פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר ו יז

שולחן ערוך

פנויה שראוה שנבעלה לאחד, והלך לו הבועל ואמרו לה: מי הוא זה שבא עליך, ואמרה: אדם כשר, הרי זו נאמנת. ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת, ואמרו לה: ממי את מעוברת, ואמרה: מאדם כשר, הרי זו נאמנת ותהיה (היא ובתה) מותרת לכהן. בד"א, כשהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים, או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם, והיו רוב העוברים שם כשרים, ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים, שחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו שני רובות. אבל אם היו רוב העוברים פוסלים אותה, כגון עכו"ם או ממזרים וכיוצא בהם, אע"פ שרוב המקום שבאו ממנו כשרים, או שהיו רוב אנשי המקום פסולים, אע"פ שרוב העוברים כשרים, חוששין לה ונאמר: למי שפוסלת אותה נבעלה, ולא תנשא לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא. וי"א דבאומרת: לכשר נבעלתי, בחד רובא לכתחלה מכשירין, ובדיעבד, אפילו ברוב פסולים:

מפרשים

בית שמואל

(לא) פנויה וכולי:    יש בזה ג' שיטות לרמב"ם צריך ב' רובי לכתחלה להנשא לכהן אפילו כשאמרה לכשר נבעלתי ואם לא אמרה לכשר נבעלתי אז אפילו בדיעבד תצא אא"כ דאיכא תרי רובי של כשירי' ואם אמר' לכשר נבעלתי ונשאת לכהן לא תצא אפילו אם איכא רוב פסולים דלמד זאת מסוגיי' ספ"ק דכתובות וכתב המגיד דס"ל דסוגיא דאוקמא שם דאיכא תרי רובי כשירים איירי לענין אם מותרת לכהן לכתחלה אפילו אם אומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי וכן אם לא אמרה מהני מיהת בדיעבד לא תצא ונראה לפ"ז אפילו אם לא אמרה לכשר נבעלתי אם איכא תרי רובי מותרת לכהן אף לכתחלה דהא במתני' תנא תנשא היינו לכתחלה ואיירי ג"כ כשאינה אומרת ברי ומ"ש המגיד אם לא אמרה לכשר נבעלתי בדיעבד לא תצא לאו דסוגיא איירי בדיעבד דהא תנא תנשא אלא דנ"מ מזה כשאינה אומרת לכשר נבעלתי אז אפילו בדיעבד תצא אא"כ כשיש תרי רובי מיהו הסוגיא איירי כשאיכ' תרי רובי תנשא אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי וכן משמע מתו' אבל הב"י כתב לדעת הרמב"ם כל הסוגיא איירי כשאומרת ברי אבל כשלא אמרה ברי לכתחלה לא תנשא אפילו בדאיכא תרי רובי, ונראה הא דבעינן תרי רובי איירי כשיש עכ"פ מיעוט פסולין אבל כשליכ' מיעוט פסולין לא בעינן תרי רובי וכשיש לישראלי' שכונה בפני עצמם ואין דרך עכו"ם מפסיק אז הוי כיעור /כעיר/ בפני עצמה וכאלו לא היה דרים שם עכו"ם כמ"ש בתורת הבית ובטור יורה דעה סי' קנ"ט גם נראה כשידוע שזנתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זנתה עם אחרים ג"כ כמ"ש בסעי' ד' ואיכא חד רוב כשירים מותרת לכהן לכן כשיש לישראלים שכונה אפילו דרך עכו"ם מפסיק מ"מ מסתמא הם בשכונה שרוב ישראל שכיח כמ"ש ביורה דעה סי' א' ובחושן המשפט סי' רנ"ט א"כ למ"ש שם בשם ב"ח ובאיסור דרבנן לא חייש הרמב"ם שמא זנתה עם אחרים ג"כ א"כ בכה"ג שרוב כשירים הם ליכא חשש א"ד תו לא חיישינן שמא זנתה עם אחרים ג"כ אלא אפילו בלא סברת ב"ח נראה בכה"ג מודה הרמב"ם דלא בעינן תרי רובי היכא שידוע דהיא זנתה עם כשר, ולשיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בטוענת ברי אפי' לכתחילה סגי רוב א' והסוגייא איירי כשאינה אומרת לכשר נבעלתי ואז בין לכתחילה בין בדיעבד בעינן תרי רובי וכן הוא לפי' הרא"ש והטור וכן הוא לתירץ הראשון של תוס' ולדעת בעל המאור אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי סגי רוב א' ומותרת אפילו לכתחלה והיינו דס"ל כפי' רש"י דסוגייא אתיא כר' יהושע אבל לר"ג די רוב א' אפילו כשאינה אומרת ברי וכל זאת איירי כשזנתה אז בודקת ומזנה אבל בנאנסה וידוע שנאנסה אף ר"ג מודה דלא מהני ברי דידה א"כ שמואל דאמר הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד שיהיה רוב כשירים לא אמר בנאנסה כשאין לנו מגו ובתירוץ שני של תוס' כתבו דאיירי דאומרת ברי מ"מ לכתחילה בעינן תרי רובי ומגו ש"מ בלא מגו ונאנסו לא מהני לכתחילה אפילו תרי רובי גם איירי כל זאת להכשיר אותה אבל להכשיר הולד אז הוי כדיעבד לכן אפילו ברוב פסולים נאמנת להכשיר ואם א"א לשאול אותה עי' סי' ד', וכשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם כגון אפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפילו לכהונה, מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה והולד חלל:


(לב) ואם נשאת לא תצא:    אפילו ברוב פסולים נמי לא תצא אלא ה"ק ברוב א' כשירים נמי דוקא אם נשאת לא תצא ולי"א א"צ ברוב א' דיעבד אלא ברוב פסולים אז נצרך דין דיעבד:


באר היטב

(ל) שנבעלה:    עיין מ"ש הב"ש שהאריך.


(לא) רובות:    ה"ה שני חזקות מהני משפטי שמואל סי' קי"ד. ועיין תי"ט פרק א' דכתובות משנה יו"ד. ועיין כנסת הגדולה בהגהת הטור. פנויה שעיברה והפילה ולא ידעו מזה כי אם אמה וגיסה ע"פ הגדת אמה ותבעה לאחד שיתן לה אתנן זונה או ישאנה ותשובת הנואף כמעט שהודה והתפשר עמה בסך מעות אם מותרת לכהן באמרה שלא נבעלתי כי אם לזה. פסק בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו דאסורה לכהן. אחד שהחליף דתו עם זונה ישראלית מרצונם הטוב ונהגו אישות זה עם זה איזה שנים וילדה בת ואח"כ חזרו כולם לדת ישראלית ומעיד הוא ואשתו שהבת מהם ולא מאחר ודעתו שיש להתירה לינשא לכהן. פסק שבות יעקב ח"ב סימן קי"ג דפסולה לכהונה. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ח ועיין סימן ז' ס"ק ל"ד מש"ש.







▲ חזור לראש