תפארת ישראל על עירובין ה

משנה עירובין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על עירובין · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

כיצד מעברין את העדים:    ר"ל שיעשו העיר כאשה מעוברת. למדוד תחומה מהעיבור ולהלן. אם היה בית וכו'.

בית יוצא:    שאין הבתים שבחומת העיר עומדין בשוה בשורה, או שהיה פגום וכו':

פגום יוצא:    ר"ל שהחומה בעצמה עקומה, בולט כאן ושוקע כאן, או היו שם וכו':

היו שם גדודיות:    דהיינו ב' כותלים מקורין יחד, או ג' כותלים אף שאינן מקורין. עומדין סמוך לעיר:

וגשרים:    גשר מקורה. וב' כותלים לה לצלעות, והמוכס דר בה:

ונפשות:    בניין שעל הקבר, ושומר הקברות דר בו, וכל דירה אינה פחותה מד' אמות על ד' אמות מרובעים:

שיש בהן בית דירה:    אף שאין דרים בם (עי' פ"ד ו'):

מוציאין את המדה כנגדן:    שכל שא' מאלו תוך ע' אמה וד' טפחים סמוך לעיר. הו"ל כהעיר, ורואין כאילו חוט מתוח על פני כל אותו הרוח, נגד הבית דירה ההוא, ויחזור ויתן להעיר ע' אמה וד' טפחים אחרים מהבית ולהלאה, ומודד התחום שבת משם ולהלאה (שצ"ח ה' ז'):

ועושין אותה:    את העיר:

כמין טבלא מרובעת:    אם העיר עגולה או משולשת או בעלת צלעות הרבה. יראוה כאילו היא מרובעת:

כדי שיהא נשכר את הזויות:    ר"ל זויות של העיר, שימרדו התחומין מהמרובע שעשו סביב העיר (כפ"ד מ"ח):

משנה ב

נותנין קרפף:    רווח כמו חצר:

לעיר:    ר"ל שלא יתחיל למדוד התחום רק אחר ע' אמה וד' טפחים מהעיר, שנחשבים כמו חצר לתשמישי בני העיר (עיין פ"ד דביצה):

אלא בין שתי עיירות:    הסמוכות:

אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים:    שרחוקות זו מזו קמ"א אמה וב' טפחים, כשיעור ב' קרפיפין:

עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת:    ר"ל כעיר אחת למדוד תחום כל א' חוץ לחברתה. וקיי"ל דגם לעיר א' נותנין קרפף א', ואם יש בית א' תוך ע' אמה ושירים מהעיר ואפי' הבית ההוא הוא מן הצד ממקום המדידה, כגון שמודד מאמצע מזרח העיר, והבית ההוא בקצה מזרח דרומית מהעיר, מותח חוט כנגד כל צד מזרח, ומודד ע' אמה ושיריים ממקום שמול הבית אף במקום שאין שם הבית בכל צד המזרח כרמ"א סי' שצ"ח, ונ"ל ראיה מעירובין (משנה, עירובין ה, ד) דבהגיע לגדר מבליעו וחוזר למדתו ודו"ק. מיהו בית א' אין דינו כעיר (שם ד' וז'):

משנה ג

וכן שלשה כפרים המשולשין:    שעומדין כמשולש כזה

[ציור]:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מאה וארבעים ואחד ושליש:    ר"ל אלו היו מכניסין כפר א בין כפר ב' וג', היו קמ"א אמה וב' טפחים מא' לב', וקמ"א אמה וב' טפחים מא' לג' מלבד רוחב כפר א' בעצמו:

עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד:    והוא שכפר א' אינו רחוק מכפר ב' או מכפר ג' יותר מאלפיים (שם ס"ח):

משנה ד

אין מודדין:    את התחום:

לא פחות ולא יותר:    שכשארוך יותר מכביד באמצע ומתקצר החבל. וכשהחבל קצר מזה. הוא נמתח יותר מדאי:

ולא ימדוד אלא כנגד לבו:    ר"ל כל א' מהמודדין יחזיק החבל נגד לבו לאפוקי שלא יתן א' החבל כנגד לבו וא' כנגד ראשו ויתקצר החבל. וקבעו חכמים מקום הלב, משום שמשם נוח למוד:

היה מודד והגיע לגיא:    עמק:

או לגדר:    גל של חומה נפולה:

מבליעו:    ר"ל מבליע מדרונו ע"י שמותח חבל המדה למעלה מהעמק משפתו לשפתו, ואינו מודד מדרון העמק, אפי' עמוק אלפים. מיהו בעמוק יותר מאלפים, מודד מדרוניו כראוי:

הגיע להר מבליעו:    שמעמיד כלונס ברגלי ההר. וכלונס ברגליו מצד השני וחבל נ' אמה מתוח מראש כלונס לראש כלונס האחר למעלה מההר, ואינו מודד מדרוניו אפילו גבוה יותר מאלפים:

וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום:    כשמודד ההר והגי לא יצא חוץ לתחום, למקום שיכול להבליעם בחבל נ', אף שרוצה לחזור אח"כ למדתו כנגד העיר, אסור, שהרואים יחשבו שתחום העיר מגיע לשם:

אם אינו יכול להבליעו:    הגי וההר בחבל נ', מדרחבים יותר מנ' אמה:

בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים:    ר"ל נוקבים, דהיינו שמודד מדרוני הגי וההר ע"י חבל של ד' אמות, שהעליון משימו נגד רגליו והתחתון נגד לבו. דרואין כאלו היו המדרונים מלאים נקבים, וכאילו העליון עומד כל פעם בהגומא, נמצא שיהיה לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו (והא דקאמר "בזו" למעוטי מדידת מקלט ועגלה ערופה, שאין מקדרין בהן מדאורייתא). מיהו כל זה (אב"י שביכול להבליע, שצריך להבליעו ולמדדו בחבל של נ' אמה) אם בכל ה' אמות של שפוע אין ההר מגביה א"ע י' טפחים, אבל אם בכל ה' אמות של שפוע כבר הגביה א"ע השיפוע י' טפחים, אז אם משער שרחוקים רגלי ההר זה מזה בשטח שוה, עד נ' אמה, משערו ודיו, ובמשערו יותר מנ', מודד המדרונים בחבל ד' וכלעיל. אולם כל הדינים הנ"ל בין בהר ובין בגי, (אב"י שבאין יכול להבליע בחבל נ' שמודד כל המדרונין בחבל ד') דוקא אם שפוע המדרונים אינו זקוף (שטייל) בל"א, שכשיושיבו כלי שבו חוט המשקולת (זענקבלייא) מראש המדרון לתחתיתו, שכשיעמיד רגל א' מהכלי בראש ההר, ורגל השני בתחתיתו, יתרחק החוט שבאמצע, מהרגל שעומד למטה, ד' אמות, אבל אם שפוע ההר או הגי זקופים (שטייל) בל"א, שכשיתלו חוט המשקלות בראש המדרון אל תחתיתו, לא יטה קצה התחתון של החוט מכנגד קצה רגל התחתון, ד' אמות, בכה"ג אין המדרון נוח להלוך, ולהכי אם יכול להבליעו בחבל נ', מבליעו וכלעיל, אבל אם רחב יותר מזה, אינו מודד המדרונים, רק ביש מישור בראשו מודד המישור שבראש ההר והמישור שבגי למטה, אפי' עמוק או גבוה יותר מאלפים (אב"י ובאין מישור אינו מודד כלל) (שצ"ט א' עד ו'):

משנה ה

אין מודדין אלא מן המומחה:    בקי בדיני מדידה (שם ס"ז). ולרי"ף ר"ל דמודדין במקום הישר והשוה בלי הרים ובקעות:

ומיעט למקום אחר:    והרבוי והמועט בצד א' של עיר:

שומעין למקום שריבה:    ומוציאין מדת הקצר להאריכו ג"כ כמו המקום שריבה:

ומיעט לאחר:    אם מודד א' ריבה וא' מועט:

שומעין למרובה:    רק שאין המרובה רב על המיעוט תק"ף אמה (שם מג"א סק"ו):

נאמנין לומר עד כאן תחום שבת:    אבל קטן בעודו קטן לא (שם סי"א):

אלא להקל:    דתוך י"ב מיל, קיי"ל שהוא דרבנן (מג"א רס"ו סק"ז). מיהו חוץ לי"ב מיל, י"א דהוה דאו' (ת"ד):

משנה ו

ונעשית של רבים:    שהיתה שייכה לאדם א' והוא משכיר כל בתיה להדרים בה ומכרה לרבים:

מערבין:    ערובי חצרות:

את כולה:    דנדונת כבתחלה, שלא היתה צריכה שיור (ונ"ל דאף דמשנה א' ומשנה ז' מיירי בתחומין, מפסיק להו במשנה ו' דמיירי בערובי חצרות, דקמ"ל דאף בהך דמשנה ו' דהיא עכשיו של רבים, אפ"ה נאמנין עבד ושפחה לומר שהיתה של יחיד, וכדאמרי' בש"ס (עירובין נט, ב) במתא דני ר' חייא):

אין מערבין את כולה:    ג"כ כמקודם, דעיר של רבים שיש לה יותר משער א', אסור לערב ערובי חצרות שלה כולה יחד בלי שיור מקום א' בעיר, כדי שלא ישכחו שרק ע"י העירוב הותרו לטלטל מיהו הדרים באותו שיור, יוכלו לערב לעצמן כדי לטלטל במקומן:

אלא אם כן עשה:    שיור:

חוצה לה:    קמ"ל אפי' חוצה לה מהני שיור:

כעיר חדשה:    כך שמה:

רבי שמעון אומר ג' חצרות של שני בתים:    וקיי"ל דאפי' בית א' הוה שיור. מיהו אין נזהרין בזה עכשיו, דהרי אינה של רבים רק בתושביה ס' רבוא, והרי לא שכיחה. או דקיי"ל כר"ן דעובד כוכבים נמי הוה שיור (שצ"ב מג"א סק"ב וג'):

משנה ז

מי שהיה:    בין השמשות:

ערב לי במערב:    ר"ל וכבר אמר מבעו"י לבנו שיערב לו במערב שלצד ביתו:

ואסור לערובו:    דמדאי אפשר לבוא ביה"ש לעירובו, אינו עירוב, ולפיכך מסתמא ניחא לי' שביתתו בביתו. ולא דמי לאילן (פ"ד מ"ז). דלא יזוז ממקומו דהתם ודאי לא ניחא לי' שביתתו בשדה (תי"א). והא דא"צ שיגיע לשם כשירוץ אפי' הוא תוך אלפים, כי התם ה"ט דהכא הא מניח שם עירוב:

ולביתו יותר מכאן:    כגון שעומד בקרן דרומית מזרחית מביתו. ועירובו שבקרן דרומית מערבית מביתו, אינו רחוק ממקום עמידתו רק אלפי' ואלפי' או פחות מביתו כזו

[ציור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

:

ומותר לערובו:    מיהו אסור דקתני אין ר"ל דאסור לילך לביתו דאלמה לא, הרי עכ"פ ביתו הוא תוך ב' אלפים מעירוב, אלא ר"ל שאסור מדין ביתו ודחשבינן ב' אלפים לכל צד ממקום עירובו ולא ממקום ביתו. וה"ה דאפי' היו ביתו ועירובו תוך אלפיים ממקומו נמי דינא הכי, דכיון דרצה שיקנה מקום עירובו, נתבטל תחומיו שסביב לביתו, רק נקט בסיפא ולביתו יותר מכאן אגב רישא (עי' רא"ש):

הנותן את ערובו בעיבורה של עיר:    תוך ע' אמה וד"ט:

לא עשה ולא כלום:    דבל"ז העיר ועיבורה אינן עולין במדת התחום, בין שדר כאן או בעיר:

נתנו חוץ לתחום:    ר"ל חוץ לעיבור העיר:

מה שנשכר הוא מפסיד:    ר"ל מה שנשכר לרוח א' מפסיד לרוח שכנגדה, דהרי יש לו מעירובו אלפים לכל רוח, א"כ בהניח עירובו אלף אמה מביתו למזרח, יש לו ג' אלפים אמה למזרח ביתו, ונמצא שהרוויח רק אלף אמה למזרח, נגד זה הפסיד עי"ז רק אלף אמה בצד מערב מביתו. וקמ"ל דאין מדת העיר גופה עולה בחשבון האלפיים, כשכל העיר מובלעת תוך תחומו, אבל כשכלו האלפיים תוך העיר, אינו רשאי לילך רק עד שם:

משנה ח

אנשי עיר גדולה:    שיש תוך תחומן עיר קטנה:

מהלכין את כל עיר קטנה:    ואינה נחשבת רק כד' אמות, מדכל העיר הקטנה מובלעת תוך תחומן:

מהלכין את כל עיר גדולה:    בשכלה תחומן תוך העיר:

כיצד:    חסורי מחסרא וה"ק, אבל הנותן עירובו תוך העיר. כולה כד' אמות, כיצד וכו':

ונתן את ערובו בעיר גדולה:    ונ"ל דעיר גדולה היינו שיש ממקום עירובו אלפיים אמה ויותר הכל תוך העיר, ועיר קטנה היינו שכל העיר מובלע תוך האלפיים שמהעירוב ולהלן:

ור' עקיבא אומר אין לו אלא ממקום ערובו אלפים אמה:    דס"ל דאין נתינת העירוב בעיר עושה אותה כד' אמות, מדבאמת אין דר שם:

משנה ט

בזמן שאין בה דיורין:    שנפרצו מחיצותיה ולא חזי לדירה:

נמצא קל תוכה מעל גבה:    דבנתן בתוכה כולה נחשבת כד"א, ובנתן ע"ג, אין לו רק אלפים מעירובו:

ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים:    ר"ל אע"ג דפליגי בנותן עירובו במערה, עכ"פ במודד תחומו, וכלו לו באמצע מערה, מודו דאין לו רק אלפיים:

שאפילו סוף מדתו כלה במערה:    אינו נכנס משם ולהלן, רק עד סוף תחומו ואפי' יש שם בתוכה דיורין: