תפארת ישראל על כתובות יא

משנה כתובות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על כתובות · יא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

אלמנה נזונת מנכסי יתומים:    לדידן אפילו ממטלטלי, דתנאי כתובה דינה ככתובה עצמה. ונזונת כל זמן שלא תתבע הכתובה, מיהו מנהגינו שיכולים יורשים לסלקה אחר צ' יום [צ"ג ג']:

מעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה:    קמ"ל אף בלא קבלה כתובתה, כגון שהניח רק מטלטלין, דלא משתעבדי לה, וא"כ הו"ל כיורשי כתובתה אפ"ה פטירי:

יורשיה יורשי כתובתה:    נקט יורשיה יורשי וכו', ש"מ דאיירי באשה שיש לה ב' מיני יורשין, והיינו יורשי שומרת יבם [פ"ח מ"ו] אין חייבים בקבורתה רק אותן שיורשין כתובתה:

חייבין בקבורתה:    ובמתה ולא נשבעה, כולן פטורין מלקברה, ונקברה מהצדקה [(שו"ע אה"ע, פט)]:

משנה ב

אלמנה בין מן הארוסין:    שאינה נזונת, ומוכרת רק לכתובתה:

בין מן הנשואין:    שמוכרת למזונות:

מוכרת שלא בבית דין:    מומחין, אבל צריכין ג' בקיאין בשומת קרקע:

מוכרת שלא בבית דין:    שלא תרעב:

משנה ג

מכרה כתובתה:    ק' ור':

נתנה כתובתה לאחר:    ה"ה מחלה ליתומים, דבכל הנהו גוונא בעשתה כן אפילו בחיי בעל, אין לה מזונות מיורשים [צ"ג ח']:

לא תמכור את השאר:    רצונו לומר לא תמכר בנכסי בעלה לגבות השאר, דהיינו לגבות התוספת:

אלא בבית דין:    מדאין לה מזונות. ור"ש היא דס"ל דלכתובה לא תמכר:

וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים:    ר"ל פסקי פסקי, ואעפ"כ מוכרת וכו':

ומוכרת למזונות שלא בבית דין:    דס"ל אף שגבתה קצת כתובתה, אפ"ה נזונת:

וכותבת:    בשטר מכירה באותן שתמכר למזונות:

למזונות מכרתי:    שלא יאמרו שהיא רעבתנית, שמכרה כולן למזונות ובאותן שתמכר לכתובה תכתוב לכתובה מכרתי, רק התנא קיצר בלשון:

משנה ד

נתקבלה כתובתה:    ואין המכר בטל, דאין אונאה לקרקעות כלל. וי"א דביתר מפלגא יש אונאה לקרקעות [(שו"ע חו"מ, רכז)]:

אפילו היא אומרת אחזיר דינר ליורשין מכרה בטל:    אבל במכרה בשויה. מכרה קיים ותחזיר המותר [(שו"ע אה"ע קג, ז)]:

בשדה בת תשעה קבים:    ר"ל שמקצת שדה שמכרה שלא כדין, או מה שנשאר מהשדה ביד יתומים, או ששניהן יחד, היה כדי בית ט' קבין והוא ע"ה אמה אורך על רוחב נ' אמה, וזהו שיעור שדה:

ובגינה בת חצי קב:    זהו שיעור גנה והוא נ' אמה אורך על רוחב ד' אמות וטפח:

משנה ה

שום הדיינין:    ששמו ומכרו לשלם לאלמנה כתובתה:

מכרן בטל:    אפילו בקרקעות. אבל בפחות משתות מכרן קיים:

אבל אם עשו אגרת בקורת:    שכתבו לאלמנה שיכריזו לה שלוחי ב"ד שיבקרו בנ"א לקנות השדה:

או שוה מאתים במנה מכרן קיים:    בהא מודה ת"ק, ודוקא עד פלגא, והכי קיי"ל [שם]:

משנה ו

השניה:    שניות לעריות [כפ"ב דיבמות מ"ד] אפילו הכיר בה:

והאילונית:    שלא הכיר בה:

אין להם כתובה:    ק' ור', ממאנת מדיצאה מעצמה, שנייה, קנסוה רבנן מדמרגילתו שישאנה דאשה רוצה בנשואין יותר מאיש, וזאת אינה מפסדת מהנשואין, דהיא וולדה כשרים, ואילונית מדמקח טעות. מיהו תוס' יש להן:

ולא פירות:    בלקטן הבעל. וי"א אפילו הן בעין [ועפ"ט דיבמות מ"ג ו(שו"ע אה"ע, קטז)]:

ולא מזונות:    אפילו לאחר מותו [(שו"ע אה"ע, קטז)]:

ולא בלאות:    כל חד כדאית ליה, ממאנת, לרי"ף בין נכמ"ל או נצ"ב שבלו לגמרי ע"י תשמישו פטור הבעל לשלם, אבל מה שמכר מנמ"ל חייב לשלם, ולרש"י גם במכרן הבעל פטור מלשלמן. ובשנייה, לרי"ף נכ"מ שבלה אותן הבעל ע"י תשמישו פטור, ולרש"י ותוס' ורא"ש אפילו מכרן פטור מלשלמן, וכ"ש מה שנגנב או נאבד מהן דפטור, אבל מה שבלה מנצ"ב או שנאבד מהן חייב לשלם לכולי עלמא בשנייה. ובאיילונית כשלא הכיר בה, דינה כחייבי לאוין דאבלאות של נצ"ב פטור ואבלאות של נ"מ חייב. מיהו בכולן מה שהוא בעין מנכ"מ ונצ"ב נוטלת [שם]:

ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה:    וכל תנאיה:

יש לה כתובה:    וכל תנאיה. ודוקא בהכיר בה, ואפ"ה אין לה מזונות בחייו [שם]: