (משלי א לב): "כי משובת פתים תהרגם, ושלות כסילים תאבדם"( פירוט ).

רגשות הרוגז , האי-שקט, יכולים להתבטא בכמה דרכים:

1. רוגז = כעס: האדם צריך לעורר בליבו כעס על יצר הרע שלו, כדי להיות במצב של שיפור מתמיד: " "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע (שיעשה מלחמה עם יצר הרע), שנאמר רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ" " (רבי לוי בר חמא בשם ריש לקיש, בבלי ברכות ה א ) .

2. רוגז = יראה, במקרה זה יראת ה'; האדם צריך לעורר בליבו יראה מפני ה', למשל, על-ידי קריאת שמע, כדברי חז"ל.

3. רוגז = צער וחרטה; האדם צריך לעורר בליבו חרטה על עבירות שעשה בעבר: " "התבונן ברעת המתאחר מן התשובה, כי רבה היא; כי לולא התמהמה, כי עתה שב נאנח במרירות לב, ברגזה ובדאגה, ודלפה עינו מתוגה, כי יפגשהו יצרו שנית ויזדמן החטא לידו, יכבוש את יצרו, ויזכור את אשר עבר עליו כוס המרירות, ולא יוסיף לשתותו עוד; כמו שנאמר רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה . ביאורו: רגזו והצטערו על אשר חטאתם, ואל תחטאו עוד; כי הזכיר חטאם למעלה באמרו בני איש עד מה כבודי לכלמה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה" " (הרב יונה גירונדי, שערי תשובה א ד ) .

אמרו בלבבכם... ודומו = האי-שקט לא צריך להתבטא כלפי חוץ, בצעקות על אחרים, אלא רק בתוככם פנימה.

על משכבכם, ודומו = הזמן המתאים לעשות עבודת-נפש זו הוא על המיטה, כאשר גופו של האדם רגוע; לפני שישקע בשינה דוממת, עליו להזכיר לעצמו שעדיין יש לו הרבה עבודה לעשות, ועדיין אין הוא יכול להיות רגוע לגמרי. מכאן למדו חז"ל שיש לקרוא קריאת שמע על המיטה, לפני השינה, שכן קריאת שמע מעוררת את האדם ומזכירה לו שיש לעבוד את ה' גם מחר: " "אף על פי שקרא אדם קרית שמע בבית הכנסת - מצוה לקרותו על מטתו..." "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" " (רבי יהושע בן לוי, רבי יוסי/אסי/יוסף; בבלי ברכות ד ב ) .

ודומו = כשתהיו עסוקים בעבודת נפש פנימית, לא יהיה לכם צורך לדבר על חטאיהם של אחרים ולבזות אותם, כמו שעשיתם עד עכשיו (תהלים ד ג): "בני איש! עד מה כבודי לכלמה? תאהבון ריק, תבקשו כזב; סלה".

מקורות ופירושים נוספים

עריכה

1. פירשנו שהמילים "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מלמדות שהאדם צריך "לרגוז", כלומר לעורר את עצמו לשיפור, בשקט ובעבודה פנימית.

2. אך חז"ל פירשו שהמילים הללו מתארות עצות נוספות שהאדם צריך להשתמש בהן אם לא הצליח לעורר את עצמו בעצמו:

" "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע (שיעשה מלחמה עם יצר הרע), שנאמר רגזו ואל תחטאו ; אם נצחו – מוטב, ואם לאו - "

  • "א. יעסוק בתורה, שנאמר אמרו בלבבכם ; אם נצחו – מוטב, ואם לאו -
"
  • "ב. יקרא קריאת שמע, שנאמר על משכבכם ; אם נצחו – מוטב, ואם לאו -
"
  • "ג. יזכור לו יום המיתה, שנאמר ודומו סלה (יום הדומיה הוא יום המות שהוא דומיה עולמית)." " (רבי לוי בר חמא בשם רבי שמעון בן לקיש, תלמוד בבלי, ברכות ה. ,)

כלומר:

  • א. העיסוק בתורה, שנעשה בלב ובמחשבה ובלי צרות חיצוניות, הוא הדרך המועדפת להינצל מהיצר;
  • ב. אם זה לא עובד - האדם צריך לזכור את עניין השכר והעונש, ולשם כך יקרא קריאת שמע - "ודיברת בם... בשכבך...", שבה נזכר הגמול על המצוות והעבירות.
  • ג. ואם גם זה לא עובד - האדם צריך לחשוב על יום המוות - היום שבו יידום וישבות לנצח מכל מעשיו, ולא יוכל יותר לתקן שום דבר בחייו; מחשבה זו תעזור לו להתמקד, עוד בחייו, במעשים החשובים והטובים יותר.

שלוש הדרכים הללו נרמזות גם במשלי א, ראו שלוש דרכים לחנך את הפתי שבתוכנו .

חז"ל למדו מכאן, שאדם חולה, שאינו יכול להתפלל בעמידה ובקול, יכול להתפלל גם בשכיבה וגם בהרהור: " "כשאתם על משכבכם – אז עולה אמירה גם בהרהור" " ( ערוך השולחן אורח חיים צד )

והרמב"ם למד מכאן, שאדם צריך לדעת את האמת גם אם אינו יכול להגיד אותה: " "ראוי שיהיה האדם מכלל משכילי האמת ומשיגיו, ואף על פי שאינו אומרו בפיו, כמו שנצטוו החסידים ונאמר להם: אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה" " ( מורה נבוכים א נ ) , ויותר מזה, לפעמים דווקא עדיף שלא להגיד: " "לפי שכל דבר שנאמר, וכוונתנו בו לרומם ולהלל, נמצא בו שגיאה כל שהיא כלפיו, יתעלה ונרגיש בו מגרעת מסוימת. ולכן השתיקה טובה יותר, וההסתפקות בהשגות השכל. כמו שצוו השלמים ואמרו: אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה" " ( מורה נבוכים א נט ) .

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

עריכה


מקורות

עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-09-28.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הצער על החטאים עוזר למנוע חטאים בעתיד

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/jt1004


<< · ביאור · תהלים ד · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט · >>



אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:תהלים_ד_ה"