תשובות רשב"א/חלק ד/רצה

סימן רצהעריכה

קרקושנה, לר' מרדכי האזובי בר' יצחק ז"ל.

עוד שאלת: קידוש היום, משמע בפרק אין עומדין (דף לג.) דהוי מתקנת אנשי כנסת הגדולה. ובפרק מי שמתו (דף כ:) חזינן דהוי מדאורייתא. וחזינן דמדאורייתא לקדשו ולומר "שבת היום" כעין קידוש היובל, ואנשי כנה"ג תקינו לה ברכה ונוסח. אלא דקשה לי, הא דגרסינן בנזיר (דף ג.) "מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין הרשות". וקא בעי "מאי ניהו? אילימא קדושא ואבדלתא, מושבע ועומד מהר סיני הוא". אלמא קידושא ואבדלתא על היין דבר תורה, והדרא קושיין לדוכתא.

תשובה: איברא, קידוש היום מדאורייתא, כמו שמפורש בפרק מי שמתו (דף כ:), ולא נחלק אדם בדבר זה. וההיא דפרק אין עומדין (שם) "א"ר חייא ברבי אבא א"ר יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל, ברכות ותפלות קדושות והבדלות" -- על כרחין לאו עיקרן של דברים ממש קאמר, דהא ברכה דאמר -- דאורייתא היא! אי דמזון לבסוף כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ולשאר מינים כדכתיב קדש הלולים למאן דאית ליה הכי בפ' כיצד מברכין (דף לה.). ואי דתורה לכתחילה מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו. אלא שעיקרן דבר תורה, ונוסח ברכות ומקומן מתקנת אנשי כנה"ג. וכמו שאמרו הבדלה אם על הכוס או בתפלה או כאן וכאן. ובאיזה מקום בתחילה וכדאיתא התם בפ' אין עומדין. וכן קידוש היום -- לזכור אותו בכניסתו, כעין שבח וקילוס, כענין (שבת קיט, א) מאמר רבי חנינא שהיה אומר נצא ונקבל פני שבת מלכתא כו'. והיה מקלס ואומר בואי כלה בואי כלה. וכיוצא בזה בקריאת פסוקי קדושת השבת, בקריאת ויכולו או ושמרו בני ישראל את השבת, וכיוצא באלו. וכל אחד ואחד אומר כפי שיזומן לו מעניני שבחו וקדושתו והזכרת קדושתו. ובעל פה ובלא שום נקיטת חפץ, לא כוסו ולא פתו. באו הם ותקנו לכל נוסח אחד במקום סעודה ובחפץ. ותקנו שיזכירו קדושתו על היין, לפי שאין אומרים שירה אלא על היין. ותקנו להזכירו בתפלה, וקבעו לו ברכה רביעית. וכן בברכת המזון.

ומה שאמרו "זכרהו על היין" -- מדבריהם הוא. ותדע לך, דהא כי חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא. ואלו היתה זכירתו על היין דבר תורה, משום חביבותא היכי מבטלינן ליה לכוס? ונר ביתו לקידוש היום דאמרי' (שבת כ"ג ע"ב) נר ביתו עדיף -- אמאי? והיכי אתי נר ביתו ודחי ליה לעשה דיין קידוש היום?

ומה שאמרו שם בפ"ק דנזיר "אילימא קדושה ואבדלתא, מושבע ועומד מהר סיני הוא" -- כבר כתב ר"ת ז"ל דהכי גרסינן "וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא". ואפילו לגירסת הספרים דלא גרסי' "וכי" - הכי מפרשי לה, כלומר מושבע ועומד מה"ס הוא! בתמיהא! וזה דבר ברור, אין בו ספק.

ומה ששנינו בר"פ אלו דברים (דף נא.) "ב"ה אומר מברך על היין, ואח"כ על היום, שהיין גורם לקידוש שתאמר" -- לאו דוקא יין אלא ה"ה לפת, דלב"ה המקדש על הפת מברך על הפת תחילה. וזה וזה לאו גורם לקדוש היום ממש קאמר, דדבר תורה אינו צריך לא יין ולא פת, כמו שאמרנו, אלא קדושה שהתקינו אנשי כנה"ג, במקום סעודה קאמר.