פתיחת התפריט הראשי

תשובה קטזעריכה

עוד כתבת אירע מעשה שמת יהודי בין הערביים בעשרת ימי תשובה רחוק מישוב שכונת ישראל מהלך שמנה ימים. ונודע הענין לקרוביו איך הערביים שמוהו במערה במלבושיו וסגרו פי המערה ולא נתן לקבורה כי אין בכל אותו הגליל שום יהודי והיה זה ערב חג הסכות והורו לקרוביו ואחיו לצאת בדרך ביום טוב שני של סכות ללכת למקום שמת להביא. ונודע אליך ההתר ההוא וכתבת אליהם שעברו על איסור דרבנן דלא הקלו ביום טוב שני במת דשויוה רבנן כחול אלא באותו מקום שמת -- אז יתעסקו בו ישראל כדאיתא בביצה בפרק ראשון (ביצה ו, א) "אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים, ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל". ואפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא כרב אשי דפליג עליה דמר זוטרא. וכל שכן לחפור את הקבר דגדול כבוד הבריות. אבל אם המת אינו במקום שדרים בו ישראל -- אין ראוי שיחללו בו יום טוב שני כי מה הועילו אלו בקלקולן לחלל יום טוב אחרי שלא יוכלו לקבור את המת בו ביום אבל יצטרכו ליעכב בהליכה בדרך שבעה ימים אחר שיחללו יום טוב.

ועדיין אתה מסופק אם היה תוך התחום שיוכלו להגיע אליו בו ביום ולקברו אחרי שאינו במקום אם יחללו יום טוב ללכת בתוך הגבול שהיה בו מהלך יום(?) להתעסק דבצנעא התירו ולא לצאת בפרהסיא כחול גמור כי לא ידעו מה הוא. ועם היות שאנחנו היום מועטין בעונות והדבר מפורסם כדעת התוספות ראוי לגדור על זה והבאת ראיה מההיא דפרק קמא דמועד קטן (מו"ק ח, ב) אין חופרין כוכין וקברים במועד. ופירש בהלכות -- ליקבר בהם לאחר המועד. ואם בחול המועד אסור לחפור ליקבר אחר המועד -- כל שכן ביום טוב שני שאסור ללכת חוץ לתחום כדי לפגוע במת אחרי ז' ימים לקברו.

גם הבאת ראיה ממה שהביאו התוספות ז"ל (שבת קלט: בד"ה יו"ט) במעשה שאירע בצרפת שנעשו כל צרכי המת ורכבו עד שהביאוהו וקברוהו שמה, ושכעס רבינו תם. ונתספקת באותו מעשה אם בו ביום הביאוהו ונקבר או לאו דכל שכן לדעת רבינו תם. ואמרת שבארץ הזאת ראוי להחמיר מההיא דהביא ר"ת דפרק תולין (שבת קלט, א) דשלח להו לוי לבני בשכר מת לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין לא ביום טוב ראשון ולא ביום טוב שני לפי שאינן בני תורה, והדור היום פרוץ מרובה על העומד וטעם גדול כבוד הבריות ליכא שאין המת עומד לפנינו. זהו תורף דבריך.


תשובה:    כל מה שאמרת יפה אמרת, שבודאי לא היה להם ללכת חוץ לתחום בעד קבורת המת שאינו לפניהם ולא יוכלו להגיע אליו עד לאחר המועד. והלא אפילו בחול המועד לא התירו לעשות לו ארון אלא עם המת בחצר כדי שלא יאמרו שלא לצורך המת הוא עושה הארון אלא לשום בו מעות או שאר דברים. ובירושלמי התירו אפילו בשוק במת מפורסם שכבר יהיה נודע לכל דלצורך המת עושין כמו שאמרו שם "כד דמך רבי חנינא חבריהון דרבנן עבדין ליה ארון בשוקא הכל מודים שלא יקוץ ארזים ודכוותה שלא יחצוב אבנים היו חצובין בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן", ע"כ. ואף על גב דקיימא לן כרבנן ולא כר"י דאסר אלא אם כן הי לו נסרים מנוסרים מערב יום טוב דיחידאה הוא ולא קיימא לן כותיה אלא כסתם מתניתין וכרשב"ג דברייתא דמייתי בגמרא (מו"ק ח, ב) "תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסים לו כסותו ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב יום טוב. רשב"ג אומר אף מביא נסרים ומנסרן בצנעה בתוך ביתו", עד כאן בגמרא.

ואין להקשות כיון שעשינו צורך המת בקבורה כצורך המועד למה אמרו שלא יקוץ ארזים והא תניא קוצצים עצים במועד לצורך המועד -- יש לומר שלא אסרו אלא מפני חשד דכיון שהן מלאכות הרחוקות מעשיית הארון עצמו אינו ניכר שהוא עושה למת. וכבר באר זה הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם. ולכן אם בהיות המת עמהם אסרו לקוץ לו ארזים בחול המועד מפני שהיא מלאכה רחוקה מן המת ואיכא משום חשד -- כל שכן בנדון זה שהוא יום טוב שני שלפני המועד שהמת רחוק מהם מהלך כמה ימים ולא יגיעו לו עד לאחר המועד דאיכא למיסר משום חשדא שלא יאמרו לעסקיהם ולדבר הרשות הם הולכין. והרמב"ן ז"ל הוצרך להשמיענו שמותר ללות את המת ביום טוב שני אפילו חוץ לתחום אבל בנדון זה שאין מלוים את המת שהרי אינו עמהם -- נראה בודאי שאסור לחלל יום טוב שני בהליכת חוץ לתחום.

אבל הראיה שהבאת מההיא דאין חופרין כוכין וקברות במועד -- היה אפשר לדחותה דהתם הוא שאין שם מת עדיין אלא שחופרין לצורך מתים שימותו, ולזה אסרו במועד החפירה לכתחלה והתירו התיקון משום צרכי רבים כמו שמבואר זה להרבמ"ן ז"ל.

אלא שהדבר ברור שהדבר ההוא שעשו היה ראוי ליאסר והאלקים יכפר בעד כי שגגה היא וסברי מצוה קא עבדינן.

ומה שנסתפקת באותו מעשה שהביאו התוספות ז"ל שאירע בצרפת וכעס עליהם רבינו תם -- כבר נראה מלשון התוספות שאפילו ביום עצמו היה מחמיר רבינו תם ז"ל לפי שאינן בני תורה אבל התוספות כתבו שעכשיו לא נהגו לאסור מטעם זה כמו שלא נהגו לאסור בבשולי עובדים כוכבים במה שאינו עולה על שולחן מלכים אף על גב דבעבודת גלולים שלהי פרק ר"י (עבודה זרה נט, א) אסר רבי חייא בר אבא כד איקלע לגבלא חזא תורמסי דשלקי עובדי כוכבים ואכלי ישראל ואסר להו לפי שאינן בני תורה.

וכן הטעם האחר שהביא רבינו תם ז"ל לאסור על ידי היהודים משום דאיכא יהודים שעושים מלאכת השרים לכתוב להם ולעשות כל צרכיהם ודמי לחברי כטעמא דרבינא -- הא נמי ליתא דאפילו איתא לדרבונא דחייש משום חברי -- שאני חברי שהם פרסיים שהיו כופין כל היהודים לעשות מלאכתן וביום טוב נשמטין מהם ואם יראו אותם קוברין מתיהם יכופו אותם גם כן לעשות מלאכתם ולא יוכלו להשמט מהם. אבל מפני יהודים מעטים הנכנסים מרצונם לעבודת השרים לא נחדל מקבור מתינו.