תרומת הדשן/א/דיני אבילות והשחתת זקן


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רפגעריכה

כהן שמת לו מת בשבת שמצוה היא לטמא לו שרי ליה לשהות עם המת באוהל בשבת או לאו:

תשובה יראה דצריך לדקדק בדבר דאשירי כתב בשם הרמב"ם דעד שיסתום הגולל מטמא הוא לקרובים בין לצורך ובין שלא לצורך וא"כ בנ"ד נמי אע"ג דבשבת הוי ואי אפשר לקוברו היום מ"מ צריך הוא לשומרו שלא יהא מוטל בבזיון והוי קצת כמו צורך קבורה והא קמן דאפילו שלא לצורך התירה תורה וכ"ש בכה"ג אמנם בתוס' פ"ק דפסחים גבי שפחתו של מציק כתבו בפשיטות דכהן אסור לטמאות לקרוביו אם לא לצורך המת ותוספת משאנץ ביארו יותר וכתבו דלא שרי לטמאות רק לצורך קבורה או להביא לו ארון ותכריכים וא"כ נכון להחמיר:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רפדעריכה

אחד מעבדי המושל הכניס סוסים לבית הקברות לרעותם שם בע"כ של הקהל מחוייבים להוציא שחדים כדי למחות בידו או לאו:

תשובה יראה האם יש בידם למחות ע"י שחדים מועטים וגם שלא יצטרכו לירא שיגרום להם עבד המושל רשע ותקלה במקום אחר בשביל התנגדות ודאי צריכים לטרוח כדי למחות בידו משום כבודן של מתים אבל אם חוששין הרבה לרשע ותקלה או שהיו צריכים להוציא הוצאות מרובות נראה דלא מחייבין בהכי הואיל וישראל גופייהו לאו מידי קעביד ונכרי נמי בע"כ דישראל קעבדי. ונראה להביא קצת ראייה על זה מהא דאיתא פ' בני העיר בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכים בהן אמת המים ואין מלקטין בהן עשבים ואם לקט שורפין במקומן מפני כבודן של מתים וכתב שם במרדכי וז"ל אין מרעין בהן בהמה אור"י דמיירי בקרקעות עולם כו' עד ואם ליקט שורפן במקומן והא דאמרינן פ' נגמר הדין קבריה דרב הוו שקלו מיניה עפרא לאשתא בת יומא התם דלרפואה קעבדי אין זה קלות ראש והא דשורפן במקומן אין זה כבוד של מתים אלא קנסא או שלא יחשדוהו שמוליכו לבהמתו עכ"ל. מהכא יש לדקדק ראייה לדידן מדלא הקשה במרדכי ההיא דקבריה דרב ארישא דקאמר אין מרעין ואין מלקטין ולא מקשה אלא אסיפא דקאמר ואם ליקט שורפן במקומן משמע דארישא לא קשה כלל דהייתי מתרץ בפשיטות דלצורך רפואה וה"ה שאר הצלת הגוף לא אסיר אבל מדקאמר ואם ליקט שורפן אלמא חמירא אסורא. וליכא למימר דשרי לצורך רפואה ומתרץ דאין קלות ראש בצורך רפואה דאדרבה מוכח דעפר זה מובחר מבשאר עפר הא קמן דאין הוכחה מן התלמוד לאסור במקום הצלת הגוף וכה"ג אלא משום דקאמר תלמודא דשורפן במקומן וההיא דבעינן במקומן מפרש במרדכי דמשום קנס הוא או משום חשד ואיכא למימר דגוף האיסור נמי מהאי טעמא דקנסא וחשד הוא ובנ"ד דאיכא למיחש לרשע ותקלה וכן להוציא יציאות גדולות הוא נמי דוחק לציבור והוי כהצלה לרפואה וקנסא לא שייך ביה דהנכרי באונסא דישראל קעבדי וחשדא נמי לא שייך הכא דכ"ע יודעין דלא ניחא להו ולכך לא מחייבי לטרוח ולמחות כדלעיל:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רפהעריכה

כהן שוכב על מטתו ופשט כל בגדיו כדרך העולם ופתאום קראו לו ואמרו אחד מת באהל צריך הוא לקפוץ ערום ממש ולרוץ חוץ לאהל כדי שלא ישהה בטומאה או שרי משום כבוד הבריות לשהות באהל עד אשר ילבוש מקצת בגדים:

תשובה יראה דמשום כבוד הבריות לא נעשה שום איסור דאורייתא כדאיתא בהדיא בגמרא פ' מי שמתו ושיהוי בטומאת אהל המת לכהן איסור דאורייתא כדאיתא בהדיא בסמ"ג וכדמוכח נמי באשירי פ"ב דכתובות. אמנם אותם שקוראים לכהן לקום ולצאת יזהרו בתחילה שלא יגידו לו מיד שיש מת באהל אלא יקראו לו בסתם לקום ולצאת אליהם וכשילבוש יגידו לו ובדרך זה שרי משום כבוד הבריות ואע"פ שמניחים אותו שוהה בטומאה הואיל והוא לא ידע ושוגג הוא שרי. וכה"ג כתב ביורה דעה בשם אשירי וכן כתב אשירי גופיה בהלכות כלאים אע"ג דהמוצא כלאים דאורייתא בלבוש חבירו פושטו ממנו אפילו בשוק דכבוד הבריות לא דחי איסור דאורייתא מ"מ היינו דווקא אם הלובש יודע שהוא כלאים ואינו חושש בעבירה אבל אם הוא שוגג א"צ לפושטו ממנו משום כבוד הבריות והיינו ממש כנדון דידן. הנראה לע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רפועריכה

פלוני הגידו לו שמת לו אח שהיה חביב לו ביותר וצועק אוי ואבוי ורצה לתלוש שערו ולשרוט בבשרו מוזהר הוא בכה"ג שאין המת לפניו בלא תשימו קרחה ובשרט לנפש או לאו:

תשובה יראה דמוזהר הוא בכה"ג דלא אשכחן חילוק בין שיש המת לפניו ובין שאינו לפניו ותו נראה ראייה דאין לחלק מדאיצטריך למידרש בפ' בתרא דמכות דסרט על ספינתו שטבעה בים דפטור וסתמא דמילתא אותה קרחה על פי השמועה היא דבסתמא אינו עומד על שפת הים ורואה אותה טובעה אלמא כה"ג על המת חייב. ואין לדחוק ולומר דאיירי בעומד על שפת הים דא"כ כיון דנקט תלמודא כבר על ביתו שנשרף או שנפל דשכיח דלפניו הוא למה לי תו למינקט ספינה שטבעה דלא שכיחא הוא דקאי גם התם. הנראה לע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רפזעריכה

מת לו מת בערב שבת ואותו שבת ערב הרגל מותר לרחוץ בחמין בע"ש או לאו דא"ז כתב דרבים שבימיהם התירו כה"ג ואיהו כתב דאין לסמוך על הוראה זו מה אנו נוהגים בהוראה זו:

תשובה יראה דנוהגין אנו להתיר דמהר"ם כתב בהלכות שמחות שלו דנהגו שאפילו לא נהג אפילו שעה אחת לפני הרגל מותר ברחיצה בחמין סמוך לערב ולא כרבוותא דפסקו דדוקא בנהג שלשה ימים לפני הרגל ויש שפסקו דדוקא צונן שרי לרחוץ סמוך לערב ולא בחמין קבלתי דלא נהיגינן הכי וא"כ בנ"ד יש ללמוד היתר מהא דאמרינן בגמרא מודים חכמים לאבא שאול שאם חל שמיני שלו בשבת ערב הרגל שמותר לגלח ערב שבת ואע"ג דאי הוה שביעי שלו ערב הרגל סברי חכמים שאסור לגלח בו כה"ג ששמיני שלו ערב הרגל וסוף סוף אתי רגל ומבטל גזירת שלשים וכשחל בשבת אנוס הוא לגלח לכך שרי בערב שבת וכ"ש בנ"ד דאי הוי האי ערב שבת ערב הרגל הוי שרי לרחוץ כדכתיבנן לעיל דהכי נהגינן וא"כ כשהוא אנוס בערב הרגל מפני השבת נמי שרי וכן ראיתי אחר כך בא"ז גדול דהקשה לנפשיה מההוא דמודים חכמים לאבא שאול כמו שכתבה לעיל ותירץ לו דהתם כשחל שמיני שלו ערב הרגל והוא חול מותר לגמרי לגלח ולכך כשהוא אנוס בשמיני מגלח בשביעי הואיל וסוף סוף יבטל גזירת שלשים אבל כשחל ערב הרגל בתוך שביעי דלא שרי ברחיצה בחמין כלל ערב הרגל רק בצונן הכי סבר א"ז בהדיא ולכך לא שרי לרחוץ כלל בערב שבת ושבת הוא ערב הרגל. וא"כ אנן דלא נהגינן הכי וקי"ל דמותר ברחיצה לגמרי ערב הרגל שרי בערב שבת. כההיא דמודים חכמים לאבא שאול וק"ל. הנלעד"כ:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רפחעריכה

מת לו מת בחול המועד צריך לקרוע או לאו:

תשובה יראה דיש חילוק בדבר וכן קבלתי מאחד מהגדולים שקבל הוא מרבו מאחד מהגדולים שקבל גם הוא מגדול אחד שנוהגין באשכנז לקרוע בחול המועד על אביו ואמו כרש"י דסבר הכי ועשה מעשה בחול המועד כדאיתא בסמ"ק וכן כתב הרמב"ם אבל בשאר מתים נהגינן כשאר הגאונים דסברי דאין קורעין בחול המועד ואלו הגאונים לא מפלגי בין אביו ואמו לשאר מתים אלא שהעולם נהגו לחלק ולמיעבד בהא כהני ובהא כהני וכמדומה לי שמצאתי בחיבור אחד נמי דיש לחלק הכי ובהנהו מתים דאינו קורע עליהם במועד צריך לקרוע אחר המועד כשמתחיל להתאבל ולא אמרינן דהוי כמו שלא קרע בשעת חמום דשוב אינו קורע והכי קאמרינן בגמרא כי נח נפשיה דרב טעו סבור מיניה מאי דהוה הוה ופי' בהלכות שמחות דמהר"ם דסבור מינה הוא הואיל ולא קרעו בשעת חימום לפי שטעו שהיו סבורין דלא היו צריכין לקרוע שוב לא יצטרכו אפילו תוך שביעי לקרוע וכן מסיק התם דדווקא תלמידי חכמים שכל זמן שמזכירין את שמועותיו הוי כשעת חימום ולכך מחייבין לקרוע אבל באיניש דעלמא לא ונ"ד לא דמי לזה דהתם הואיל וסברו שלא היו צריכין לקרוע אזלה לה שעת חימום אבל בקובר מתו ברגל שמניח לקרוע בשביל שמחת הרגל ויודע שיקרע לאחר הרגל לא אזלה ליה שעת חימום. וכן יש לדקדק מדברי הלכות גדולות שכתב אשירי משמם דדוקא ביום קבורה קורעין במועד אבל לא ביום שמועה ואם שמע שמועה קרובה ברגל אינו קורע ברגל אלא לאחר הרגל ע"כ הא קמן דאע"ג דיום שמועה נמי שעת חימום הוא כדמוכח בכמה דוכתי מ"מ קורע עליהם לאחר הרגל ולא אמרינן אזלא ליה שעת חימום והיינו ממש כנ"ד. הנלע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רפטעריכה

אשה אחת משרתת אצל עשיר אחד בביתו ואירע בה אבל שרי ליה לבשל ולאפות ולעשות שאר צורכי הבית כה"ג או לאו:

תשובה יראה דשרי אפי' היא משרתת בחנם וכל שכן בשכר וכמדומה שכך נמצא שאחד מהגדולים הורה כך ונראה ראייה מהא דמייתי ביורה דיעה תניא כבוד הבית והדחת כוסות והצעת המיטה אין בהם משום מלאכה לאבל עכ"ל ונראה דנקט הני לרבותא אע"ג דחין בהן חיי נפש כל כך כל שכן אפייה ובישול ובהגה"ה במיימון כתב נמי דמותר לאפות פת מק"ו דיו"ט ומדיליף לה מיו"ט אלמא דשרי לאבל לעשותם אפילו לאחרים כמו ביו"ט. הנלע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רצעריכה

אבל שרי לצאת מפתח ביתו בלילה לאחר שכלתה הרגל מן השוק או לאו:

תשובה יראה דהמיקל בכה"ג מפני הצורך לא הפסיד כולי האי דמוכח מהא דאמרינן לאחר ג' ימים הולך לבית האבל דהטעם הוא דאינו יוצא מפתח ביתו כדי שלא ישכח אבילתו כשילך אצל בני אדם וכשהוא מתבודד בביתו ואין עמו רק בני ביתו ניכר ונראה כמתאבל וא"כ כשיצא בלילה ואינו מתערב עם חבורות בני אדם אלא שהולך לישן בבית אחר והולך יחידי או אחד או שנים הולכים עמו אין כאן קפידא והא דאיצטריכו להתיר לאבל ללכת בליל תשעה באב לבית הכנסת תיפוק ליה דבכל לילות שרי שאני התם דהולך למקום חבורת בני אדם לכל הנכנסין לבהכ"נ ולכך אי לאו דתשעה באב כמו בית האבל לכל הוא לא הוי שרי. הנלע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רצאעריכה

מנהג הוא שגם קרובי המת אותן שאין חייבין להתאבל עליו ממש מכל מקום מראים קצת סימני אבילות במה מראים והאיך נוהגין וכמה יהיו קרוביו וינהגו כך:

תשובה יראה דמנהג זה חלוק במדינות וגם בעלי הוראות היו חולקין בו ומעט נמצא בה על ספר בשמחות דמהר"ם כתב דנהגו דגם שאר קרובים משנים את מקומם משום כבוד המת עכ"ל. והנה היו גדולי דאושטרייך שהורו שכל אותן שהיו פסולין לעדות למת צריכין לשנות את מקומם וגם לא יחליפו בגדיהם ואף לא לחוף ראשם ולרחוץ פניהם כי אם בפושרין גמורים מיום הקבורה עד מוצאי שבת ראשונה הן סמוך הן מופלג והיו נוהגין כמו בשלשים של אבל אבל לא לגמרי וכל דין זה נוהג ביום שמועה תוך שלשים אבל לא לאחר שלשים והיו גדולים אחרים שם שהורו בכל דינים הללו אפילו לאותן שהן שלישי עם המת ועוד יותר מעט ונראין דברים הראשונים דכיון דכתב מהר"ם בסתם דגם בשאר קרובים משנין את מקומם משום כבוד המת ולא פי' איזה קרובים סמוכים או מופלגים מסתמא סמך אהא דלא אשכחן בתלמודא דרגיל למיקרי קרוב סתם אלא הפסול לעדות כי הא דאמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול וכן הא דקאמר שחתם עליו קרוב או פסול וכה"ג טובא דכולהו לא איירי אלא בפסולין לעדות שאם אתה אומר דמהר"ם רוצה לומר אפילו שלישיים חשיבי קרובים א"כ נימא אפי' שבעיים ואפי' עשיריים ואין שיעור לדבר ובמדינות אחרות נוהגין עניני אבילות זה בסיגנון אחר לא ידענא לגמרי בטוב אותן מנהגים ומאין רגליהם:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רצבעריכה

אחד מת לו אביו או אמו בראש חדש ניסן כשיגיע אחריו כ"ט אדר ונהג דין אבילות דשנים עשר חדש במקצת אותו היום כלו לו אבילות די"ב אותו יום או לאו:

תשובה יראה דלא כלו לו עדיין וצריך לנהוג כל דין אבילות די"ב חדש עד שיכנס ראש חדש ניסן וכבר רציתי לומר וכן הורתי פעם אחד דכלו לו ביום שמשלם לו שנים עשר חדש דהיינו כ"ט אדר ואמר בההוא יומא מקצת היום ככולו מקל וחומר דיום שביעי ויום שלשים אח"כ נתיישבתי לדבר דלא דמי ליום שביעי ושלשים דשביעי ושלשים התם הספירה היא לפי הימים וקי"ל בכמה מילין דמקצת היום ככולו אבל גבי אבילות דיב"ח דלא הזכירו בשום מקום אלא שנים עשר חדש ולא שנ"ד ימים וכיון דהספירה היא לפי החדשים אי הוה אמרינן מקצתם ככולה הוי שרי בתחילת חדש די"ב והא ודאי ליתא. ולכך לא כלו עד שיכנס ר"ח ניסן והעולם נוהגין דאפילו בר"ח ניסן כל אותו היום אין מבטלין מהן דין אבילות דיב"ח ואפשר משום דאמרינן קדיש וברכו ומתענין דיום שמת בו אביו הוא לכך נוהגין ענין אבילות באותו היום אבל מן הדין אין צריכין אלא מיד כשנכנס היום שלאחר כלות יב"ח מותרים וגם נ"מ למי שמתענה ואומר קדיש וברכו ביום המיתה והוא מת היום ונקבר למחר דאבילות לעולם מיום קבורה מנינן. הנלע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רצגעריכה

רבים חלוקים בדבר הזה יש מתענין ואומרים קדיש וברכו ביום המיתה ויש ביום הקבורה איזה מהן שפיר טפי:

תשובה יראה דביום המיתה שפיר טפי וכן הורה אחד מהגדולים ותלמידים שהיו גם מהגדולים הורו כך וכמה גדולים ג"כ שהורו ביום הקבורה והיה נראה ראייה לדבריהם מהא דאמרינן פ"ק דסוטה גבי קבורת יעקב אבינו דשקל חושים בן דן קולפיה ומחויי לעשו עד שנפל רישיה מיניה וקאמר תלמודא כאן נתקיימה נבואתה של רבקה למה אשכל גם שניכם ביום אחד ואע"ג דמיתתם לאו ביום אחד הוא קבורתם מיהא ביום אחד הוא עכ"ל אלמא דיום הקבורה חשיב יום השכול ואנינות וצרת הלב האב והאם על הבן וכן איפכא וכל מה שמתענין ביום שמת בו אביו ואמו אינו אלא לזכרון יום אנינותו וצרתו. כדתניא בהדיא כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. אמנם הא אדרבה משמע דיום המיתה עיקר דבסתמא אמר כיום שמת בו אביו ואין בלשון הזה בסתם אלא מיתה ולא קבורה וההיא דסוטה פי' מדקא אמרינן ואע"ג דמיתתם כו' משמע דלא נתקיימה לגמרי אלא מעין זה ולהכי קאמר התם קבורתם מיהא כו' וכן אני רגיל להורות ביום המיתה. הנלע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רצדעריכה

מי שנפטרו הוריו באדר בשנה פשוטה כשיגיעו שנות העיבור באיזה אדר יצום ויאמר קדיש וברכו בראשון או בשני:

תשובה יראה דיעשה בראשון ונקטינן האי טעמא משום דענין זה דומה למי שנדר יום קבוע בשנה בחדש פלוני. ובנדרים הנודר לעשות דבר פלוני באדר יעשה באדר הראשון דילפינן נדרים משטרות כדאיתא פ' קונם יין ומייתי התם דפליגי רבי מאיר ורבי יודא רבי מאיר סבר דכותבין בשטרות אדר הראשון אדר הראשון והשני כותבין אדר סתם דאיהו סתם אדר מיקרי ורבי יודא סבר דכותבין אדר השני והראשון כותבין אדר סתם דאיהו סתם אדר מיקרי ופסק שם אשירי כרבי יודא. אמנם צריך עיון במיימון בהלכות נדרים משמע דסבר הלכתא כרבי מאיר. עוד נראה להביא ראייה מפ"ק דמגילה בשמעתא דאין בין פליגי רשב"ג ורבי אלעזר רשב"ג סבר כל מצות הנוהגין באדר אין נוהגין אלא בשני ור' אלעזר סבר אין נוהגין אלא בראשון. ופסק תלמודא הילכתא כרשב"ג ופריך עלה התם בשלמא רבי אלעזר מסתברא טעמא דאין מעבירין על המצות אלא רשב"ג מאי טעמא ומשני כדי לסמוך גאולה לגאולה פירוש גאולת שושן לגאולת מצרים וכל המצות הנוהגים באדר שקלים וזכור לגאולת שושן שייכי להקדים שקלי הקודש לשקלי המן ומחיית עמלק למחיית המן בנו ופרשת פרה והחודש לגאולת מצרים שייכי לחדש ניסן באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה אבל כל היכא דלא שייכי טעמא דלסמוך גאולה לגאולה לעולם אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצוה ונ"ד לא שייך מידי לסמוך גאולה לגאולה לכך אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצות ויעשה בראשון וכל שכן אם נפטר בשנת העיבור בראשון שיעשה לעולם בראשון אמנם בהא מודינא דאם נפטר בשנת העיבור בשני שיעשה לעולם בשני וק"ל וצ"ע בהגה"ה במיימון בהלכות מגילה ע"ש. אח"כ ראיתי הוראת תשובה מאחד מהגדולים שהורה כדברי וכראיותי דלעיל אלא ששינה בהן קצת אבל כתב עוד ראייה מאחד שכתב ורשם כל הימים שמתענין בהן בכל חדש זכר לצרות שאירע בהן ורשם שביעי באדר שמת בו משה רבינו ע"ה באדר הראשון בשנת העיבור כדמוכח התם וגם הוכיח שמשה רבינו ע"ה בשנה פשוטה נפטר. הנראה לע"ד. כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רצהעריכה

יש נידנוד איסור לגלח פאת הזקן במספרים או לאו:

תשובה יראה דיש מקום להחמיר אלא שאין העולם נזהרין בדבר. כתב בגיליון בתוספות בריש מסכת שבועות וז"ל יש נזהרין כשמספרים במספריים שאין עושין בתחתון כלום אלא בעליון כי חוששין שאם יעשו כלום בתחתון שמא אירע שלא יחתוך זוג העליון אלא בתחתון והוא כמו תער עכ"ל והנה קשה מאד להיות נזהר בדבר זה אמנם נראה דנכון ליזהר שלא יספר פאת הזקן במספריים שהוא חדוד מאד דליכא למיחש שיחתוך התחתון ולא העליון אלא כשהוא חדוד מאד. אבל אם אינו חדוד אי אפשר לתחתון בלי דבוק העליון. הנראה לעניות דעתי כתבתי: