תרומת הדשן/א/שמ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה שמ
עריכהראובן קנה בית במיצר שמעון ובא שמעון לסלקו משום דדב"מ הוא טען ראובן אין לי כבר בית דירה בעיר ואין כאן דדב"מ השיב שמעון למה לא קנית בית פלוני שאין בו מצרן שהיה חפץ לסלקך אמר ראובן הבית צר לי ולביתי כי קטן הוא קצת. יש כאן דינא דב"מ או לאו:
תשובה יראה דבתחילה צריכין לבאר דין המצרן עם הלוקח שאין לו בית דירה כבר וגם אינו יכול למצוא שום בית אחר ואח"כ נבאר שאילתינו. בא"ז כתב וז"ל ואמר אבא מרי ז"ל דאפי' לדברי הנוהגין דדב"מ בבתים ראובן שרוצה למכור ביתו לשמעון ולוי הוא מצרן של ראובן ומעכב ע"י שמעון דלא תיקנו רבנן דדב"מ היכא שהמצרן יש לו דירה ולוקח אין לו וכן אם הלוקח עני וצריך לו השדה לפרנסה נראה לו כרש"י זצ"ל שאין המצרן יכול לעכב עליו מלקנות עכ"ל. ובא"ז הגדול האריך בטעמים וראיות על זה וכתב כיון דכל דדב"מ אינו אלא משום ועשית הישר והטוב וכה"ג אינו ישר וטוב שזה יקנה על השובע וזה יטלטל אנה ואנה והביא ראייה מפ"ק דב"ב רוניא זבין ארעא אמיצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקי משום דדב"מ אמר ליה רב סמא בר ייבא לרבינא אמרי אינשי ארבע לצלא וארבע לצללא ופרש"י צלא רצען עני כו' עד וזה רוניא עני הוא וצריך השדה לפרנסה וכשם שאתה בא לסלקו משום דדב"מ שהוא משום ועשית הטוב והישר כך אומר אני ועשית הישר והטוב לעני זה ואל תסלקו ע"כ וכתב עוד א"ז דמה שהקשה ר"ת לפרש"י דאין מרחמין בדין לאו פירכא הוא משום דהכא תחילת הדין והתקנות דמצרנות משום מידות רחמנות ומסיק דהוה תמה על ר"ת גופיה אי עביד עובדא כדבריו ודעת א"ז דהך מילתא דאין ללוקח בית דירה דומיא לעובדא דרוניא שהוא צריך לבית כמו רוניא לשדה. ובהגה"ה במיימון כתב דאיכא מאן דפשיט מהא דאמרינן לאשה וליתמי ליה בה משום דדב"מ דהיכא דהמצרן לא בעי לה אלא לרוחא ולוקח דחיקא ליה שעתא ואיצטריך ליה לית בה משום דדב"מ דאין כאן ועשית הישר והטוב עכ"ל העיטור ולא נהגו כן וכן מצאתי בשם רבינו ז"ל דהמצרן מוציא מיד הקונה ע"כ לכאורה פליגי אהך דא"ז דדמיא לעובדא דרוניא לפי פרש"י וכתב משם מהר"ם ושכן המנהג דהמצרן זוכה ואי לאו דכתב דלא נהגו לזכות הלוקח היה נראה לומר בפלוגתא דרבוותא זוכה הלוקח דאיהו מיקרי מוחזק שהרי מדין תורה זוכה הוא בקניינו והמצרן בעי לאפוקי מיניה מטעם תקנת חכמים עליו להביא ראייה דבהכי תיקנו חכמים כך כתב אשירי וכן כתב הרמב"ם דבספק אין הלוקח מסתלק אלא בראייה ברורה וצריך המצרן להביא ראייה להכחיש דברי הלוקח או ישבע הלוקח היסת אלמא דמיקרי מוחזק וא"כ ה"ה לפלוגתא דרבוותא אלא משום דכתב דלא נהגו כן איכא למימר דלא חיישינן להא דפליג א"ז כי היכי דלא חיישינן לדברי ר"ת דפסק דאין דדב"מ בבתים כיון דראבי"ה ומהר"ם ואשירי כתבו דלא נהגו כן ואע"ג דא"ז כתב דר"י הלבן היה דן הלכה למעשה כר"ת וכן השיב ה"ר יונתן מ"מ נהגינן לאפוקי מן הלוקח וסמכינן אמאי דכתבו רבוותא דמנהגא הוא דלא כר"ת. אמנם נראה לחלק בין הך מילתא דלוקח דחיק ליה שעתא ובין ההיא דא"ז דאין ללוקח בית דירה די"ל ודאי היכא דהלוקח איצטריך ליה משום דדחיקא ליה שעתא בהא לא נהגו לדחות בשביל כך דדב"מ משום מילתא דלא פסיקא וצריך בירור ואומד הדעת אי איצטריכא ליה טובא ואי דחיקא ליה שעתא ממש דמסתמא משום כל דהו לא דחינא דינא דב"מ והרבה פעמים שאין לעמוד על העיקר אי איצטריך ליה ודחיקא ליה שעתא לגמרי והוי כדבר הניתן לשיעורין ולכך לא נהגו לבטל בו דדב"מ אבל לוקח שאין לו בית דירה מילתא דפסיקא היא ואין בו שום נידנוד דודאי כל אדם צריך לבית דירה אפי' מוצא לשכור אין ערב לאדם אלא בשלו ועוד דקשה לו לטלטל מבית לבית בכלות זמן שכירתו ומסתמא לא ימצא בית לשכור לדירתו כל השנים ולכך איכא למימר דשפיר נהגו בכה"ג לבטל דדב"מ ואע"ג דא"ז גופיה לא מייתי ראייה אהא דאין ללוקח בית דירה אלא מההיא עובדא דרבינא ורוניא והתם איירי בשדה משום דרוריא איצטריך ליה קאמר דלית ביה משום דד"מ בהגה"ה במיימון כתב אכה"ג דלא נהגינן וא"כ מודה לה הראייה דא"ז ומנלן תו לחלק מדעתו בין יש לו בית דירה לאין לו י"ל דס"ל דלא"ז דודאי בשדה לא נהגו לבטל דדב"מ כדאיתא בהגה"ה במיימון ואין הטעם שפירשתי דהאידנא לדידן הוי כדבר הניתן לשיעורין אבל עובדא דרבינא בימי חכמי התלמוד הוו ואינון הוו ידעי שפיר לעמוד בכל פעם על העיקר דהוו בקיאין באומד כל דבר וכל ענין לכך מייתי שפיר ראייה מיניה אמילתא דפסיקא וידוע אף לדידן וק"ל. אמנם אי קשה לן הא קשה לן דכיון דא"ז לא סמך פסק שלו אלא אפרש"י דפירש ההוא עובדא דרבינא ורוניא והתוס' מסקי התם בשם ר"ת דליתא לפרש"י ומפרש בשם ר"ת וה"ר אברהם בע"א ורב אלפס נמי לא מייתי ההוא עובדא בפסקיו כלל לא בפ"ק דב"ב ולא בשמעתא דמצרנות פ' המקבל ואשירי נמי לא הביאו וכתב מהר"ם בכמה דוכתי דדרכו דרב אלפס היא דכל מי שאינו תופס הלכה כן אינו מביאו בפסקיו וע"כ צריך טעם למה אינו תופס הלכה כן הא מימרא פשוטה דלית בה פלוגתא היא ונראה דצ"ל דרב אלפס סובר כפרש"י ואין לפרש דסבר דרב סמא הכריחו לרבינא לנהוג מידות רחמניות משום למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור כההיא ס"פ האומנין דא"כ הוי ליה לרב אלפס לאחויי הך עובדא בפסקיו כי היכי דמייתי הנהו עובדא בפסקיו בפ' האומנין אע"כ כאן סבר דלא הכריחו אלא בדרך רחמניות ועצה טובה אמר ליה רב סמא לרבינא ולישנא דתלמודא משמע קצת הכי דקאמר ליה אמרי אינשי ארבע לצלא כו' משמע דלשון בני אדם בעלמא הוא ואשכח נמי בפ' גיד הנשה אמרי אינשי כמ' דביעי בעלמא הוא ולא קאי התם הכי כדאיתא שם בפסקי הגאונים וכיון דאינו אלא עצה טובה לא הביא רב אלפס בפסקיו אבל אי הוה סבר כאחד מפירושי התוס' לא היה לו לדלג דדין גמור הוה כדאיתא בהדיא התם וא"כ כיון דהתוספות לא סבירא להו פרש"י לגמרי ורב אלפס נמי סבר דאין דנין בכפיה הכי וכתב מהר"ם בתשובה במרדכי פ' נערה דנוהגין לפסוק כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס' וא"כ היה לנו לדחות דברי א"ז אפס קשה מאד לסתור דברי הגאונים המבוארים להדיא ולפסוק הלכה מדקדוקי דברי הגאונים אחרים ואין נראה כלל לדחות דברי א"ז לפי פשוטו. אמנם בנ"ד שהלוקח היה בידו לקנות בית אלא שאותו בית אינו כרצונו כה"ג איכא למימר דמודה א"ז דהמצרן דוחה הלוקח דנהי נמי דאותו בית צר לו ואינו כרצונו מכל מקום די לו בשעת הדחק ואיכא למימר דבכה"ג ליכא משום ועשית הישר והטוב להאי לוקח כדמפרש בא"ז הטעם והראייה להא דאמרינן בקידושין בפ' האומר עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מיקרי רשע ומפרש אשירי והתוס' ומרדכי בשם ר"ת דדוקא בשכירות ומכר מיקרי רשע אם הפך בה אחר משום דאפשר למצוא במקום אחר וכן חררה נמי לאו דהפקר איירי אלא שממציא העני את עצמו אצל בעל הבית לשרתו ולעבדו כדי שיתן לו חררה כה"ג אפשר למצוא במקום אחר אבל בהפקר ומציאה דלא שכיח במקום אחר לא ומהאי טעמא תקינו חכמים דדב"מ במכר ולא במתנה ע"כ. הא קא חזינן התם דאע"ג דהפקר ומציאה לא מיקרי רשע מ"מ קפסיק וקאמר דכל שכירות ומכר מיקרי רשע ואע"ג דהרבה פעמים אינו מוצא שכירות או ממכר שהוא כרצונו ויפה בעיניו כזה אפ"ה לא חלקו חכמים הואיל ואפשר למצוא במקום אחר רק מעין זה הכא בנ"ד נמי י"ל דכיון דאי הוי ליה בית דירה או שהיה יכול למצוא לקנות בית דירה שהוא בריוח וכרצונו הוי בהאי קניינא משום דדב"מ ה"ה דאין חילוק אם יוכל למצא לקנות בית דירה אפילו שאינו בריוח וכרצונו. וא"ת הוא גופא מנלן אפילו היכא דיוכל למצוא לקנות בית דירה כבר לא הטריחוהו לחזור אחר הממכר שאין בעל המיצר חפץ בו אלא כל בית הנמצא לו ראשון קונהו הא ליתא דגבי מכר כל שדותיו לאחר מסיק א"ז כפרש"י וכן מהר"ם דאם המצרן רוצה בכולן אית בה משום דדב"מ ולא כאשירי דכתב הואיל ודבר שאינו מצוי הוא למוכר שימצא אחד שיקנה כל שדותיו כאחת לא הטריחו למוכר לחזור על המצרנות וא"ז ומהר"ם לא סבירא להו האי סברא דלא הטריחוהו אפי' לגבי מוכר דאין משום ועשית הישר והטוב כל שכן גבי לוקח דלא אמרינן האי סברא ואשירי נמי איכא למימר דגבי לוקח מודה דהטריחוהו: