תרומת הדשן/א/דיני מצרנות וחלוקת בתים וחזקת קרקעות


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שלועריכה

ראובן ושמעון שותפין בבית ותובע ראובן את שמעון לחלוק עמו הבית כי יש בו דין חלוקה באורח וברוחב ושמעון ממאן לחלוק באומרו שיתגרע הבית בחלקו ויפחתו דמיו הרבה כי עתה יש לו קופצים ליקח או לשכור וכשיתחלק לא ימצא בו לשום אחד מן הבתים. וראובן מודה ג"כ בזה אך שאומר שדעתו שלא להקפיד ומחיל מגירעון זה משום דלא ניחא ליה כלל בשותפות כופין את שמעון לחלוק או לאו:

תשובה יראה דדין זה תולה בשיעור הגירעון ופחת הדמים שיהיה לבית לאחר חלוקה מקודם החלוקה אם יפחתו הדמים הרבה לפי ערך הבית כה"ג אין כופין לחלוק דאין מפסידין ומקלקלין הפסד הניכר וגדול בשביל החלוקה ושעור גדול ההפסד אבאר לקמן. וראייה על זה מפ"ק דב"מ דפריך דאלת"ה שנים אוחזין בטלית כו' ויחלוקו הא אפסדוה בתמיה אלמא אפי' התם דקמכחשי אהדדי ואיכא למימר או כולו דמר או כולו דמר ואי לאו דהוו אוחזין הוו ב"ד מסלקין מינייהו וכל דאלים גבר אפ"ה קמתמה תלמודא דתיקנו ב"ד חלוקה דאתא לידי פסידא כ"ש בנ"ד דע"י טענת אמת הן באין דלא כייפינן לחלוק היכא דאתי לידי פסידא וכן מצאתי אח"כ בתשובת המיימון בשם מהר"ם על סתירת החומה בשביל החלוקה וכתב שם דאפי' מתרצה וניחא ליה אין כופין את השני לחלוק בכה"ג משום דאפסדוה והביא ראייה מפ"ק דב"מ כדפרישית לעיל. אמנם נראה דצריכין לבאר שיעור וערך לפסידא זו דאטו אם יפסידנו דמי הבית בחילוקה עשירית וכה"ג שתתבטל בשביל כך החלוקה וכ"ת אין ה"נ נראה להביא ראייה דלא אמרינן הכי דבשמעתא דבפ"ק דב"מ דלעיל קאמר אהך מתני' דהיו שנים רוכבים על גבי בהמה ה"נ דפלגא לה הא אפסדוה בשלמא בהמה טהורה דחזי לבישרא כו' והשתא בהמה טהורה מי ניחא הא אמרינן פ' המוכר פירות דרובא דאינשי לרדיא זבין וא"כ סתם שוורים יקירי טפי לרדיא מלבישרא כדבעינן למימר לקמן ולאו דווקא שורים אלא ה"ה פרות דהוו רגילין נמי לחרוש בהן טובא כדאיתא באשירי פ"ק דע"ז בשם ר"ת והביא ראייה מכמה משניות על זה ותו דפרות לוולדות וחלב נמי עומדות א"כ סתמייהו דשוורים ופרות מזבנינן טפי לרדיא מלשחיטה ולא אשכחן שום בהמה טהורה שראוי לרכוב עליה אפילו אחד וכ"ש שנים וע"כ איירי בשור או בפרה וא"כ תיקשה אבהמה טהורה נמי הא אפסדה דהכי מוכח בפ' המוכר פירות דסתמא דמילתא זיל טפי מדמי רדיא דפריך התם וליחזי אי דמי רדיא יהיב אי בדמי בשרא יהיב ומשני לא צריכא דזל רדיא וקם בדמי בישרא וכ"ת דמ"מ קאמר שפיר בשלמא בהמה טהורה ומוקי לה נמי בכה"ג דזל רדיא או בבהמה של פטם דקיימא לשחיטה ולא לרדיא חדא דאין הלשון משמע כן מדקאמר בשלמא בהמה טהורה חזי לבישרא משמע דלאו לבישרא קיימא דאי איירי דקיימי לשחיטה בדזל רדיא הול"ל בשלמא בהמה טהורה דליכא פסידא דאטו לא ידעינן דרגילין לחלוק בשר לשחיטה ועוד דבתחילה דפריך מאוחזין בטלית הא אפסדוה ומשני דחזי לקטנים גירסת התוספות ולא גרסי דחזי לתרווייהו והשתא לפ"ה אמאי לא מוקי בטלית דחזי לתרווייהו ותו לא הוו מצי להקשות מידי מטלית מוזהבת אע"כ משום דלא בעי לאוקמי מתני' אלא במידי דאורחיה סתמא דמילתא וכיון דסתם שוורים ופרות מזבני טפי לרדיא ויקירא מלבישרא דהא ע"כ דבסתמא דמילתא לא זל רדיא וגם סתם בהמות לאו של פטם היא אמאי קאמר בשלמא בהמה טהורה אע"כ אפי' אי קיימא לרדיא ניחא דחולקים משום דחזי לבישרא ואע"ג דפיחתו הדמים כמו שהוכחנו לעיל הואיל ואלו הפחת וההפסד מרדיא לפי הערך לא מבטלינן חלוקה בשביל כך. והא נמי ליכא למימר דהא עדיפא רדיא משחיטה חלק מועט הוא לגמרי לכך לא מבטלינן חלוקה מכח רדיא דבתוספות ר"פ המניח גבי כד וחבית מקשין וליחזי אי דמי כדא אי דמי חביתא יהיב כדפריך פ' המוכר פירות וליחזי אי דמי נכסתא אי דמי רדיא ומתרצים התוס' דגבי כד וחבית לא שייך הודעת דמים דקרובים דמי כד לדמי חבית משמע בפשיטות דדמי רדיא ונכסתא רחוקים קצת. ורשב"ם פי' התם דדמי רדיא כמו עשרים דינרים ודמי נכסתא י' דינרים נראה דלאו דווקא מופלג כ"כ אלא מילתא דפסיקא נקט להפליגם בכפל משום דבעי לפרושי דהן מופלגים ביותר משתות כדמוכח התם מ"מ לפי פרשב"ם התם גם לפי קושיות התוס' דמקשים לוקמי כגון שאינהו פחות משתות משמע ע"כ דהפלגת דמי רדיא מדמי נכסתא בסתמא דמילתא יותר משתות הוא וכן הדעת נוטה דאל"כ היאך שייך לומר הדמים מודיעים בפחות משתות דרגילי למיטעי בהכי דהא קי"ל דמחילה היא וא"כ השיעור הקרוב ליותר משתות הוא החומש ובהפסד החומש איכא למימר דשפיר קאמר תלמודא בשלמא בהמה טהורה דחזי לבישרא דמשום הפסד חומש לא מבטלין החלוקה אבל אי מופלג כפרשב"ם איך יתכן דלא יקשה אפסדוה כיון דחציה נפסדת. ומהשתא בנ"ד אם ימצא פסידא שפיחתה דמי הבית ביותר מחומש לא מצי חד למיכף חבירו לחלוק אבל אם הוא רב כחומש וכ"ש פחות מחומש כופה אותו לחלוק אע"פ שבהוכחה רחוקה קצת ביררתי דבעי הפסד חשוב לבטל החלוקה מהא דפריך בשלמא בהמה טהורה כו' מ"מ הואיל ותלמודא פסיק סתמא דכל היכא דאיכא דין חלוקה חולקין ולא מפליג בין היכא דנפחתים הדמים ובין היכא דאין נפחתים אלא שאנו מדקדקים אהא דפריך תלמודא הא אפסדוה דאין דיינינן לכוף לחלוק היכא דאיכא פסידא בחלוקה ולשון אפסדוה משמע קילקול והיזק הניכר ולא פחת וחיסרון מועט:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שלזעריכה

ראובן ושמעון היה להם בית בשותפות וחלקו לשנים וכותל אחד של אבנים מפסיק ביניהם וחלקו כך שתהא של שניהם ובו הקורות משני הבתים מונחים בו אח"כ הוצרכו לסתור הכותל ההוא ולעשות מחיצה של קרשים תחתיה ובאים לחלוק האבנים והיו בצד הכותל שכלפי ראובן אבני גזית יקרות יותר מבצד שכלפי שמעון ורוצה ראובן לזכות בהן טפי משמעון לפי שבצד שלו היו הדין עמו או לאו:

תשובה יראה דאין הדין עמו משום דמצי למימר ליה אע"ג דמקרבת לגבך צד היפה מ"מ מאי חזית דפלגת הכי לעובי הכותל פליג הכי לרוחבה או לאורכה ואז צד שלי ושלך שוין וכה"ג אמרינן פ"ק דב"מ גבי טלית מוזהבת לא צריכא דמקרבא דהבא לגבי חד מהו דתימא אמר ליה פלוג הכי קמ"ל דא"ל מאי חזית כו' וה"נ אמרינן פ' המקבל גבי אילן העומד על המיצר לעניין חלוקת פירותיו והיה נראה לחלק דלא דמי ליה לגמרי דשאני התם גבי טלית ואילן דאית לן למימר הואיל ושל שניהם הם סברא היא שיטול כל אחד כחבירו ואע"ג דמקרבה היפה לגבי דחד אמרינן איתרמויי איתרמי הכי מש"ה אמר ליה מאי חזית דפלגת כו' אבל בנ"ד לגבי כותל אית לן למימר דבאותו צד דכל אחד משתמש בו מסתמא זהו חלקו מ"מ נראה להביא ראייה דחולקים הכל בשוה דתנן בפ' כל הצלמים מי שהיה ביתו סמוך לע"ז כו' עד ואם היה שלו ושל ע"ז ונפל עציו ואבניו מטמאים כשרץ ופרש"י שם עציו ואבניו של אותו הכותל אפילו חלקו מטמאים כשרץ לפי שאין ברירה עכ"ל מהכא מוכח דכל אבני הכותל שבצד זו ושבצד זה של שניהם הם בשוה דאס"ד דכל צד שכנגדו הוא חלקו א"כ יש ברירה וא"ת דאיירי שנתערבו א"כ לא הוי ליה למימר דאין ברירה אלא משום דלא ידעינן ומכירים בהן מטמאים כולן ולא שייך לומר משום דאין ברירה וק"ל:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שלחעריכה

ראובן קנה בית מלוי במיצר שמעון מצד דרום הבית ובצד צפון הבית יש ביתו של נכרי ושמעון בא לחלוק על קניית הבית מחמת מצרנות השיב ראובן לית לך דינא דבר מיצרא הואיל והבית מצד אחת מיצר הנכרי הוא והשיב שמעון איני יודע שום חילוק בזה הדין עם מי:

תשובה יראה דאם הענין כך שקרוב לודאי הוא שאם היה יודע הנכרי שבדעת לוי למכור הבית היה מחזר אחריו לקנותו יש פנים לומר דלית כאן דינא דבר מיצרא כמו שאבאר בשמעתא דמצרנות פ' המקבל אמרינן זבין מנכרי לית ביה משום דדב"מ משום דא"ל אריא אברחתי לך אמיצרך ופרש"י שם משום דאין לך טוב וישר ממה שעשיתי לך שהברחתי הארי ממצרך ע"כ אע"ג דמצי המצרן לומר ללוקח מי ביקשך להבריח הארי מעלי כיון דהנכרי רצה למכור היה בידי ג"כ להבריחו מעלי צריכנן לתרץ דמ"מ הלוקח משיבהו מהרתי בדבר כי יראתי אולי על ידי התמהמהות ימלך הנכרי מלמכור ונמצא נשאר בצידך וא"כ נ"ד נמי מצי ראובן לומר לשמעון אילו לא מהרתי לקנות שמא לא היית ממהר להשוות עם לוי במקח ומתוך כך היה נודע לנכרי והוי מכריח את לוי למכור לו דסתם נכרי אנס הוא ובדיניהם נמי נוהגים דדב"מ במקצת ונמצא הארי בא בצידך ואין נראה לחלק דהתם גבי זבין מנכרי הארי כבר הוא בצדו ולכך חשיב טוב וישר בהברחתו אבל בנ"ד דעדיין הארי לא רבע אמיצריה אלא חיישינן דילמא קאתי אמיצריה כה"ג לא טוב וישר הוא דכיון דקרוב לודאי הוא שהנכרי יחזור אחר המקח וסתם נכרי אנס הוא א"כ חשיב כודאי כדאיתא פ"ק דפסחים דספק הרגיל מוציא מידי ודאי בשיטת דאין חוששין שמא גררה חולדה. ועוד היה נראה לדחות דינא דב"מ מטעם אחר בנ"ד משום דהמוכר קאמר ליה למצרן הואיל וביתי היה במיצר הנכרי לא שכיחי קופצים עליו לקנותו ואם הייתי צריך לחזור על המצרנים עד הכי והכי שמא היה הלוקח נמלך מלקנותו וכה"ג אמרינן גבי המוכר כל שדותיו לית ביה דדב"מ ופירש שם אשירי אפילו אם המצרן רוצה ליקח את כולן לית ביה משום דדב"מ משום דלא שכיח למצוא קונים לכל שדותיו כאתד ולכך כשמזדמן לו קונה אינו צריך להודיע למצרן פן ימלך הלוקח בתוך כך. אמנם במיימון וכן בא"ז משמע דדוקא שאין המצרן רוצה ליקח רק אחת מן השדות אז לית ביה משום דדב"מ משום דלוקח לא יקנה את השאר בלתי זאת נמצא פסידא למוכר אבל אם ירצה המצרן ליקח את כולן אית ביה משום דדב"מ וה"נ מוכח מפרש"י אמוכר כל שדותיו לאחד ואפילו לדעת אשירי נמי נובל לומר בנ"ד דלא תשיב זביני דלא שכיח קופצים אלא משום חששא דהוא במיצר הנכרי דכיון דאיכא נמי ישראל אחר באותה שכונה תרי ישראל שכיחי דדיירי בהדי נכרי כדאמרינן בעירובין פ' הדר דאפילו בחצר אחת שכיח דדיירי סדיר בהדי נכרי כ"ש במבוי אחד ואפילו משום טעמא קמא נמי קשה הדבר לבדות טעמים וסברות מן הלב שאינם נמצאים בהדיא בגמרא ולא בפירושים ובפסקי הגאונים. אמנם אי הוי בלאו הכי צד בטול מצרנות מטעם אחר במכר כנ"ד נראה דמצינן לסמוך על אותו צד ולצרפו עם טעמי קמא שפירשתי לעיל שהבריח ארי ממצריה ולבטל דדב"מ מכח שני טעמים ואע"ג שאותו צד שאנו מצרפים אינו מועיל בפני עצמו כיון שהיה הלוקח רגיל להשתתף עם המוכר וגם עתה משותף עמו בחובות ואמרינן בגמרא דלשותפין לית ביה משום דדב"מ ורבו בו פתרונים וכתב אשירי בשם רב האי גאון וכן בהגה"ה במיימון משמו וכן כתב הרמב"ם שאם היה הלוקח שותפו של המוכר בסחורה מבטל דדב"מ וחובות דידן היינו כסחורה דידהו ואע"ג דנראה דלא סמכינן אהך טעמא לחוד דרש"י ור"ת וכן פירש רבינו חננאל בא"ז לא פירשו הגמרא הכי אמנם לצרפם עם טעמא קמא דידן סגי ביה כדפרשינן לעיל אבל אין נראה לצרף בהדיה הא דכתב רבינו תם דבכל הבתים לא נהוג דדב"מ דכולהו רבוותא דחו ההיא דר"ת לגמרי דלא נהגינן כוותיה בהא אשירי כתב דדברי ר"ת נכוחים אלא שלא נהגו הכי וכן כתב בתשובה במיימון משום מהר"ם. וכתב עוד שם בתשובה אחרת שכתב ראבי"ה דהקדמונים נהגו דדב"מ בבתים ואין לשנות המנהג וההיא תשובה איירי במשכנתא בלא שתא. ואע"ג דהוי סברא לבטל דדב"מ בלא דעת ר"ת שהרי משכנתא דשתא דכ"ע לית בה משום דדב"מ כדפסק תלמודא בהדיא מאי משכנתא דשכונא גביה והוצרך באותה תשובה להביא כמה ראיות דאיירי תלמודא דווקא במשכנתא דשתא ואפ"ה לא צירף דעת ר"ת בהדיה דההוא טעמא לבטל מכח שניהם דדב"מ והיינו משום דהמנהג פשוט דלא כר"ת:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שלטעריכה

מנהג ודת הוא במדינה אחת שכל ישראל שמחזיק במשפט קרקעות של הנכרי לוה שלו הרי הוא כממונו למכור למי שירצה אכן אם יבא הנכרי קודם שימכרו ויפרע לישראל המלוה כל חיובא וכל הוצאות שהוציא הישראל על השגת המשפט צריך הישראל להחזיר לנכרי כל שטרי החוב ושטרי המשפט כך הוא החוק והמנהג. ועתה יש להסתפק אם בא הישראל לאחר שהחזיק הנכסים במשפט למכור לישראל חבירו כל כוחו וזכותו שיש לו באותן הנכסים אם יכולה האשה לעכב בהן המכירה מחמת שיעבוד כתובה כגון בשאר קרקעות של הבעל או לאו:

תשובה יראה דאין יכולה לעכב כי אין דין מקרקעי לנכסים האילו הואיל ועדיין ביד הנכרי לפדות הנכסים ואין ביד הישראל לעכב וא"כ הרי אילו כשאר חובות והלוואות שיוכל לישא וליתן בהן בכל אשר ירצה ואין האשה יכולה לעכב בהו וקצת ראייה מהא דאיתא פ' איזהו נשך דמשני אמתני' דבכורות המקבל צאן ברזל מן הנכרי כו' דכיון דכי אתי נכרי ולא יהיב ליה ישראל זוזי תפיש לה לבהמה ואי לא אשכח לבהמה תפיש ליה לולד דהוי לה יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה. ומקשים שם התוס' דמ"ש מבהמת ארנונא דמחייבת בבכורה ללישנא קמא דרב פ"ק דפסחים היכא דמצי הישראל לסלוקי לנכרי בזוזי ולא אמרינן אי לא יהיב זוזי תפוש לבהמה ומתרצין דהתם עיקר הבהמה של הישראל היא מתחילה אלא שמשועבד היא לארנוניתא וכיון דמצי לסלוקי ליה בזוזי לא יצאת מרשות הישראל אבל הכא דמתחילה הבהמה של נכרי היתה כל זמן שיש לנכרי כח בזה דאי לא יהיב ליה זוזי תפיש לבהמה לא יצאת מרשות הנכרי דמיקרי יד הנכרי באמצע ע"כ. מהכא שמעינן דכל היכא דגוף הדבר כבר היה של אחד ועדיין ידו עליו שתופשו אע"פ שיצא מרשותו בדין עדיין הוא בכוחו וידו באמצע ואע"ג דהתם לענין בכור יד נכרי באמצע כל דהו פוטר כדאיתא התם בתוס' מ"מ נקטינן סברא מהתם דבשביל שהגוף כבר הוא של הנכרי חשבינן לידו באמצע ע"י תרי דאי לא יהיב ליה זוזי ואי לא אשכח לבהמה. ותו דבהמת ארנוניתא דאיכא עליה שיעבוד המלך דחשיב טפי מוחזק ממה שהוחזק במשפט כדמשמע בתשובת מור"ם במרדכי פ' לא יחפור בדיני מסים ואפ"ה הואיל והגוף של הישראל הוה מצי לסלק ליה חשיב לגמרי לא יצאתה מרשותו דאי נפיק כל דהו הוי ליה יד נכרי באמצע ופטור אמנם נראה שאם החזיק הישראל כ"כ בקרקע הנכרי שהכניס בה פועלים לבנות ולנטוע לעבדה ולשמרה או שהכניס דיורים בבתים וכה"ג איזה זמן אע"פ שעדיין ביד הנכרי לפדות מ"מ חשיב הקרקע כגבוי לישראל כל זמן שלא פדאה הנכרי וכח שיעבוד כתובת האשה עליו וראייה מהא דפ' כל שעה אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן ודייק מיניה התם דע"כ ב"ח למפרע הוא גובה והוי כאילו נגבה בחיי אביהן דאי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה אמאי גובה בעל חוב מהן הא הוו להו מטלטלי דיתמי דחוב כמטלטלי הוא ולא משתעבדי לב"ח והשתא נהי נמי למפרע הוא גובה אכתי אמאי גובה בע"ח מהן הא קי"ל הילכתא בפ' המפקיד דשומא הדרא לעולם וא"כ עדיין יד הלווה הראשון על הקרקע לפדותה ולמה תחשב כקרקע של אבי היתומים האילו הואיל ויכולה לצאת מתחת ידו תחשוב עדיין כחוב בעלמא דהוי כמטלטלים אע"כ כיון שגבה הקרקעות ונכנס בה לעבדה ולשמרה ולהשביח אע"פ שעדיין ביד הראשון לפדותה מ"מ חשיבי מקרקעי דשני שהיה בידו. אע"ג דיש לדחות ההיא ראייה דלעיל דשומא הדרא לעולם ואיכא לאוקמי ההיא דלמפרע הוא גובה כגון שהשביח או שנתייקרה דתו לא הדרא כדאיתא התם באשירי פ' המפקיד המימרא סתם איתמר דמשמע אם גבו היתומים היום קרקע בעל חוב חוזר וגובה לאלתר:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה שמעריכה

ראובן קנה בית במיצר שמעון ובא שמעון לסלקו משום דדב"מ הוא טען ראובן אין לי כבר בית דירה בעיר ואין כאן דדב"מ השיב שמעון למה לא קנית בית פלוני שאין בו מצרן שהיה חפץ לסלקך אמר ראובן הבית צר לי ולביתי כי קטן הוא קצת. יש כאן דינא דב"מ או לאו:

תשובה יראה דבתחילה צריכין לבאר דין המצרן עם הלוקח שאין לו בית דירה כבר וגם אינו יכול למצוא שום בית אחר ואח"כ נבאר שאילתינו. בא"ז כתב וז"ל ואמר אבא מרי ז"ל דאפי' לדברי הנוהגין דדב"מ בבתים ראובן שרוצה למכור ביתו לשמעון ולוי הוא מצרן של ראובן ומעכב ע"י שמעון דלא תיקנו רבנן דדב"מ היכא שהמצרן יש לו דירה ולוקח אין לו וכן אם הלוקח עני וצריך לו השדה לפרנסה נראה לו כרש"י זצ"ל שאין המצרן יכול לעכב עליו מלקנות עכ"ל. ובא"ז הגדול האריך בטעמים וראיות על זה וכתב כיון דכל דדב"מ אינו אלא משום ועשית הישר והטוב וכה"ג אינו ישר וטוב שזה יקנה על השובע וזה יטלטל אנה ואנה והביא ראייה מפ"ק דב"ב רוניא זבין ארעא אמיצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקי משום דדב"מ אמר ליה רב סמא בר ייבא לרבינא אמרי אינשי ארבע לצלא וארבע לצללא ופרש"י צלא רצען עני כו' עד וזה רוניא עני הוא וצריך השדה לפרנסה וכשם שאתה בא לסלקו משום דדב"מ שהוא משום ועשית הטוב והישר כך אומר אני ועשית הישר והטוב לעני זה ואל תסלקו ע"כ וכתב עוד א"ז דמה שהקשה ר"ת לפרש"י דאין מרחמין בדין לאו פירכא הוא משום דהכא תחילת הדין והתקנות דמצרנות משום מידות רחמנות ומסיק דהוה תמה על ר"ת גופיה אי עביד עובדא כדבריו ודעת א"ז דהך מילתא דאין ללוקח בית דירה דומיא לעובדא דרוניא שהוא צריך לבית כמו רוניא לשדה. ובהגה"ה במיימון כתב דאיכא מאן דפשיט מהא דאמרינן לאשה וליתמי ליה בה משום דדב"מ דהיכא דהמצרן לא בעי לה אלא לרוחא ולוקח דחיקא ליה שעתא ואיצטריך ליה לית בה משום דדב"מ דאין כאן ועשית הישר והטוב עכ"ל העיטור ולא נהגו כן וכן מצאתי בשם רבינו ז"ל דהמצרן מוציא מיד הקונה ע"כ לכאורה פליגי אהך דא"ז דדמיא לעובדא דרוניא לפי פרש"י וכתב משם מהר"ם ושכן המנהג דהמצרן זוכה ואי לאו דכתב דלא נהגו לזכות הלוקח היה נראה לומר בפלוגתא דרבוותא זוכה הלוקח דאיהו מיקרי מוחזק שהרי מדין תורה זוכה הוא בקניינו והמצרן בעי לאפוקי מיניה מטעם תקנת חכמים עליו להביא ראייה דבהכי תיקנו חכמים כך כתב אשירי וכן כתב הרמב"ם דבספק אין הלוקח מסתלק אלא בראייה ברורה וצריך המצרן להביא ראייה להכחיש דברי הלוקח או ישבע הלוקח היסת אלמא דמיקרי מוחזק וא"כ ה"ה לפלוגתא דרבוותא אלא משום דכתב דלא נהגו כן איכא למימר דלא חיישינן להא דפליג א"ז כי היכי דלא חיישינן לדברי ר"ת דפסק דאין דדב"מ בבתים כיון דראבי"ה ומהר"ם ואשירי כתבו דלא נהגו כן ואע"ג דא"ז כתב דר"י הלבן היה דן הלכה למעשה כר"ת וכן השיב ה"ר יונתן מ"מ נהגינן לאפוקי מן הלוקח וסמכינן אמאי דכתבו רבוותא דמנהגא הוא דלא כר"ת. אמנם נראה לחלק בין הך מילתא דלוקח דחיק ליה שעתא ובין ההיא דא"ז דאין ללוקח בית דירה די"ל ודאי היכא דהלוקח איצטריך ליה משום דדחיקא ליה שעתא בהא לא נהגו לדחות בשביל כך דדב"מ משום מילתא דלא פסיקא וצריך בירור ואומד הדעת אי איצטריכא ליה טובא ואי דחיקא ליה שעתא ממש דמסתמא משום כל דהו לא דחינא דינא דב"מ והרבה פעמים שאין לעמוד על העיקר אי איצטריך ליה ודחיקא ליה שעתא לגמרי והוי כדבר הניתן לשיעורין ולכך לא נהגו לבטל בו דדב"מ אבל לוקח שאין לו בית דירה מילתא דפסיקא היא ואין בו שום נידנוד דודאי כל אדם צריך לבית דירה אפי' מוצא לשכור אין ערב לאדם אלא בשלו ועוד דקשה לו לטלטל מבית לבית בכלות זמן שכירתו ומסתמא לא ימצא בית לשכור לדירתו כל השנים ולכך איכא למימר דשפיר נהגו בכה"ג לבטל דדב"מ ואע"ג דא"ז גופיה לא מייתי ראייה אהא דאין ללוקח בית דירה אלא מההיא עובדא דרבינא ורוניא והתם איירי בשדה משום דרוריא איצטריך ליה קאמר דלית ביה משום דד"מ בהגה"ה במיימון כתב אכה"ג דלא נהגינן וא"כ מודה לה הראייה דא"ז ומנלן תו לחלק מדעתו בין יש לו בית דירה לאין לו י"ל דס"ל דלא"ז דודאי בשדה לא נהגו לבטל דדב"מ כדאיתא בהגה"ה במיימון ואין הטעם שפירשתי דהאידנא לדידן הוי כדבר הניתן לשיעורין אבל עובדא דרבינא בימי חכמי התלמוד הוו ואינון הוו ידעי שפיר לעמוד בכל פעם על העיקר דהוו בקיאין באומד כל דבר וכל ענין לכך מייתי שפיר ראייה מיניה אמילתא דפסיקא וידוע אף לדידן וק"ל. אמנם אי קשה לן הא קשה לן דכיון דא"ז לא סמך פסק שלו אלא אפרש"י דפירש ההוא עובדא דרבינא ורוניא והתוס' מסקי התם בשם ר"ת דליתא לפרש"י ומפרש בשם ר"ת וה"ר אברהם בע"א ורב אלפס נמי לא מייתי ההוא עובדא בפסקיו כלל לא בפ"ק דב"ב ולא בשמעתא דמצרנות פ' המקבל ואשירי נמי לא הביאו וכתב מהר"ם בכמה דוכתי דדרכו דרב אלפס היא דכל מי שאינו תופס הלכה כן אינו מביאו בפסקיו וע"כ צריך טעם למה אינו תופס הלכה כן הא מימרא פשוטה דלית בה פלוגתא היא ונראה דצ"ל דרב אלפס סובר כפרש"י ואין לפרש דסבר דרב סמא הכריחו לרבינא לנהוג מידות רחמניות משום למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור כההיא ס"פ האומנין דא"כ הוי ליה לרב אלפס לאחויי הך עובדא בפסקיו כי היכי דמייתי הנהו עובדא בפסקיו בפ' האומנין אע"כ כאן סבר דלא הכריחו אלא בדרך רחמניות ועצה טובה אמר ליה רב סמא לרבינא ולישנא דתלמודא משמע קצת הכי דקאמר ליה אמרי אינשי ארבע לצלא כו' משמע דלשון בני אדם בעלמא הוא ואשכח נמי בפ' גיד הנשה אמרי אינשי כמ' דביעי בעלמא הוא ולא קאי התם הכי כדאיתא שם בפסקי הגאונים וכיון דאינו אלא עצה טובה לא הביא רב אלפס בפסקיו אבל אי הוה סבר כאחד מפירושי התוס' לא היה לו לדלג דדין גמור הוה כדאיתא בהדיא התם וא"כ כיון דהתוספות לא סבירא להו פרש"י לגמרי ורב אלפס נמי סבר דאין דנין בכפיה הכי וכתב מהר"ם בתשובה במרדכי פ' נערה דנוהגין לפסוק כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס' וא"כ היה לנו לדחות דברי א"ז אפס קשה מאד לסתור דברי הגאונים המבוארים להדיא ולפסוק הלכה מדקדוקי דברי הגאונים אחרים ואין נראה כלל לדחות דברי א"ז לפי פשוטו. אמנם בנ"ד שהלוקח היה בידו לקנות בית אלא שאותו בית אינו כרצונו כה"ג איכא למימר דמודה א"ז דהמצרן דוחה הלוקח דנהי נמי דאותו בית צר לו ואינו כרצונו מכל מקום די לו בשעת הדחק ואיכא למימר דבכה"ג ליכא משום ועשית הישר והטוב להאי לוקח כדמפרש בא"ז הטעם והראייה להא דאמרינן בקידושין בפ' האומר עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מיקרי רשע ומפרש אשירי והתוס' ומרדכי בשם ר"ת דדוקא בשכירות ומכר מיקרי רשע אם הפך בה אחר משום דאפשר למצוא במקום אחר וכן חררה נמי לאו דהפקר איירי אלא שממציא העני את עצמו אצל בעל הבית לשרתו ולעבדו כדי שיתן לו חררה כה"ג אפשר למצוא במקום אחר אבל בהפקר ומציאה דלא שכיח במקום אחר לא ומהאי טעמא תקינו חכמים דדב"מ במכר ולא במתנה ע"כ. הא קא חזינן התם דאע"ג דהפקר ומציאה לא מיקרי רשע מ"מ קפסיק וקאמר דכל שכירות ומכר מיקרי רשע ואע"ג דהרבה פעמים אינו מוצא שכירות או ממכר שהוא כרצונו ויפה בעיניו כזה אפ"ה לא חלקו חכמים הואיל ואפשר למצוא במקום אחר רק מעין זה הכא בנ"ד נמי י"ל דכיון דאי הוי ליה בית דירה או שהיה יכול למצוא לקנות בית דירה שהוא בריוח וכרצונו הוי בהאי קניינא משום דדב"מ ה"ה דאין חילוק אם יוכל למצא לקנות בית דירה אפילו שאינו בריוח וכרצונו. וא"ת הוא גופא מנלן אפילו היכא דיוכל למצוא לקנות בית דירה כבר לא הטריחוהו לחזור אחר הממכר שאין בעל המיצר חפץ בו אלא כל בית הנמצא לו ראשון קונהו הא ליתא דגבי מכר כל שדותיו לאחר מסיק א"ז כפרש"י וכן מהר"ם דאם המצרן רוצה בכולן אית בה משום דדב"מ ולא כאשירי דכתב הואיל ודבר שאינו מצוי הוא למוכר שימצא אחד שיקנה כל שדותיו כאחת לא הטריחו למוכר לחזור על המצרנות וא"ז ומהר"ם לא סבירא להו האי סברא דלא הטריחוהו אפי' לגבי מוכר דאין משום ועשית הישר והטוב כל שכן גבי לוקח דלא אמרינן האי סברא ואשירי נמי איכא למימר דגבי לוקח מודה דהטריחוהו: