תרומת הדשן/א/דיני חנוכה ופורים


דיני חנוכה ופוריםעריכה

שאלה קאעריכה

אכסנאי שהוא נשוי, רשאי הוא להדליק בברכה חוץ לביתו או לאו?

תשובה:

ייראה דצריך לדקדק בדבר. אחד מהגדולים הורה ונהג דרשאי להדליק בברכה, ואמר: אף על גב דאמרינן בגמרא (שבת כג א) דכיון דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא, היינו דלא מחייב; אבל אי בעי מצי להדליק, ולא הוי ברכה לבטלה, דהוי נמי בכלל המהדרין. ועוד, איכא למיחש דילמא מישתלי אינשי ביתיה ולא מידלק עילויה. ואמר שכן אירע לו פעם אחת, דאיהו לא מדלק משום דהוה סומך עלה, ואיהי נמי לא מדלקה, משום דסבורה היתה דהוא ידליק עליה במקום שהוא.

ונחלק עליו אחד מהגדולים תלמידו, ואמר, דהואיל ולא צריך ופטור מן הדבר, אם כן היה נקרא הדיוט אם יעשה. וכל שכן דהוי ברכה לבטלה, כיון דלא אשכחן מהדרין זה בתלמוד, עד כאן דבריהם.

ונראה דאותו טעם שאמר אחד מהגדולים הראשונים, דאיכא למיחש דילמא מישתלי אינשי ביתיה, ואמר שכך אירע לו פעם אחת, אין טעם זה מספיק כלל, דלא דחינן בהכי כללות שבתלמוד, דסמכי אאינשי ביתיה אפילו אאיסור כרת, כההיא דפרק כל היד (נדה טו ב) דבעלה מחשיב ימי ווסתה, ובא עליה; והטעם, משום דאסור לעמוד בימי טומאתה, ולא אמרינן דילמא טעות אירע לה ושכחה. הכי נמי, אם הוא יודע באשתו שהיא יודעת דין זה שהאשה צריכה להדליק בגו ביתה, לפי שהמצוה מוטלת על מי שהוא בתוך הבית, או אפילו אם אינה יודעת, אבל בני ביתה יודעים דין זה, או שכיניה, יש לסמוך עליהם. אפילו אם אירע פעם אחת טעות, לא חיישינן משום הכי לזימנא אחריתי, כי ההיא דפרק אין מעמידין (עבודה זרה לג ב), גבי חבית של נכרי למירמא ביה שיכרא קאמר, ואפילו הכי לא חש למילתיה, אמר: אקראי בעלמא הוא.

ובתשובת מהר"ם במרדכי פרק כל הבשר כתב: ואין זה כחולק על התלמוד וכמוסף שהוא גורע, דהא חזינן בתלמודא גופיה בהא מילתא בחלא בר חמרא כו'; משמע דדווקא משום דאשכחן בתלמודא דכל חד מצי לאחמירי אנפשיה, משום הכי לא חשיב כמוסיף, הא לאו הכי הוי כמוסיף שהוא גורע. ואף על גב דמצא פעם אחת גבינה בין שיניו, כדאיתא התם בתשובתם, מכל מקום לא הוי חייש לאחמורי בשביל זה, כל שכן ליכנס בספק ברכה לבטלה.

אמנם מטעם מהדרין אפשר ויתכן שפיר דמי להדליק בברכה כהאי גוונא, דכי היכא דיש הידור בנר לכל אחד ואחד בבית אחד, הכי נמי יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות. והתנא לא פסיקא ליה למיתני הך מהדרין, דלא שכיחא כולי האי. וכיון דאשכחן בתלמוד מהדרין, ומהדרין מן המהדרין, אין זה כמוסיף על התלמוד שהוא גורע.


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קבעריכה

הא דקיימא לן בנר חנוכה כבתה אין זקוק לה אם כבתה בע"ש קודם קבלת שבת שהרי צריכים לדלוק מבעוד יום זקוק לה כה"ג או לאו:

תשובה יראה דאין זקוק לה אפילו כה"ג ואע"ג דכתב במרדכי שם דמצות נר חנוכה מסוף שקיעת החמה ואילך והיינו צאת הכוכבים ולא קודם משום דשרגא בטיהרא מאי אהני ליה וא"כ עיקר מצות נר חנוכה אינה בשעת הדלקה מבעוד יום אלא בשיהוי הדלקה שלאחר חשיכה היא קיום המצוה ולכך היינו יכולין לומר דאם כבתה קודם התחלת קיום המצוה זקוק לה. אמנם מדמברכינן מבעוד יום אקב"ו להדליק נר חנוכה ואע"ג דאכתי ליכא מצוה ע"כ היינו טעמא דמשום דא"א בענין אחר חשיבא הכשר מצוה כדפירשו התוספות הכשר מצות דכיבוד אב ואם בשמעתא דעליה בריש יבמות שחוט לי בשל לי אכתי ליכא מצוה עד אחר זמן שמאכילו לאביו ואפ"ה בעי למימר התם דלידחי ל"ת שיש בו כרת הא קמן דחשיב קיום העשה בהכשר מצוה כמו במצוה עצמה ולכך מברכינן עליה ולהכי נמי אי כבתה אין זקוק לה שהרי כבר הותחלה המצוה בהכשר ונראה להביא ראיה לזה מדשרי רב התם להדליק בחנוכה בין בחול בין בשבת בפתילות ושמנים דאסרו חכמים להדליק בשבת דעלמא ומפרש הטעם משום דקסבר אסור להשתמש לאורה וכבתה אין זקוק לה פי' דאי הוה סבר כבתה זקוק לה לא הוי שרי להדליק באותם פתילות ושמנים שאסרו חכמים להדליק בשבת לפי שאינם נמשכין אחר האור דחיישינן דילמא כבתה והוא יזקוק לה ודילמא פשע ולא מדליק בה והכי סבר רב הונא התם דאסור להדליק בחותם פתילות ושמנים משום דקסבר כבתה זקוק לה. והשתא ע"כ יש להוכיח דאפי' בנ"ד כשכבתה אין זקוק לה אמאי שרי רב להדליק בשבת בחנוכה באותם פתילות ושמנים ליחוש דילמא כבתה אחר קבלת שבת שהיה צריכא להיות קודם בה"ש וכל זמן משך בין השמשות אכתי ליכא קיום מצוה לדעת מרדכי דלעיל ואיהו לא מצי להדליק משקבל שבת כ"ש בין השמשות ונמצא בטל מן המצוה וטפי איכא למיגזור בהכי דודאי לא מצי להדליקה ממאי דגזרינן דילמא פשע ולא מדליק לה והכי איתא בתוספות דגזרינן דילמא כבתה בשבת ולא מצי מדליקה. ואין נראה ולחלק ולומר דמה שחשו חכמים דילמא כבתה ולא אתי לחזור ולהדליקה דווקא כשיש לחוש לכיבוי כל זמן משך שיעור ההדלקה דנר חנוכה אבל בנ"ד דליכא למיחש למילתא אלא במשך בין השמשות קודם חשיכה דאי כבתה לאחר חשיכה קי"ל דאין זקוק לה ולא נפיק מיניה מידי דדוחק הוא מאד לחלק הכי דהא כמה שיעורין משך הדלקה חצי שעה כדכתב הרמב"ם ושיעור בין השמשות לפר"ת והתוספות ואשירי שילהי פ' במה מדליקין היינו שלשה חלקי מיל דזהו קרוב לרביע שעה כמו שהוכחתי בתשובה אחרת דמהלך אדם בינוני ביום בינוני שהוא י"ב שעות הולך עשר פרסאות ואי חיישינן דילמא כבתה בחצי שעה אמאי לא ניחוש ברביעי שעה:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קגעריכה

בני אדם הדליקו בבית אחד ונתערבה נר חנוכה אחת בין שתי נרות שהן שמשין וכולן מונחים ודולקין ולא ידעינן איזה מן הנרות נר חנוכה שרי ע"י ביטול ברוב ומותר ליהנות משלשתן או לאו:

תשובה יראה דלא בטיל אע"ג דקי"ל דכל איסורין מן התורה בדברי יבש חד בתרי בטל ומותר בכל התערובות כולן הכא הוו דבר שבמנין שהרי מדליקין אותו במנין כל לילה ודבר שבמנין אפילו שהוא איסור מדרבנן לא בטיל כדפסק בספר התרומה אההיא דליטרא קציעות. וכ"ת לא מיקרי דבר שבמנין אלא דבר שמודדין אותו בשוק במנין ולא במשקל ובאומד ובהכי ניכר שהוא דבר חשוב ולכך לא בטל אבל הני נרות נהי נמי דמדליקין אותן במנין מ"מ אם היו נמכרים מן החנות ממקום שמוכרין רוב דברים במשקל כמו בארץ לועז היו נמכרין במשקל לצורך תשמיש ולהכי לא הוו מדברים החשובים ובטל ברוב והדלקה במנין זהו מטעם חובת המצות שכך מצותו נראה לומר אעפ"כ הואיל ונתערבו לאחר שהודלקו למצות והשתא הן דברים שבמנין במלתייהו אע"ג דלענין חול וכה"ג לא הוי דבר שבמנין מיקרי שפיר דבר שבמנין וכסברא זו אשכחן אפילו לקולא בתוספות ובאשירי פ' גיד הנשה וכן בתוספות פ' הערל דמקשה אהא דאמרינן חתיכה הראויה להתכבד לא בטלה וא"ת אמאי חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחתיכות חטאת טהורות בטילה ומתרצינן דשאני חתיכת קדשים דלא מיקרי ראוייה להתכבד הואיל ואינה ראויה אלא לכהנים והם אינם מחזיקין טובה זה לזה דכתיב ולכל בני אהרן תהיה ורגילין היו לאכול זה עם זה אע"ע שהיו חולקים במשמרות כדי שלא יבאו הקדשים לידי נותר. הא חזינן הכא דאע"ג דחתיכת חול וכה"ג הוי ראוייה להתכבד האי דחטאת הואיל ובמילתייהו כמו שהן עתה לא חשיבי ראוין להתכבד אזלינן בתר קולא ולכ"ש איפכא לחומרא וק"ל:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קדעריכה

הנרות של חנוכה של בהכ"נ האיך מסדרין אותן בין מזרח למערב או בין צפון לדרום:

תשובה יראה דהך מילתא תליא בפלוגתא דתנאי והגאונים נמי מחלקים בההיא פלוגתא במנחות פ' שתי הלחם פליגי בה רבי ורבי אלעזר בן שמעון במנורה שבמקדש רבי סבר ממזרח למערב היו מונחין וראב"ש סבר מצפון לדרום היו מונחים נהיה נראה דהלכה כרבי מחבירו וכן פרש"י בפי' חומש אליביה אמנם רמב"ם וסמ"ג כתבו דמצפון לדרום היו מונחין והשתא היה נראה הואיל וכתב סמ"ק שאנו מדליקין בבהכ"נ לצד דרום זכר למנורה אם צריכין גם לסדר הנרות כמו שהיו מסודרים במנורה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ברוב מקומות שראיתי היו מסודרים בין מזרח למערב בווינ"א קרימ"ש ניאוש"טט אך במרפור"ק נוהגין לסדרם בין צפון לדרום ונהרא נהרא ופשטא דכל חד איכא תנא וגאון דסבר כוותיה אמנם אם הייתי במקום שאין מנהג הייתי מנהיג כמו שראיתי ברוב מקומות וכרבי מחבירו:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קהעריכה

פמוטות של נחשת העשויין קנים קנים יוצאין סביבות בעיגול שרי להדליק בהן בחנוכה או לא:

תשובה יראה דשרי ולא דמי כלל לקערה שהקיפוה פתילות היכא דלא כפה קערה על פיה דאמרינן עשאה כמדורה ואפי' לאחד אינו עולה. דהכא שהקנים מובדלים במחיצה אלא שפתוחין למעלה לא חשיב כמדורה כה"ג וכ"ש לדעת בעל העיטור באורח חיים דמתיר אפילו בקערה אם הרחיקו זה מזה שתי אצבעות משום דמנכרא מילתא והקנים בפמוטות מרוחקים טפי משתי אצבעות ותו דאמרינן התם פ' במה מדליקין דאדם חשוב לאו דרך להשתמש באור המדורה כדפרש"י שם ואי פמוטות חשיב כמדורה הא אין לך אדם חשוב האידנא שאינו משתמש לשבת לאור הפמוטות:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קועריכה

המדליק מליל ראשון דחנוכה ואילך באיזה צד מתחיל להדליק בנר שהוא כנגד צד ימינו או בנר שהוא כנגד צד שמאלו:

תשובה יראה דבדבר זה יש חילוק בני רינו"ס ואגפיה מתחילין להדליק בנר שהוא כנגד צד שמאל וגם נמצא כתוב בשם מהר"ם שהיה מדליק בנר שמאל ופונה דרך ימין משום כל פינות שאתה פונה איננו אלא דרך ימין ובני אושטריי"ך ואגפיהן מתחיליו לצד ימין ומדליקין כדרך שאנו בני ברית כותבין דאפשר חשיב לה כה"ג פונה דרך ימין ואף אם אינו פונה דרך ימין כה"ג נראה ליישב המנהג דמשום דהאידנא ברוב מקומות ורובא דרובא דעלמא אפילו ת"ח אין להם המזוזות בבתי חורף שבהן מדליקין א"כ צריכין להדליקן בימין הכניסה בצד הטפח הסמוך לפתח אף לדידן דמדליקין בפנים כדאיתא במרדכי וא"כ אותו נר שהוא כנגד ימינו הוא הסמוך לפתח לעולם וכן צריך להתחיל שהוא עיקר המצות דבדידיה לחוד הוי סגי אי לא הוי בעיא למיהוי מן המהדרין אבל מהר"ם מזוזה היה לו בפתחו וא"כ היה צריך להדליק בשמאל הכניסה וא"כ נר הסמוך לפתח לעולם כנגד שמאלו. וא"ת א"כ מה צריך לטעם דכל פינות כו' תיפוק ליה משום האי טעמא י"ל דנ"מ אם היו הנרות מסודרים מצד הפתח לצד דופן שכנגד הפתח כמו אם הפתח במזרח והנרות מסודרים ממזרח למערב שאז צריך להפוך פניו לדרום ולהתחיל בנר שסמוך לפתח ולא יהפוך פניו לצפון ויתחיל באותו הנר משום דכל הפינות כו' וק"ל למדקדק:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קזעריכה

רצה להדליק נר של חול מנר של מצוה כדי להדליק בה נר מצוה אחרת אבל יש לחוש שיתכבה ברוח קודם שיגיע לאותו נר מצוה שרוצה להדליק שרי כה"ג או לאו:

תשובה יראה דלא שרינן אפילו למ"ד מדליקין מנר לנר על ידי קינסא מ"מ מודה דהיכא שיש לחוש דשמא לא אתי לכלל מצוה האחרת דאסור כדאמרינן פ' במה מדליקין שמא לא יכוין משקלותיו וקמפיק להו לחולין ע"ש וכדפירש רש"י. הנראה לעניות דעתי כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קחעריכה

בני היישובים שאין להם מנין בעיר ורצונם ללכת אל הקהילות הסמוכות להם לימי הפורים כדי לשמוע מקרא מגילה בציבור צריכין ליזהר שיקדימם ביאתם גם לשבת פרשת זכור שהוא סמוך לפורים או לאו:

תשובה יראה דאדרבה צריך טפי שישמע קריאת פרשת זכור בצבור ממקרא מגילה אע"ג דמקרא מגילה עדיפא וכל מצות נידחות מפניה מ"מ לדעת רוב הפוסקים נקראת היא ביחיד אבל קריאת פרשת זכור כתב האשירי פ' שלשה שאכלו דעשה דאורייתא הוא לקרותן בעשרה ודוחה ל"ת דלעולם בהם תעבודו להכי שיחרר רבי אליעזר עבדו כדי להשלימו לעשרה ע"ש פ' שלשה שאכלו באשירי ובתוס' שנ"ץ שכתבו דאין שום קריאה מדאורייתא רק פרשת זכור ובתוס' הקצרות מברכות פ' שני פירש דפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותן מן התורה וכן בסמ"ק חלק למצות עשה זכור אשר עשה וזה שאנו קורין פרשת זכור קודם פורים. וא"כ צריך ליזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי:


שאלה קטעריכה

מי שהוא אנוס קצת שלא יכול לילך לביה"כ לקריאת מגילה, וצריך להמתין עד לאחר שקראו הקהל ואז ימצא לו אחד שיקרא לו וזה קשה עליו לישב כל כך בתענית, שרי ליה לשמוע קריאתה מבעוד יום בי"ג בתענית אסתר או לא:

תשובה:

יראה דיכול לשמוע קריאתם ויוצא בה מבעוד יום לאחר תפילת ערבית מפלג המנחה ואילך דהיינו שעה ורביע קודם הלילה, דפסק רבינו תם בריש ברכות דקי"ל דמזמן ההוא והילך חשיבא לילה לעניין קריאת שמע ואע"ג דהקפיד התם רחמנא אזמן שכיבה ובההוא זימנא לאו זמן שכיבה הוא, מ"מ נפיק מידי ק"ש משום דחשיב לילה, כ"ש לעניין קריאת המגילה דליכא קפידא במידי אי חשבינן ההוא זימנא ללילה שתהא קריאה בזמנה בי"ד אע"ג דכמה גדולים פליגי ארבינו תם התם בריש ברכות, הא כתב במרדכי התם בשם ראבי"ה המנהג כוותיה דר"ת והמחמיר כדברי שאר הגאונים נקרא הדיוט אם לא הורגל בשאר פרישות, אבל אין נראה להתיר למי שקשה לו להמתין כדלעיל שיטעום מעט קודם קריאת המגילה וימתין שוב עד שיבא לו הקורא, כדאמרינן פ"ק דברכות לא יאמר אדם אוכל קימעה ואשתה קימעה ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל כו' עד כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, ונראה דכ"ש לעניין קריאת מגילה דחיישינן שמא תחטפינו שינה ויבטל מקריאתה, שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאתה חובה טפי שהרי כל המצוות נדחות מפניה:


שאלה קיעריכה

בהרבה מקומות נהגו בעלי בתים, וגם תלמידי חכמים, לעשות עיקר סעודת פורים בערב. והולכין לבית הכנסת ומתפללין מנחה ולא ערבית, וחוזרין לבתיהן ומתחילין בסעודה ביום, ונמשכין בה עד הלילה, ורוב הסעודה היא בלילה. יש טעם למנהג או לאו?

תשובה:

יראה דיש למצוא טעם וסמך קצת למנהג זה.

מצאתי הועתק תשובה אחת וזה לשונה: שמעתי מהרב ר' טוביה בשם ריב"א, שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה, אפילו שלא ברשות, משום שמחת פורים, משעת קריאת המגילה עד לילה סעודת פורים, שהן שני לילות ויום אחד, אין בהם משום גניבה ולא משום גזילה, ואין להזמינו לבית דין ואין חוששין עליו, ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר, עד כאן לשונו מתשובה זו. משמע להדיא, דלילה שנייה עיקר היא לסעודת פורים. ועדיין לריב"א גופיה תקשה מהאי טעמא, דהא ודאי לילה שנייה ליל ט"ו, והיאך יוצאין בה ידי סעודת יום י"ד לדידן, דבני עיירות אנו; שהרי קורין רק בי"ד, וכתב רמב"ם דדוקא י"ד לבני עיירות, ולבני הכרכים ט"ו במשתה ושמחה, אף על גב דלעניין הספד ותענית שוין זה בזה. ונראה טעם לדבר, משום דבארבעה עשר שחרית צריך שיהוי בקריאת מגילה, ואחר כך הוא טרוד, ושולח מנות ומתנות לאביונים ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה ובתענוג. ולכך קבעוה קדמונינו מקצתה בערב, ולהתחיל מבעוד יום גם כן קודם תפילת ערבית, כדי לקיים מצות סעודה ביום שהוא עיקר, ונמשך ביה מאז בפנאי ובתענוג עד הלילה ובלילה עצמה, וחשיב הכל סעודה אחת. ואשכחן כהאי גוונא דמבטלין סעודת מצוה בשביל מצוות אחרות, בפרק אותו ואת בנו מפרש התוספות (ד"ה וכדברי), אמאי לא חשיב התנא יום טוב של סוכות בארבעה פרקים בשנה שרגילין בסעודה גדולה, כדמוכח התם? משום דטרידי במצות סוכה ולולב באותו ערב יום טוב, לא היו רגילין להרבות בסעודה.

אף כי ישבתי מנהג זה, מכל מקום רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית, כמדומה שכן נהגו ברינו"ס:


שאלה קיאעריכה

שאלה: בני אדם השולחם לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכהאי גוונא, יוצאים ידי משלוח מנות או לא?:

תשובה: יראה דאין יוצאים בהן, דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא, כמשמע בגמרא פרק קמא, דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי ונפקי בהכי משלוח מנות, אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה, דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות, אלא מידי דמיכלי או דמשתי. וכן דקדק הרמב"ם (מגילה פ"ב הט"ו) בלשונו, שכתב: "חייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים". ונראה דשתייה בכלל אכילה. ובמתנות לאביונים (שם טז) כתב, "מעות או מיני מאכלים", אלמא דגבי משלוח מנות סבר דווקא מידי דמיכלי.


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קיבעריכה

מה שנוהגים לעשות כמה מלאכות בפורים בתפירת וציורים וכמה מיני מלאכות לצורך שמחת פורים יפה הן עושין או לאו:

תשובה יראה דשפיר דמי והכי מוכח בפ"ק דמשני לעולם נהוג איסור מלאכה אפילו באתרא דרבי אלא רבי נטיעות של שמחה נטע אלמא נטיעה אע"ג דמלאכה גמורה היא לשם שמחה מותרת וכ"ש נ"ד אפי' את"ל מאתרוותא דנהוג שלא לעשות מלאכה בפורים אך קשה לי דבאשירי פ"ב דמגילה אייתי ירושלמי אהא דתנן היה כותב ודורשה הדא אמרה דפורים מותר בעשיית מלאכה פי' מדשרי לכתוב המגילה והשתא לפי סברתי דלעיל היכא מוכח דשרי במלאכה דילמא משום דמלאכת שמחה היא לא אסור כלל דודאי כתיבת המגילה שהוא עיקר מצות פורים טפי חשיבי מלאכת שמחה ממלאכה שעושין לשמחת תחבולות. מיהא נראה דלא בעי לאורואי אלא שלא קבלו עליהם יו"ט ממש כדאיתא התם בגמ' דאי הוה יו"ט ממש ודאי היה אסורה לכתוב: