פתיחת התפריט הראשי

תשובה קטועריכה

עוד כתבת ונהגו בספרד לומר קדיש דרבנן מי שמת אביו כל שנת אבלו על ההוא מעשה שראהו לאביו שהיה נדון שהיה פחמי -- אותה ההגדה ראיתיה באותה ארץ ואיני זוכרה וגם מקומה. יודיעני האדון לדעת דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום.


תשובה:    ההגדה ההיא אינה בגמרא שלנו ואולי בספרי הרבות או בתנחומא. אבל מצאתי בספר אוחרות חיים שחבר החכם רבי אהרן הכהן ז"ל וזה לשונו:

"טעם תקנת הקדיש שאומר על אביו ועל אמו כתב הר"ם נ"ע מצוה לומר קדיש על אביו ואמו אבל אין לומר קדיש בשביל אמו בחיי אביו אם אביו מקפיד ואף על פי שעשתה צואה לומר קדיש בשבילה -- מכל מקום כבוד האב קודם לכבוד האם".
"ותקנו ז"ל לומר קדיש על מה שנמצא בהגדה פעם אחת פגע רבי פלוני במת אחד שהיה מקושש עצים ונושאן על כתפו. אמר לו בני למה לך? אמר לו רבי כה משפטי כל הימים להביא באש של גהינם להיות נדון בה. אמר לו ואין מי שיוכל להצילך מן הצער? אמר לו אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד השם בעבורי ואם יעשה כן ידעתי כי זכותו תעמוד אלי ויגן בעדי. ויבא רבי פלוני ויגד זה לבנו של מת ויעש ככל אשר אמר. לימים נגלה אל החכם הנזכר פעם אחרת ויאמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי".
"ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חדש וגם להפטיר בנביא. ויש מתפללין בכל מוצאי שבת תפלת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרין הפושעים לגהינם, ששבתו בשבת, ואפשר שיגן עליהן זכות אותה תפלה. וכן יהי רצון".    עד כאן בספר הנזכר.